שנה אחת בגאולה

העולם מצפה כבר אלפי שנים ל'אחרית הימים', לטוב המופלא שיהיה בזמן הגאולה, אבל האמת היא שכבר הייתה שנה אחת שבה שלט מצב דומה לזה שישרור בימות המשיח. שנה זו, למרבה ההפתעה, הייתה בשנת המבול. ה'עולם' לא היה אז אלא תיבת נח. בתיבה שרתה אווירה מעין זו שתשרור בעולם בימות המשיח.

דבר זה מתחייב גם מהמציאות הפשוטה: הלוא בתיבה נכללו כל מיני החיות והבהמות שיש בעולם. מכל מין הוכנס לתיבה רק זוג אחד (חוץ מהבהמות הטהורות, שמכל מין היו שבעה זוגות). אם אחד מהם היה נטרף או מת – הייתה באה כליה על כל המין. מכאן שבהיותן בתיבה לא טרפו החיות הרעות זו את זו ואף אחת מהן לא מתה – מעין המצב שיהיה בתקופת הגאולה, כאשר יגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ויבולע המוות לנצח.

[אמנם כתוב בתורה שנח נצטווה להכין "קינים" בתיבה, וכפירוש רש"י: "מדורים מדורים לכל בהמה וחיה", אבל קשה לפרש שהכוונה לכלובים סגורים ממש, כמקובל בגני-החיות. סוג כזה של כלובים היה מצריך שטח עצום, גדול לאין שיעור משטחה של התיבה, וכמו-כן היה מחייב צוות גדול של עובדים, כדי לטפל בכל החיות והבהמות. העובדה שהתיבה הספיקה לכולם ודיי היה בנח ובבניו כדי לטפל בכולם, מוכיחה שבתיבה היו תנאים שונים לחלוטין מאלה הקיימים כיום בין החיות והבהמות, כפי שנאמר על תקופת הגאולה: "ונער קטון נוהג בם"].

הכוונה הנסתרת

כאן אנו רואים שוב את החיבור – המתמיה לעיתים – בין טוב מופלא ביותר לבין מצבים של צער וחורבן. הגילוי המופלא הזה, שהאיר בתיבת נח, היה דווקא בשעה שהעולם כולו נשטף ונהרס על-ידי המבול. חיבור זה מעיד על הכוונה הפנימית, הנסתרת, של החורבן – ליצור תנאים להתגלות עצומה לאין-ערוך.

מוסבר בתורת החסידות (אור-התורה בראשית ג, עמ' תרלד; 'וככה תרל"ז' פרקים צה-ו. ובהרחבה בליקוטי-שיחות כרך כה, עמ' 29), שבתיבת נח שרתה הארה עצומה של דעת אלוקית. דעת זו שינתה את כל המציאות בתיבה, כשם שלעתיד-לבוא ישתרר מצב של "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי", משום ש"מלאה הארץ דעה את ה'".

הכשרה לגאולה

במשמעותו הפנימית המבול היה בבחינת מקווה טהרה, שתפקידו העיקרי היה לטהר את הארץ מטומאתה. העולם שלפני המבול השחית את הארץ וטימא אותה, כפי שנאמר: "מלאה הארץ חמס". העולם היה רווי כוחות-טומאה רבי-עוצמה, שטימאו את הארץ והשחיתו אותה. טהרתו של העולם נעשתה על-ידי המבול. ארבעים ימי הגשם היו בדוגמת מי המקווה המטהרים בארבעים סאה. המבול שטף והעביר את רוח-הטומאה שהייתה בארץ, וכך טוהר העולם והוכשר לקיים עליו חיים חדשים.

עוד מוסבר, כי המבול היה הכנה לקראת הגאולה. העולם שלפני המבול לא היה כלי ראוי להשראת הקדושה האלוקית, אך על-ידי המבול נעשתה ההכשרה הראשונית, שכאשר יהודים ילמדו תורה ויקיימו מצוות, תוכל הקדושה להיתפס גם בתוך המציאות הגשמית של העולם, ובכך יתקדש העולם ויוכשר לקראת תכליתו העתידית.

לכן דווקא בשנת המבול האירה בתיבת נח הארה מעין זו שתאיר בימות המשיח, כדי לבטא בכך את ייעודו העיקרי של המבול – לטהר את העולם ולהכשירו לקראת הגאולה. בשנת המבול זו הייתה התגלות חד-פעמית, שבאה מלמעלה, אך בתקופת הגאולה, לאחר שהעולם הוכשר וזוכך במשך תקופת הגלות, תיהפך התגלות זו למצבו הטבעי של העולם, שהקדושה האלוקית תקיף אותו "כמים לים מכסים".