Blog

למה חשוב כל-כך לחשוב על הגאולה ולצפות למשיח?

יש יהודים, שכל העיסוק הנמרץ בענייני המשיח והגאולה נראה להם מוגזם. הם בהחלט מאמינים בה' ובתורתו ומאמינים גם בביאת המשיח, אבל לא מובן להם לשם-מה צריך כל-כך הרבה לחשוב ולדבר ולפעול סביב נושא זה. בעיניהם, המשיח והגאולה מהווים בשורה עתידית, שאמנם היא מאוד נעימה ומעודדת, אבל מה לה ולחיי היום-יום.

על סוג זה של התייחסות אפשר להשתמש באימרה: "עיקר חסר מן הספר". נושא המשיח והגאולה איננו נושא שולי כלל וכלל. זהו המרכז והתכלית של כל חיינו ופעולותינו, ושל הבריאה כולה. זהו היעד שאליו מוליכים כל הדברים שקורים בעולם וכל העבודה של עם-ישראל בתורה ובמצוות. יהודי שעוסק בתורה ובמצוות אבל אינו מודע לחשיבות עניין הגאולה, דומה לטייס העוסק כל הזמן בהפעלת המכשירים השונים, אבל אינו מתעניין כלל ביעד הטיסה.

לעשות "דירה" לה'

רבנו הזקן כותב בספר התניא¹: "נודע, שימות המשיח… הם תכלית ושלמות בריאת העולם-הזה, שלכך נברא מתחילתו". זאת, על-פי מאמר המדרש, שתכלית בריאת העולם-הזה היא – "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". כל מטרת הבריאה היא 'תאוותו' של הקב"ה, שהעולם-הזה התחתון יהיה 'דירה' לו יתברך, 'דירה' שבה ישכון ויתגלה במלוא העוצמה.

לכן ברא הקב"ה דווקא את העולם-הזה, שבו שוררת חשיכה רוחנית ושבו יש רע, כדי שיהודי יכפה את הטוב על הרע ויהפוך את החושך לאור. דבר זה נעשה על-ידי התורה והמצוות, שעל-ידן מביא האדם את אור ה' אל העולם-הזה ומאיר את חשכתו. כל מצווה שיהודי עושה וכל דבר-תורה שהוא לומד – הם נקודות אור נוספות, שמאירות את העולם ומכשירות אותו להיעשות 'דירה' לקב"ה.

זו אפוא תכלית כל חיינו וכל עבודתנו בקיום התורה ומצוותיה – להאיר את העולם ולעשותו 'דירה' לו יתברך. על-ידי שיהודים עוסקים בתורה ובמצוות בכל קצווי תבל, ועל-ידי שיהודים מסרו את נפשם על קדושת שמו במשך הדורות – הם האירו את העולם והכשירו אותו לקראת תכליתו. בזכות עבודה זו תוכל להתמלא 'תאוותו' של הקב"ה והוא יוכל להתגלות בעולם-הזה במלוא הדרו.

לחשוב על המטרה

מתי יגיע העולם לתכליתו? בימות המשיח. העבודה נעשית היום – "היום לעשותם". בירור וזיכוך העולם נעשה במשך זמן הגלות, כמו שנאמר בתניא², ש"תכלית השלימות הזה… תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות". הארת חשכת העולם נוצרת על-ידי כל דבר-תורה וקיום מצווה של יהודי בזמן הזה. אבל עכשיו עינינו עצומות ואיננו רואים את הפעולה שעבודה זו חוללה בעולם, ואת אור ה' שמאיר בעולם עקב כך. כאשר עבודה זו תבוא לידי שלמותה והעולם יהיה מוכן לשמש 'דירה' לקב"ה – אז יבוא משיח-צדקנו והכול יתגלה, ככתוב: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".

ברור אפוא, שביאת המשיח אינה רק עניין של שכר ו'פרס' המיועד למאמינים בה. אילו זו הייתה ציפייה לשכר בלבד, לא הייתה יכולה להיחשב כ'עיקר' באמונה. אלא המרכזיות של האמונה בביאת המשיח נובעת מכך, שהיא בעצם היעד שאליו אנו חותרים בכל פעולותינו ובכל עבודת-ה' שלנו. בלי העניין הזה של ימות המשיח, מושמטת כל התכלית של הבריאה – לומדים תורה ומקיימים מצוות, אבל לא חושבים על היעד והמטרה. כמו חייל שנלחם ומסתער, אבל אין הוא חושב כלל על המטרה – הניצחון על האוייב.

