אורך ימות המשיח
[צט, א] תניא, רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר [תהלים צ"ה] ארבעים שנה אקוט בדור.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר [ישעיהו כ"ג] והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד. איזהו מלך מיוחד – הוי אומר זה משיח.
רבי אומר: שלשה דורות, שנאמר [תהלים עב, ה] ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.
רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה [ימחול לו הקב"ה] לרבי הילל! חזקיה אימת הוה? בבית ראשון. ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר [זכריה ט'] גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות.
להמשך הסוגיא
רש"י
אקוט בדור – אקח ישראל ואמלוך עליהם, כמו נקטיה. ארבעים שנה אקוט בדור – בדור קטן של ארבעים שנה שהוא משונה מדורות שלפניו, ומסתמא היינו משיח ששינוין גדולים יהיו בדורו, ופשטיה דקרא מיהא גבי מתי מדבר, אבל מדכתיב אקוט – משמע אף להבא היה מתנבא.
מיוחד – חשוב.
ה"ג: רבי אומר שלשה דורות שנאמר ייראוך עם שמש – כלומר בהדי משיח שכתב בו (תהלים עב, יז) לפני שמש ינון שמו ייראוך ישראל, ולפני ירח – לפני מלכות בית דוד שנמשל כירח כדכתיב (תהלים פט, לח) כירח יכון עולם וגו' כמו כן ייראוך דור דורים, דור – אחד, דורים – שנים, הרי שלשה.
אין להם משיח לישראל – אלא הקדוש ברוך הוא ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו.
[צח, א] אין משיח לישראל – שחזקיה היה משיח ועליו נאמרו כל הנבואות אצמיח קרן לבית ישראל ועמד ורעה בעוז ה'.
שרי ליה מריה – ימחול לו הקדוש ברוך הוא, שאמר דברים אשר לא כן.
ואלו זכריה מיהא מתנבא על משיח בבית שני – דכתיב בתרי עשר הנה מלכך יבא לך וגו' ולאו היינו זכריה בן יהוידע הכהן שניבא בבית ראשון, אלא זכריה בן ברכיה שהיה במלכות דריוש.
חידושי הר"ן
רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה – אין כוונת רבי אליעזר למעט בכבודן של ישראל אלא להרבותו לפי שידוע הוא שימות המשיח הם מדרגה לתחיית המתים וסובר שאחר ארבעים שנה לימות המשיח יהיה זמן תחיית המתים.
חידושי אגדות מהרש"א
ארבעים שנה, שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור. דקרא איירי במשיח דכתיב לעיל מיניה היום אם בקולו תשמעו וגו' דהיינו היום אתי משיח אם בקולו תשמעו כדאמרינן לעיל. ואמר אל תקשו [לבבכם כמריבה] דהיינו לדורו של משיח אמר כן שלא יקשו לבבם כמריבה וגו'. אשר נסוני אבותיכם וגו' דהיינו כמו שעשו אבותיכם דור המדבר. ועל אותו דור של משיח אמר בלשון להבא אקוט בדור וגו' כפירוש רש"י וק"ל.
ארבעים שנה. משום דאילו לא חטאו במדבר במרגלים היו באים מיד לארץ ישראל לטובתן ואלו ארבעים שנים ששהו שם בעינוי ורעבון ימלא להם הקב"ה לימות המשיח דמדה טובה מפי הקב"ה אינה חוזרת, והיינו שמחנו לימות המשיח כמו השנים שראינו רעה במדבר. .
שבעים שנה . . איזהו מלך מיוחד – הוי אומר זה משיח – עיין פירוש רש"י [דפירש מיוחד היינו חשוב]. ויותר נראה לפרש כפשטיה מיוחד – [מלשון יחיד] שלא יהיה שום מלך בעולם הזה רק מלך המשיח כמו שכתוב בכמה מקומות וגם דוד המלך לא יהיה רק נשיא לגביה. ותלה חורבנה של צור בביאת המשיח כדאמרינן לא נתמלאכה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכשזה קם זה נופל.
שלשה דורות . . דור דורים – המזמור הזה מתחיל לשלמה א-להים וגו' אבל רוב דברי המזמור לא נתקיימו עד ביאת המשיח והאי קרא נמי יראוך עם וגו' על ימות המשיח נאמר שיהיה אז יראת ה' בעולם בתפלה . . ואמר שזה יהיה דור דורים היינו ג' דורות. והיינו משום דמלכות בית דוד לא היה ג' דורות בשלימות דבימי רחבעם נחלקה מלכותו אבל לימות המשיח קאמר שיהיה מלכותו שלֵמה ג' דורות.
