Blog

דיני צניעות מ"א סעיפים

א. גדר הצניעות באשה הוא שתשמר עצמה בצניעות גדולה עד כמה שאפשר שלא יראו אותה בני אדם ולא ישמעו קולה. מפני שכל דבר שיכול לגרם לגרוי של יצר הרע הן בבגוד הן בדבור ואפלו בהליכה, הרי שהיא מצווה להסתירו ולנהג בצניעות שלא להכשיל בני אדם בעברה. שהרי אמרו חז"ל: (ברכות סא.) "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה אף על פי שיש בו תורה ומצוות כמשה רבנו לא ינקה מדינה של גיהנום". ולכן כתוב בתורה על יוסף הצדיק (בראשית לט, יב) "וינס ויצא החוצה" שבכדי להשמר צריך לברח ממקום עברה, אחרת הוא בסכנה גדולה. וזו הנהגה חשובה תמיד וכן האשה מצווה להסתיר עצמה כמה שאפשר ולהתפלל שלא תכשיל אנשים חס ושלום כמו שהתפללה אותה אשה (סוטה כב:) יהי רצון שלא יכשלו בי בני אדם. שהשבח הגדול ביותר לאשה הוא הצניעות.

ב. אסור לאשה ללכת ברחוב בגלוי שערה חס ושלום. מפני שיש בזה גרוי של יצר הרע שהרי זה מושך את העין, ואסורו מן התורה (כתובות עב.), ומבאר בזהר הקדוש, שכל הברכה וההצלחה של הבעל בפרנסה, הכל בזכות כסוי הראש של אשתו. ובזכות זה אפשר לזכות לבנים צדיקים. כמו שאמרה קמחית: (יומא מז.) "מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי". ולדעת הזהר הקדוש גם בבית צריכה האשה ללכת עם כסוי ראש אף שמעקר הדין מתר. ויתכן לפעמים שאפלו בחורה רוקה אסורה בגלוי ראש, באפן שמפזרת את שערותיה על גופה וכתפיה, שהרי זה מושך את העין, והוא אסור חמור אפלו לרוקות (שו"ת שבט הלוי). אבל רוקות שהולכות בשער אסוף בגומי וכיוצא בזה, מתרות בגלוי שערן. ורק בשעת התפלה והברכות צריכות הן לכסות את ראשן אף שהן רוקות, מפני שאסור להזכיר שם שמים בראש מגלה (שו"ת יביע אמר חלק ו).

ג. דעת רבנו הגדול מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א. לאסר בהחלט לאשה פאה נכרית. והוא מחמיר בזה מאד מאד ואפלו בפאה קצרה וכל שכן פאה ארכה ומסלסלת וכיוצא בזה שזה ממש תועבה רחמנא לצלן. וכן דעת החזון איש והסטייפלר והרב מבריסק זצוק"ל לאסר בהחלט פאה נכרית. והוסיפו שיש בזה ריח של אסור דאורייתא. ואותן הנשים המהדרות בכל דבר שיהיה השגחת הבד"צ למהדרין מן המהדרין, כיצד אינן מהדרות בכסוי ראשן שיהיה למהדרין ובפרט שיש אוסרים מן התורה. ועוד, מכיון שהדור שלנו פרוץ, והרבה מכשולים יש בזה בעוונותינו הרבים, גם המתירים בעבר, יודו שאסור בהחלט. ומי שאשתו מתעקשת מאד בענין כסוי ראש, יעשה שאלת חכם ויקבל הנהגה ועצה טובה כיצד להתנהג. ויש להמנע מלשמע הרצאות מנשים החובשות פאה נכרית, רחמנא לצלן.

ד. בגדים שקופים אסור לאשה ללבש כי יש בזה גרוי של יצר הרע (ברכות כה:) וכן גרבים שקופות לא מועילות, והרי זה "שוק באשה ערוה" (שו"ת יביע אמר חלק ו). ולכן גם צריכה אשה ללבש בגד נוסף (הנקרא תחתית) מתחת לשמלה להרבות בחזוק הצניעות. ואין ללבש תחתית לבנה מתחת לשמלה שחרה, שהרי זה בולמ ומגרה יצר הרע. וכל שכן שלא ללבש בגדים שנעשו על ידי סריגה וכיוצא בזה שיש בהם חשש פריצות חס ושלום.

ה. השמלה צריכה להגיע עד אחרי הברכים ולמטה, שגם בזמן ישיבתה תהיה צניעות רבה, וכל שכן שלא תלך בחצאית צרה או שסע וכו' וכו' רחמנא לצלן.

ו. לא תשב האשה רגל על רגל, שהרי זה חסר צניעות. וכן לא תתכופף להרים חפץ מן הקרקע אלא תשב ותרים. וראיה מרות המואביה, שאמר עליה בעז (רות ב, ה) "למי הנערה הזאת" ופרש רש"י, שראה בה מדת הצניעות שאספה שבלים, עומדים מעומד ושוכבים מיושב, כדי שלא תשחה. ומכאן למדנו גם שלא תרוץ האשה ברחוב כיון שגורמת שיביטו בה. ועל אחת כמה וכמה שלא תכנס בין גברים. לפעמים יש ברחוב שמחת תורה או לויה חס ושלום ונכנסת האשה בין הגברים, ומאחר שחוששת מצניעות היא רצה ממש בין הגברים והרי זו קלקלה יותר, שגם נכנסה בין הגברים וגם רצה ברחוב.

ז. שרוולי חלצתה צריכים לכסות זרועותיה עד אחרי המרפק. ואם זרועותיה מגלות הרי זו דרך פריצות. וכן שרוולים רחבים מדי אינם דרך צניעות (שו"ת יביע אמר חלק ו). ויש הנוהגות לכסות את כל ארך היד עד קרוב לפסת היד (עין בבא קמא מח.), ובזכות זה זוכות לבנים צדיקים.

ח. הבגד סמוך לצואר יהיה סגור באפן שלא יתגלה הגוף למטה. והסימן הוא שיהיה סגור עד שתי העצמות שבצדי הצואר. ומהערף עד החליה הראשונה שבחומ השדרה.

ט. לא תנעל האשה נעלי התעמלות ברחוב, מפני שהן משוות לה מראה רחובי וקליל (הרב בר שלום שליט"א).