לכן, יהודי שתופס נכון את תכלית הבריאה ואת מטרת עבודתו בתורה ובמצוות, חייב להיות מלא ציפייה להגיע ליעד זה של ביאת המשיח, שאז תושג המטרה במילואה והעולם אכן יהיה 'דירה' לו יתברך. יהודי שרואה כך את פני הדברים, אך טבעי שהוא חושב על המשיח, מתפלל על הגאולה ופועל לזירוזה, מכיוון שהגאולה היא תכלית הכול³.

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד – המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

לא פשוט להיות יהודי, ועוד יותר קשה לקיים את העיקר השנים-עשר מי"ג עיקרי האמונה: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח". תאמרו, מה קשה בזה? הלוא אין דבר קל מלייחל לגאולה אלוקית, על-טבעית, שתהפוך את העולם כולו לעולם טוב ומופלא? ובכל-זאת, אמונה אמיתית בביאת המשיח דורשת עבודה ומאמץ לא פשוטים לגמרי.

הקושי הגדול נובע מהעובדה שעוד יום עבר ועדיין לא נושענו. יהודי שמצפה באמת לביאת המשיח, וחושב ברצינות על מילות התפילה "לישועתך קיווינו כל היום" -אכן מחכה כל היום לגאולה. כשמגיע הערב ומתברר שהגאולה לא הגיעה, הוא חש אכזבה וצער. באותו רגע הוא מתחזק, מגביר מחדש את הציפייה ולמחרת מחכה שוב לגאולה, אבל בערב הוא שב ומתאכזב, על שגם היום לא בא המשיח. כאן טמון הקושי הגדול.

עם-כל-זה אחכה

יש חוששים להתאכזב, ועל-כן מצמצמים את עוצמת הציפייה. כגודל הציפייה גודל האכזבה, וכאשר הציפייה מאופקת, גם האכזבה אינה גדולה. אך לא זו דרכה של היהדות. יהודי צריך לצפות, לצפות בכל לב. כשחלף יום ועדיין לא בא משיח-צדקנו – צריך להתאכזב ולהצטער, לכאוב ולבכות. ואף-על-פי-כן – לצפות מחדש ולקוות שמחר יבוא.

דבר זה מסביר מדוע דווקא ה'עיקר' העוסק באמונת הגאולה נוסח בסגנון של קושיה ותירוץ: "ואף-על-פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". כי לכאורה יש כאן סתירה מובנית: איך אפשר להאמין בדבר שגורם אכזבה וכאב מדי יום ביומו? אולם זו האמונה בביאת המשיח – "עם כל זה אחכה לו" – למרות האכזבה, על-אף הכאב, עם כל התסכול.

האמונה הזאת, רדופת האכזבות, מלווה את העם היהודי בכל הדורות. כך היה גם בגאולת מצרים. משה בא לעם-ישראל ובישר לו את בשורת הגאולה. העם התמלא תקווה – "ויאמן העם". ומיד אחר-כך באה האכזבה: פרעה מחמיר את גזרותיו, איננו נותן תבן, מכביד את העול. האכזבה עצומה כל-כך, עד שבני-ישראל באים בתרעומת קשה אל משה ואהרון, ואפילו משה זועק אל ה': "למה הרעותה לעם הזה! למה זה שלחתני!". אך אחרי כל זה החלו ניסי הגאולה, והביאו לידי יציאת מצרים.

הגיע הזמן

האמונה בביאת המשיח דורשת עבודה נפשית, התגברות על האכזבות, ליבוי מתמיד של אש הציפייה. לכן אמרו חז"ל שזה אחד הדברים ששואלים את האדם בהגיעו לעולם האמת – "ציפית לישועה?". כי אין זה קל כל-כך לצפות באמת לישועה, ואנו צריכים לטפח ציפייה זו ולחזקה מדי יום ביומו.

