פרשת וארא – עלון מורה

כָּבֵ ד לֵב פַּרְּ עֹה מֵ אֵ ן לְּ שַּ לַּח הָּ עָּם מה הכוונה “ כבד לב פרעה ”? אומר הרב שלמה לוונשטיין, כי חז”ל ממשילים בענין זה משל: אריה מלך החיות, בקש לגבות מסים מחיות היער. קרא לחמור וצווהו לעמוד בפתח היער ולגבות מס למלך מכל הבא אל היער. יום אחד הגיע האריה אל היער מלווה בפמליה גדולה של עוזרים ומשרתים. רץ השועל לפני האריה להכין לו את הדרך. עצר החמור את השועל וציוה עליו לשלם מס למלך. אמר השועל: “ חמור חמורותיים, אני משרת המלך, ואני מפנה לו את הדרך להכנס אל היער! ” התעקש החמור ולא אפשר לשועל להכנס אל היער. כשהגיע האריה לפתח היער עצר אותו החמור ואף בקש לגבות את המס. כעס האריה כעס גדול וציוה לערוף את ראשו של החמור. פנה האריה לשועל וציוה עליו לנתח את החמור לנתחים ולהכין לו סעודה כיד המלך. עשה השועל כמצות המלך. כשראה השועל את לבו של החמור, לא יכול היה להתאפק ואכלו. כשבא האריה לאכול את בשר החמור ראה כי לבו חסר. “ היכן לב החמור? ” שאל האריה. “אדוני המלך” השיב השועל “ לחמור לא היה לב. אילו היה לו לב, לא היה מנסה לגבות מס מן המלך…” ומסבירים חז”ל את הנמשל: “כבד לב פרעה מאן לשלח את העם ” – לפרעה אין לב, אילו היה לו לב לא היה מתעקש כל כך וממאן לשלח את העם. ***ילד חרדי חזר ביום שישי מהתלמוד תורה עם "דף קשר", הראה לאביו בהתלהבות רבה את הנס של משה רבינו בבית פרעה כשאחז במטה והפכו לנחש ואחז בו בנחש והחזירו למטה. אורח קיבוצניק שאינו שומר תורה ומצוות, היה בדיוק ברגעים אלו בביתם, ניסה ברשעות לצנן את התלהבותו של הילד, באומרו אליו: “ יש שיטה לשתק בעלי חיים לרבות נחש, המומחים יודעים שכאשר רוצים לשלוט בבעל החיים יש נקודות או איזורים מסוימים בבעל החי שבהם אוחזים ובעל החיים "שלך". אז הוסיף האורח הקיבוצניק, זו לא חכמה גדולה מה שעשה משה, כל העולם משתמש בשיטה זו ויודעי דבר מסוגלים לשלוט גם בתנין ואפילו להפנטו בנקל. כל טירון שמתעסק בחקר בעלי חיים יודע שאם אוחזים בראשו של בעל החי יש אפשרות לשתקו, וכך, המשיך האורח, עשה משה, הוא שיתק את הנחש בראשו והפרעונים חשבו שזה מטה, אין כאן שום נס הכריז!. מיד אמר הילד לאורח: עכשיו שמחת אותי שמחה גדולה, עכשיו אני מבין היטב את הפסוק שמצוה הקב"ה את משה רבינו: "שלח ידך ואחוז בזנבו". המשיך הילד, הקב"ה צוה את משה לאחוז בנחש בזנבו ולא בראשו, כדי שלא יבוא באחרית הימים איזה… קיבוצניק ויכפור בטענה שמשה תפס אותו מהראש ושיתק אותו, עד שהמצרים היו בטוחים שזה מטה ממש. חייל ערך פטרול בעיר חברון, היה זה בשעות הקטנות של הלילה לפנות בוקר ממש, זמן שאין נפש חיה ברחובות. לפתע הגיח מחבל מאחד הסמטאות וירה על החייל צרור כדורים, החייל נפצע מכך ושכב בתוך הג'יפ פצוע ומדמם. והנה עבר שם