קיבוץ גלויות

השלב האחרון בתהליך הגאולה הוא קיבוץ נידחי ישראל, ומשימה זו היא מעיקרי תפקידיו של המשיח. על-פי הרמב"ם, קיבוץ הגלויות הגדול יהיה לאחר בניין בית-המקדש השלישי וייעשה על-ידי המלך המשיח. הוא יקבץ לארץ-ישראל את כל היהודים, מכל קצוות תבל, ואף יאתר ויעלה לארץ את עשרת השבטים האבודים.

בקיבוץ הגלויות תגיע הגלות לקיצה וכל היהודים יחזרו לחיות בביתם האמיתי, בארץ-ישראל. איך יהיה מקום לכולם? – את הנגב כבר יישבנו? וחוץ מזה, לא לדאוג. גם ארץ-ישראל תגדל ותתפשט. היא תשתרע על שטח גדול יותר משטחה של ארץ-ישראל בימי מלכות שלמה.

וקרב פזורינו

התורה מדברת על קיבוץ הגלויות באין-ספור מקומות. הנה כמה דוגמאות: "ושב ה' אלוקיך את שבותך… ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נידחך בקצה השמים – משם יקבצך ה' אלוקיך, ומשם ייקחך" (דברים ל,ג-ד). ישעיהו הנביא אומר: "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו… ונשא נס לגויים, ואסף נידחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" (ישעיה יא,יא-יב). הנביא עמוס ניבא: "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו… ונטעתים על אדמתם, ולא יינתשו עוד מעל אדמתם" (עמוס ט,יד-טו).

קיבוץ מושלם

בקיבוץ הגלויות מתממשת, למעשה, תכלית כל הבריאה. לכן אמרו חז"ל (פסחים פח,ב): "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ". שכן, כאשר כל עם-ישראל חוזר לארץ-ישראל, אז הבריאה מגיעה למצבה הנכון, שלשמו נבראה, ורק אז העולם מתחיל להתנהל במסגרתו השלמה, התואמת את כוונת הבריאה.

דבר זה בא לידי ביטוי גם בכך, שרק עם קיבוץ הגלויות מגיעה גם השכינה לגאולתה. חז"ל דורשים על הפסוק "ושב ה' אלוקיך את שבותך", שהקב"ה יצא עִם עם-ישראל לגלות, וכאשר ישובו בני-ישראל מהגלות – ישוב עמם אף הקב"ה. לכן, כל עוד נמצאים יהודים בגלות – נמצא גם הקב"ה בגלות. רק בקיבוץ הגלויות הגדול והשלם, שבו ישובו כל נידחי ישראל – תסתיים גם גלות השכינה. מכאן גדולתו וחשיבותו של קיבוץ הגלויות.

מסיבה זו יהיה קיבוץ הגלויות מושלם, שלא ישאיר אפילו יהודי אחד בגלות. על כך נאמר (ישעיה כז,יב): "ואתם תלוקטו לאחד-אחד בני-ישראל". רש"י (דברים שם) מתאר זאת כך: "גדול יום קיבוץ גלויות ובקושי, כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש-איש ממקומו". זאת, משום שרק גאולה שלמה של כל ישראל היא גם גאולה שלמה של השכינה.

נתיבים להתקבצות

קיבוץ הגלויות יתייחד גם בכך, שהגויים עצמם יסייעו לו. וכך נאמר (ישעיה סו,כ): "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'". מפרש הרד"ק, שהגויים, כשישמעו על נפלאות הגאולה, "יביאו ישראל… מלובשים בגדי תפארת ורוכבים בסוסים וברכב". במדרש (שוחר-טוב פז) נאמר: "עתידין אומות-העולם להביא דורונות למלך המשיח. וכיוון שהם באים אצל מלך המשיח, הוא אומר להם: יש ביניכם ישראל? הביאו אותם לי… משפחות של ישראל הביאו לי".

כל גלות תתקבץ בדרך משלה. הדבר מרומז בפסוק (ישעיה מג,ה-ו): "ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך, אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי". רואים כאן הבדלים ברורים: על מזרח ומערב אומר הקב"ה: "אביא", "אקבצך" – כלומר, הוא יביא והוא יקבץ את יהודי המזרח והמערב. לעומת זאת, לדרום (תימן) הוא אומר: "אל תכלאי", כלומר, אל תעצרי, אל תפריעי; שכן משם יבואו היהודים בעצמם. ואילו לצפון, מקור הרע ("מצפון תיפתח הרעה" – ירמיה א,יד), נאמר: "תני" – כלומר, לא זו בלבד שארץ ה'צפון' לא תמנע ולא תעכב את הגאולה, אלא היא-עצמה תסייע ותעזור לקיבוצם של כל נידחי ישראל.

