Blog

שבת שובב"ים

ראה אחי ולמד כי ישנו קשר אדוק בין לימוד הלכות השבת בכלל ושמירת דקדוקיה ומצוותיה בפרט, לקדושת האדם בכלל ובפרט לקדושת הברית ויען כי אנו נמצאים בתקופת השובבי"ם אשר נמסר לנו מהאר"י הקדוש כי הם ימים מסוגלים להתעלות רוחנית ולתיקון הפגם הידוע נביא מעט מדברי רבותינו הקדושים ללמד על הקשר הנ"ל למען נדע לנצל השבתות הללו בכל האפשר ובכלל להרים קרנה של שבת קודש, אשר סגולתה ומעלתה לאין ערוך ומי יבין וכפי שכתב רבינו אהרן ראטה זצוק"ל )טהרת הקדש "תשובות סגוליות"( וז"ל "והנה אחי אהובי ענין שמירת שבת כהלכתה הוא ענין גדול ונורא ועצום אשר אין בכחי לבאר לפרש אפילו אפס קצת ממנו ובאתר, וביותר ביעורין דאשא מאי לבר נפחא למיעל לתמן, ע"כ. ומדברי קדשו נשכיל לדעת כי קדושת השבת נשגבה מאד מאד ועל אף שאין מאיתנו יודע עד כמה בכל זאת נשבר האזן בכדי לתת דעתינו יותר בשמירת הלכותיה בתוספת קדושה ועונג ונדע כי עולים הם מעלה מעלה עד רום המעלות. וז"ל בעל ה"אגלי טל" בהקדמה: ובחרתי להדפיס תחילה בהלכות שבת יען שבש"ס )סוטה לז.( שכל מצוה ומצוה נכרתו עליה ארבעה בריתות: ללמוד וללמד לשמור ולעשות ומבואר שללמוד וללמד הוא מחלקי המצוה ומובן שכשם ששמירת שבת שקול ככל המצוות, כן ללמוד וללמד בהלכות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצוות. ועוד כי שבת במרה נצטוו ובזוהר חדש )דפוס אמסטרדם כ"ו( בעניין שבת במרה נצטוו שהיו נחוצים למצות שבת לתיקון מכירת יוסף כי צדיק ושבת וברית חד, ובזה יובן כי שבת נחוץ לתיקון הברית וממילא גורם שמירת הברית. ובזה יובן מאמר חכמינו ז"ל )שבת קי"ח( ששבת מביאה גאולה ע"פ דברי האר"י ז"ל בפסוק "כי גר יהיה זרעך" שכל הגלויות באים מחמת פגם הברית ממילא שבת שמתקן זה הפגם מביא גאולה וע"פ זה יובן נחיצות הלימוד בהלכות שבת לתיקון פגם זה, כי ת יקון הברית תלוי ביותר בלימוד התורה וביותר בלימוד התורה בעיון עכ"ל. ושם מבאר כי היות ואותו הקלקול מהפגם נעשה במוח כנגד זה בעיון ההלכה שהוא במוח אפשר לתקן ומסכם ואומר כי יובן שהלימוד ועיון בהלכות שבת שמצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה ואף שלאו כל אדם זוכה ללמוד תורה לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה עכת"ד. ואמרו חז"ל )שבת קיח( כל המשמר שבת כהלכתה אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. ע"כ. וכתב בעל ה"נתיבות שלום" וז"ל הנה ג' העבירות עבודה זרה, גילוי עריות ושפ יכות דמים הם החמורות שבחמורות שדינם יהרג ואל יעבור והטעם מפני שע"י ג' עבירות אלו נהיה יהודי מנותק לגמרי מה' יתברך וכו'… והביאור כמה גדול כל-כך כח השבת. לפי שהשבת הקדושה היא תכלית קיום הבריאה כמש"כ האור- החיים הק' שבלא שבת אין קיום לבריאה וכמו-כן בפנימיות העניינים, תכלית הבריאה מתקיימת ע"י השבת קודש וכיון שבכלל תכלית הביאה הוא לבלתי ידח ממנו נידח, שזה רצונו יתברך אשר אפילו מי שכבר נדח ג"כ יהיה לו תיקון, על-כן בכח השבת הקדושה שהיא קיום הביאה, אפילו מי שכבר נתנתק ח"ו מה' יתברך יש לו תיקון בזה יום גדול וקדוש שבו יחזור לשרשו ונהיה שוב דבוק בשכינה הקדושה עכ"ל. ומבאור מדברי קדשם כי השבת הקדושה היא תיקון לכל- ואף לעבירות החמורות והקשות ביותר, בכח השבת לאחד שוב בין המלך קוב"ה לבניו ישראל, לנתץ ולנפץ את כל המסכים המפרידים מחמת העוונות ולהמשיך קדושה יתירה. וממילא מובן מה ששמעתי אומרים כי אין היהודי אחר צאת השבת כפי שהיה קודם כניסתה שכן בכח השבת לחולל התעלות קדושה בתכלית, ונמצא שזה אחר השבת ברמה רוחנית גבוהה הרבה יותר מקודם ועל-אף שאין אנו חשים זאת בחוש, אך לפניו יתברך הכל גלוי וידוע. יהי רצון שיזכנו ה' יתברך לשמירת שבת כהלכתה ובמהרה בימינו לעולם שכולו שבת.

שבת שלום ומבורכת רפאנ"י.