בחור כבן 02 , הבחור היה בדרכו מקרית ארבע לתפילה במערת המכפלה בחברון, כאשר ראה הבחור את הפצוע מיד הגיש לו עזרה ראשונה. הנשמה, חבישות, כל מה שנזקק אותו חייל. ותוך כדי פעולות ההצלה הזעיק במכשיר הסלולארי שבידו את כוחות הפינוי וההצלה. הבחור טיפל בחייל במסירות ולא עזבו לרגע. גם כאשר הגיע המסוק אשר לקח את החייל לבית החולים הצטרף הבחור אל החייל והמשיך לטפל בו במסירות ורק כאשר הגיעו הורי החייל לבית חולים עזב הבחור את בית החולים. החייל היקר שכב בבית החולים מספר חודשים, עבר מספר ניתוחים, עד שברוך ה' הבריא ושוחרר מבית החולים. ביום השחרור סיכמו הרופאים עם הורי החייל את כל תהליך הריפוי שעבר בנם, בתוך כך אמרו הרופאים להורים בצורה נחרצת : " חיי בנכם ניצלו אודות לטיפול הראשוני שקיבל מאותו בחור, אילולא טיפול זה, לא היה לבנכם סיכוי לשרוד". כאשר שמעו זאת הורי החייל, החליטו שהם צריכים להכיר את הבחור שהציל את חיי בנם ולהכיר לו תודה, אך הם לא הכירו כלל מי הוא הבחור, ולא היה להם קצה חוט איך להגיע לאותו בחור? מה עשו הורי החייל? היה להם קיוסק קטן בעיר מגוריהם, תלו על פתח הקיוסק שלט גדול עם סיפור המעשה, שבח "נשמת כל חי", ושם כתבו שהם מאד מעוניינים להכיר את הבחור שהציל את בנם, ומבקשים מכל מי שמכיר או שמע אודותיו שייצור איתם קשר. לאחר זמן עברה שם קרובה של אותו בחור וראתה את השלט אשר על הקיוסק, ידעה הקרובה שסיפור המעשה בשלט שייך לבחור שהוא קרוב שלה, היות והבחור סיפר לה על המעשה שלו עם החייל בחברון. נכנסה בהתרגשות לקיוסק וסיפרה לבעלת הבית כי היא יודעת ומכירה את הבחור, וכמובן מסרה את מספר הטלפון של הבחור. בהתרגשות רבה התקשרה אם החייל אל מספר הטלפון שקיבלה, לאחר מספר משפטים כבר הוברר לה כי אכן היא מצאה את מציל בנה. היות ורצו הורי החייל להכיר את הבחור ומשפחתו, וכמובן להכיר לבחור תודה על מעשהו הגדול "הצלת חיי בנם", הזמינו הורי החייל את הבחור עם משפחתו אליהם לסעודה משותפת. כאשר הגיעו הבחור והוריו לבית הורי החייל ההתרגשות הייתה רבה, ואז לפתע הביטה אם הבחור באם החייל וקראה לעברה: “ רגע, רגע, תגידי לי האם את מכירה אותי? ”, “ לא ” ענתה אם החייל, “ האם את מכירה אותי? את נשמעת כמי שמכירה אותי?" השיבה אם הבחור: "אכן נראה לי שאני מכירה אותך ” נכון יש לכם קיוסק במקום פלוני?! דעי לך שאני הייתי בקיוסק שלך לפני 02 שנה, הייתי אז בהריון, אמנם מחמת שנתגלה בבדיקות כי ישנה בעיית בריאות לעובר החלטתי לבצע הפלה לעובר, המרפאה הייתה ליד הקיוסק שלכם, לפני הביקור במרפאה נכנסתי לקיוסק שלך לשתות משהו, ואז התחלנו לשוחח וסיפרתי לך על החלטתי. כששמעת את החלטתי, שכנעת אותי שלא לבצע את ההפלה, את הסברת לי כי בהרבה מקרים הרופאים טועים מאד בקריאת הבדיקות, היו הרבה