תקופתנו היא, על-פי כל הסימנים, עת הגאולה. גדולי ישראל בדורות האחרונים דיברו על כך בצורה המפורשת ביותר. הרבי מליובאוויטש הצהיר בבהירות כי הכול כבר מוכן לגאולה, והיא צריכה לבוא בכל רגע ורגע. אלא שככל הנראה אמונתנו נבחנת שוב ושוב בשנים האחרונות, ותפקידנו לעמוד במבחן ולא להרפות מעוצמת האמונה והציפייה.

כדאי לזכור, כי כל עניין הגאולה אפוף סוד ומסתורין. חוץ מקווים כלליים סתמו נביאינו וחכמינו את פרטי הדברים, וכדברי הרמב"ם – "דברים סתומים הם אצל הנביאים". איננו יודעים איך בדיוק תבוא הגאולה ואילו אירועים יקדמו לה. דבר אחד אנו יודעים – השעה היא ערב הגאולה ואנו נדרשים להאמין בה בכל ליבנו ונפשנו, שכן עצם האמונה בגאולה מזרזת את בואה.

הציפייה לגאולה איננה רק עדות על עוצמת האמונה, אלא יש לה חשיבות עצמית רבה ביותר. אחת השאלות שנשאל אדם בבואו לעולם האמת היא: "ציפית לישועה?" בזכות הציפייה נזכה להיגאל.. לא די להאמין בגאולה. צריך גם לצפות לה. חז"ל אומרים, שאחת השאלות הראשונות ששואלים כל אדם בבואו לעולם העליון היא – "ציפית לישועה?".

הציפייה מעידה על מידת האמונה. אך טבעי הוא, שהמאמין בגאולה הצפויה והיודע את הטוב המופלא המזומן לנו, חייב להשתוקק לרגע המיוחל שבו תפציע.

וכך נאמר בנביאים:

"אשרי כל חוכי לו"  (ישעיה ל,יח).

כלומר, אשרי האדם המחכה לבוא המשיח.

הציפייה מזרזת

חשיבותה של הציפייה אינה רק בהיותה עדות על עוצמת האמונה. הציפייה עצמה מזרזת ומקרבת את הגאולה. הקב"ה רוצה שהגאולה תבוא כגשם שמרווה אדמה צמאה ולא שתנחת חלילה על קרקע אדישה. כאשר אנו מצפים לגאולה ומבקשים אותה – בכך אנו מזרזים את בואה.

וכך נאמר במדרש:

"יש דור שהוא מצפה למלכותי – מיד הן נגאלין" (ילקוט שמעוני איכה, רמז תתקצז).

רבנו החיד"א (חיים-יוסף-דוד אזולאי) מסביר, שהציפייה לגאולה היא הזכות הגדולה שיש לעם-ישראל. שכן כאשר אנו מבקשים על הגאולה יכולים לטעון כנגדנו שאין זכויותנו מספיקות כדי להיגאל. אולם כאשר אנו מצפים ומחכים לביאת המשיח, אנו זכאים לגאולה בזכות הציפייה עצמה.

והוא מסתמך על המדרש:

"אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווּי (=התקווה) – כדאי הם לגאולה בשכר הקיווּי" (ילקוט שמעוני תהילים רמז תשל"ו).

להתעורר ולבקש

משמע מדברי חז"ל, שלקראת סוף הגלות יצפה הקב"ה, שעם-ישראל יתאחד בזעקה גדולה על ביאת המשיח והגאולה.

אולי זה ההסבר למציאות הקשה שבה אנו שרויים, מציאות שלא נראה לה פתרון בדרך הטבע. עלינו להבין שישועתנו יכולה לבוא רק על-ידי הגאולה האמיתית והשלמה, וכאשר נצפה לה ונבקשה – ישלח לנו אותה הקב"ה במהרה.

מדוע האמונה בביאת המשיח היא יסוד מרכזי בדת ישראל?

האמונה בביאת המשיח היא יסוד מרכזי בדת-ישראל, אחד מי"ג עיקרי האמונה¹. כל יהודי צריך להאמין בביאת המשיח ולצפות לבואו. שש ברכות בתפילת שמונה-עשרה עוסקות בבקשת הגאולה. ונשאלת השאלה – למה הנושא הזה חשוב כל-כך?

