תפילת הבעל שם טוב

כוחה של תפילה תמימה בשנים טרם התגלה בפומבי וייסד את התנועה החסידית, נהג רבי ישראל שהתפרסם כ'בעל שם טוב' לטייל תכופות באזורים הכפריים, שבהם חיו יהודי מזרח אירופה בכפרים קטנים ומבודדים או בפונדקי דרכים נידחים. רבי ישראל היה מתרועע עם יהודים אלו, שואב השראה מאמונתם הפשוטה ומעודד את רוחם. יום אחד הגיע "הבעל שם טוב" לפונדק קטן שעמד בצומת דרכים מרחק מילין רבים מן הקהילה היהודית הסמוכה. הוא הוזמן פנימה בחום ומשפחת בעל הפונדק הגישה לו מיני טעימה. "היכן אביכם?" שאל את הילדים. "מתפלל", השיבו לו, ורבי ישראל התיישב להמתין למארחו. חלפה שעה, חלפו שעתיים. כשהגיח בעל הפונדק מחדרו הייתה כבר שעת אחר-צהרים מאוחרת. לאחר שבירך את אורחו לשלום, התנצל על היעדרותו הממושכת. "אני יהודי בור ועם הארץ", הסביר כשבושה מכסה את פניו. "אני בקושי מצליח לבטא את מלות התפילה מן הסידור, ולפענח את ההנחיות הכתובות ללא ניקוד זו משימה שמעבר ליכולתי. לכן, אין לי ברירה אלא לקרוא כל י ום את כל הסידור, מתחילתו ועד סופו". "אולי אוכל לעזור לך", אמר רבי ישראל. במשך השעה הקרובה הוא ישב עם בעל הפונדק והנחה אותו בסבלנות כיצד להשתמש בסידור. רבי ישראל כתב לו ביידיש פשוטה על פיסות נייר קטנות, "תפילת שחרית", "תוספת מיוחדת לימי שני וחמישי", "ברכה אחרי הסעודה", "תפילת מנחה", "תפילת ערבית", "לשבת", "לראש חודש", "לראש השנה" וכן הלאה, ותחב אותן במקומות הנכונים בסידור של בעל הפונדק. "תודה רבה", אמר בעל הפונדק כשנפרד רבי ישראל לשלום כדי להמשיך במסעו. "עכשיו אוכל להתחיל להתפלל כמו יהודי הגון". אך שמחתו של בעל הפונדק לא האריכה ימים, אפילו לא שעות! כמה שעות לאחר שיצא הבעל שם טוב את הפונדק, נפל הסידור באופן בלתי מוסבר ממדפו, וכל פתקי הנייר שתחב בו " הבעל שם טוב" התעופפו מבין דפיו. "אבוי לי!" בכה בעל הפונדק. "מי יודע כמה חודשים יחלפו בטרם יגיע שוב יהודי תלמיד-חכם לפונדקי?" נחוש בדעתו שלא להניח להזדמנות זו להתחיל להתפלל כיאות לחמוק ממנו, תפס את הסידור ואת הפתקים ורץ לכיוון שאליו צעד האורח. מקץ כמה מילין של הליכה נמרצת זיהה סוף סוף את הבעש"ט במרחקים, וראה אותו מגיע לנהר. "איך הוא יחצה את הנהר?" תהה בעל הפונדק. "בעונה זו המים בנהר עמוקים ושוצפים. לא ניתן לחצות את הנהר". הוא עמד לצעוק לו כדי להזהירו, אך אז ראה את רבי ישראל פורש את ממחטתו על המים, צועד עליה כאילו הייתה רפסודה חזקה, מחליק על פני המים ונעלם ביערות שעל גדת הנהר השנייה. כהרף עין ניצב בעל הפונדק על שפת המים. הוא פרש את ממחטתו על המים, דרך עליה והופס! גם ממחטתו עמדה כמו רפסודה חזקה. הוא רץ לאורך השביל שבו צעד רבי ישראל. "חכה, רבי!" הוא קרא. "חכה! אל תלך עד שתסמן שוב את סידור התפילות שלי! כל הפתקים שלך נפלו!" מששמע את האיש קורא לו, עצר רבי ישראל ופנה לאחור, ור אה את מארחו מן הלילה הקודם רץ לקראתו, אוחז בחוזקה את הסידור ביד אחת ואת פתקי הנייר בידו השנייה. "איך הגעת לכאן?" שאל רבי ישראל בפליאה. "איך חצית את הנהר?" "עם הממחטה שלי, בדיוק כמוך", השיב היהודי הפשוט. "דרך אגב, יש לך טריק אדיר. אף פעם לא חשבתי שאפשר לעשות את זה כך". "אני חושב שאלוקים מרוצה ביותר מתפילותיך כמות שהן" אמר הבעל שם טוב לאיטו. "אולי מוטב שתמשיך להתפלל בדיוק כמו שהתפללת עד עכשיו".