י. אסור לאשה ללבש שמלות אדמות או משנות המושכות לב להסתכל בה, וכן בקשוטים ושאר בגדים לא תתבלט למשך העין. וכן לא תלבש בגד הדוק לגוף שמבליט האברים. לכן החלצה צריכה להיות קלושה ורחבה שלא תבליט עצמה. וזו הסבה שאמותינו הקדושות היו לובשות בגד עליון מעיל או של וכיוצא בזה מטעמי צניעות שלא להבליט האיברים (עין ברכות י:) ועוד, קול באשה ערוה. על כן לא תזמר האשה בפני אנשים שישמעו שירתה אף שיש מתירים באפן שלא מכיר את קולה כגון על ידי קלטת וכיוצא בזה. ואם מרגיש השומע שזה משפיע עליו ועל ידי זה בא לידי גרוי של יצר הרע, אסור בכל אפן. ובכלל צריך האדם להרגיל עצמו בהנהגה טובה שעליה נאמר (רש"י דברים יד, כא) "קדש עצמך במתר לך". ולשמע בבית רק קלטות שירים של גברים ולא של נשים, ורק שירי קדש ולא שירי לכלוך ותועבה חס ושלום. ויש להוסיף שאסור גם לשמע שירים מפסוקים של שיר השירים. מפני ששיר השירים הוא קדש קדשים שכתב אותו שלמה המלך ברוח הקדש, והפסוקים בתורת משל על אהבת הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. ואותם האנשים ששרים שירים מפסוקים של שיר השירים וכונתם לתועבה וגרוי יצר הרע, פשוט וברור שאסור לשמע שירים אלו. ומאחר שפסקו חז"ל "קול באשה ערוה" , יש ללמד מכאן שצריכה האשה להשתדל מאד לא לדבר בקול רם וזה מדרכי הצניעות של בת ישראל. גם יש להזהר, שלא להשתמש במלים של הרחוב שיש בהם נבלות פה וגם מראה על קלות הדעת. למשל: במקום לומר המסבה היתה "משגעת" , "מטריפה" ו"כמעט התעלפתי מהשירים היפים" , עדיף לומר המסבה היתה "נהדרת" וכלם "נהנו" שם מאד.

יא. אסור גמור לאשה ללחץ יד לגבר. ואין שום התר בדבר. גם אם גורם עלבון או בושה כשמסרבת, יש להסביר להם בעדינות שדבר זה אסור על פי דעת תורתנו הקדושה (ספר "עוד יוסף חי"), ומרן החזון איש פסק על זה "יהרג ואל יעבר". ואפלו רב גדול המברך אשה לא ישים ידו על ראשה אלא באויר וזה מדרכי הצניעות והקדשה (טהרת הבית סוף סימן א).

יב. אשה צנועה אינה מתחברת ואינה משוחחת ומרבה בדבור עם אנשים זרים. ולא תחשב שעל ידי רב שיחה תשפיע עליהם לחזר למוטב, כי אין זה דרך התורה הקדושה שתצא אשה להשפיע על אנשים. מכאן למדים, שאסור לבעלות תשובה להתוכח עם שכנות וחברות בנושא יהדות, מפני שזה לא מתאים לכל אחת וצריך הוראת חכם כיצד להתנהג. ההנהגה הטובה היא לכון אותם להרצאה חשובה ולמדרשיה טובה ששם יקבלו תורה ויראת שמים.

יג. בנסיעה במונית וכיוצא בזה, דרך צניעות היא שאינה יושבת ליד הנהג, כי אם בספסל האחורי. וכן יש לאשה להמנע מעצירת מונית ברחוב ובפרט בלילה כשיש סכנה גופנית ורוחנית חס ושלום. וכן מדרכי הצניעות שלא תמצא אשה יותר מדי ברחוב, כמו שאמרו על שרה אמנו (בראשית יח, ט) "הנה באהל" ופרש רש"י "צנועה היא". ובפרט יש להזהר שלא לחזר מאחר בלילה אפלו משעור תורה או הרצאה חשובה. כי אין זה מהרכי הצניעות לבת ישראל ללכת ברחוב בשעת לילה מאחרת. ומכאן יש ללמד שכשעורכים מסבת שבע ברכות וכיוצא בזה, להתחיל מקדם ולסים עד שעה אחת עשרה בלילה, שיספיקו האורחים לחזר הביתה ולמנוע גזל שנה מהשכנים, ובני הבית יכינו עצמם למחר להמשיך בסדר היום.

יד. אסור לאיש לבקר אשה חולה ואין לאשה לבקר חולה שאין זה צניעות. וכל כבדה בת מלך פנימה (יקרא דחיי סימן א) ובפרט במחלקת יולדות בבתי החולים, שמטעמי צניעות ודרך ארץ צריך להמנע מלהכנס לשם. ולא טוב עושות אותן הנשים היולדות שמבקשות מבעליהן לבוא כל יום לבית החולים לאחר הלידה. כל שכן שלא להכנס אל תוך חדר הלדה בזמן הלדה, מפני שמצוי מאד הרהורי עברה במקום זה. ותפקיד הבעל לחכות לאשתו בחדר ההמתנה ולהתחזק מאד באמירת תהלים שהעבר יצא לחיים טובים ולשלום. ואשרי אשה המבינה זאת.

טו. מצוה על אשה ליפות עצמה בתוך ביתה לכבוד בעלה. ולדעת חכמינו זכרונם לברכה, חשוב מאד שכאשר אשה מתכוננת לקבל את פני בעלה כשחוזר בערב מן העבודה או מבית המדרש, להקפיד על לבושה ועל יפיה לכבוד בעלה (ספר "המספיק לעובדי ה’ " דף יז). כאשר יוצאת אשה לחוץ ומרגישה צרך, ליפות עצמה תשתדל למעט בזה עד כמה שאפשר. ואשה שיודעת שבעלה שומר על הקדשה ובפרט על שמירת העינים כשנמצא בחוץ, הרי זה מחזק את האהבה ביניהם, שהרי יודעת שבעלה מסתכל רק עליה. וזו הנהגה יפה של תורתנו הקדושה על שמירת העינים.

טז. יסוד הצניעות שהבת תשאר תמיד רק בחברה טובה. אין פריצות גדולה יותר מזו שאשה הולכת לעבד בסביבה חלונית או אפלו בחברת בנות שקבלו חנוך אחר, שמדברים שם תמיד נבלות פה וליצנות. ובזמנינו רב קלקולי הבנות נתהוו על ידי החברה והרבה בתים נהרסו בגלל זה. ועל כן, יחפשו מקום עבודה המתאים לבת חרדית שתשאר בצניעותה. ובזכות צניעות האשה, יזכו לברכת ה' ולחיים מאשרים בעולם הזה ובעולם הבא. ולכן, כל הצעת עבודה משרדית וכיוצא בזה צריכים לשאל את הרב הגדול כיצד לנהג בנושא, וכן צריך הבעל להמנע מאד ולמעט בנסיעות לחוץ לארץ וכיוצא בזה. ואם כבר נוסע, לא יתעכב שם יותר מדי. וכמובן להתיעץ עם הרב הגדול כיצד לנהג בנושא.