ביאת המשיח שייכת לכאורה לתחום העתיד. יש בתורה נבואות רבות המתייחסות לתקופת אחרית הימים, ובכולן אנו מאמינים, כמובן. ועם זאת, בנושא ביאת המשיח נדרשת מאיתנו אמונה עמוקה יותר, ציפייה יום-יומית, תפילה מתמדת, והרגשה שבלעדיה אין חיינו חיים. הדבר דורש ביאור: וכי אין יהודי יכול לעסוק בתורה ובמצוות ולעבוד את קונו גם בימינו, שהוא נדרש לצפות כל-כך לביאת המשיח?

השאלה מחריפה ככל שמציאות החיים הקיימת מאפשרת לנו להגיע לחיי יהדות שלמים יותר. ככל שיש פחות רדיפות מהגויים, ככל שיש פחות הפרעות על שמירת התורה, ככל שיש יותר שפע ורווחה, ככל שיש יותר לומדי תורה ומקיימי מצוות – מרגישים, לכאורה, פחות את הצורך במשיח שיפתור בעיות. ובאמת, מה חסר היום ליהודי שרוצה לעבוד את ה' באמת ובלב שלם, שעליו לייחל לביאת המשיח?

יביא שלמות

התשובה לשאלות אלה רמוזה במלים שבהן פותח הרמב"ם את ההלכות העוסקות במשיח2: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו". רואים כאן דבר-פלא: כשהרמב"ם מגדיר את עניינו של המשיח, אין הוא מדבר על שינוי טבעו של עולם ועל כל הנפלאות שעליהן מדברים בדרך-כלל בקשר למשיח. הוא מדבר על נקודה אחת: על השלמות בחיי התורה והמצוות, שתוחזר על-ידי המשיח.

הציפייה למשיח מבטאת בראש ובראשונה את משאלתו של יהודי להגיע לשלמות בקיום התורה והמצוות. הוא יודע, שבזמן הזה אין אפשרות לקיים את כל דיני התורה. לא זו בלבד שיש הפרעות מצד אומות-העולם ומצד הדברים הרעים שקיימים בעולם, אלא שיש חלקים רחבים בתורה ובמצוותיה שאי-אפשר כלל לקיימם. מתוך כל תרי"ג (613) המצוות, יש באפשרותנו לקיים ר"ז (207) מצוות בלבד. כל המצוות הקשורות במלך, בסנהדרין, בבית-המקדש, בקרבנות, בשמיטה וביובל וכו' – אינן ניתנות ליישום בימינו. אין זה הבדל כמותי בלבד. כל מערכת החיים היהודית בימינו היא של פרט ולא של אומה, לגמרי לא כפי שהתורה רואה את מבנה החיים של העם היהודי. התורה בימינו היא, ברובה, תיאורטית ולא מעשית.

יהודי איננו יכול להשלים עם מצב כזה, שבו אי-אפשר לממש את התורה בתוך החיים. הרי הוא מאמין בתורה ובנצחיותה, ולא ייתכן שחלק כה גדול ומרכזי בתורה אינו יכול להיות מיושם. על-כן ברור לו שהמצב הנוכחי הוא מצב זמני בלבד, ובקרוב מאוד יוחזרו התנאים שיאפשרו את מימוש התורה ואת כל מצוותיה. זוהי, בעצם, האמונה הבסיסית בביאת המשיח – אמונה בהחזרת השלמות בקיום התורה והמצוות.

יתרה מזו: המשיח לא רק יחזיר את השלמות שכבר הייתה בקיום התורה והמצוות, אלא יביא שלמות שמעולם לא הייתה. אחת הראיות שהרמב"ם מביא כהוכחה שנושא המשיח מופיע בתורה עצמה, היא מערי-מקלט, שהתורה3 ציוותה: "אם ירחיב ה' אלוקיך את גבולך, ויספת לך עוד שלוש ערים" – ודבר זה עדיין לא התקיים. אם כן, דווקא המשיח, שבימיו תתקיים ההבטחה כי "ירחיב ה' אלוקיך את גבולך", ייצור את הנסיבות שיאפשרו לקיים את המצווה "ויספת לך עוד שלוש ערים".