קיבוץ גלויות ובניין המקדש

אחת השאלות הידועות בעניין סדר הגאולה היא, מה קודם – קיבוץ הגלויות או בניין בית-המקדש. לכאורה, חז"ל חלוקים בעניין. לפי דעה אחת ייבנה תחילה בית-המקדש ורק אחר-כך יתקבצו כל ישראל לארץ-ישראל, ואילו לפי דעה שנייה יתקיים תחילה קיבוץ הגלויות, ורק כאשר כל ישראל יתקבצו לארץ, ייבנה בית-המקדש.

בספר הזוהרנאמר: "יבנה בי-מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא דירושלם, ולבתר יוקים לה מעפרה" (=יבנה בית-המקדש בראשונה ויתקין היכלו ויבנה את העיר ירושלים, ואחר-כך יקים אותה – את כנסת-ישראל – מעפרה). הזוהר מסתמך על הפסוק2: "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" – תחילה בניין ירושלים והמקדש, ואחר-כך קיבוץ הגלויות. כך נאמר גם במדרש הנעלם3: "בית-המקדש קודם לקיבוץ גלויות".

כנגד זה נאמר במדרש4: "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות". כלומר, תחילה יתקבצו הגלויות ורק אחרי שהם כבר יהיו בארץ-ישראל, אז תיבנה ירושלים וייבנה בית-המקדש. זהו גם סדר הברכות בתפילת שמונה-עשרה – קודם "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", ואחר-כך "ולירושלים עירך ברחמים תשוב… ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם".

הכרעת הרמב"ם

הרמב"ם, שתימצת את כל דברי חז"ל בנושא זה להלכה פסוקה וברורה5, מכריע בבירור כדעת הזוהר. סדר הגאולה על-פי הרמב"ם הוא, שתחילה מופיע המלך המשיח, מחזיר את ישראל – בעודם עדיין במקומות פזוריהם – לדרך התורה, אחר-כך בונה את בית-המקדש, ורק אז מקבץ את נידחי ישראל.

כמו-כן ברור, שקיבוץ הגלויות הוא מפעולותיו של משיח-צדקנו – הוא זה שמקבץ את נידחי ישראל. יתרה מזו: פעולה זו של קיבוץ הגלויות (אחרי הפעולות הקודמות, ובכללן בניית בית-המקדש) היא מהדברים שקובעים את מעמדו של המשיח כ"משיח בוודאי", כפי שפוסק הרמב"ם, ומזה ברור, שקיבוץ הגלויות נעשה על-ידו.

עם זאת, ידוע6 שסדר הגאולה המפורט ברמב"ם מתייחס רק למצב שהגאולה באה בצורה כאילו טבעית, בבחינת "לא זכו", אבל אם נזכה לגאולה ניסית ועל-טבעית בגלוי, ייתכן סדר אחר. אז ייתכן שקיבוץ הגלויות יהיה מיידי ("עם ענני שמיא"), ובית-המקדש ייבנה כאשר כל בני-ישראל כבר יתקבצו לארץ-ישראל.

אפשרות תיווך

אפשרות נוספת לתווך בין שתי הדעות הללו (ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים") היא, שאכן קיבוץ הגלויות האמיתי והכולל יהיה רק לאחר בניין בית-המקדש (ובכוחו של בית-המקדש), אולם איזושהי הכנה ו'טעימה' מקיבוץ הגלויות הגדול תהיה גם קודם-לכן, וכפי שאנו רואים בימינו. אלא שזו הכנה ו'טעימה' בלבד, ורק לאחר בניין בית-המקדש יקבץ משיח-צדקנו את כל נידחי ישראל.

הרבי מליובאוויטש העיר, שאם קיבוץ הגלויות היה קודם לבניין בית-המקדש, היה הדבר מבטא את מעלתו ושלמותו של המקדש, שנבנה לאחר ש"כל יושביה עליה". אולם כאשר בניין המקדש קודם לקיבוץ הגלויות, זהו ביטוי למעלתם של ישראל, שכדי שקיבוצם יהיה בתכלית השלמות, מוותר הקב"ה על שלמות המקדש, ובונה אותו תחילה, כדי שקיבוץ הגלויות ייעשה לאורו של המקדש (רמז לכך אפשר למצוא בפסוק7 "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר-הקודש בירושלים" – האובדים והנידחים יבואו בכוחו ולאורו של המקדש שכבר יהיה בנוי).

____________

1) חלק א קלד,א.

2) תהילים קמז,ב.

3) תולדות קלט,א.

4) תנחומא נח,יא.

5) הלכות מלכים פרק יא, הלכה ד.

6) ראה ליקוטי-שיחות כרך כז, עמ' 204 ואילך.

7) ישעיה כז,יג.