מטרתנו

אנו רוצים להגדיל תורה ולהאדיר

מי אנחנו

יהודים פשוטים

רק השם

בשם השם נעשה ונצליח

לשאלות ניתן ליצור קשר

צור קשר

התבוננות בעשר המכות

במאמר זה נתבונן במכות שהביא הקב"ה על המצרים: מספרם , מדוע דוקא עונשים אלו ומדוע בסדר זה דוקא . עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים, את המספר עשר מצאנו בבריאת העולם, בעשרה מאמרות וכן בעשרת הדיברות במעמד הר סיני, האם יש קשר בין המאמרות מכות ודיברות ולכן הסכום של שלושתם שווה ? השפת אמת מבאר הקשר בצורה נפלאה. רבש"ע ברא את העולם בעשרה מאמרות אך לא היו עדים לבריאה וע"י גילוי כבוד ה' במכות ידעו כל באי עולם שיש בורא לעולם וידיעה זו הכשירה את העולם לנתינת ה תורה לעם ישראל . זאת לשון השפת אמת )פרשת בא, שנת תרל"א( "מה שהיה צורך לעשר מכות להסיר ההסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדברות, פירוש כי בעולם הזה נסתר זה שעיקר חיות הכל רק אותיות התורה המאמרים שנבראו ע"י… ועל ידי כל מכה הסיר הסתר מאמר אחד, ונעשין עשרת הדברות, פירוש דבור לשון הנהגה." רמז לכך שהמכות הכשירו את ישראל לקבל את תורתינו הקדושה, סכום המכות ע"י הכללת הדעות השונות עולים בדיוק תרי"ג. ר' יוסי הגלילי עשר במצרים 50 בים = 60 .ר' אליעזר 40 במצרים 200 בים = 240 .ר' עקיבא 50 במצרים 250 בים = 300 .כל הנ"ל עולה ל – 600 .יחד עם ראשי התיבות של המכות – דצ"ך עד באח"ב עם מספר המילים = 13 .ביחד תרי"ג. כל מידותיו של הקב"ה מידה כנגד מידה. )סנהדרין דף צ עמוד א( רבינו יצחק אברבנאל ביאר היאך הנהגה זו יצאה לפועל בעשרת המכות "על המתת הבנים )והשלכתם ליאור( היה דם ביאור, על צעקת בני ישראל באו צפרדעים, על עבודת חומר ולבנים באו כנים ) – שבעבודה זו שהיא בעפר נעקצו בני ישראל ע" כינים(, על ששעבדום ונכנסו לבתיהם בא ערוב )בתנחומא מובא על ששלחום לצוד להם חיות רעות ומתו(, ועל שגזלו מקניהם ובטלום מהמרעה בא דבר על מקניהם, על שחרפום כטמאים בא עליהם שחין, או על שהפרישום מנשותיהם )שמוכה שחין אינו יכול לחיות עם אשתו עי' כתובות דף עז.(. על שהכום וצעקו עליהם בא ברד. על שגזלו את תבואותיהם בא ארבה. ועל שהחשיכום בגלות בא חושך. ועל ששעבדו "בני בכורי" באה מכת בכורות." תוספת למידה כנגד מידה בקריעת ים סוף וטביעת המצרים כתב בספר אור ה' )לרבי חסדאי קרשקש מאמר ג כלל ג פרק א( "ובקריעת ים סוף וטביעת המצרים בים שהיית הגזרה בהם עצומה, כאמרו "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון", ולזה היתה מהחכמה וה השגחה האלקית שתהיה המכה הראשונה והאחרונה במים , ושיעשה באותו המקום עצמו נס נפלא לישראל.. לכן אמר יתרו "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם. " המהר"ל בספר גבורות ה' )פרק לד( מבאר שהמכות באו להראות שליטת הבורא ממעמקים עד הרקיעים ורוח החיים. "תחלה הודיע לו כי הוא יתברך המושל בעולם, והתחיל במים שהוא היאור, לפי שרצה להתחיל בדבר שהוא תחת הארץ לגמרי, שהמים הם יותר תחתונים מן הארץ… והראה לפרעה שהוא יתברך מושל על זה, ולכך נלקה היאור. וכאשר לא שב מפני שהיה סובר שמא אין ממשלתו רק בתחתון התחתונים הביא עליהם הצפרדעים הם הנבראי ם שהם דרים במים והם יותר במעלה מן המים עצמם, כי המים מקום לנבראים שהם בתוכו, ולכך המים הם יותר תחתונים לנבראים שהם בתוך המים, והצפרדעים יותר עליון. ועדיין היה אומר שמא אין ממשלתו יותר, עוד נלקה העפר להיות כנים וזה בארץ, כדכתיב "כל עפר הארץ היה כנים". ואחר כך הביא עליהם הערוב, והם הנבראים השוכנים על הארץ.. ואחר כך כאשר לא חזר הביא הדבר, שהוא עפוש האויר שהוא יותר למעלה באויר הארץ. ואחר כך הביא עליהם השחין שהוא מכת האש אשר למעלה מן האויר, כי השחין הוא מלשון חמימות הנעשה על ידי האש שהקב"ה מביא אש מן יסוד האש, ומזה מקבל האדם השחין. ברד הוא עוד יותר במעלה לפי שהוא מן השמים האוירי. אמנם הארבה הוא יותר עליון, לפי שהארבה הוא עוף, והוא יעופף על פני הרקיע השמים והוא הרקיע האוירי כאשר ידוע… ואחר כך החושך במאורות שהם בשמי שמים העליונים. ואחר כך מכת בכורות מכה בנשמת האדם שהיא דבר רוחני, וזה יותר עליון, כי המאורות הם גשמיים, אבל הנשמה היא רוחנית . אז נודע למצרים כי הוא יתברך מושל בארץ מתחת ובשמים ממעל ." • "כבד לב פרעה מאן לשלח את העם" )פרק ז פסוק יד( ניתן לבאר לשון 'כבד-לב פרעה'. על דרך הדרש שהגמרא בברכות דף ה' אומרת שהיסורים הם כמלח המכשירים את הבשר ומוצ יאים את הדם כך היסורים מכשירים את ליבו של האדם לאבי ו שבשמים. אך ל יבו של פרעה הפך לכבד שאינו נכשר במליחה – ביסורין. הכשרת כבד – כבד, בניגוד לשאר האברים, אינו נכשר במליחה אלא ע"י צלייה משום ריבוי הדם שבו. יש לשטוף הכבד קודם צלייתו ו אף אחר הצליה אם רוצה לבשלו. נהגו לפזר על הכבד מעט מלח קודם הצלייה . יש לחתוך שתי וערב בעומק הכבד לכל אורך ורוחב הכבד כדי לאפשר לדם לצאת מן הספונות. אף בכבד אווז )למי שמיקל לאוכלו, שיש חשש בדרך הפיטום שגורמים להטרפתו( שצבעו כעין צבע לבן יש לצלותו לפני הבישול, שהדם בכבד עובר תהליך של ניקוי ולכן משתנה צבעו )ראה כה"ח יו"ד סימן עג ס"ק א(. כיום, כבד עוף נמכר שהוא חתוך ולכן אין חובה לעשות בו חיתוך שתי וערב )אך חייב להכשירו בצליה כנ"ל( ואילו כבד בהמה אף חתוך יש לעשות בו שתי וערב כנ"ל. אין להכשיר כבד בתנור סגור שטעם הדם נבלע בכבד. המכשיר בתנור ישאיר דלת התנור פתוחה וישים תבנית חד פעמית עם כמות גדולה של מים שיתבטל הדם במים שבתבנית. אע"פ שמותר לבשל הכבד אחר צלייתו )יש לצלות עד כדי חצי בישול ואח"כ ניתן לבשלו ולטגנו( אין זה אלא אם הוקפא מיד אחר שחיטתו ואם נקנה הכבד שהוא טרי )לא קפוא( יש לבדוק תאריך ושעת שחיטה שאחר 72 שעות אין לבשל אחר הצלייה )בבד"ץ בית יוסף ובעוד כשרויות מקפידים לכתוב תאריך ושעת שחיטה(. אין להתפעל מהכשרות של המסעדה או האולם בו אוכלים וחייבים לבדוק בעצמנו האם עשו שתי וערב לכבד בהמה ואם צלו הכבד עוף קודם בישולו. נהגו שיהיה רשת מיוחדת לצליית הכבד )אך, לדעת השו"ע אין חיוב.( הכשרת לב – בעת השחיטה חוזר הדם שיצא מהלב רגע לפני השחיטה אל הלב בעוצמה גדולה ונקרש לכן, אינו יוצא במליחה. על כן יש לפתוח הלב ולהוציא את הדם הקרוש משלושת חדרי הלב ורק אח"כ להכשיר במליחה או צלייה. בכל שאלה וספק יש לפנות לרב מורה הוראה.

