Blog

כמה פעמים כבר הציעו לך ורצית אבל …משהו השתבש פתאום…

כמה פעמים כמעט נרשמת, ולבסוף לא נסעת … כמה פעמים פגשת חבר שחזר עם עינים בורקות , ואין סוף סיפורים…

ושוב פעם פספסת… אתה עדיין מתלבט …???

דע , אתה עלול לפספס את המסע / הEXIT של חייך … !

בשבילך ליקטנו מכמה ספרים קדושים על מעלת הנסיעה לציון רבינו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה זיע"א באר הגעגועים והכיסופים של כל אחד ואחד שהיה שם .

ראה בסופו של דבר בידך הבחירה , האם אתה חפץ ללכת אחר נקודת האמת או לדפדף הלאה ולהמשיך במבוך החיים.

אני כל כך רוצה , אבל למה לצאת לחוץ לארץ ?

נגלה לך שהשדי חמד זיע"א אחד מפוסקי הדור שעבר באות ארץ ישראל כתב וז"ל "מצווה גדולה לפקוד קברי צדיקים אפילו אם צריך על ידי כך לצאת לחו"ל ".
הגאון מוילנא כתב (לשם חלק ד') : "עיקר השראת שכינה בדורותינו אלה נמצאת בקברי הצדיקים…"
ואם אתה עדיין מבולבל עיין בספר ליקוטי מוהר"ן חלק ב' ס' ק"ט "צדיקים ירשו ארץ" שמקום קבורתם של הצדיקים קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש.
למה אני בכלל צריך ללכת לקברי הצדיקים?

העיקר והיסוד שהכל תלוי בו זה לקשר את עצמו לצדיק (ליקוטי מוהר"ן חלק א' ס' קכ"ג)
עיקר אריכת הגלות הוא מחמת שאין משתדלים להתקרב לצדיקי האמת (לקוטי הלכות הל' ברכת הפרות הלכה ה')
עיקר התיקון הוא ע"י תשובה ועיקר התשובה הוא ע"י הצדיק (ליקו"ה הל' מנחה)

מדוע דוקא אצל רבי נחמן ?

כבר הבטיח רבינו ז"ל בחייו וייחד על זה שני עדים כשרים על זה (הרב נפתלי ז"ל והרב אהרון ז"ל) שכשיסתלק , כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה ויאמרו אלו העשרה קפיטאל (מזמורי) תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תיקון למקרה לילה ר"ל, אזי יניח רבינו עצמו לאורך ולרוחב ובודאי יושיע לזה האדם. ואמר "שבהפאות יוציאו מהגהנם, אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה, אפילו אם עבר מה שעבר , רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאוולתו חס ושלום " .
אמר רבי נחמן לפני פטירתו "אפילו תיקונים שאיני יכול לעשותם כלל בשאר ימות השנה , יכול אני לעשות בראש השנה" (חיי מוהר"ן אות ת"ו).
אמר "אני נהר המטהר מכל הכתמים" שם קפ"ט של"ב.
אמר "כל מה שאני מצווה לעשות הוא סגולה, ותיקון, ומועיל, על העבר, ולעתיד, לעולם הבא ולתחיית המתים ולימות המשיח ולעתיד לבא " (שיחות הר"ן אות קפ"ה)
הראש השנה שלי עולה על הכל, והיה פלא אצלי, מדוע לא יזהרו כל האנשים המקורבים שלי ומאמינים בי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר , והזהיר לעשות כרוז !
הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותיי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה שאני יודע מהו ראש השנה , לא מבעיא אתם בודאי תלויים בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי !, מה אומר לכם אין דבר גדול מזה ! " כך אמר רבי נחמן מברסלב זיע"א בעצמו, וכל גדולי ישראל , בודאי יודעים מיהו רבי נחמן מברסלב, (חיי מוהר"ן )
הרב הצדיק המקובל האלוקי ר' מאיר אבוחצירא זיע"א בא לאביו האדמו"ר הק' המלוב"ן הבבא סאלי ע"ה בחלום ואמר לו "כל הצדיקים בשמים רצים לשמוע את תרותו של רבינו הקדוש נחמן מברסלב.
רבי חיים סינואני זיע"א אמר "כל מי שחולק על מוהר"ן מברסלב , חולק על חז"ל ועל הזוהר הקדוש ועל דברי האר"י הקדוש וגוריו (ספר דרך צדיקים מובא בשבחו של צדיק)
כי הוא הרב והתלמיד שהביטו והסתכלו עליהם מיום בריאת העולם עד הנה, ועל ידם נגמר התיקון של כל העולמות בתכלית תכלית השלמות שגם אם אדם הראשון לא היה אוכל מעץ הדעת לא היה תיקון עולמות כזה…" (הרה"צ המקובל האלוקי רבי אברהם בן ר' נחמן מטולטשין זיע"א זצוקלה"ה)
אמר רבינו הקדוש "כל מה שמצווה הצדיק צריך לעשות ולקיים , אך כשמצווה שלא לנסוע לר"ה אצלו זה אין לקיים (שיחות הר"ן שיחה רי"ד)* וכן סבר החזון איש זצוק"ל זיע"א ומעשה שהיה שהרב נחום יצחק פראנק זצ"ל שאל את החזון איש כי היות ואבי מתנגד לברסלב , הם אין הוא פגם בכיבוד אב ללכת בדרך רבינו הקדוש מברסלב, וללמוד מספריו ? ענה לו החזון איש זצ"ל "אם רבי נחמן מברסלב מחזקך לעבודת ה' אז אין בזה משום כיבוד אב " כמובא גם בשולחן ערוך סימן ר"מ