להיות פנויים

כל הדברים המופלאים שייעשו על-ידי המשיח, מטרתם להוביל להשגת שלמות זו בקיום התורה: ביטול שעבוד המלכויות יסיר את ההפרעות מצד אומות-העולם על קיום התורה; "מעדנים כעפר" יאפשרו לעם-ישראל להיות "פנויים בתורה וחכמתה4"; גילוי סודות התורה על-ידו יאפשר דבקות עמוקה יותר בקב"ה; והכול – כדי שתושג שלמות בתורה ובמצוות.

עתה מובן, למה האמונה בביאת המשיח היא עיקר בכללות האמונה בתורה ובמצוות. יהודי שמאמין בתורה ובמצוותיה ויודע שבימינו אי-אפשר לקיים חלקים רחבים מהתורה וממצוותיה, חייב להאמין שיבוא יום ודבר זה יחזור ויתאפשר. ואדם שהתורה וקיום המצוות הם עיקר טעם חייו – מוכרח להשתוקק ליום שבו יבוא המשיח ויחזיר את האפשרות להגיע לשלמות בקיום התורה והמצוות5.

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד – המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

______________

1)     פירוש המשניות לרמב"ם, סנהדרין פרק עשירי, י"ג עיקרי אמונה, היסוד הי"ב. הסמ"ק, מצוות-עשה א, אף רואה בעיקר זה חלק בלתי-נפרד מהדיבר הראשון של עשרת הדיברות ('אנכי ה' אלוקיך וגו'"), ובלשונו: "אמרו חכמים, ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו: 'ציפית לישועה?'. והיכן כתיב מצווה זו? אלא שמע-מינה בזה תלוי: שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים, דכתיב 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'… כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם".

2)     הלכות מלכים פרק יא.

3)     דברים יט,ח.

4)     לשון הרמב"ם בסוף הלכות מלכים.

5)     ראה בכל זה ליקוטי-שיחות כרך חי, עמ' 276 ואילך.נושאים:

• האמונה במשיח
• המרכזיות של משיח ביהדות

ליקט: הרב יעקב עמונאל שחט

המשיח לפי התנ"ך

דמותו של המשיח

ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ושפט בצדק דלים והוכי

ח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע והיה צדק אזור מתניו והאמונה אגור חלציו.

ישעיה יא, א-ה

בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים

ישעיה ע, יא

הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד

ישעיה נב, יג

ימות המשיח

א. בנין בית המקדש

משיח יבנה את בית המקדש בירושלים. הכוונה לבית המקדש השלישי שיהיה בנין נצחי כדבר היעוד האלוקי:

ונתתי את משכני בתוכם לעולם וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם.

יחזקאל לז, כו-כח. ראה גם יחזקאל פרק מ ואילך והשווה ישעיה ב, בב. קיבוץ נדחי ישראלבימות המשיח יתקבצו כל גלויות ישראל:

ושב ה' אלקיך את שבותך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך

דברים ל, ג-ד

והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים, ומפתרוס ומכוש ומעילם, ומשנער ומחמת ומאיי הים. ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ… והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור, כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים

ישעיה יא, יא-יב, טז

אל תירא כי אתך אני; ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך. אמר לצפון – תני, ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ.

ישעיה מג ה-ו

ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו… ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלקיך.

עמוס ט יד-טו

לכן, הנה ימים באים נאום ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים; כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את ורע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, וישבו על אדמתם.

ירמיה כג ז-ח

עתה אשיב את שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל, וקנאתי מקם קדשי… בשובבי אותם מן העמים וקבצתי אותם מארצות אויביהם… וידעו כי אני ה' אלקיהם בהגלותי אותם אל הגוים וכנסתים אל אדמתם, ולא אותיר עוד מהם שם. ולא אסתיר עוד פני מהם, אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל…

יחזקאל לט כה כז- כט

והיה ביום ההוא יחבוט ה' משבולת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם.

ישעיה כז, יב-יג
מקורות נוספים לקיבוץ גלויות הם: ישעיה מט, ח-ט; ס, ד. ירמיה ל, ב; לא, ז. יחזקאל לד, יא-יג; לז, כא. זכריה ח, ז-ח ועוד.