אין משיח לישראל – פירש רש"י שלא יהיה להם גואל אלא הקב"ה בעצמו. דודאי כמה וכמה נבואות הן בנביאים שלא נתקיימו עד בוא זמן הגאולה, ורבי הלל ודאי דמודה בזה, והיינו דהקב"ה בעצמו יגאל אותן. ולכך לא קאמר רב יוסף שרא ליה מרא כו' אלא מהאי קרא דזכריה דמפורש ביה ביאת המשיח הנה מלכך וגו' עני ורוכב כו' ודו"ק.
חידושי אגדות מהר"ל
רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה – כי סבירא ליה לרבי אליעזר כי המשיח אינו רק [=אלא] שיוציא אותם מן הגליות, ואחר שהוציא אותם מן הגליות יהיה הקב"ה בעצמו ובכבודו מנהיג את ישראל. ודבר זה יהיה עוד מעלה יותר, רק כי עיקר ההוצאה מן הגלות הוא על ידי משיח. ולכך ימי המשיח ארבעים שנה כי תהיה ההוצאה מן הגלות עד שיבאו לכלל מנוחה והשקט ארבעים שנה, כמו שהיו כשיצאו ממצרים שהיו ארבעים שנה במדבר עד שבאו לכלל מנוחה.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר והיה ביום ההוא ונשכחת צֻר שבעים שנה כימי מלך אחד – מאי ענין צור למלך המשיח? רק שהכתוב אומר כי תהיה נשכחת צור כימי מלך אחד רצונו לומר, המלך שהוא מיוחד ויש לו המשך מלכות כראוי וכך יהיה נשכחת צור. ומכל מקום למדנו מקרא כי המשך המלכות שראוי אל המלך ראוי שיהיה שבעים שנה, ואין מי שראוי למלכות כמו מלך המשיח. ולכך אמר כימי מלך אחד – זהו מלך המשיח, ולפיכך אי אפשר שתהיה מלכותו של משיח פחות מן שבעים שנה שאם לאו כן יהיה מלכותו חסר.
רבי אומר: שלשה דורות – שלשה דורות נחשב כמו דור אחד כדכתיב לי ולניני ולנכדי והם ג' דורות דהיינו הוא ובנו ובן בנו יהיה מלכותו, ואם לאו כן היה מלכותו חסר כי עד ג' דורות מלכות אחד:
אין משיח לישראל – חס ושלום לא היה כופר במשיח, אבל היה סובר כי ה' יתברך יגאל אותם בעצמו . ואי תימה, אם כן אמאי קאמר שרי ליה מריה? דאין זה קשיא דכל מי שאמר דבר ויראה סתירה מבוארת בכתוב נאמר עליו שרי ליה מריה ודבר זה מצאנו גם כן בשאר מקומות.
תדע לך דהא למאן דאמר ימי המשיח מ' שנה או ג' דורות מה יהי' אחר כך? אלא אחר שכלו ימי המשיח יהיה ה' יתברך מנהיג אותם או שישפוך רוחו על כל בשר ויהיו כולם חכמים כולם נבונים כולם יודעים התורה. וכך הוא דעת הילל אין משיח לישראל רצונו לומר כי יהיו נגאלים על ידי ה' יתברך.
ואל תאמר כלל כי לדעת הילל היו כל הבטחות הטובות נאמר על חזקיהו חס ושלום שלא היו הטובות בימי חזקיה כל כך. אך רצונו לומר כי לא יהיה משיח לישראל כי מעלת המשיח, מעלה מיוחדת מצד המלכות שיהיה מלך שה' יתברך מפיל שונאיו לפניו, וקאמר שדבר זה לא יהיה לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה כי חזקיה היה מלך שהיה מפיל שונאיו לפניו, אבל ה' יתברך יגאל אותם בעצמו ולא יהיה על ידי מלך. וכמו דסבירא להו להנך תנאי שיהיה אחר דורו של המשיח, כך סבירא להילל שיהיה בתחלה הגאולה ולכך קבע דברי הילל אחר דבריהם והפסיק בדברי הנך תנאי דאמרי כי ימות המשיח גדול מאוד, כדלקמן.