שבת שלום ומבורך, הרב אייל מימון.

מטרתנו

אנו רוצים להגדיל תורה ולהאדיר

מי אנחנו

יהודים פשוטים

רק השם

בשם השם נעשה ונצליח

לשאלות ניתן ליצור קשר

צור קשר

פרשת וארא – אור החיים הקדוש

א( אור החיים הקדוש – עליית ראשון- ביאור נפלא בדברי רז"ל 'גילו ברעדה' במקום גילה שם תהא רעדה: ' וַיְדַ בֵּר אֱ ֹלקים אֶ ל מֹשֶ ה וַי ֹּאמֶ ר אֵ לָיו אֲ נִי יְקוָק' )וארא ראשון ו' ב' (. שואל רבינו אור החיים הקדוש זיע"א מה בא ללמדנו הכתוב שהאלקים מדבר לאמר שהוא הוי"ה הרי כבר נאמר בפר' שמות זכרון השם –'זה שמי לעולם' ? ומתרץ רבינו זיע"א שעד שמשה רבינו לא אמר 'למה הרעתה' ובכך דבר דברים 'שאינם מן המוסר' היינו שלא שייך לומר לפני מלך הראה השם יתברך פנים צוחקות שמחות ומאירות 'הרשומים בשם הוי"ה'. ועתה , אחר שאמר 'למה הרעתה' הראהו פנים של מורא שהם בבחינת דין הרשומים בשם 'אלוקים' שהם פנים המפחידים את הנדבר. ובכך רמז לדברי הגמ')ברכות ל' ע"ב( עה"פ 'וגילו ברעדה' במקום גילה שם תהא רעדה. והביאור בזה נפלא כי הגם שעד עתה הראה השי"ת למשה את מידת הרחמים, היינו הפנים המאירות, 'לא מפנ י זה יסיר מסוה הפחדה וידבר בלא מורא מלכות שמים'. עי"ש.

ב( אור החיים הקדוש – עליית שני- היחוס של מלך בישראל: 'אֵ לֶה רָ אשֵ י בֵית אֲ בֹּתָ ם בְ נֵּי רְ אּובֵּ ן בְ כֹר יִשְ רָ אֵּ ל חֲנֹוְך ּופַּלּוא חֶ צְ רֹן וְ כַרְ מִ י אֵּ ּלֶה מִ שְ פְ חֹת רְ אּובֵּ ן' )וארא שני ו' י"ד(. מאיר רבינו אור החיים הקדוש זיע"א בטעם שפירט מניין שבט לוי עד 'הוא אהרן ומשה' )שם פס' כ"ז( הוא לפי שבפסוק הקודם המליך השי"ת את משה ואהרן על ישראל 'ויצום אל בני ישראל.. להוציא את בני ישראל מארץ מצרים'. ואמרו רז"ל )יבמות ע"ו ע"ב( ופסקו הרמב"ם )פ"א מלכים הל' ד'( אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות. עיין במרן הכסף משנה שם. ורבינו זיע"א כתב: 'כי אין מעמידין לך על ישראל אלא המיוחס עד יעקב'. וזה מצא ארוכה מדוע לא ייחסם הכתוב עד שנאמר 'ויצום' שהמליכם ונכון.

ג( אור החיים הקדוש – עליית שלישי- מה הסיבה שלא זכה משה להיכנס לארץ : 'וַיְהִ י בְ יום דִ בֶר יְקֹוָק אֶ ל מֹשֶ ה בְ אֶ רֶ ץ מִ צְ רָ יִם' וַיְדַ בֵר יְקוָק אֶ ל מֹּשֶ ה לֵאמֹּר אֲ נִי יְ קוָק דַ בֵר אֶ ל פַרְ עֹּה מֶ לְֶך מִ צְ רַ יִם אֵּ ת כָל אֲ שֶ ר אֲ נִי דֹבֵּר אֵּ לֶיָך. וַי ֹאמֶ ר מֹשֶ ה לִפְ נֵּי יְקֹוָק הֵ ן אֲ נִי עֲרַ ל שְ פָתַ יִם וְ אֵ יְך יִשְ מַ ע אֵ לַי פַרְ עֹּה' )וארא שלישי ו' כ"ח-ל'(. מאיר רבינו אור החיים הקדוש זיע"א שבאמת חפצו של השי"ת היתה לשלוח את משה לבדו לגאול את ישראל ממצרים . ואילו אהרן ומשה הושוו למצוה לאחר שאמר משה ' הֵ ן אֲ נִי עֲרַ ל שְ פָתַ יִם וְ אֵ יְך יִשְ מַ ע אֵ לַי פַרְ עֹּה' ועל זה אמר רבינו זיע"א:' ואולי אם היה משה עושה מצוה זו לבדו היה מתחזק כוחו והיה נכנס לארץ ולא היו עוברים הרפתקי על ישראל במדבר, גם אם היה נכנס לארץ היה בונה בית הבחירה והיה עומד כל הימים. או אפשר שבשביל חסרון משה אמר לשון צער.' . מבהיל את הנפש!

ד( אור החיים הקדוש – עליית רביעי- הרשות להיות לאמר שהם שלוחי המקום לא חובה : ' וַי ֹאמֶ ר יְקֹוָק אֶ ל מֹשֶ ה וְ אֶ ל אַ הֲרֹן לֵּאמֹר' )וארא רביעי ז' ח-ט(. שואל רבינו אור החיים הקדוש זיע"א, לשם מה צווה משה ואהרן 'לאמר' , למי יאמרו? ומתרץ רבינו זיע"א:' שנתן הקב"ה להם רשות למשה ואהרן לומר כי על פי ה' הם עושים האותות, שזולת זה יהיה אסור להם להודיע דבר זה הגם שישאלם, וכאומרם ז"ל )יומא ד ב( שהוא בבל תאמר עד שאמר לו לאמר, ודוקא אם ישאל פרעה או אם ירצו הם לומר אליו אבל אין חיוב בדבר עד שיאמר לאמר דבר אחת רשות ואחת לחובה.