יז. לא יכנסו הנשים לשטח הגברים. הן בבית הכנסת, והן בחתנה, ובמסבות משפחתיות. מכאן גדל הזהירות לעשות בכל ארוע מחיצה טובה להפריד בין הנשים לגברים. ואף שיש מתירים בלי מחיצה אם יושבים בהפרדה מחלטת גברים לבד ונשים לבד (יביע אמר חלק ו), בדורנו שיש נשים הבאות ללא צניעות מתאימה ובפרט שהן רוקדות שם, פשוט וברור שלכל הדעות צריך מחיצה. ולדעת תורתנו הקדושה חתנה שיש בה צניעות מתאימה, השכינה נמצאת שם. ואם יש אורחים וקרובי משפחה האומרים שלא יבואו אם תהיה מחיצה, יש להסביר להם בעדינות את חשיבות הענין. והוא, שהקדוש ברוך הוא בא לחתנה זו, ואם יתעקשו עדיף לותר עליהם, העקר שהקדוש ברוך הוא ישמח בחתנה קדושה ויפה זו. ויש להוסיף בהזמנות ובמודעות "בדי לא לפגע ברגשותינו, נא לבוא בלבוש צנוע,; או "נשמח לראותכם בלבוש צנוע". וכן יש להוסיף בהזמנות "בנים ובנות לא ילחצו ידים". וכן עוד הערות לפי מצב המשפחות.

יח. לא תלך אשה בין שני גברים, וכן להפך (עין הוריות יג:)

יט. בזמנינו נתרבו "פועלי ישועות" ומקבלים למיניהם, וכן אלה שפותחים גורלות ומזלות בכל מיני אפנים שהם. יש להמנע מללכת אתם, ושומר נפשו ירחק מהם. וצריך ללכת לצדיקים אמתיים שמכרים לנו על ידי גדולי ישראל. לכן צריך אדם להתיעץ עם חכם גדול, לאיזה צהיק ומקבל מתר ללכת ולבקש ברכה. וצריך אדם להרגיל עצמו להתפלל לבורא עולם ולהתחזק בתורה ובתפלה על כל צרה שלא תבוא, ולא לבטח באנשים, רופאים, ומקבלים למיניהם. ובדרך רמז אמרו: "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה" ראשי תבות אד"ם אדמורי"ם, דוקטורים, מקבלים. והבוטח בה' אשריו.

כ. חסר צניעות שאשה מעשנת סיגריה (טהרת הבית חלק ב' דף קלא).

כא. יש האוסרים בכל תקף למוד נהיגה לאשה. ואשה החושבת שמכרחת היא ללמד נהיגה בגלל מצב המשפחה וכיוצא בזה, תתיעץ עם רב גדול.

כב. אסור להראות תמונות נשים או סרטי וידאו של חתנה וכיוצא בזה שיש בהם רקודי נשים וכו' לגברים. שהרי יש בזה חשש הרהורי עברה. ומטעם זה, יש נשים הנמנעות מלעמד בפני צלם הארוע וכיוצא בזה וכל שכן בזמן שהן רוקדות, וכל זה מטעמי צניעות, ואשריהן בעולם הזה ובעולם הבא. גדולי ישראל שליט"א למדו אותנו הנהגה מובה שלא להביא כלל ועקר הכרטה לחתנות ושמחות. וכשאין בררה, יש להקפיד על הסרטה "עדינה ושקטה" כלומר ללא זרקורים מסנורים ומכשירים גדולים וחוטי חשמל על שטח כל האולם. וראוי ליחד אשה צלמת לעזרת הנשים (שבט הלוי).

כג. אסור בכל תקף להתרחץ בים מערב שאין בו הפרדה מחלטת בין גברים לנשים, והוא אסור חמור מעקר ההלכה ואף לצרך רפואה הדבר אסור (יחוה דעת חלק ה' סימן סב). ובחוף נפרד לנשים צריכות להזהר להתרחץ במים אך ורק כשיש תוספת של בגד וחלוק רחב על כל גופה. וכל העובר סמוך לשפת הים כשמצויות נשים נקרא רשע. ומי שלא הולך לחוף הים כלל ועקר תבוא עליו הברכה.

כד. אסור חמור לחנות בגדים למכר בגדים לא צנועים לנשים. ומי שיש לו עסק כזה צריך הוא להתיעץ עם חכם גדול כיצד לנהג.

כה. אסור לאשה ללבש מכנסים בשום אפן. ואפלו מחמת חולי חיבת ללבש שמלה על הכל, מחמת צניעות שלא להבליט עצמה.

כו. אסור חמור לקרא ולעיין בעתונים חלוניים ולצפות במכשיר הנקרא טלויזיה, תל בזיון. וזה חמור עוד יותר ממי שקורא בתנ"ך של הנוצרים "הברית החדשה" , מפני שיש בדברים אלו עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים. ובעלי התכניות, השדרנים והסופרים למיניהם, מודים ומתודים בעצמם שכל זה מחנך לאלימות ותועבה. ואמרו חז"ל "הקורא בספרים חיצוניים, אין לו חלק לעולם הבא" (סנהדרין צ.). ויש האוסרים למכר מכשיר טמא זה לאחרים משום (ויקרא יט, יד) "לפני עור לא תתן מכשול". ואסור חמור על המוכרים ומפיצים עתונים וחוברות אלה, שמחטיאים הם את הרבים (ארח חיים סימן שז).

כז. אסור באסור מחלט לבנות להתגיס לשרות הצבאי ואף לשרות לאמי בבתי חולים וישובי ספר. וכל כבדה בת מלך פנימה, להיות תחת השגחת הוריה. וכן הורו כל גדולי הדור, ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. וידוע שמרן החזון איש פסק "יהרג ואל יעבר". ובפרט היום שידוע ומפרסם שהמצב הרוחני בצבא ירוד מאד, ואפשר להשיג חוברת לבת ישראל המסבירה על המצב המשפיל והפוגע בצבא על מנת למנוע בהחלט מהבנות להתגיס. גם שרות לאמי אסור מאחר והנהול הוא על ידי אנשים פורקי על. ויש אגדות נפלאות בהסכמת גדולי ישראל ועליהן יש לסמך כיצד יש לעזר לעם ישראל. ובת ישראל המקפידה לשמר על היהדות והצניעות עוזרת בזה הרבה מאד, ומשרתת את המדינה באפן המועיל ביותר.