יושר לבב (רבי רפאל עמנואל חי ריקי – אמשטרדם ה'תצ"ז)
ימות המשיח ארבעים שנה . . שבעים שנה . . שלשה דורות [בהמשך הסוגיא יש עוד דעות בזה, ראה לקמן] – וירצו לומר דשינוי השלוה והשקט והשמחה שיהיה בימות המשיח מהטילטול והטירוד והעצב של הגלות יהיה כל כך גדול שיהיה נרגש כל אותן השנים למר כדאית ליה ולמר כדאיתי ליה ומשם ואילחך שכבר הורגלנו בו לא יהיה חשוב בעינינו כדבר חדש ולכן לא נקראנו עוד בשם ימות דמשיח.
ואתו לאפוקי מדרבי הלל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה כדאיתא בש"ס כלומר דסבירא ליה שישראל לא יזכור שנוי ימות המשיח בבואו כי לא תהיה השמחה רבה בו בענין שיכירו שינוי גדול בין ימי הגלות לימות המשיח על דרך מאי דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שכל השינוי הרב וההבטחה הגדולה והשמחה היתרה וכיוצא שהבטיח הקב"ה לישראל בביאת המשח כבר אכלוהו בימי חזקיהו שהוא היה משיח וסנחריב גוג ומגוג אלו לא קטרגה מדת הדין אז כמו שאמרו רז"ל . . ואלו החכמים אתו לאפוקי מיניה דסבירא להו שמה שאכלו אז אינו עלה להם מן החשבון מאחר שסוף סוף לא נתגלה למשיח מפני קטרוג מדת הדין — והטוב ההוא הבטיחו הא-ל להשפיעו לימות המשיח דוקא, וכדאקשיה ליה רבי יוחנן [לפי גירסתינו יוסף] לר' הלל מן הפסוק שהבטיח הנביא שהיה אחר חזקיהו לישראל רוב שמחה וטובה מרובה דכתיב ביה גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונשע וגו' . .
ורבי הלל אפשר דמהפסוק ההוא מביא ראיה לדבריו שלא יבא משיח לישראל ביד רמה דהא כתיב בו עני ורוכב על חמור ובפירוש אמרו רז"ל זכו עם ענני שמיא כבר איניש לא זכו עני ורוכב על חמור ותיבת לך גם כן מפרש ליה על פי דרכו שלא יבא ביד רמה למלוך על האומות כי אם להיות מלך על ישראל להוציאם משעבוד מלכיות וכמאמר שמואל הנ"ל אין בן עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות ולכן יפה עשה רבי יוסף שאמר לו שארי ליה מאריה דרך כבוד כי אדם גדול היה ולא היה הוא ב"מ כופר בביאת המשיח במימרא זו דמודה היה בה ככל איש ישראל דלא קאמר אין משיח בא שכבר בא בימי חזקיהו אלא אמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו וכוונתו כדאמרן. [בית שני חדר ד' פרק ב]
אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל . . הנה מלכך יבוא לך – . . בתיבת לך סתר ר' יוחנן [לפי גירסתינו יוסף] פירוש אחר המתפרש בדברי ר' הלל והוא שאין משיח לישראל אלא לשמו הגדול המחולל בגוים יבא כי הבטחתו לישראל כבר אכלוהו בימי חזקיהו כדאמרן ואחריו לא עשו מצות שיהיו ראוים שיבא משיח להם ביד רמה בשבילם, אמר לאו שארי להיה מאריה על כי בלשונו הסתום נתן מקום לאפיקורוסים לטעות ולכפור בביאת המשיח ועוד שנגע בכבוד ישראל היפך מה שכתוב אחר חזקיה בתיבת לך דמשמע לישראל. [שם]
חתם סופר
אין משיח לישראל – האומר אין משיח וקים ליה כרבי הלל הרי הוא כופר בכלל התורה דכיילי אחרי רבים להטות כיון שרבו עליו חכמי ישראל ואמרו דלא כוותיה שוב אין אדם ראוי להמשך אחריו. כמו על דרך משל במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמין לעשות ברזל לצורך מילה (שבת קל, א) ואחר דאיפסקא הלכתא על פי רבים מחכמי ישראל דלא כוותיה העושה כן בשבת בעדים והתראה סקול יסקל ולא מצי למימר קים לי כרבי אליעזר.