ה( אור החיים הקדוש – עליית חמישי- תפילה מפורשת מצפרדעים : ' וַיֵּצֵּ א מֹשֶ ה וְ אַ הֲרֹן מֵּ עִ ם פַרְ עֹה וַיִצְ עַ ק מֹשֶ ה אֶ ל יְקֹוָק עַ ל דְ בַר הַ צְ פַרְ דְ עִ ים אֲ שֶ ר שָ ם לְפַרְ עֹּה' )וארא חמישי ח' ח'(. מאיר רבינו אור החיים הקדוש זיע"א לשם מה נאמר עַ ל דְ בַר הַ צְ פַרְ דְ עִ ים אֲ שֶ ר שָ ם לְפַרְ עֹּה'? אלא בא ללמדנו שצריך לפרש את תפילתו. ובכך ש התפלל משה רבינו ע"ה על הצפרדעים 'אשר שם לפרעה' ולא צפרדעים אחרים. עי"ש. ויסודו בזוה"ק )וישלח דף קס"ט ע"א( עה"פ 'הצילני נא מיד אחרי מיד עשו . וכי כמה אחים יש ליעקב כבר? אלא 'דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות. ' עי"ש. ובשל"ה הקדוש )תוכחות מוסר וישלח( כתב, שלא יחש וב 'הלא הקדוש ברוך הוא בוחן לבות, והוא יתברך מבין כוונתו אלא צריך לפרוש. והטעם הנראה לי, כי התיבות של התפלה המתהוות מאתיות קדושות עולות למעלה ובוקעות רקיעים.

ו( אור החיים הקדוש – עליית שישי- פדות לכל ישראל בכל מקום שה ם : 'וְ שַ מְ תִ י פְ דֻת בֵין עַ מִ י ּובֵין עַ מֶ ָך לְמָ חָ ר יִהְ יֶה הָ אֹת הַ זֶה' )וארא ח' י"ט ( . מאיר רבינו אור החיים הקדוש זיע"א, מדוע לאחר שבפסוק הקודם נאמר כבר שארץ גושן תהיה מופלת ממכת הערוב, היינו נבדלת לשם מה נאמר שוב ' 'וְ שַ מְ תִ י פְ דֻת בֵין עַ מִ י ּובֵ ין עַ מֶ ָך' ? ומתרץ רבינו זיע"א שלא רק בארץ גושן אלא בכל מקום שישראל היה הולך במצרים היה מופלה ומוגן בצורה מיוחדת ממכת הערוב. עי"ש.

ז( אור החיים הקדוש – עליית שביעי- במכת הברד תכלית המכות לשים לב לדבר השם והיא התשובה : 'וְ עַ תָ ה שְ לַח הָ עֵז אֶ ת מִ קְ נְָך וְ אֵּ ת כָל אֲ שֶ ר לְָך בַ שָ דֶ ה כָל הָ אָ דָ ם וְ הַ בְ הֵּ מָ ה אֲ שֶ ר יִמָ צֵּ א בַ שָ דֶ ה וְ ל ֹא יֵּאָ סֵּ ף הַ בַ יְתָ ה וְ יָ רַ ד עֲלֵּהֶ ם הַ בָרָ ד וָמֵּ תּו' )וארא שביעי ט' י"ט(. שואל רבינו אור החיים הקדוש זיע"א, אם יאספו כל הרועים את המקנה מן השדה מה המכה הזאת תעשה? ומתרץ רבינו זיע"א שאכן תכלית המכות אינה להרע למצרים אלא 'בעבור הראותו כוחו הגדול וידו החזקה' שיהיה ניכר בהשחתת הארץ ולאו דווקא בפגיעה בבהמה. לפי זה נבין תיבת 'ועתה' אם המכה תהיה 'כעת מחר' שיתכן שציוה כן כדי שיהיה זמן להתפשטות ההתראה ולאיסוף המקנה. ועוד שאין הציווי לכאורה רק לירא את השם שבוודאי איך שישמע יכניס את המקנה, ומה יעשה מי שאינו ירא את השם? ומתרץ בזה רבינו זיע"א שפה נרמזים דברי רז"ל 'אין עתה אלא תשובה' )בר"ר כא ו'( שאולי יחזרו בתשובה לשים לב לדבר השם, והעיד עליהם הכתוב 'כי הרשעים לא חזרו בתשובה ולא שמו על לבם'.

מאת עמיחי דואן מתוך תורתו של או החיים הקדוש

מטרתנו

אנו רוצים להגדיל תורה ולהאדיר

מי אנחנו

יהודים פשוטים

רק השם

בשם השם נעשה ונצליח

לשאלות ניתן ליצור קשר

צור קשר

מלאכת מעמר – הלכות

מבוא למלאכת מעמר- מלאכת מעמר היא אחת מט"ל אבות מלאכות אסורות מן התורה בשבת. מהות מלאכת מעמר היא, איסוף וקיבוץ דברים שגדלים בקרקע לאחר תלישתם מן הקרקע, שעומדים בפיזור ואוספים אותם יחד עמרים. כגון תבואה לאחר שקצרוה, דרך לאסוף את השיבולים הקצורות ולעשות מהן עמרים עמרים כדי לדוש אותן. וכן פירות האילן לאחר שלוקטים אותם מן האילן שהם נופלים מפוזרים סביבות האילן, דרך לאוספם יחד לתוך קופות וסלים כדי להביאם לבית או לשוק למוכרם וכן כל היוצ"ב. גם המדבק פירות יחד עד שיעשו גוף אחד הרי זה אסור מן התורה משום תולדת מעמר. איסור מעמר שייך רק בקיבוץ ואיסוף פירות ממין אחד, אבל לא באיסוף פירות ממינים שונים יחד, שכן אין דרך לעמר יחד פירות ממינים שונים יחד. למלאכה זו יש שיעור, ועושה פחות מכשיעור אינו חייב חטאת. כיצד, המעמר אוכלים לצורך אכילת בני אדם, שיעורו כגרוגרת )כ18 סמ"ק( והמעמר אוכלים לצורך אכילת בהמה, שיעורו כמלא פי גדי, והמעמר עצים ועשבים קשים כדי להסיקו תחת תבשילו, שעורו כדי לבשל בה 18 סמ"ק מביצת תרנגולת. דינים השייכים למלאכת מעמר –

א( האוסף שיבולים קצורות ועשה מהן עמרים, והאוסף פירות לאחר תלישתם מהאילן שהם מפוזרי ם סביבות האילן, ואוספם יחד לתוך קופות או סלים. וכן המלקט עצים ועשבים יבשים תלושים, ממקום שגדלו שם, וצוברם יחד כדי להשתמש בהם הרי זה מעמר ואסור מן התורה, אפילו אם לא קשרם יחד.

ב( במה דברים אמורים כשאוספם ממקום גידולם שמפוזרים שם אחר שנתלשו, אבל אם אוספים ממ קום שנתפזרו בו אחר שהעיברם לשם ממקום גידולם, אין בזה איסור כלל, שאין איסור מעמר אלא כשאוספם ממקום גידולם. ויש אומרים שאין חילוק בין מעמר פירות שהתפזרו במקום גידולם לבין מעמר פירות שנתפזרו שלא במקום גידולם, בכל האופנים אסור משום מעמר, והעיקר להלכה כדעה ראשונה ומ"מ טוב להיזהר במקום האפשרי.

ג( שיבולים או פירות שהיו צבורים יחד ורוצה להעביר חלק מהם או כולם למקום אחר, מותר ליקח מהם מעט מעט ולחזור ולצוברם יחד במקום אחר, שמכיון שכבר הם צבורים יחד ולא נתחדש בהם שום עימור בהעברתם למקום אחר אין בזה משום מעמר.