אמר סניגורן של ישראל רבי לוי יצחק מברדיטשוב: "אם הייתי יודע שהעולם ישמע בקולי אז הייתי צועק בקול גדול מסוף העולם ועד סופו, שכל מי שרוצה להיות איש כשר וצדיק ועובד ה' באמת יהיה זהיר וזריז להתקרב להרב הקדוש ר' נחמן מברסלב. אך ידעתי נאמנה שלא די שלא ישמעו בקולי, אלא אף יתעורר עלי ממחלוקת גדולה גם עלי, ואולי יש אחד שיתעורר בתשובה על ידי , ואפסיד גם את זאת, על כן מוכרח אני לשתוק בעניין זה" עכ"ל

שולחן ערוך יורה דעה סימן ר"מ סעיף כ"ה. עיין ולמד היטב שם את הסימן ובפרט את סעיף כ"ה.

משנה ברורה: שו"ע או"ח סימן תקפ"א "נהגו לילך בערב ראש השנה לקברי הצדיקים" כי מקום מנוחת הצדיקים הוא מקום קדוש וטהור ומסוגל לקיבול התפילות יותר.

שדי חמד זיע"א: אות ארץ ישראל כתב וז"ל "מצווה גדולה לפקוד קברי צדיקים אפילו אם צריך על ידי כך לצאת לחו"ל ".

גילוי דעת מאת מכ' מרן ר' מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים: "ונראה שאם יש מי שישגיח על הילדים בראש השנה וכו' מצווה לנסוע לפחות פעם אחת בחיים על ציונו של קדוש ישראל רבי נחמן מברסלב " (מובא בהסכמה לספר ראש השנה של הצדיק האמיתי)

רבי נחמן מברסלב אמר כך לפני פטירתו: "כל מי שסר אל משמעתי יבוא להתפלל אצלי בראש השנה , איש בל ייעדר !"

ועדיין יש לך בחירה להאמין לצדיק הזה , או לא…

אשה מתנה

אשה אשר נפל בגורלה ובחלקה בעל תמים ורחוק מפיקחות, אל לה לבזותו ולהשפילו, אלא צריכה היא למצוא בו נקודות טובות ולרוממו ולעודדו, כיון שאין הדבר תלוי בו, אלא הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכך גזרה חכמתו יתברך. ובפרט עליה להזהר שלא לביישו ולבזותו ליד ילדיה, אם אמר מלה שלא במקום, או שטעה בדבר מסויים כגון במקח וממכר שהסוחרים רימוהו וניצלוהו, כיון שבכך ערכו ירד בעיני הילדים, אלא אדרבה צריכה לחפות עליו ולהסביר הכל לטובה וברכה.

מעשה באשה אחת חכמה ומשכילה, שנפל בגורלה בעל תמים וטיפש. והיתה האשה ההיא בעלת מידות טובות ולב טוב ורחמן.

באחד הימים פנה אליה בעלה וסיפר לה כי ברצונו לקנות פרה כדי שיהיה להם חלב. הסכימה האשה לדבריו, ולמחרת הוא השכים קום הזדרז לקח את ממונו בידו והלך לשוק.