ילקוט אליעזר (הרב אליעזר זוסמאן סופר / פאקש תרנ"ז) עמ' פה
אין משיח לישראל – בבראשית רבה (פרשה צ"ח) איתא: אמר רב חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה יא) אליו גוים ידרושו – לא ישראל. אם כן למה מלך המשיח בא ומה הוא בא לעשות, לכנס גליותיהן של ישראל, וליתן להם שלשים מצות. וזהו כוונת המאמר אין משיח לישראל – כבר אכלוה בימי חזקיה: גם בלא ביאת משיח יוכל להיות כי מלאה הארץ דעת ה', כי כבר היה זאת בימי חזקיה כל ישראל בקיאים בדיני טהרה. עם כל זה אמר רב יוסף שרי ליה מריה, כי למדריגה גדולה צריך משיח (עי' באמרי שפר דף ס"ח).
ובספר ישועות משיח פירש אין משיח לישראל ולא אמר אין בן דוד בא, אבל רצה להודיע שלא יבא משיח בזכות ישראל כלומר בזמן האפשרות שזכרתי ולזה אמר אין להם משיח רצונו לומר אין להם שביא בזכותם לפי שנתמעטו זכיותיהם בעבור נס שנעשה בימי חזיקה במפלת סנחריב, וזה שכבר אכלהו – זכותם, אבל יבא בזמן ההכרח שהוא עת הגזור כמו שנא' אני ה' בעתה אחישנה, ורב יוסף אמר שיכפר ה' על זה, כי זכריה היה בבית שני אמר בפירוש גילי בת ציון הנה מלכך ביא לך, רצונו לומר בזכותך יבא.
אהבת הקדמונים (הרב יקותיאל אריה קאמלהאר – בילגוריי תרח"ץ) עמ' צ
ימות המשיח ארבעים שנה . . שבעים שנה – . . הוא דבר פלא, האם על זמן קצר ייחל ישראל כאלפים שנה בגלות? אבל הוא הדבר אשר דברנו, דפליגי על ראשית "ימות המשיח" שהם רק הכנה להאושר המקווה שאז יתקימו הבטחות כל הנביאים בעצם תומן – "באחרית הימים"; על זה הזמן הראשון פליגי, חד אמר דלא יארכו "ימות המשיח הראשונים" רק ארבעים שנה, שבמשך הזמן הזה כבר יהיו ישראל ראוים לקבל פני משיח בן דוד עם כל בחינותיו, ולקבל כל הטובות הנפלאות שהבטיחו הנביאים על אחרית הימים, וחד אמר, שבעים שנה יארכו ימות המשיח הראשונים, הזמן של משיח בן יוסף, להכין את לבב ישראל לאביהם שבשמים, באופן שיהיו ראוים לכל הנחמות והיעודים הנפלאים של באחרית הימים.
כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש
ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור – דהנה "לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין" (עבודה זרה ה,ב), וביאר רש"י "שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה" (רש"י עה"פ דברים כט, ו). ואין הכוונה לרב בשר ודם דוקא אלא גם להקב"ה, שהרי הדבר נלמד מהפסוק "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר גו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת גו' עד היום הזה" (דברים כט, ג-ד) וביאר רש"י שם לב לדעת – להכיר את חסדי הקב"ה ולהדבק בו".
לכן, בימות המשיח שתהיה שלימות ההכרה בהקב"ה כמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר", וכמו כן בלימוד התורה יתגלה אז תורת של משיח, שהיא באין ערוך לגמרי לתורת עולם הזה (קהלת רבה פי"א, ח), דרושים לכך ארבעים שנה כדי שנוכל לרדת ל"סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו". [על פי שיחת ש"פ עקב תשמ"ד – בלתי מוגה (אות יג-יד). ועי' בשיחת האזינו תשמ"ה סי"ד – דדיעות אלו בסוגיין רומזין לדרגות ותקופות השונות שיהיו בימות המשיח].
שלשה דורות – יש לקשר זה עם מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק "והמשיח ימות וימלוך בנו תחתיו ובן בנו, וכבר ביאר הנביא את מיתתו לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ויאריך מלכותו ימים רבים עד מאד, ויארכו חיי בני האדם גם כן לפי שכשיסורו הדאגות והיגונות יארכו ימי האדם, ואין לתמוה שתתקיים מלכותו אלפים מן השנים, לפי שהחכמים אמרו כי הקיבוץ הטוב כשיתקבץ לא במהרה יפריד." (המלך במסיבו ח"ב עמ' רנ. וראה בשיחת תשמ"ה הנ"ל. ויומתק ע"פ דברי המהרש"א לעיל ד"ה דור דורים.)