ד( אם כשחוזר וצוברם במקום השני המוזכר בסעיף הקודם, קושר אותם יחד, הרי זה אסור משום מעמר. וכן המקבץ דבלה ועשה ממנה עגול, או שניקב תאנים והכניס החבל בהם שנתקבצו לגוף אחד, הרי זה תולדת מעמר וחייב, שמכיון שלא היו קשורים והדוקים יחד ממש, ועכשיו קשרם או דבקם ועשאם גוף אחד ממש, הרי נתחדש בהם עימור שלא היה בהם תחילה, ואסור משום תולדת מעמר. ובזה אף כשקשרם או דבקם יחד שלא במקום גידולם, אסור משום מעמר.

ה( אע"פ שהמדבק פירות יחד עד שיעשו גוף אחד הרי זה תולדת מעמר ואסור מן התורה כמו שנתבאר בסעיף הקודם, מ"מ פירות שנתבשלו או שנשתנ ו מבריאתם כגון שנחתכו, מותר לדבקם יחד אע"פ שנעשים גוף אחד. ומ"מ אם מדבקם יחד כדי שיהיו ראויים לאיזה דבר שלא היו ראויים לו בעודם פרודים, הרי זה אסור מן התורה משום בונה. ומטעם זה אסור לחרוז חרוזים בתוך חוט לצורך קישוט וכיוצ"ב, שאע"פ שאין שייך בזה איסור מעמר אפילו אם החרוזים עשויים מעץ, מ"מ אסור משום בונה.

ו( אין איסור מעמר מן התורה אלא בדברים שגדלים בקרקע, אבל המעמר דברים שאינם גדלים בקרקע, כגון המקבץ מלח ממשרפות שבהם מיוצר המלח או האוסף ביצים מלול של תרנגולות מטילות, אינו איסור מן התורה לפי שמלח וביצים, אינם בגדולי קרקע. ומ"מ אסור מדברי סופרים לאוספם יחד בשבת במקום שנוצרים שם משום שדומה למעמר. ז( מלח שנתפזר על השולחן מותר לאוספו וליתנו בכלי, שאין מעמר אלא כשמעמר דבר ממקום גידולו כמו שנתבאר לעיל בסעיף ב'.

מאת הרב אביאל חדד שליט"א

מטרתנו

אנו רוצים להגדיל תורה ולהאדיר

מי אנחנו

יהודים פשוטים

רק השם

בשם השם נעשה ונצליח

לשאלות ניתן ליצור קשר

צור קשר

הבאבא סאלי – בעל רוח הקודש האחרון

בכל שנה ושנה בסמיכות לפרשת וארא חל מועד הילולתו של האדמו"ר הקדוש והטהור ר' ישראל אבוחצירא – הבבא סאלי זיע "א ד'שבט .  צדיקים רבים נפטרו לפני בבא סאלי ואחריו, אך טרם שמענו על צדיק ש' עמך בית ישראל' היו ועודם כל כך אדוקים בו ומאמינים בקדושתו עד כדי כך שנשבעים זה לזה בשמו כפי שאנו מוצאים ביחס לבבא סאלי -' אני נשבע לך בבבא סאלי' . אלו שאומרים זאת מרגישים כאילו אמרו: ' אני נשבע לך בתורה הקדושה' ,' אני נשבע לך בספר תורה' , ואולי אפילו יותר מזה. דבר זה מעיד איזה מקום מכובד שמור לצדיק זה בליבותיהם של עמך ישראל הקדושים. הסיבה לכך: משום שהיתה לבבא סאלי מסירות נפש עצומה למען טובתם של ע ם ישראל. לעיתים קרובות ביותר היה הצדיק מודיע פתאום לבני ביתו שהיום לא יסב עימם לסעודה משום שבקבלת קהל היו חולים רבים ועקרים ועקרות ובעלי יסורים גדולים, ולכולם הבטיח ישועה , וכיצד יכול הוא לשבת לאכול כשעדיין לא קיבל תשובה מהקב" ה שאכן תהיה להם ישועה. 