הבטחה אלוקית זו של שיבת עם ישראל איננה מותנית בתנאים כלשהם היא תתרחש אפילו אם העם אינו רוצה לשוב:והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים: נחיה כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן. חי אני נאום אדני ה' אם לא ביד חזקה ובגרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ביד חוקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה… והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית… כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאום אדני ה' שם יעבדני כל בית ישראל… בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפצתם בם, ונקדשתי בכם לעיני הגוים. וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאבותיכם.יחזקאל כ, לב-לז מ-מבלכן אמור לבית ישראל כה אמר אדני ה': לא למענכם אני עושה, בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם. וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאום אדני ה' בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם.יחזקאל לו, כב-כהג. הקץ לרע ולחטאים

בימות המשיח יבוא הקץ לרע ולחטאים:

ולא יטמאו עוד בגילוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם…

יחזקאל לז, כג

שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.

צפניה ג, יג

והיה ביום ההוא אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים [נביאי השקר] ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ

זכריה יג ב

כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש… אשר לא יעזוב להם שרש וענף.

מלאכי ג, יט

ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ…

ישעיה ס, כאבימים ההם ובעת ההיא נאום ה' יבוקש את עון ישראל ואיננו, ואת חטאות יהודה – ולא תמצאנה…ירמיה נ, כד. ידיעת ה' והכרתוימות המשיח יהוו תקופה אשר בה תשרור תחושה, הכרה וידיעה כלל עולמית של בורא ומנהיג העולם, הקב"ה:

ומלאה הארך דעה את ה' כמים לים מכסים.

ישעיה יא ט וראה חבקוק ב יד

ונגלה כבוד הי וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר.

ישעיה מ ה

ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך:

ישעיה ל, כ

כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.

ישעיה נב ח

נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

ירמיה לא לב-לגרוח אלוקים תנוח על העם רוח אשר תעורר את לבם להתנבא:

אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי.

יואל ג, א-בה. העולם כולו עובד את השםמשיח יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד:כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד.צפניה ג טנכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו המלך המשיח מדרכיו ונלכה באורחותיו; כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושליםישעיה ב ב ג מיכה ד א בוהיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.זכריה יד טוהיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות.זכריה יד טזו. שלום ואחדותהידיעה העמוקה והאמיתית את ה' תסיר מלנו וממוחו של האדם את כל אותן התכונות הרעות הגורמות לפירוד הלבבות ולמלחמות תהיה זו תקופה של שלום ורעות הן בארץ הקודש (ראה ויקרא כה, יח-יט; כו, ה. ירמיה כג, ו; לג, טז. יחזקאל כח, כו; לד, כה-כח. יואל ד, יז.) והן בעולם כולו:…וכתתו תרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. [וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד…]ישעיה ב, ד. מיכה ד, ג [ד, ד]וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטחהושע ב כונכרתה קשת מלחמה ודבר המלך המשיח שלום לגויםזכריה ט יצורת חיים חדשה זו של האנושות תבוא לידי ביטוי גם בעולם החי:וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ושל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם. ופרה ודוב תרענה יחדיו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

ישעיה יא ו-ט

וזאב וטלה ירעו כאחד, ואריה כבקר יאכל תבן, ונחש עפר לחמו. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, אמר ה'.

ישעיה סה, כה, ראה גם הושע ב, כז. תחיית המתים

יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך.

ישעיה כו יט

הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי. ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי נאום ה'.

יחזקאל לז יב יד

ורבים מישיני עפר יקיצו.

דניאל יב ב
ח. הקץ למחלות ולמוות; תקופה מאושרת
ימות המשיח הם תקופה של אושר מירבי הן בגשמיות והן ברוחניות כולם יתרפאו (בראשית רבה, כ, ה). העיוור החרש האילם החיגר וכל מי שסובל ממום או ממוגבלות כלשהי – כולם יתרפאו:

או תפקחנה עיני עורים ואוני חרשים תפתחנה או ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם

ישעיה לה ה והמוות עצמו יפסק:

בלע המות לנצח ומחה אדני ה' דמעה מעל כל פנים.