עוד מראי מקומות
שרא ליה מריה – בספר הגאולה שער ראשון פרק ז' ואילך אסף הרמב"ן את פסוקים המדברים באופן ברור על הגאולה ולא על חזקיה. ועיין אגדות מהרש"א כאן, ובספר ראש אמנה מהרב אברבנאל פרק י"ד. ובספר אמונות ודעות לר' סעדיה גאון פרק ז-ח. ובספר עקרים לרבנו יוסף אלבו, מאמר רביעי פרק מ"ב באריכות. ראה בתולדות תנאים ואמוראים ח"א (היימאן) עמ' 374 שמדובר כאן על הלל בנו רבן גמליאל בר רבי.
(המשך)
תניא אידך, רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, כתיב הכא [דברים ח'] ויענך וירעבך ויאכלך, וכתיב התם [תהלים צ'] שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה.
רבי דוסא אומר: ארבע מאות שנה, כתיב הכא [בראשית ט"ו] ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, וכתיב התם: שמחנו כימות עניתנו.
רבי אומר: שלש מאות וששים וחמש שנה, כמנין ימות החמה, שנאמר [ישעיהו ס"ג] כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. מאי יום נקם בלבי? אמר רבי יוחנן: ללבי גיליתי, לאבריי לא גליתי. רבי שמעון בן לקיש אמר: ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי.
תני אבימי בריה דרבי אבהו: ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה, שנאמר [ישעיהו ס"ב] ומשוש חתן על כלה (כן) ישיש עליך (ה') אלהיך.
אמר רב יהודה אמר שמואל: ימות המשיח – כמיום שנברא העולם ועד עכשיו [ימות המשיח], שנאמר [דברים י"א] כימי השמים על הארץ.
רב נחמן בר יצחק אמר: כימי נח עד עכשיו, שנאמר [ישעיהו נ"ד] כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי.
להמשך הסוגיארש"י
רבי אומר שלש מאות ששים וחמש כמנין ימות החמה, דכתיב כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה – [ליום נקם של מרגלים – ארבעים יום. מה יום נקם של מרגלים] שנה אחת בכל יום כדכתיב (במדבר יד) יום לשנה יום לשנה וגו' כך שנת גאולי באה – שנה ליום שנה ליום, שלכל יום ויום של שנה זו הכתובה שנת גאולי במקרא זה – נותנים שנה אחת.
ואית דגרסי רבי אומר: שלש מאות ששים וחמשה אלפים שנה, דכתיב שנת גאולי באה ושנה של הקדוש ברוך הוא הכי הוי דכתיב (תהלים צ) כי אלף שנים בעיניך כיום.
לאיברי לא גליתי – שלא הוצאתי דבר מפי שהיו איברי יכולין לשמוע, אבל בלבי היה טמון הדבר.
למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ – ולא עמדו בארצם כל כך, אבל עתידין לעמוד כשיבא משיח.
כמשוש חתן – שבעת ימי המשתה, כן ישיש עליך שבעת ימים, ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה.
כי מי נח – כמו כימי נח, כחשבון השנים שנמצא בידו לאותו זמן שנשבע ה' מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי – כפי אותו חשבון נשבעתי מקצף עליך ומגער בך – שלא אחריב את עולמי לאחר שיבא משיח עד שיכלה זה הזמן.
חידושי אגדות מהרש"א
ארבע מאות שנה . . ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה – לולי דבורו של אברהם במה אדע כי אירשנה וגו' לא היה נגזר עליהם ענוי ארבע מאות והיו זוכים מיד להבטחת הקב"ה לתת לו ולזרעו ארץ כנען. ומדה טובה מפי הקב"ה אינה חוזרת וימלא להן אותן ד' מאות שנה לימות המשיח וק"ל.