כח. טיול מארגן למקומות הקדושים, רק בנהול חרדי על טהרת הקדש. ואסור להצטרף לטיול מארגן ליותר מיום אחד מטעמי צניעות. רק מבקר עד ערב וחזרה הביתה לחיים טובים. בנסיעה כזו לומדים ומבינים (תהלים קד, כד) "מה רבו מעשיך ה’ " , וזוהי המטרה להתפעל מן הבריאה הנפלאה שברא ה' בעולמו. לכן כאשר עמי הארץ ללא רב מסמך מארגנים טיולים, בשום אפן אין לנסע אתם.

כט. אסור לזוג נשוי, להכניס לבית אשה צעירה הנמצאת בשלבי גרושין לתקופה מסימת עד שתסתדר אף שהיא צנועה, מחשש הרהורי עברה והרס שלומ בית. וכל שכן לא להביא גבר זר לבית רחמנא לצלן. וכלל גדול למדונו רבותינו "מנע רבים מתוך ביתך" (יבמות סג:). ואלה הנוהגים להזמין אורחים לשבת קדש, לקרבם ליהדות או מסבות אחרות, צריכים להזהר מאד. שאם בעל הבית פוגם את עיניו ונכשל ומסתכל באורחות וכיוצא בזה, שלא יזמין אליו כלל ועקר, שלא יצא שכרו בהפסדו חם ושלום (עבד ה').

ל. אסור לאיש להסתפר אצל אשה וכן אסור לאשה להסתפר אצל איש. ויש בזה שחץ ופריצות רחמנא לצלן (יצחק ירנן חלק ב' אבן העזר סימן א). וכמה מתוקה תורתנו הקדושה שצותה על כסוי ראש לנשים, ועל ידי זה מצליחים לשמר על הקדשה היטב היטב. ואין לזה היתר של "פרנסה" , מפני שאסור לעבד עבודה זרה שהיא נגד התורה הקדושה ויכולה לקלקל את האדם אף שזה לפרנסה, כמו שאסור ליהודי לפתח חנות לבשר חזיר אפלו בשביל גויים. גם נהג מונית צריך מאד להזהר בעבודתו שלא יבוא לידי נסיון וחשש להכשל בעברה חס ושלום. ובכל אפן צריך להתיעץ עם גדול בתורה כיצד לנהג.

לא. אשת חיל יראת ה' נזהרת מאד שלא להביא הביתה שכנה או חברה כאשר הבעל נמצא בבית. וזהו מדרכי הצניעות שאם שכנתה או חברתה זקוקה לעידוד או חזוק, תעשה כן בזמן שבעלה מחוץ לבית. וכאשר הבעל נמצא בבית, צריך לתת הרגשה ותשומת לב מיחדת עבורו. מכאן למדים שלא להאריך בשיחות טלפון כאשר הבעל נכנס לבית. וכן אשה שמסתיעת בעוזרת לנקיון הבית וכיוצא בזה, להשתדל מאד להעסיק אותה בשעות שהבעל נמצא מחוץ לבית. וכאשר הבעל מגיע הביתה, הבית יהיה מוכן ומסדר כשהעוזרת כבר סימה והלכה לביתה. ועל ידי זה אשתו עזר כנגדו.

לב. מדרכי הצניעות אף שצריך איש לדבר עם אשה מפני הצורך או בטלפון וכיוצא בזה, שלא לנהג בקלות ראש חס ושלום, אלא לדבר ברצינות ואך ורק לפי הצורך. יש גם להזהר שלא להסתכל הסתכלות חודרת ועמקה. ולכן הבין אבימלך שרבקה אשתו של יצחק, מפני שלא היה מסתכל. בנשים כשדבר אתן וכאן ראה שמסתכל עליה. אדרבא, בשת פנים לגן עדן, להביט כלפי מטה ולא לכוון האשה. ועל אחת כמה וכמה שלא להזכיר את האשה בשמה, שדבר זה גורם לחבה ומביא לגרוי של יצר הרע. בפרט כשחוזרים על שמה מדי פעם שזה סכנה ממש. לכן, יש להזהר שלא לומר, גברת שרה, גברת רבקה, אלא לפנות בשם משפחתה גברת כהן, גברת לוי וכו'. (עין בן יהוידע תענית ה:) ועוו דבר בענין, כל כך יפה לומר "מזכיר אוטומטי" במקום "מזכירה אוטומטית".

לג. אסור לטיל יחד בחורים ובחורות בפרט ברקודים ושמחות. אפלו אם מארסים ומשדכים, כל עוד שלא נכנסו תחת החפה אסורים הם אפלו בנגיעה קלה. עצה טובה לבני זוג העומדים להנשא, להפגש פעם בשבוע בלבד, ועל ידי זה השכל פועל יותר מן הרגש. ומרן החזון איש היה אמר, שכשחתן וכלה שומרים על הקדשה לפני החתנה, הקדוש ברוך הוא שומר עליהם אחרי החתנה. והעקר ללמד תמיד בעניני קדשה וצניעות, ובפרט לאחר הלדה וכיוצא בזה.

לד. בגדי האדם מסמלים את הפנימיות שלו. המתנהגים בצניעות מראים הם לכל העולם שהם צנועים, ואינם רוצים שיסתכלו עליהם. והם מרצים מעצמם, ושיש להם שלות נפש. אך ההולכים בפריצות, מגלים בזאת ריקנות פנימית ורגשי נחיתות, ומענינים שאנשים זרים יביטו עליהם רחמנא לצלן, במקום הבית הקר שאינם מסתדרים בו. גם מראה האדם על ידי לבושו הצנוע, שהוא שיך לצבור החרדי שומר תורה ומצוות ומקפיד על קלה כבחמורה. וגם הכפה שלובש האדם כשהיא מתאימה לפי ההלכה, מראה שהוא קשור לשומרי תורה ומצוות, ועליו נאמר (תהלים קיט, סג): "חבר אני לכל אשר יראוך".

לה. גם בזמן שצריך להתלבש ולהחליף בגדיו, צריך שיהיה בצניעות. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו. וכן כשנכנס לבית הכסא הנקרא שרותים, צריך להתנהג בצניעות, וזוהי מצות עשה מן התורה (באור הלכה סימן ג) ואיש כזה נכנס למקום טמא ויוצא קדוש. וכל מי שמתנהג בצניעות, נצול מחלומות רעים ומכל מיני פחד (ברכות סב.).

