עלייה בדיאבד

בזמן הגאולה יגיע העולם לידי שלמות, שיש בה שני מרכיבים – שלמות ההפרדה בין הטוב לרע; ועליית הרע עצמו והפיכתו לטוב (ראה איגרות-קודש כרך ג, עמ' קנב). דבר זה יתרחש בתקופה מתקדמת יותר בימות המשיח. כחלק משלמות זו יוּתרו דברים שכיום אסורים, כמו החזיר שעליו אמרו חז"ל (הובא בשל"ה פרשת חיי-שרה, מדרש תלפיות ענף חזיר ועוד): "למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקב"ה להחזירו לנו".

ידוע, שכל מה שיתרחש לעתיד-לבוא נובע מעבודתנו בזמן הזה. וכאן מתעוררת שאלה, היכן יש בעבודתנו כיום מרכיבים הקשורים בבירור הרע עצמו? הלוא כל עבודתנו היא להילחם ברע, לדחותו ולהפריד בינו לבין הטוב. הגישה שלנו לדברים האסורים אינה גישה של בירור וזיכוך (כפי שעלינו לנהוג בדברים המותרים) אלא של דחייה וניתוק מגע. אם-כן, כיצד יתהפכו הדברים הללו לטוב בימות המשיח?

מצוות שאין לצדיק

האמת היא, שאכן דבר זה אינו בא בדרך הישרה שקבע הקב"ה, אלא זו התוספת שנוצרת דווקא על-ידי הירידה של החטאים והגלות בכלל. מאחר שחטאנו ונפלנו בידי הרע, הרי כשאנו עולים משם על-ידי התשובה, נוצר בסופו של דבר אור עליון יותר, ועל-ידי זה אפשר להשיג את הפיכת הרע עצמו לטוב.

דבר זה הוא ממאפייני התשובה, ולכן אמרו חז"ל: "במקום שבעלי-תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". אחד ההסברים לכך, שאצל בעל-תשובה "זדונות נעשים לו כזכויות". כשהחוטא שב בתשובה שלמה – לא זו בלבד שחטאיו נמחלים לו, אלא הם-עצמם נהפכים לזכויות. כך יש לבעל-התשובה דבר שאין לצדיקים: להם יש רק מצוות רגילות, ואילו לבעל-התשובה יש גם עבֵרות שנהפכו למצוות.

כדי שהזדונות יתהפכו לזכויות יש צורך בתשובה מיוחדת. בתשובה דרגות רבות, הנחלקות בכללות לתשובה מיראה ולתשובה מאהבה. תשובה מיראה גורמת שהעוונות ייסלחו ויימחקו, ותשובה מאהבה פועלת ש"נעקר עוונו מתחילתו". אך כדי שהזדונות יתהפכו לזכויות יש צורך ב"תשובה מאהבה רבה", שהיא נעלית הרבה יותר.

לאהבה עזה כזאת אל הקב"ה מגיע בעל-התשובה דווקא מכוח הריחוק. הרגשת ריחוקו מה' מעוררת בו צימאון עצום לאור האלוקי, כאדם צמא ההולך במדבר, שרק הוא יודע להעריך באמת את ערכם של המים. צימאון זה עז יותר מצימאון נפשם של הצדיקים שלא חטאו מעולם. והואיל ורק על-ידי החטא האדם מגיע לאהבה גדולה כל-כך לקב"ה, הרי גם החטא כביכול שותף בכך. לכן התשובה הופכת את הזדונות לזכויות, מכיוון שעכשיו, כששב האדם בתשובה, התברר שבסופו של דבר גרם החטא ליתר קירוב אל ה'.

עלייה לאחר ירידה

זה אחד ההסברים לעניין הגלות בכללותה. אמנם מלכתחילה לא הייתה צריכה להיות גלות כלל. יתרה מזו: חז"ל אומרים שאילו לא היו בני-ישראל חוטאים במדבר, הייתה כניסתם לארץ-ישראל נהפכת מיד לגאולה האמיתית והשלמה. אולם מאחר שחטאו הם ואבותינו בבית ראשון ובבית שני, נחרבו בתי-המקדש ועם-ישראל נשלח לגלות המרה והארוכה. אך בדיעבד, דווקא על-ידי הגלות והירידה של החטאים, תהיה העלייה של הגאולה גבוהה לאין-ערוך, ואחד מביטוייה הוא הפיכת הרע עצמו לטוב.

זו עלייה שבאה רק בדיעבד, שכן מלכתחילה "האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה". בירור העולם צריך להיעשות על-פי רצון ה' ולא שלא כרצונו, ורצונו הוא שיהודי יֵלך בדרך הישר ויהיה נקי מחטא. אולם אם בפועל סר מהדרך וחטא, עומדת לפניו אפשרות לעלייה גדולה עוד יותר – "זדונות נעשים לו כזכויות".