שלש מאות וששים וחמש שנה . . שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה – עיין פירוש רש"י, ולי נראה דהכי פירוש דבנקמת ה' מרומי משתעי כל הענין כדכתיב מי זה בא מאדום. ואמר כי יום נקם – דהיינו בכל יום מימי השנה שהרעו לישראל יש לי נקם בהם כנגד זה שנת גאולי יהיו שס"ה דהיינו שנה ליום שהם בעצמם שנים של הנקמה ברומי לעתיד. וכהאי גוונא מצינו במרגלים שהיה פורענותם שנה ליום וק"ל. ללבי גליתי לאברי לא גליתי – כדי לשבר את האוזן נאמר כן ורצונו שההוא יום נקם סתום וחתום שלא הוציא אותו הקב"ה בפיו כפירוש רש"י. למלאכי השרת לא גליתי – היינו נמי בכהאי גוונא כמפורש בדניאל שאמר לו המלאך סתום הדברים עד עת קץ וגו'.
שבעת אלפים שנה – יומו של הקב"ה הוא אלף שנה כפירוש רש"י ושכר הצדיקים לעולם הבא אינו נותן כפי המקבל שהוא בעל תכלית רק לפי הנותן יתברך שמו שהוא בלתי בעל תכלית, ועל זהנאמר בהאי ענינא הנה שכרו אתו ופעולתו וגו' וק"ל.
כמיום שנברא העולם ועד עכשיו – רצונו לומר עכשיו אותו זמן שיבוא משיח ומייטתי ליה מדכתיב כימי שמים וגו' דהאי קרא בלעתיד קמשתעי מדכתיב ביה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם וגו' ודרשינן לעיל אין כתיב אלא להם כו'. וכן כימי נח עד עכשיו – היינו עד זמן שיבא משיח והענין בשניהם שלא יהיו ימי המשיח פחותים מימות עולם הזה וק"ל.
חדושי אגדות מהר"ל
ארבע מאות שנה כתיב הכא ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, וכתיב התם: שמחנו כימות עניתנו – פירוש ענוי הקצוב, לאפוקי גלות אדום שאין קצבה ידוע. ועוד כי גלות זה נקרא גלות ולא ענוי, אבל ענוי לא היה רק במצרים דכתיב (בראשית ט"ו) וענו אותם ארבע מאות שנה, וכנגד זה ימי השמחה. שאלמלא לא היה שמחה כנגד הענוי, היה חס ושלום הרע יותר בעולם מן הטוב, כי במצרים היו ארבע מאות שנה ענוי כדכתיב מפורש, ואי אפשר שלא יהיה הטוב בעולם כמו הרע, ולפיכך אמר ימי המשיח ארבע מאות שנה.
שלש מאות ששים וחמש כמנין ימות החמה – הוא ענין גדול מאוד, כי הגאולה האחרונה בערך הגאולה הראשוה הוא כמו ערך כחמה [נגד הלבנה], וזה כי (כל) הלבנה היא מאירה וחוזרת ומאפלת, כן היתה גאולה ראשונה שאחר הגאולה היה חושך של גלות כמו הלבנה שמאירה וחוזרת ומאפלת, אבל הגאולה האחרונה שהיא תמיד, הגאולה הזאת נגד החמה שהיא נשארת כך תמיד בלא שנוי, ולכך אמרו כי ימי המשיח שס"ה שנים כנגד ימי החמה . .
שבעת אלפים שנה שנאמר כמשוש חתן על כלה – פירוש שמחה שלימה שהרי החתן ראוי שיהיה לו שמחה שלימה עם אשתו לכך שמחתו שבעת ימים, ויומו של הקב"ה אלף שנה – ישמח עם ישראל שמחה שלימה שבעת אלפים שנה, שכל שבעה הוא מספר שלם וזה ידוע.
ימות המשיח – כמיום שנברא העולם ועד עכשיו – פירוש כי ימות המשיח עולם בפני עצמו ולכך הוא שקול כמו מן בריאת עולם עד המשיח . .
כימי נח עד עכשיו – שזה נחשב עולם חדש בפני עצמו וכזה יהיה ימות המשיח.
משחת אהרן (הרב אהרן פרץ – ליוורנו ה'תקס"ו)
שבעת אלפים שנה . . כמיום שנברא העולם ועד עכשיו . . כימי נח עד עכשיו – שמעתי מרבי מאיר גידיליא שהקשו המפרשים והא קיימא לן (סנהדרין צז, ב) שיתא אלפי שני הוי עלמא? ותירצו שיארך היום כל כך עד שיהיה בו כמה שנים. [בהוצאת תשס"ד נדפס בעמ' תמה]
תורת הסוד
אורך ימות המשיח – עיין שלום ירושלים עמ' רל-רלה (הרב שלום מזרחי עדני – ירושלים תרנ"ט) ביאור כל הדיעות ע"פ הסוד.