במקום זאת היה הצדיק נכנס לחדרו, נועל עליו את הדלת, ובהיותו בתענית היה מפציר בתפילות ותחינות בבכיות ממש על כל היהודים הנז קקים לישועה שבאו לפניו, ולא היה נרגע עד שהיה ברור לו שאכן הצליח לפעול את אשר רצה. עיניו הקדושות של בבא סאלי היו צופות למרחקים ושום דבר לא היה נעלם מהן. פעם, ביום ראשון, הגיע לביתו של הרב ירקן אחד, הניח בפתח ביתו כמה ארגזים של כל מיני ירקות טריים , ומיהר ללכת לעבודתו. בני ביתו של הרב כמובן שמחו מכך מאוד ומיהרו להכין עם הירקות כמה תבשילים לסעודה של הרב. כשהגישו לפני בבא סאלי את מנת האוכל שלו, הניח את ידו הקדושה על מצחו ואמר לעצמו, אך בקול רם :"איי איי איי… וכי ישראל יאכל אוכל שנעשה בחילול שבת? וכי זה מה שמגיע לי שיתנו לי לאכול? !". כמובן הרבנית מיהרה להגיע אליו והסבירה לו שהיא בישלה הכל היום, וחלילה לה לחלל שבת. אולם הרב חזר על דבריו, וביקש שישאלו את הירקן שהביא את הירקות מתי הוא קטף אותם ? בני הבית השיגו את הירקן ושאלו אותו בכנות מתי הוא קטף את הירקות . הירקן שהיה אדם ישר ונאמן, הודה בכך שהירקות נקטפו בשבת, אך לא על ידי עצמו חלילה אלא על ידי הפועלים הערבים שיש לו. באותה הזדמנות הודיעו לו באופן חד משמעי שלא יחזור על טעות זו, ויקפיד להביא לרב אך ורק ממה שקטף ביום חול. בבא סאלי הוא האחרון לאותם קדושי עליון של הדור הקודם אשר במשך כל ימי חייהם התקדשו בקדושה נוראה, והרבו בפרישות ובסיגופים ותעניות עד הקצה האחרון, והזדככו כמלאכי השרת ממש, ותפלותיהם היו בוקעות רקיעים, וברכותיהם מחוללות פלאי פלאות. הוא לא הניח אחריו בעולם קדוש בדומה לו, ובודאי שגם בעתיד לא יהיה. אחד מן הדברים המופלאים ביותר שהיו בצדיק זה, שתמיד הוא ידע מה מתחולל בשמים, ואם היה רואה שמרחפת גזירה כלשהי על ראשי עם הקודש, מיד היה מתאמץ בתפילות ותחנונים לבורא, ואף מקבל על עצמו תעניות, ולא נח ולא שוקט עד שעולה בידו לבטל את הגזירה, ולהמשיך רחמים עליונים על עם ישראל. מספר ימים קודם פטירתו הרגיש הצדיק שמרחפת מעל עם ישראל גזירה קשה ביותר, ועל כן היסתגר בחדרו וקיבל על עצמו תענית, והתחנן לבורא לבטל גזירה זו. יום לפני פטירתו יצא הצדיק מהסגרו כשכולו מלא שמחה, ואמר שב" ה הצליח לבטל את הגזירה שהיתה אמורה לגבות שליש מבני עמנו רח"ל. הוא ציוה את בני ביתו לערוך סעודה, ומן השמים היזדמנו לשם ארבעה אברכים מהעיר אשדוד. הרב הורה להם לסעוד עימו, וכמה פעמים במשך הסעודה הר אמר להם את לשון הפסוק "ונפשו קשורה בנפשו" )בראשית מד, ל( אך איש מהם לא הבין מהי כוונת הרב בכך. למחרת הרב נפטר לבית עולמו ואותם אברכים באו מאשדוד להלוויתו של הצדיק , ובחזרתם מההלוויה עשו תאונה קשה וכולם נפטרו ביום פטירתו של הצדיק. ורק אז הבינו מקורביו של הצדיק שבעצם הרב השליך את נפשו מנגד והסכים להיפטר מן העולם כדי לבטל את אותה גזירה קשה מעל עם ישראל , ואותם אברכים היו קשורים בו בשורש נשמתם, כפי שרמז להם באומרו "ונפשו קשורה בנפשו ", ולכן הוצרכו להיפטר יחד עימו. וכשבע שנים לאחר פטירתו פרצה מלחמת המפרץ אשר לפי כל התחזיות היתה אמורה להסתיים באסון כבד לעם ישראל ח" ו, והיא אותה גזירה קשה שראה הרב ברוח קודשו שמרח פת מעל עם ישראל ומאיימת לגבות שליש מהם. אך כאמור הצדיק כבר מסר נפשו על כך, ובזכותו ארעו במלחמה זו ניסים מופלאים למעלה מדרך הטבע, וב"ה לא נפקד מבני עמנו אפילו אחד. פעם התבקשתי להגדיר את בבא סאלי זיע "א. ציפו שאומר שהוא היה "צדיק" או "קדוש" או "מלומד בניסים" וכדומה, אך אני הגדרתי אות ו בצורה שונה לגמרי. אמרתי שבבא סאלי היה "כוכב". מתחילה לא כל כך הבינו את כוונתי, אבל אז הסברתי שכוונתי היא, שכמו שכשאנו מסתכלים על כוכב מלמטה הוא נראה לנו קטן ביותר, אך האמת היא שהוא גדול מכדור הארץ פי כמה וכמה, כך גם בבא סאלי זיע "א – למטה הוא היה נראה קטן ופשוט, ואפילו מה שכבר התגלה מגדולתו וקדושתו אינו אלא כחמש אחוז ממה שהוא היה באמת, אך למעלה בשמים , ורק שם בלבד, מכירים באמת את גודל מעלתו ועוצם קדושתו. אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאוד ירושתנו שזכינו לראות את בבא סאלי במו עינינו, ואף לשמש אותו בעיקר בערוב ימיו ולמלאות שליחויות שונות שביקש מאיתנו לעשות . על קדושתו הנוראה של בבא סאלי ועל הפלאות שחוללו ברכותיו בעולם לא קראנו בספרים וגם לא שמענו מאנשים, אלא זכינו לראות זאת בעינינו, ולא דומה ראיה לשמיעה וקריאה בספרים , ומה שראו העיניים כמעט שאין הפה יכול לספר.

