ייסורי משיח

למה צדיקים סובלים לעיתים ייסורים? יש הסבר שהקב"ה מנסה דווקא את הצדיקים, כדי להביאם למדרגה עליונה יותר. כמו-כן נאמר שייסוריהם של צדיקים באים לכפר על הדור. וכך נאמר בגמרא (שבת לג,ב): "בזמן שצדיקים בדור – צדיקים נתפסים על הדור; אין צדיקים בדור – תינוקות של בית-רבן נתפסים על הדור".

אם כך נאמר על צדיקים בכלל, על המשיח נאמרו הדברים במשנה תוקף. במקומות רבים נאמר, שהמשיח מקבל עליו ייסורים קשים, כדי להסיר את הקטרוג מאת דורו. כך נאמר במדרש (תהילים פט"ז,ד): "שלושה חלקים נחלקו הייסורים – אחד נטלו אבות-העולם; אחד דורו של שמד; ואחד מלך המשיח". כמו-כן יש פרקים בתהילים שנעים זמירות ישראל מבכה בהם את ייסוריו ואת סבלו של המשיח. חז"ל גם אמרו (סנהדרין צג,ב) על הפסוק "והריחו ביראת ה'" – "מלמד שהטעינו מצוות וייסורים כריחיים".

חוליינו הוא נשא

כאשר שאל רבי יהושע בן-לוי את אליהו הנביא כיצד יוכל לזהות את המשיח (סנהדרין צח,א), ענה לו אליהו שהוא יושב בין "עניים סובלי חולאים". בהמשך הסוגיה הגמרא דנה באפשרות שמישהו מבני אותו דור הוא המשיח, והיא נוקבת בשמו של "רבינו הקדוש" (רבי יהודה הנשיא). מדוע דווקא הוא? רש"י מציין שתי תכונות שהיו בו: "סובל תחלואים וחסיד גמור".

בזוהר (חלק ב, ריב,א) מוסבר, שעל-ידי ייסוריו של המשיח, ישראל ניצולים מן הדין: "אלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה, לא הווי בר-נש דיכיל למסבל ייסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא" (=אילולא הוא [המשיח], שנושא עליו את ייסוריהם של ישראל ומקל עליהם, לא היה אדם יכול לסבול את הייסורים שישראל חייבים על חטאיהם).

כך נאמר (ישעיה נג,ד-ה): "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם… הוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו". הרמב"ן (בפירושו על הפסוק "הנה ישכיל עבדי") מפרש: "כי החבורה שהוא מצטער ומתגורר עליה, תרפא אותנו, כי ה' יסלח לנו בזכותו ונתרפא מפשעינו ועוונות אבותינו".

חפץ ה' בידו יצלח

המדרש (ילקוט שמעוני ישעיה רמז תצט) מתאר דו-שיח בין הקב"ה למלך המשיח. הקב"ה אומר לו, שאם רצונו להציל גם את החוטאים שבעם-ישראל, עליו לקבל עליו ייסורים קשים: "עושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתידה לשונך להידבק בחכך. רצונך בכך?". והמשיח עונה לו: "ריבונו-של-עולם, בגילת ליבי ובשמחת ליבי אני מקבל עליי, על-מנת שלא יאבד אחד מישראל… בכך אני רוצה, בכך אני מקבל".

ואכן, האלשיך (בפירושו לישעיהו נג) אומר, שהמשיח מקבל עליו את הייסורים מרצונו ובבחירתו: "כי הוא מעצמו חפץ לנושאם… ואנחנו חשבנוהו שלא היה נוטלם מעצמו, רק נגוע מוכה אלוקים הוא". והוא מוסיף ומסיים, שכשתבוא העת שיתגלה בכל הדרו, יראו הכול ויבינו "כמה גדול כוח סובל ייסורין על הדור".

בכוחו של העם להקל את ייסוריו של המשיח, על-ידי תשובה ותוספת בזכויות ובמעשים טובים. וכך האלשיך מדגיש, שבני-ישראל "מוסיפים כוח במשיחם": "כי בצדק שיעשו העם יוסיפו כוח במלכם", ועל-ידי האמונה "באיכות ומעלת מלך המשיח" יביאו "תוספת כוח זכותו" (והוא מזהיר: "בל תהיו חלילה מהמתישים כוחו ומאבדים גודל טובתכם שעל-ידו"!).

ובסופו של דבר מתקיים במשיח "יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח", וכדברי הרמב"ן: "כי הוא ישלים הגאולה אשר השי"ת חפץ בה".