ישעיה כה חהחיים יהיו קלים ונוחים צרכנו הגשמיים יסופקו על ידי אחרים.

ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם.

ישעיה סא ההארץ תגלה פוריות מדהימה ותוציא שפע עצום של יבול:

וישם מדברה [של ציון] כעדן וערבתה כגן ה'.

ישעיה נא ג

וקראתי אל הדגן והרביתי אותו… והרביתי את פרי הארך ותנובת השדה

יחזקאל לו כט-ל

ונגש הורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל הגבעות תתמוגגנה…

עמוס ט יג, השוה ויקרא כו, ה; יואל ד, יח. ראה גם הושע ב, כג

החובה לחכות לגאולה

כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבוא לא יאחר

חבקוק ב ג

לכן חכו לי נאום ה' ליום קומי לעד כי משפטי לאסוף גוים לקבצי ממלכות לשפוך עליהם ועמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ

צפניה ג ח

אשרי כל חוכי לו

ישעיה ל יח

לתבוע את ביאת המשיח

כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים

הושע ג ד ה

האמונה בגאולה מלווה את העם היהודי, האמונה בגאולה חיזקה את רוח העם בשעותיו הקשות, והיא מלווה אותו מראשית הווייתו. היא מוזכרת אין-ספור פעמים בתורה, בספרי הנביאים, במשנה ובתלמוד. למעשה, היא נכללת בין שלושה-עשר העיקרים (היסודות) של האמונה היהודית.

הרמב"ם מונה את האמונה בגאולה כעיקר השנים-עשר של אמונת ישראל. וכך נוהגות קהילות רבות בישראל לומר בכל יום אחר התפילה:

"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף-על-פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

הגלות, הפזורה והגאולה

נושא הגאולה שזור לאורך כל התורה שבכתב ושבעל-פה. במקרא מופיעות כמה נבואות והבטחות על הגאולה. למשל, לקראת סוף ספר דברים מנבא משה רבנו את מה שעתיד לקרות לעם-ישראל, את הגלות והפיזור בכל קצווי תבל, ולאחר מכן הוא מנבא על הגאולה, שבה ישובו ויתקבצו כל נידחי ישראל לארץ-ישראל:

"ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה" (דברים, ל,ג).

נבואת בלעם מדברת מפורש למדי על המלך המשיח, שיופיע ויזרח ככוכב המאיר פתאום את שמי הרקיע:

"אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" (בלק, כד,יז).

ספרי הנביאים מלאים נבואות אין-ספור על הגאולה. בין הנביאים בולט במיוחד הנביא ישעיהו, שזכה לכינוי 'נביא הישועה', שמתאר בהרחבה רבה את ימי אחרית הימים, ימי הגאולה, ואת צמיחתו ופועלו של המלך המשיח.

תפילות לגאולה

כך עוברת האמונה בגאולה כבריח התיכון לאורך כל המסורת היהודית. את מידת מרכזיותה ניתן לחוש תוך כדי עיון בסידור התפילה, הגדוש אין-ספור אזכורים על הגאולה.

שלוש פעמים ביום אנו נושאים את תפילת ה'עמידה', התפילה המרכזית והחשובה ביותר, שבה מבקש כל אדם את צרכיו. תפילה זו כוללת תשע-עשרה תפילות, ושש (!) מתוכן מיוחדות להיבטיה השונים של הגאולה – קיבוץ נידחי ישראל, השבת הסנהדרין, בניין ירושלים והמקדש, ביאת המשיח, השבת עבודת המקדש והשכינה לציון ועוד.

שלוש פעמים בכל יום אנו מבקשים ומתפללים:

"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קיווינו כל היום".

האמונה בגאולה היא שנתנה כוח ועידוד לעם-ישראל גם בשעות הקשות והאפלות ביותר. אפילו בפתחי הכבשנים שרו יהודים את ה"אני מאמין בביאת המשיח", וביטאו בכך את עוצמת האמונה והתקווה.

עלינו לטפח אמונה זו, ללמוד את משמעותה ולצפות לרגע הגדול שבו תתממש ותתגשם, בקרוב ממש.נושאים:

• אמונה
• האמונה במשיח