לסוחרי השוק הממולחים לא לקח הרבה זמן להבחין ולהריח שיש כאן טיפש, וכשביקש לקנות פרה מידם, מיד הציעו לו את ה"פרה" הכי טובה שיש בשוק , ונתנו לו שור במקום פרה. הבעל התמים שמח מאוד ופנה לביתו, באמצע הדרך גילה שה"פרה" איננה פרה אלא היא בעצם שור. חכך בדעתו קמעה, הביט ימינה ושמאלה והמשיך בדרכו, לאחר זמן, פגש בדרכו סוחר עם סוסים, בחשבו כי הסוחר יתן לו עצה טובה פנה אליו הבעל וסיפר לו את קורותיו בשוק ואיך שהזדמן לידו השור במקום פרה, הסוחר שרצה להפטר מאחד הסוסים הציע לבעל התמים להחליף את השור בסוס. הבעל התמים שמח מאוד על המציאה שזכה בסוס, כיון שזה ישמש לו כמכונית, וכך יוכל לטייל עם אשתו וילדיו.

לאחר מחשבה נוספת התחרט שוב הבעל והחליט שלא טוב עשה שקנה סוס, כיון שצריך לזה אורווה ולהחזיק אורווה זה כבר עניין מסורבל ומלכלך וכן כרוך בהוצאות שונות, והנה פוגש הוא סוחר והפעם סוחר עם חמור, הוטב בעיניו החמור מכמה טעמים ושוב החליף את הסוס בחמור, בהמשך הדרך פגש סוחר עם שה ושוב שינה את דעתו והחליט להחליף את החמור בשה, כיון שהשה חולבת ויוכל להרויח חלב טרי מידי יום. המשיך בדרכו שמח וטוב לב, ולא עברו כמה רגעים ושוב וראה אדם עם אווז שמן וטוב, ומאחר שהוא מאוד אהב בשר אווז צלוי, ומהבוקר לא טעם מאומה, התחרט שוב והחליף את השה באווז.

אץ והזדרז לביתו, ובאמצע הדרך חשב בלבו הרי אין אני יודע לצלות את האווז, ועתה חבל שילך האווז לאיבוד… ומיד כשראה אדם אחד עם תרנגול מיהר והחליף את האווז בתרנגול. בין כך ובין כך כבר פנה היום והבעל התמים כבר היה עייף מריבוי המשא ומתן שעשה במשך כל אותו היום , ובנוסף כבר היה רעב מאוד, על כן בראותו מרחוק מסעדה, מיהר ונכנס למסעדה התיישב והזמין ארוחה דשנה, כשסיים לאכול ראה כי אין בידו לשלם הוצאות הסעודה שערך. מה יעשה, חשב וחשב ומצא פתרון, כיון שלא היה לו לשלם, הוא יתן לבעל המסעדה את התרנגול, ונתן לבעל המסעדה את התרנגול…

הזדרז לביתו שמח ושבע וכשהגיע קרוב לביתו, התבייש להכנס לביתו, שהרי יצא מהבית עם סכום עתק וחזר ערום ועריה.

מרוב צערו נכנס לשכנו וסיפר לו את כל הסיפור. אמר לו שכנו: מי יודע איזה "מנה" תקבל מאשתך על כך? ענה לו הבעל: אין אני פוחד מאשתי, כיון שאשתי אשה מאוד טובה ולא תגער בי. אמר לו שכנו: אין אני מאמין לך, ענה לו הבעל: מוכן אני להערב אתך על מאה שקלים, וכך היה שהתערבו, והשכן סיכם אתו שיציץ מבעד לחלון וישמע את תגובת אשתו.

כשנכנס הבעל לבית, סיפר מיד לאשתו שקנה בתחילה פרה ולבסוף החליט ששור יותר טוב, אמרה לו אשתו: אתה צודק… שור יותר טוב, אבל איפה השור?… אמר לה: תשמעי, הלכתי בדרך וראיתי סוס וחשבתי שסוס יותר טוב שאוכל לקחת אותך לטיולים… אמרה לו אשתו: זה באמת רעיון מצוין… כי אני מאד אוהבת טיולים, אבל איפה הסוס? המשיך הבעל לספר: חשבתי לבסוף שלא כדאי לקנות סוס כי צריך להאכילו ולהשימו באורווה, ולכן קניתי חמור, כי יותר קל לגדלו… אמרה לו אשתו: נכון, נכון אתה צודק, אבל איפה החמור? תשמעי עוד יותר – עונה לה בעלה – הלכתי עם החמור והחלפתי בשה, כי אמרתי לשה יש חלב. אמר לו אשתו: זה כבר חכמת שלמה… אבל איפה השה? השיב לה בעלה: אחר כך חשבתי שאין צורך בשה, כי היום מוכרים חלב בחנויות, ויותר טוב לאכול אווז צלוי. אמר לו אשתו: אתה צודק, למי יש כח לגדל שה, הלואי שנוכל לגדל את הילדים שלנו… אבל איפה האווז? השיב לה: לבסוף חשבתי אולי את לא יודעת לצלות את האווז, לכן החלפתי בתרנגול… אתה צודק – אמרה לו אשתו – אבל איפה התרנגול? השיב לה בעלה: הייתי מאד רעב, הרגשתי שאני גווע ברעב, ובאמת מה יותר חשוב תרנגול או בעל?… לכן נכנסתי למסעדה ואכלתי…