תני אבימי בריה דרבי אבהו: ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה – עי' אור התורה נביאים, ישעיה עמ' רצא ביאור דיעה זו (ז"ת דעתיק / ז' ימי המלואים / אור שבעת הימים).
יש משיח לישראל
[צח, ב] אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני משיח [פירוש להתענג מהשפע שיהיה בימות המשיח].
אמר רב יוסף: פשיטא! ואלא מאן אכיל להו? חילק ובילק אכלי להו [מי יזכה לימות המשיח אם לא בני ישראל, חילק ובילק]?! לאפוקי מדרבי הילל [בא להוציא מדעת רבי הלל] דאמר: אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה.
רש"י
עתידין ישראל דאכלי שני משיח – שובע שיהיה באותן הימים, לישראל יהיה.
אלא חילק ובילק אכלי להו? – כך היו רגילין לומר, כאדם שאומר וכי שדים ושדתות יאכלוהו ובמסכת חולין (יט, א): לא חילק ידענא ולא בילק ידענא.
ולי נראה דמשמעות לשון חילק ובילק לשון חורבה, כמו בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב) . .
לישנא אחרינא: חילק ובילק – שני דייני סדום שהיו שמותיהן כך.
חידושי אגדות מהרש"א
חילק ובילק – פירש רש"י שני דייני סדום, וכן הוא בערוך בעררך חילק . . ואפשר דנקט הנהו דיינו סדום על פי מה שכתוב לקמן (קז, ב) רעים וחטאים רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא ואם כן לא אכלי שני משיח, וק"ל.
בן יהוידע
אלא חילק ובילק אכלי להו? בני אדם פחותים וגרועים מאד שהיו בזמנם ששמותם היו כך, אחד שמו חילק ואחד שמו בילק, וכן אומרים בלשון ערבי על בני אדם פחותים ג'יעיט ומע'יט, וגם אלו הם שמות שני בני אדם שהיו בארצות הערב אלו בזמן קדמון ששמותם כך . . מיהו נראה לי בס"ד כיונו בתלמודא שמות אלו על אדום וישמעאל [עיי"ש ההסבר].
עתידין ישראל דאכלי שני משיח – נראה לי בס"ד, שני אין רצונו לומר שנה ושנות אלא לשון שנים כלומר דאכלי שני משיחים שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף . . לאפוקי מרבי הלל דאמר אין משיח לישראל, משיח בסתם קאי על משיח בן יוסף וסבר רבי הלל שלא יהנו ישראל אלא ממשיח בן דוד, אבל משיח בן יוסף כבר אכלו את טובו וזיוו והדרו בימי חזקיה שנתגלגל בחזקיהו המלך ע"ה, וגם גוג ומגוג נתגלגלו בסנחריב. ומה שכתב רב יוסף שרא ליה מריה לרבי הלל מפני שהבין דקאי רבי הלל אכלהו גם על משיח בן דוד. [להעיר מיושר לבב לרבי רפאל עמנואל חי ריקי, בית שני ח"ד ספ"ב שכתב דברים דומים].
או אפשר דגם רב יוסף הבין בכוונת רבי הלל כדברינו דקאי רק על משיח בן יוסף, ומקשי ביה מפסוק הנה מלכך יבא לך צדיק ונישע הוא, דמסיים ביה עני ורוכב על חמור, שזה הכתוב מוכרח לפרש אותו על משיח בן יוסף שיבוא תחילה קודם משיח בן דוד, ואם איך יאמר דאכלוה למשיח בן יוסף בימי חזקיהו.
[באמרי בינה – חקרי לב סי' ט"ז עמ' רכה מוסיף:]וקבלה היתה בידם דעני ורוכב על חמור קאי על משיח בן יוסף אבל משיח בן דוד לא שייך ביה דברים אלו כי הוא יבא בודאי מעוטר ומוכתר בכל מיני התפארות ומזויין בכל מיני זיין וכמ"ש בזוהר הקדוש באורך. על כן מוכרח לפרש פסוק זה על משיח בן יוסף שיבא תחלה קודם משיח בן דוד.