לו. גם צריך להקפיד להיות צנוע במעשים טובים שעושה ולא לפרסם אותם. כמו שאמר הנביא (מיכה ו, ח): מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד "והצנע לכת עם אלוקיך". וכל המפרסם מעשיו הטובים, נענש על כך (ירושלמי חגיגה). ומדת הצניעות היא מהמדות הטובות (מהרש"א כתובות סב:).

לז. אסור לאשה לעזר ולסיע לאיש זר בדבר שיש בו חבה, כגון לרחץ פניו ידיו ורגליו, או למזג לו כוס לשתיה, או להציע לו מטתו בפניו בסדינים נאים וכו'. ויש להזהר שתעשה כל זה שלא בפני האורחים, מפני שדבר זה גורם חבה של יצר הרע. ואם האורחים נמצאים באותו חדר, יש להניח מצעי המטה שם והאורחים יסדרו לעצמם (טהרת הבית חלק ב' דף קצו).

לח. אסור לאדם לנהג עם אשתו מנהגי חבה בפני אחרים (אבן העזר סימן כא). וכן אסור ללכת עם אשתו ברחוב יד ביד ועוד, שיש בזה חסר צניעות. ונראה, שגם כשהולך עם בתו ברחוב, אם היא נראית בוגרת והאבא נראה צעיר, שלא ילך אתה יד ביד, שלא יחשבו שהיא אשתו ויש בזה גדרי צניעות (ועין סנהדרין מו).

לט. וכן יש להמנע מלהזמין צעירים מתחזקים לסעודת שבת וכיוצא בזה כשיש בבית בנות בוגרות וכיוצא בזה, כי יצאו תקלות מארוח כזה. ולהגיע למעלה של "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה" , צריך רק על ידי הוראת חכם מי הם האורחים וכו' וכו'. וכן נערה המבקשת להתארח בשבת קדש, יש לבדק כונתה. כי לפעמים מנצלים את מקום הארוח ל"קרש קפיצה" לדברים לא טובים. ואסור להיות תמים בענין זה.

מ. אף על פי שמעקר הדין אין אסור לאיש לשבת ליד אשה באוטובוס צבורי או ברכבת, וכן אין אסור לאשה לשבת ליד איש שהרי אינם נוגעים זה בזה כלל. מכל מקום, מנהג בנות ישראל הצנועות להמנע מכך. וישראל קדושים נמנעים מדברים אלו וכן ראוי לנהג. בפרט אם האשה היושבת לידו לבושה בבגדי שחץ ופריצות, ללא שרוולים ובחצאית קצרה (אוצר דינים דף שעה).

מא. כשאשה צריכה להבדק אצל רופא מחמת חולי וכאב וכדומה, כל שיש רופאה, אפלו בשכר, אין ללכת אצל רופא אפלו בחנם. ואפלו אם הרופא ממחה יותר, אין ללכת אצלו שלא לצרך גמור. והרבה פעמים נשים רבות הולכות לרופא כשהן מעברות, או כשלא נפקדו מיד אחר נשואיהן. וזהו מנהג רע, וצריך להתריע על כך לבל ינהגו כן. ורק במקרים מסימים וצרך גדול, יש מצוה ללכת לרופא לקבל טפול מתאים. כי כשיש מחוש בעלמא שאפשר להתגבר עליו ובכל זאת הולכת, על ידי כך היא מורידה מעליה את מסוה הבושה ומעטה הצניעות. ומצוה לפרסם הדברים ולהשפיע על בנות ישראל להמנע מכך (מהרת הבית חלק ב' עמוד רכב). :

מתוך הספר אנשי קודש -מו"ר הרב חיים רבי שליט"א

כמה פעמים כבר הציעו לך ורצית אבל …משהו השתבש פתאום…

כמה פעמים כמעט נרשמת, ולבסוף לא נסעת … כמה פעמים פגשת חבר שחזר עם עינים בורקות , ואין סוף סיפורים…

ושוב פעם פספסת… אתה עדיין מתלבט …???

דע , אתה עלול לפספס את המסע / הEXIT של חייך … !

בשבילך ליקטנו מכמה ספרים קדושים על מעלת הנסיעה לציון רבינו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה זיע"א באר הגעגועים והכיסופים של כל אחד ואחד שהיה שם .

ראה בסופו של דבר בידך הבחירה , האם אתה חפץ ללכת אחר נקודת האמת או לדפדף הלאה ולהמשיך במבוך החיים.

אני כל כך רוצה , אבל למה לצאת לחוץ לארץ ?

נגלה לך שהשדי חמד זיע"א אחד מפוסקי הדור שעבר באות ארץ ישראל כתב וז"ל "מצווה גדולה לפקוד קברי צדיקים אפילו אם צריך על ידי כך לצאת לחו"ל ".
הגאון מוילנא כתב (לשם חלק ד') : "עיקר השראת שכינה בדורותינו אלה נמצאת בקברי הצדיקים…"
ואם אתה עדיין מבולבל עיין בספר ליקוטי מוהר"ן חלק ב' ס' ק"ט "צדיקים ירשו ארץ" שמקום קבורתם של הצדיקים קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש.
למה אני בכלל צריך ללכת לקברי הצדיקים?

העיקר והיסוד שהכל תלוי בו זה לקשר את עצמו לצדיק (ליקוטי מוהר"ן חלק א' ס' קכ"ג)
עיקר אריכת הגלות הוא מחמת שאין משתדלים להתקרב לצדיקי האמת (לקוטי הלכות הל' ברכת הפרות הלכה ה')
עיקר התיקון הוא ע"י תשובה ועיקר התשובה הוא ע"י הצדיק (ליקו"ה הל' מנחה)

מדוע דוקא אצל רבי נחמן ?