מטרתנו

אנו רוצים להגדיל תורה ולהאדיר

מי אנחנו

יהודים פשוטים

רק השם

בשם השם נעשה ונצליח

לשאלות ניתן ליצור קשר

צור קשר

חשיבות מידת הכרת הטוב

חשיבות מידת הכרת הטוב בפרשתנו פרשת וארא התורה מספרת על שבע המכות הראשונות – דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד – שהנחית הקב"ה על המצרים הרשעים. בעוד שכל המכות התבצעו על ידי משה רבנו – שלושת המכות הראשונות )דם, צפרדע, כינים( נעשו על ידי אהרן הכהן: לגבי מכת דם נאמר: "אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם" )שמות ז , יט(. לגבי מכת צפרדע נאמר: "אמור אל אהרן נטה ידך במטך על הנהרות על היאורים ועל האגמים והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים" )שמות ח, א( . לגבי מכת כינים נאמר: "אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכינים בכל ארץ מצרים " )שמות ח, יב(. ובטעם הדבר ששלושת מכות אלו לא התבצעו על ידי משה רבנו אלא על ידי אהרן הכהן, מסביר רש "י שם, וזו לשון קודשו: "לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים ולקה על ידי אהרן". "לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול, ולקה על ידי אהרן". מכיון שמשה רבנו קיבל טובה מהיאור בכך שהגן עליו כאשר אימו הניחה אותו שם בתוך התיבה כדי שהמצרים לא יתפסו אותו וישליכו אותו ליאור , וכן מכיון שמשה רבנו קיבל טובה מהעפר בכך שלאחר שהרג את האיש המצרי שהכה את האיש העברי קבר אותו בחול כדי שלא יתגלה שהרג אותו – לכן היה משה חייב להכיר להם טובה על כך, ובודאי שלא להשיב להם רעה תחת טובה חלילה. משום כך המכות דם וצפרדע שנעשו על ידי הכאת היאור, ומכת כינים שנעשתה על ידי הכאת עפר מצרים, לא התבצעו על ידו. נמצינו למדים שאפילו ביחס לדומם, אף על פי שאינו רואה ואינו שומע ואינו מבין כלל, קיים מושג של ' הכרת הטוב' . בדומה לכך אנו מוצאים בדברי חז" ל )ברכות סב, ב( שאמרו: "כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם". וכתב הרה"ק ר' נחמן מברסלב זיע"א )ליקוטי עצות ערך בגדים אות א'(:"צריך לשמור מאוד את הבגדים שלא יבזה אותם, רק לשמרם היטב מכתמים ולכלוך. כי הבגדים בעצמן הם דנים את האדם א ם אינו מכבדם כראוי, וכל מי שהוא גדול ביותר צריך לשמור את הבגדים ביותר, כי כל מי שגדול יותר מדקדקין עמו יותר". והיינו כי בגדיו של האדם עושים עימו טובה גדולה מאוד. לא רק שהם מכסים את כל אבריו ומונעים ממנו בושה וחרפה, אלא הם גם מעניקים לו הרבה כבוד, כפ י שמצינו )ראה שבת קיג, א( שרבי יוחנן היה קורא לבגדיו "מכבדי". לכן אדם חייב להכיר לבגדיו טובה , ומי שמזלזל בהם משיב להם רעה תחת טובה, ועל כך הם דנים אותו בשמים. לפעמים אדם בא לביתו, משליך את חליפתו לאיזו פינה שמזדמנת לו, וכן את כובעו הוא משליך לפי נה אחרת, או כשהוא פושט את בגדיו הוא משליך אותם על הרצפה וכדומה. לא נכון לנהוג כך. מצד מידת הכרת הטוב צריך לכבד את הבגדים, וכאשר פושטים אותם יש להניחם על גבי כסא או לתלותם על קולב וכדומה. וכך הוא הדבר גם כלפי כל חפץ אחר שמשתמשים בו לדבר טוב, שיש להכיר לו טובה ולנהוג בו כבוד. ואם אפילו ביחס לדומם, אף על פי שהוא לא רואה ולא שומע ולא מבין כלל, צריך להזהר מאוד להכיר טובה – על אחת כמה וכמה כלפי בני אדם שרואים ושומעים ומבינים היטב, שאדם צריך להזהר מאוד להכיר להם טוב על כל דבר טוב שהם גומלים עימו. אם אדם עשה לך טובה כלשהי – אפילו רק נתן לך כוס מים לשתות – אסור לך לשכוח לו את זה לעולם. ואם כך היא חובת הכרת הטוב כלפי כל אדם – על אחת כמה וכמה שצריך כל אדם להזהר ביותר בכבוד אביו ואימו שהביאוהו לעולם, וטרחו טרחות רבות ועצומות למען גידולו , ולפעמים אף מסרו את נפשם בעבורו, שבודאי אסור לו לשכוח להם זאת לעולמי עד, ותמיד לנהוג בהם כבוד גדול בעבור זאת מצד מידת הכרת הטוב. ובענין זה כלל לא משנה מי הם הוריו של האדם ומה מעשיהם. חובת הכרת הטוב חלה גם כלפי הורים שרחוקים מאוד מאוד מחיי תורה ומצוות ללא שום הבדל, ואדרבה, יש מקום לומר ששם חלה חובה יתירה של הכרת הטוב, כיון שעל ידי שבנם הדתי יכבד אותם כראוי על אף היותם רחוקים מאוד מחיי תורה ומצוות, על ידי זה יהיה קידוש ה' גדול ויתרבה כבוד שמים בעולם, ויאמרו כולם: "אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו" )יומא פו, א(. וכן חייב אדם להכיר טובה גדולה לאשתו היקרה על כך שהיא טורחת בעבורו בכל ענייני הבית , וכן על כך שהיא נוטלת על עצמה את כל ענין גידול ילדיהם היקרים, החל מצער ההריון במשך תשעה חודשים , לאחר מכן בצער העצום של עצם הלידה, ולבסוף בטרחה המרובה במשך כל היום, ולפעמים גם – כל הלילה , בגידולם וטיפוחם וההשגחה עליהם באופן הטוב ביותר. כל אדם שיש בליבו מידת הכרת הטוב לעולם לא יוכל להשלים עם כך שאשתו – בצער . הוא ידאג לה, יעזור לה, ויעשה כל שביכולתו כדי שהיא תהיה שמחה, וכן לא ידקדק עימה על כל דבר שהיא עושה שלא לרוחו. עם האשה צריך תמיד להתנהג בשיא הרחמנות. אף פעם לא לקחת ללב את מה שהיא עושה אלא תמיד לדון אותה לכף זכות. וגם אם נגרם לו בגללה הפסד גדול, יתן לה הרגשה טובה ולא יאשים אותה בכך. זהו יסוד שאסור לשכוח לעולם. מי שנוהג כך עם אשתו, הברכה לא תפסוק מביתו לעולם, כמאמר חז "ל )בבא מציעא נט, א(:" שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו ". יש לדעת שיסוד כל המידות הטובות היא מידת הכרת הטוב. כל מי שכופר בטובתו של בשר ודם סופו שיכפור גם בטובתו של הקב" ה, כפי שלמדו זאת חז"ל במדרש )שמות רבה א, ח( מפרעה הרשע שמתח ילה כפר בטובתו של יוסף, כמו שנאמר: "אשר לא ידע את יוסף" )שמות א, ח(, ולבסוף כפר בטובתו של הקב" ה ואמר: "לא ידעתי את ה' " )שם ה, ב(. לכן הקב"ה מסלק את ברכתו מאדם שנוהג בכפיות טובה, כמו שנאמר: "משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו" )משלי יז , יג(. מאידך, הקב"ה מצוה את ברכתו ומשרה את שכינתו רק על מי שנזהר ביותר להכיר טובה לכל מי שאי פעם עשה עימו טובה – ולו הקטנה ביותר – ומתקיים בו: ' לא תמוש טוב ה מביתו' לעולמי עד. )"אמרי נועם" פר' וארא מאמר ד'(