קפצה האשה משמחה ואמרה: אפילו שלמה המלך לא היה חכם כמוך… להביא בעל במקום תרנגול… זו חכמה מיוחדת… ברוך השם שנתן לי בעל במקום תרנגול… מיד רץ הבעל לשכן ולקח ממנו את הערבון…

צא ולמד ממעשה נפלא זה, את כוחה של האשה הטובה והחכמה, שיש בידה ממש להפוך את הרע לטוב, ובכל דבר למצוא את הנקודות הטובות, ואם כי לא מצוי מידי יום בין בני הזוג, מעשים מסוג זה שיביא לבית בעל במקום תרנגול… אבל מצוי מאד מעשים מעין אלו, שפעמים רבות טועה הבעל בעניני הבית, או שקונה דבר שלא לרצון האשה, או מחמת תמימותו או מחמת חסרון ידיעה, והאשה מתרעמת עליו ושופכת את דמו. אולם אם רוצה האשה בשלום ביתה ובשלום בני ביתה, צריכה לקבלו כמות שהוא, ולהבליט את התכונות הטובות שבו. וכן צריך לעשות הבעל לגבי האשה, אם עושה היא דברים משונים מחמת חסרון ידיעה, ואז יצליחו בתקשורת שביניהם ויזכו לברכה בביתם לשום ליישוב דעות ולשמחה גדולה.

מעשה מביטחון שסיפר רבי נחמן מברסלב

ענה ואמר עוד ספרתי מעשה מבטחון וזו היא:

מלך אחד אמר בלבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל והלך לחקור אחר זה והיה הולך בלילה והיה אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם והיה שומע דאגות כל אחד שזה אינו הולך לו כסדר בחנות ואחר כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך להמלכות וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.

אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ והגג נופל ונשבר וראה ששם יושב אחד מנגן על כינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין ומאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל.

הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה, וכיבד את המלך ושתה עם המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה. אחר כך שכב לישון וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה, ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליווה את המלך. ושאל המלך אותו מאין אתה לוקח כל זאת והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו (שקורין נאפריווקיס) כי מלאכה שלימה איני יכול, רק תיקוני הדברים שנתקלקלו, ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ איזה סך חמישה שישה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתיה.

כששמע המלך זאת אמר בליבו אקלקל לו זאת, הלך המלך ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא יתן לשום אדם לתקן רק יתקן הוא בעצמו או יקנה לו זה הדבר חדשה. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא יתן לשום אדם לתקן שום דבר וירע בעיניו אך בטח בהשם.

והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים ושאל אותו למה אתה חוטב עצים האם זה כבודך? אמר לו חזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו תן לי ואני אחטוב עמך, וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד, ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ ששה זהובים וקנה שוב כל הסעודה (ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיווען א סעודה" פרוש: והסעודה הייתה סעודה … ), והיה שמח.

והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו והוא שמח מאוד, הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל ושכב גם כן שם כמו הלילה הראשון ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת כי צריך להוציא עליו ממון? והשיב לו דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ואחר כך גזר המלך שלא ליתן עוד לשום אדם לתקן, וחטבתי עצים עד שקיבצתי ממון לזה כנ"ל, והלך המלך מאיתו וגזר שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים, השיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים וירע בעיניו כי אין כסף אך בטח בהשם.

והלך וראה אחד שמנקה דיר, ושאל אותו מי אתה שתנקה דיר? השיב לו חזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי. אמר לו תן לי אני אנקה , עמד וניקה ונתן לו שני זהובים והלך וניקה עוד דירים וקיבץ ששה זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו (והסעודה היתה סעודה…) והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות, וראה שוב ככל הנ"ל ונכנס לבית כנ"ל ואחר כך בבוקר ליוה עוד את המלך ושאל אותו המלך שוב כנ"ל, והשיב לו כנ"ל. הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר. בבוקר הלך האיש לחזור ולנקות דירים, והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל.

והלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך, כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה ויש חיל ששוכרין אותם, והלך הוא והשכיר אצמו לאיש חיל והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם כי אם לזמן, ובכל יום ויום בבוקר יתן לו שכרו. והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ולשח אותו למקום שצריך, אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולותיו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו (והסעודה היתה סעודה…) והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל ונכנס לביתו ושכב כנ"ל ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל.