כבר הבטיח רבינו ז"ל בחייו וייחד על זה שני עדים כשרים על זה (הרב נפתלי ז"ל והרב אהרון ז"ל) שכשיסתלק , כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה ויאמרו אלו העשרה קפיטאל (מזמורי) תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תיקון למקרה לילה ר"ל, אזי יניח רבינו עצמו לאורך ולרוחב ובודאי יושיע לזה האדם. ואמר "שבהפאות יוציאו מהגהנם, אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה, אפילו אם עבר מה שעבר , רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאוולתו חס ושלום " .
אמר רבי נחמן לפני פטירתו "אפילו תיקונים שאיני יכול לעשותם כלל בשאר ימות השנה , יכול אני לעשות בראש השנה" (חיי מוהר"ן אות ת"ו).
אמר "אני נהר המטהר מכל הכתמים" שם קפ"ט של"ב.
אמר "כל מה שאני מצווה לעשות הוא סגולה, ותיקון, ומועיל, על העבר, ולעתיד, לעולם הבא ולתחיית המתים ולימות המשיח ולעתיד לבא " (שיחות הר"ן אות קפ"ה)
הראש השנה שלי עולה על הכל, והיה פלא אצלי, מדוע לא יזהרו כל האנשים המקורבים שלי ומאמינים בי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר , והזהיר לעשות כרוז !
הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותיי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה שאני יודע מהו ראש השנה , לא מבעיא אתם בודאי תלויים בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי !, מה אומר לכם אין דבר גדול מזה ! " כך אמר רבי נחמן מברסלב זיע"א בעצמו, וכל גדולי ישראל , בודאי יודעים מיהו רבי נחמן מברסלב, (חיי מוהר"ן )
הרב הצדיק המקובל האלוקי ר' מאיר אבוחצירא זיע"א בא לאביו האדמו"ר הק' המלוב"ן הבבא סאלי ע"ה בחלום ואמר לו "כל הצדיקים בשמים רצים לשמוע את תרותו של רבינו הקדוש נחמן מברסלב.
רבי חיים סינואני זיע"א אמר "כל מי שחולק על מוהר"ן מברסלב , חולק על חז"ל ועל הזוהר הקדוש ועל דברי האר"י הקדוש וגוריו (ספר דרך צדיקים מובא בשבחו של צדיק)
כי הוא הרב והתלמיד שהביטו והסתכלו עליהם מיום בריאת העולם עד הנה, ועל ידם נגמר התיקון של כל העולמות בתכלית תכלית השלמות שגם אם אדם הראשון לא היה אוכל מעץ הדעת לא היה תיקון עולמות כזה…" (הרה"צ המקובל האלוקי רבי אברהם בן ר' נחמן מטולטשין זיע"א זצוקלה"ה)
אמר רבינו הקדוש "כל מה שמצווה הצדיק צריך לעשות ולקיים , אך כשמצווה שלא לנסוע לר"ה אצלו זה אין לקיים (שיחות הר"ן שיחה רי"ד)* וכן סבר החזון איש זצוק"ל זיע"א ומעשה שהיה שהרב נחום יצחק פראנק זצ"ל שאל את החזון איש כי היות ואבי מתנגד לברסלב , הם אין הוא פגם בכיבוד אב ללכת בדרך רבינו הקדוש מברסלב, וללמוד מספריו ? ענה לו החזון איש זצ"ל "אם רבי נחמן מברסלב מחזקך לעבודת ה' אז אין בזה משום כיבוד אב " כמובא גם בשולחן ערוך סימן ר"מ

אמר סניגורן של ישראל רבי לוי יצחק מברדיטשוב: "אם הייתי יודע שהעולם ישמע בקולי אז הייתי צועק בקול גדול מסוף העולם ועד סופו, שכל מי שרוצה להיות איש כשר וצדיק ועובד ה' באמת יהיה זהיר וזריז להתקרב להרב הקדוש ר' נחמן מברסלב. אך ידעתי נאמנה שלא די שלא ישמעו בקולי, אלא אף יתעורר עלי ממחלוקת גדולה גם עלי, ואולי יש אחד שיתעורר בתשובה על ידי , ואפסיד גם את זאת, על כן מוכרח אני לשתוק בעניין זה" עכ"ל

שולחן ערוך יורה דעה סימן ר"מ סעיף כ"ה. עיין ולמד היטב שם את הסימן ובפרט את סעיף כ"ה.

משנה ברורה: שו"ע או"ח סימן תקפ"א "נהגו לילך בערב ראש השנה לקברי הצדיקים" כי מקום מנוחת הצדיקים הוא מקום קדוש וטהור ומסוגל לקיבול התפילות יותר.

שדי חמד זיע"א: אות ארץ ישראל כתב וז"ל "מצווה גדולה לפקוד קברי צדיקים אפילו אם צריך על ידי כך לצאת לחו"ל ".

גילוי דעת מאת מכ' מרן ר' מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים: "ונראה שאם יש מי שישגיח על הילדים בראש השנה וכו' מצווה לנסוע לפחות פעם אחת בחיים על ציונו של קדוש ישראל רבי נחמן מברסלב " (מובא בהסכמה לספר ראש השנה של הצדיק האמיתי)

רבי נחמן מברסלב אמר כך לפני פטירתו: "כל מי שסר אל משמעתי יבוא להתפלל אצלי בראש השנה , איש בל ייעדר !"

ועדיין יש לך בחירה להאמין לצדיק הזה , או לא…

אשה מתנה

אשה אשר נפל בגורלה ובחלקה בעל תמים ורחוק מפיקחות, אל לה לבזותו ולהשפילו, אלא צריכה היא למצוא בו נקודות טובות ולרוממו ולעודדו, כיון שאין הדבר תלוי בו, אלא הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכך גזרה חכמתו יתברך. ובפרט עליה להזהר שלא לביישו ולבזותו ליד ילדיה, אם אמר מלה שלא במקום, או שטעה בדבר מסויים כגון במקח וממכר שהסוחרים רימוהו וניצלוהו, כיון שבכך ערכו ירד בעיני הילדים, אלא אדרבה צריכה לחפות עליו ולהסביר הכל לטובה וברכה.

מעשה באשה אחת חכמה ומשכילה, שנפל בגורלה בעל תמים וטיפש. והיתה האשה ההיא בעלת מידות טובות ולב טוב ורחמן.

באחד הימים פנה אליה בעלה וסיפר לה כי ברצונו לקנות פרה כדי שיהיה להם חלב. הסכימה האשה לדבריו, ולמחרת הוא השכים קום הזדרז לקח את ממונו בידו והלך לשוק.

לסוחרי השוק הממולחים לא לקח הרבה זמן להבחין ולהריח שיש כאן טיפש, וכשביקש לקנות פרה מידם, מיד הציעו לו את ה"פרה" הכי טובה שיש בשוק , ונתנו לו שור במקום פרה. הבעל התמים שמח מאוד ופנה לביתו, באמצע הדרך גילה שה"פרה" איננה פרה אלא היא בעצם שור. חכך בדעתו קמעה, הביט ימינה ושמאלה והמשיך בדרכו, לאחר זמן, פגש בדרכו סוחר עם סוסים, בחשבו כי הסוחר יתן לו עצה טובה פנה אליו הבעל וסיפר לו את קורותיו בשוק ואיך שהזדמן לידו השור במקום פרה, הסוחר שרצה להפטר מאחד הסוסים הציע לבעל התמים להחליף את השור בסוס. הבעל התמים שמח מאוד על המציאה שזכה בסוס, כיון שזה ישמש לו כמכונית, וכך יוכל לטייל עם אשתו וילדיו.