מקרים שאחר שנולד התינוק הוא היה בריא ושלם, וכל הפחדות הרופאים היו לשווא, נתת לי כתובת של רופא מומחה שכדאי להתייעץ איתו, שמעתי לעצתך התייעצתי עם הרופא הבכיר, ואכן הוא הפריך את כל תחזיות הרופאים הקודמים, ואז כמובן לא ביצעתי את ההפלה". הצביעה אם הבחור על הבחור הנ"ל שניצב שם, יישרה מבט לאם החייל, ואמרה: "את רואה את הבחור הזה? זה העובר אשר היה במעי!! הוא נולד בריא ושלם, גדל והגיע עד הלום". -המשיכה אם הבחור בהתפעלות גלויה – "שימי לב מה קרה פה !! בזכותך הבן שלי הגיע לאוויר העולם, בזכותך הוא חי, היום הגיע הזמן לשלם לך על החיים שנתת לבני, הנה היום לאחר 02 שנה, בני נתן חיים לבנך…… גם אחרי עשרים שנה בורא עולם לא שוכח! ישנה תופעה שכיחה , בה אנשים מרשים לעצמם להעביר ביקורת נוקבת על התנהלות אבותינו, אמותינו ודמויות מפרשת השבוע. תורה יש ללמוד לעומק ולא להסיק מסקנות אימפולסיביות. השבטים הקדושים מכרו את יוסף בצוותא עם השכינה וכמו שאמר להם יוסף: “ וְּ עַּתָּ ה אַּ ל תֵ עָּצְּ בּו, וְּ אַּ ל יִחַּ ר בְּ עֵינֵיכֶם, כִ י מְּ כַּרְּ תֶ ם אֹתִ י, הֵ נָּה כִ י לְּ מִ חְּ יָּה, שְּ לָּחַּ נִי אֱֹלהִ ים לִ פְּ נֵיכֶם” יש חשבון בשמים לכל מעשה המכירה ועשרה הרוגי מלכות נצטרכו לתקן זאת, וגם על זה שישבו השבטים הקדושים לערוך סעודה, בא הפרעון בעוד שנים כשנכתב במגילה: “ והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נכוכה ”. החשבון והפרעון בידי שמים ואנו צריכים להיות זהירים מאד בלשונינו ולהבין שכל מה שהקב”ה עושה לטובה עושה. וכדי להפנים דברים אלו נספר לכם קוראים יקרים שבשנת 3911 למניינם, הלך הגאון ר ’ משה פיינשטיין לבקר חולה שחלה בחולי מוזר, לשונו התנפחה בפיו. החולה בקש להשאר עם הרב לבדם. ספר החולה כי בשבת פרשת וירא הקשה: מפני מה זכו בנות לוט שהמשיח יצא מצאצאיהן, על אף שהן לא בושו בגילוי עריות והודיעו ברבים שבניהן הם מאביהן ובין הדברים דבר בגנות בנות לוט. באותו לילה הופיעו בחלומו של החולה, שתי נשים זקנות מאד, ראשיהן ופניהן מכוסים, ואמרו לו כי הן בנות לוט ובאו מעולם האמת לענות לו, ואמרו: “ שהסיבה שקראו לבניהן בשם זה, היא משום שחששו שבני האדם ישמעו שנצלו מסדום באופן מופלא וזכו להעמיד בנים יאמרו כי לא מעשה פרוץ הוא אלא מעשה נס וכביכול נתעברו מהשכינה, וחלילה יכולים האנשים לייסד דת חדשה כמו הנצרות, לכן הן קראו לבנים עמון ומואב, כדי להראות שיש אב בשר ודם לילדים וכל כוונתן לטובה. והוסיפו בנות לוט לאותו אדם, שמאחר שדבר עליהן בזלזול, יהיה עונשו כעונש המרגלים אשר לשונם השתרבבה מפיהם והתנפחה בחולי משונה. סיים החולה את דברו, הסב פניו לקיר ונפטר, ור ’ משה פיישנטיין רבה של ארה ” ב, ספר ברבים את שחווה כדי להזהיר מפני חטא לשון הרע.