הלך המלך וקרא למיניסטר וציווה עליו שלא ירים את ידו לשלם מהקאסע (מאוצר המלך) לשום אדם באותו היום.

בבוקר הלך להמיניסטר שישלם לו שכרו עבור היום, ולא רצה, ושאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום. השיב לו: המלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עמו לא הועיל. והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני הימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב והתקין במקומה חתיכת עץ ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל, והלך ומשכן את אותה החתיכה מהחרב וקנה שוב את כל צרכי הסעודה (והסעודה היתה סעודה …) .

הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלימות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל שהוכרח לשבור את הלהב של החרב מן הקת ולמשכן אותו כדי לקנות לו צרכי הסעודה ואחר כך שאקבל מעות בעד אותו היום , אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל, כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו (ולא יגיע שום היזק למלך) .

הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטער וציוה עליו באשר שיש חייב מיתה הלך המיניסטער ועשה כן, וקרא אותו ובא לפני המלך והמלך ציווה שיתאספו כל השרים כדי לראות את השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב. והוא בא לפני המלך ויפול רגליו ושאל לו, אדוני המלך על מה נקראתי? אמר לו כדי לחתוך את הראש של החייב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו, באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו,

ואמר להמלך וכי יש פסק ברור על זה אולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם. מכל שכם שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שחייב מיתה כי בודאי יש פסק על זה (שקורין: דעקריט) ועתה מוכרח שאתה דווקא תשפוך דמו.

ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך פנה עצמו אל השם יתברך ואמר: "אל שדי, אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חייב מיתה יהיה נעשה מהברזל עץ" וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.

(המעשה הזה סיפר רבנו הקדוש בליל ד' אלול תקס"ו פ"ק ונתפרסם על ידי רבי ישראל קרדונר זיע"א)

מעשה ממרור שספר רבי נחמן מברסלב ז"ל.

פעם אחת הלכו יהודי וגרמני יחד נדוד, ולימד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כמו יהודי (כיון שהלשון הוא אחד) , והיהודים רחמנים וירחמו עליו וכיון שבא סמוך לחג הפסח לימדו איך שיתנהג ( שיקראו אותו להתארח לליל הסדר) שבכל סדר שעושים קידוש ורוחצים ידיים, רק שכח לומר לו שאוכלים מרור.

וכיון שבא לסדר רעב מכל היום, ומצפה שיאכל הדברים הטובים שאמר לו היהודי, החלו הסדר ונתנו לו חתיכת כרפס במי מלח, ושאר דברים הנהוגים בסדר, ואומרים ההגדה. והוא כבר בעינים צופיות להאכילה, והוא שמח כבר שאוכלים המצה. פתאום נתנו לו מרור, ונעשה לו מר בפיו, והוא חשב שזהו הסעודה שרק זה יאכלו וזוהי הסעודה. ברח תיכף במהירות ורעבון, וחשב בעצמו, יהודים ארורים… , אחר כל [הצערמניא] הטקס נתנו לי לאכול זה המרור ? …

ובא לבית המדרש ושכב וישן מתוך רעבון סר וזעף, אחר כך בא היהודי בפנים שמחות, שבע מאכילה ושתיה, ושאלו לגרמני איך היה לך הסדר, סיפר לו בכעס, מה שנעשה איתו. אמר לו היהודי, הוי גרמני שוטה, אם היית מחכה עוד קצת, היית אוכל כל טוב כמוני .

וכך הוא בענין רבי נחמן מברסלב

(ובענייני בעבודת השם) שאחר כל היגיעות והטירחות עד שבאים וזוכים (ומתקרבים לרבינו או לעבודת השם ומתחיל הגוף להזדכך סוף סוף) נותנים מעט מרור, מרירות בתחילה. כי זיכוך הגוף בא במרירות, אבל האיש הקצר דעת חושב שתמיד יהיה רק מרירות, והכל רק מרירות וכו' על כן בורח תיכף.

אבל מי שמחכה ומקבל המרירות בסבר פנים יפות, כיון שמחכה מעט, וסובל זה המרירות מעט, מתחיל גופו להזדכך לאט לאט, ואז מתחיל להרגיש אחר כך כל מיני חיות ותענוגים, ( ואלו המשלים יכולים ללמוד מהם עצות לכל עניני עבודת השם). וכן הוא בענין זה של עבודת השם שמקודם עובר המרירות של זיכוך הגוף , אבל אחר כך מרגישים החיות וכו' .