לאחר מחשבה נוספת התחרט שוב הבעל והחליט שלא טוב עשה שקנה סוס, כיון שצריך לזה אורווה ולהחזיק אורווה זה כבר עניין מסורבל ומלכלך וכן כרוך בהוצאות שונות, והנה פוגש הוא סוחר והפעם סוחר עם חמור, הוטב בעיניו החמור מכמה טעמים ושוב החליף את הסוס בחמור, בהמשך הדרך פגש סוחר עם שה ושוב שינה את דעתו והחליט להחליף את החמור בשה, כיון שהשה חולבת ויוכל להרויח חלב טרי מידי יום. המשיך בדרכו שמח וטוב לב, ולא עברו כמה רגעים ושוב וראה אדם עם אווז שמן וטוב, ומאחר שהוא מאוד אהב בשר אווז צלוי, ומהבוקר לא טעם מאומה, התחרט שוב והחליף את השה באווז.

אץ והזדרז לביתו, ובאמצע הדרך חשב בלבו הרי אין אני יודע לצלות את האווז, ועתה חבל שילך האווז לאיבוד… ומיד כשראה אדם אחד עם תרנגול מיהר והחליף את האווז בתרנגול. בין כך ובין כך כבר פנה היום והבעל התמים כבר היה עייף מריבוי המשא ומתן שעשה במשך כל אותו היום , ובנוסף כבר היה רעב מאוד, על כן בראותו מרחוק מסעדה, מיהר ונכנס למסעדה התיישב והזמין ארוחה דשנה, כשסיים לאכול ראה כי אין בידו לשלם הוצאות הסעודה שערך. מה יעשה, חשב וחשב ומצא פתרון, כיון שלא היה לו לשלם, הוא יתן לבעל המסעדה את התרנגול, ונתן לבעל המסעדה את התרנגול…

הזדרז לביתו שמח ושבע וכשהגיע קרוב לביתו, התבייש להכנס לביתו, שהרי יצא מהבית עם סכום עתק וחזר ערום ועריה.

מרוב צערו נכנס לשכנו וסיפר לו את כל הסיפור. אמר לו שכנו: מי יודע איזה "מנה" תקבל מאשתך על כך? ענה לו הבעל: אין אני פוחד מאשתי, כיון שאשתי אשה מאוד טובה ולא תגער בי. אמר לו שכנו: אין אני מאמין לך, ענה לו הבעל: מוכן אני להערב אתך על מאה שקלים, וכך היה שהתערבו, והשכן סיכם אתו שיציץ מבעד לחלון וישמע את תגובת אשתו.

כשנכנס הבעל לבית, סיפר מיד לאשתו שקנה בתחילה פרה ולבסוף החליט ששור יותר טוב, אמרה לו אשתו: אתה צודק… שור יותר טוב, אבל איפה השור?… אמר לה: תשמעי, הלכתי בדרך וראיתי סוס וחשבתי שסוס יותר טוב שאוכל לקחת אותך לטיולים… אמרה לו אשתו: זה באמת רעיון מצוין… כי אני מאד אוהבת טיולים, אבל איפה הסוס? המשיך הבעל לספר: חשבתי לבסוף שלא כדאי לקנות סוס כי צריך להאכילו ולהשימו באורווה, ולכן קניתי חמור, כי יותר קל לגדלו… אמרה לו אשתו: נכון, נכון אתה צודק, אבל איפה החמור? תשמעי עוד יותר – עונה לה בעלה – הלכתי עם החמור והחלפתי בשה, כי אמרתי לשה יש חלב. אמר לו אשתו: זה כבר חכמת שלמה… אבל איפה השה? השיב לה בעלה: אחר כך חשבתי שאין צורך בשה, כי היום מוכרים חלב בחנויות, ויותר טוב לאכול אווז צלוי. אמר לו אשתו: אתה צודק, למי יש כח לגדל שה, הלואי שנוכל לגדל את הילדים שלנו… אבל איפה האווז? השיב לה: לבסוף חשבתי אולי את לא יודעת לצלות את האווז, לכן החלפתי בתרנגול… אתה צודק – אמרה לו אשתו – אבל איפה התרנגול? השיב לה בעלה: הייתי מאד רעב, הרגשתי שאני גווע ברעב, ובאמת מה יותר חשוב תרנגול או בעל?… לכן נכנסתי למסעדה ואכלתי…

קפצה האשה משמחה ואמרה: אפילו שלמה המלך לא היה חכם כמוך… להביא בעל במקום תרנגול… זו חכמה מיוחדת… ברוך השם שנתן לי בעל במקום תרנגול… מיד רץ הבעל לשכן ולקח ממנו את הערבון…

צא ולמד ממעשה נפלא זה, את כוחה של האשה הטובה והחכמה, שיש בידה ממש להפוך את הרע לטוב, ובכל דבר למצוא את הנקודות הטובות, ואם כי לא מצוי מידי יום בין בני הזוג, מעשים מסוג זה שיביא לבית בעל במקום תרנגול… אבל מצוי מאד מעשים מעין אלו, שפעמים רבות טועה הבעל בעניני הבית, או שקונה דבר שלא לרצון האשה, או מחמת תמימותו או מחמת חסרון ידיעה, והאשה מתרעמת עליו ושופכת את דמו. אולם אם רוצה האשה בשלום ביתה ובשלום בני ביתה, צריכה לקבלו כמות שהוא, ולהבליט את התכונות הטובות שבו. וכן צריך לעשות הבעל לגבי האשה, אם עושה היא דברים משונים מחמת חסרון ידיעה, ואז יצליחו בתקשורת שביניהם ויזכו לברכה בביתם לשום ליישוב דעות ולשמחה גדולה.

מעשה מביטחון שסיפר רבי נחמן מברסלב

ענה ואמר עוד ספרתי מעשה מבטחון וזו היא:

מלך אחד אמר בלבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל והלך לחקור אחר זה והיה הולך בלילה והיה אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם והיה שומע דאגות כל אחד שזה אינו הולך לו כסדר בחנות ואחר כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך להמלכות וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.

אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ והגג נופל ונשבר וראה ששם יושב אחד מנגן על כינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין ומאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל.

הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה, וכיבד את המלך ושתה עם המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה. אחר כך שכב לישון וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה, ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליווה את המלך. ושאל המלך אותו מאין אתה לוקח כל זאת והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו (שקורין נאפריווקיס) כי מלאכה שלימה איני יכול, רק תיקוני הדברים שנתקלקלו, ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ איזה סך חמישה שישה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתיה.

כששמע המלך זאת אמר בליבו אקלקל לו זאת, הלך המלך ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא יתן לשום אדם לתקן רק יתקן הוא בעצמו או יקנה לו זה הדבר חדשה. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא יתן לשום אדם לתקן שום דבר וירע בעיניו אך בטח בהשם.

והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים ושאל אותו למה אתה חוטב עצים האם זה כבודך? אמר לו חזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו תן לי ואני אחטוב עמך, וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד, ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ ששה זהובים וקנה שוב כל הסעודה (ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיווען א סעודה" פרוש: והסעודה הייתה סעודה … ), והיה שמח.

והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו והוא שמח מאוד, הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל ושכב גם כן שם כמו הלילה הראשון ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת כי צריך להוציא עליו ממון? והשיב לו דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ואחר כך גזר המלך שלא ליתן עוד לשום אדם לתקן, וחטבתי עצים עד שקיבצתי ממון לזה כנ"ל, והלך המלך מאיתו וגזר שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים, השיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים וירע בעיניו כי אין כסף אך בטח בהשם.

והלך וראה אחד שמנקה דיר, ושאל אותו מי אתה שתנקה דיר? השיב לו חזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי. אמר לו תן לי אני אנקה , עמד וניקה ונתן לו שני זהובים והלך וניקה עוד דירים וקיבץ ששה זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו (והסעודה היתה סעודה…) והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות, וראה שוב ככל הנ"ל ונכנס לבית כנ"ל ואחר כך בבוקר ליוה עוד את המלך ושאל אותו המלך שוב כנ"ל, והשיב לו כנ"ל. הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר. בבוקר הלך האיש לחזור ולנקות דירים, והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל.

והלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך, כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה ויש חיל ששוכרין אותם, והלך הוא והשכיר אצמו לאיש חיל והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם כי אם לזמן, ובכל יום ויום בבוקר יתן לו שכרו. והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ולשח אותו למקום שצריך, אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולותיו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו (והסעודה היתה סעודה…) והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל ונכנס לביתו ושכב כנ"ל ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל.

הלך המלך וקרא למיניסטר וציווה עליו שלא ירים את ידו לשלם מהקאסע (מאוצר המלך) לשום אדם באותו היום.

בבוקר הלך להמיניסטר שישלם לו שכרו עבור היום, ולא רצה, ושאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום. השיב לו: המלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עמו לא הועיל. והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני הימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב והתקין במקומה חתיכת עץ ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל, והלך ומשכן את אותה החתיכה מהחרב וקנה שוב את כל צרכי הסעודה (והסעודה היתה סעודה …) .

הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלימות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל שהוכרח לשבור את הלהב של החרב מן הקת ולמשכן אותו כדי לקנות לו צרכי הסעודה ואחר כך שאקבל מעות בעד אותו היום , אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל, כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו (ולא יגיע שום היזק למלך) .

הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטער וציוה עליו באשר שיש חייב מיתה הלך המיניסטער ועשה כן, וקרא אותו ובא לפני המלך והמלך ציווה שיתאספו כל השרים כדי לראות את השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב. והוא בא לפני המלך ויפול רגליו ושאל לו, אדוני המלך על מה נקראתי? אמר לו כדי לחתוך את הראש של החייב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו, באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו,

ואמר להמלך וכי יש פסק ברור על זה אולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם. מכל שכם שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שחייב מיתה כי בודאי יש פסק על זה (שקורין: דעקריט) ועתה מוכרח שאתה דווקא תשפוך דמו.

ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך פנה עצמו אל השם יתברך ואמר: "אל שדי, אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חייב מיתה יהיה נעשה מהברזל עץ" וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.

(המעשה הזה סיפר רבנו הקדוש בליל ד' אלול תקס"ו פ"ק ונתפרסם על ידי רבי ישראל קרדונר זיע"א)

מעשה ממרור שספר רבי נחמן מברסלב ז"ל.

פעם אחת הלכו יהודי וגרמני יחד נדוד, ולימד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כמו יהודי (כיון שהלשון הוא אחד) , והיהודים רחמנים וירחמו עליו וכיון שבא סמוך לחג הפסח לימדו איך שיתנהג ( שיקראו אותו להתארח לליל הסדר) שבכל סדר שעושים קידוש ורוחצים ידיים, רק שכח לומר לו שאוכלים מרור.

וכיון שבא לסדר רעב מכל היום, ומצפה שיאכל הדברים הטובים שאמר לו היהודי, החלו הסדר ונתנו לו חתיכת כרפס במי מלח, ושאר דברים הנהוגים בסדר, ואומרים ההגדה. והוא כבר בעינים צופיות להאכילה, והוא שמח כבר שאוכלים המצה. פתאום נתנו לו מרור, ונעשה לו מר בפיו, והוא חשב שזהו הסעודה שרק זה יאכלו וזוהי הסעודה. ברח תיכף במהירות ורעבון, וחשב בעצמו, יהודים ארורים… , אחר כל [הצערמניא] הטקס נתנו לי לאכול זה המרור ? …

ובא לבית המדרש ושכב וישן מתוך רעבון סר וזעף, אחר כך בא היהודי בפנים שמחות, שבע מאכילה ושתיה, ושאלו לגרמני איך היה לך הסדר, סיפר לו בכעס, מה שנעשה איתו. אמר לו היהודי, הוי גרמני שוטה, אם היית מחכה עוד קצת, היית אוכל כל טוב כמוני .

וכך הוא בענין רבי נחמן מברסלב

(ובענייני בעבודת השם) שאחר כל היגיעות והטירחות עד שבאים וזוכים (ומתקרבים לרבינו או לעבודת השם ומתחיל הגוף להזדכך סוף סוף) נותנים מעט מרור, מרירות בתחילה. כי זיכוך הגוף בא במרירות, אבל האיש הקצר דעת חושב שתמיד יהיה רק מרירות, והכל רק מרירות וכו' על כן בורח תיכף.

אבל מי שמחכה ומקבל המרירות בסבר פנים יפות, כיון שמחכה מעט, וסובל זה המרירות מעט, מתחיל גופו להזדכך לאט לאט, ואז מתחיל להרגיש אחר כך כל מיני חיות ותענוגים, ( ואלו המשלים יכולים ללמוד מהם עצות לכל עניני עבודת השם). וכן הוא בענין זה של עבודת השם שמקודם עובר המרירות של זיכוך הגוף , אבל אחר כך מרגישים החיות וכו' .