מטרתנו

אנו רוצים להגדיל תורה ולהאדיר

מי אנחנו

יהודים פשוטים

רק השם

בשם השם נעשה ונצליח

לשאלות ניתן ליצור קשר

צור קשר

מעלת התהילים – מעשה שסיפר הרב אביאל חורי שליט"א

מעשה שספר הרב אביאל חיים חורי שליט"א: לפני כמאה שנה בעיר בגדאד, בימיו של הגאון רבינו יוסף חיים, שהיו אז בעיר כמה שווקים, "שוק אל אל סמאק" ה ו א ש ו ק ה ד ג י ם , " ש ו ק א ל ספאפיר" הוא שוק הכלים, וכן "שוק אל חארג'", הוא שוק הבדים. בתוככי השוק שכנה חנותו של סוחר יהודי בשם רבי אברהם, שהיה ישר ונאמן. בכל בוקר, לאחר תפלת שחרית, היה רבי אברהם יושב בבית הכנסת, וקורא שם את ספר התהילים כולו, ולאחר מכן היה פונה אל ביתו, שם היה סועד את לבו בפת שחרית, ורק אחר כך היה מגיע באיחור אל השוק. שם כבר היו ממתינים לו סיטונאים ערבים שהעריכו את ישרותו ואת טיב סחורתו, והיו רוכשים ממנו בדים יקרים, בפרט בדי משי, שלא נמצאו כמותם. מנהג סוחרי בגדאד היה, שכאשר היו מסכימים על המקח, היה תוקעים כף זה לזה )כמו לחיצת יד(, באומרם "שרף מוחמד", כלומר, בכבוד מוחמד, שהוא נביאם, שהיו נשבעים בכבודו שיתקיים המקח, ומאותה שעה לא יכלו עוד לחזור בהם המוכר והקונה מן המקח. והנה רבי אברהם הלז, לא רצה להוציא מפיו דבר בשבחו של מוחמד נביא הישמעאלים, לכן היה דרכו לומר "ישרף מוחמד", במקום "שרף מוחמד". והערבים שהיו שומעים כן, היו סבורים כי יש לו איזו טעות בהגיית המילה "שרף", ולכן לא ייחסו לכך כל חשיבות. פעם אחת, אחד הסוחרים הצעירים הרגיש בלבו כי מסתתר כאן איזה דבר. לאחר שסיים את המקח אצל רבי אברהם, פנה לצעיר יהודי אחד שעמד בשוק ושאל אותו, אמור לי, בלשונכם אבן אל סבאת )לשון היהודים(, מהו פירוש המילה "ישרף"? השיבו אותו צעיר בתמימות: ישרף, פירושו יחארק", שהוא פירוש המילה ישרף באש בלשון הערבים. שמע כן אותו סוחר ערבי צעיר, ומיהר לבי ת ו ש ל המ ושל , כש הגי ע ללשכתו, הודיע לאחראים כי דבר חשוב לו א ל המ ושל. לאח ר שהמתין כמה שעות, הורשה להכנס אל המושל וכה אמר לו: דע לך אדוני הווזיר, כי ישנו סוחר אחד מגדולי הסוחרים בשוק הבדים בעירינו, וכל הערבים לוקחים ממנו את הבדים, וכאשר גומרים את המקח, הוא אומר "ישרף מחמד", וביררתי היטב את הדברים, ונודע לי כי פירוש דבריו הם קללה כנגד נביאינו, ובכך הוא מבזה אותנו ואת דתינו, אם על המלך טוב, יכתב להמיתו תיכף ומיד! השיב לו המושל בדברי תודה על שהביא לידיעתו ענין חשוב כל כך, אך מאחר והוא עדיין חושש שאולי נפלה כאן טעות, הוא יברר את הדברים ביום הקרוב, ולאחר מכן יחליט בענין. לקח המושל את פרטי היהודי וכתובתו מיד הסוחר הערבי, ונפרד ממנו לשלום. והימים היו ימי חודש אלול. בלילה ההוא, כאשר חזר הגאון רבי יוסף חיים מבית הכנסת אל ביתו, התלוו אליו מספר אנשים מיהודי בגדאד לברר כמה שאלות כפי שהיו רגילים תמיד. רק אחד מהם, לא היה מוכר לנאספים, שערו היה אדמוני ופניו מאירות, והנה הוא פונה בעזות לרבי יוסף חיים ושואל אותו: חכם! מה פירוש המילה "ישרף" בלשון הקודש? השיבו רבי יוסף חיים, "ישרף, פירושו יחארק". אמר לו אותו יהודי, "לא כן חכם! ישרף פירושו ינהר"! )ינהר, כלומר, יאיר(. שמע רבי יוסף חיים ושתק. והנה לאחר כמה דקות שוב חזר אותו יהודי אדמוני ושאל, "חכם, מה פירוש המילה ישרף"?, ושוב השיב רבי יו ס ף ח י ים , " י ש רף פ י ר ו ש ו יחארק"! אמר לו אותו יהודי, לא נכון, חכם! ישרף פירושו ינהר! ינהר!, שמע זאת רבי יוסף חיים ושוב שתק. לפני שנכנס רבי יוסף חיים אל ביתו, פנה אליו שוב אותו יהודי אדמוני ואמר לו, "חכם! כבודו לא ישכח! יחארק פירושו ינהר! ינהר!" תמה רבי יוסף חיים ובלבו שמר את הדבר. לפני עלות השחר, קם הגאון רבי יוסף חיים ויצא מביתו, כשהוא פונה אל בית הכנסת לאמירת הסליחות. והנה הוא רואה לפניו כרכרה הדורה בפתח ביתו, ומן הכרכרה יורד המושל בכבודו ובעצמו. מיהר רבי יוסף חיים אל המושל ושאל אותו, אדוני המושל, איזה דבר הטריד אותך בשעה מוקדמת כל כך עד שבאת אל ביתי? אמר לו המושל, אדוני הרב, רציתי לדבר עם כבודו באיזה ענין, אך תחילה ירשה לי לשאול אותו דבר מה שמעניין אותי, מהו פירוש ה מ י ל ה " י ש ר ף " ב ש פ ת כ ם היהודים? אז נזכר רבי יוסף חיים במה שאירע עמו בליל אמש עם האדמוני, והבין כי יש דברים בגו, השיב למושל, ישרף, פירושו ינהר, שיאיר כאור יומם! שמע כך המושל, הודה לרבי יוסף חיים ואמר לו, דע לך חכם, כי אחד הערבים הצעירים, רצה להעליל על הסוחר אברהם משוק אל חארג', כאילו הוא ביזה א ת נביאינו, וכעת נודע לי כי לחינם ניסה להעליל עליו, ועתה אוציא אותו בעצמו להורג היום הזה! ואמנם, מיד הורה המושל, ולקחו את אותו סוחר ערבי ותלו אותו על העץ. כאשר הגיע רבי יוסף חיים לבית הכנסת, קרא אליו את רבי אברהם ואמר לו, דע לך, כי בזכות ספר תהלים שאתה קורא בכל יום, זכית שפדו את נפשך! אמש בתוך הקהל היה בחור אדמוני שנראה שונה בנוף המקומי, אך דאג גם שאני אדע שהמילה “ ישרף ” פירושה “ יאיר ” ולא כפי שזה נשמע, וזה היה לא אחר מאשר דוד המלך בכבודו ובעצמו שהציל אותך בזכות שאתה קורא א ת ספר התהילים שלו.

מטרתנו

אנו רוצים להגדיל תורה ולהאדיר

מי אנחנו

יהודים פשוטים

רק השם

בשם השם נעשה ונצליח

לשאלות ניתן ליצור קשר

צור קשר

מעלת התודה

הרב קנייבסקי סיפר סיפור שממחיש היטב את אמירת תודה לבורא:

שני יהודים שהגיע זמנם למות, הלכו בדרך, ומשמים כבר שלחו את מלאך המות לקחת את שניהם. והנה עבר לפניהם אדם עוור בשתי עיניו, ואחד מהם נתן לו צדקה. אמר נותן הצדקה לחברו: “תן גם אתה ”. ענה החבר: “ איני מכיר את העוור,אבל מה שנתת טוב עשית. מיד אח ” כ הגיע מלאך המות. אמר מלאך המוות לנותן הצדקה , שהצדקה הזו הצילה לו את החיים. ולחברו אמר שהוא צריך ליטול נשמתו. בקש החבר ממלאך המות, שיחכה רגע ויתן גם הוא צדקה לאותו עוור. אמר לו המלאך שזה לא יועיל, כי הוא כבר אחר את המועד. אמר היהודי: “ אם כן, תן לי רק שתי דקות להודות לה ’, כי אני רגיל בכל יום להודות לה ’. עמד בצד, וכך אמר: “ רבונו של עולם, תודה לך על החיים שנתת לי, ותודה על כל מה שנתת לי בחיים האלו, ותודה שאתה רוצה לקחת את נשמתי, ושאהיה קרוב אליך ” וכך במשך דקות הודה להשם ובא אליו מלאך המות ואמר לו: “ עכשיו שהודית, לא רק שאני כבר לא יכול לקחת את נשמתך, אלא אף הוסיפו לך שנות חיים על הקצוב לך! ”. ולמדנו שמעלת התודה גדולה אף ממעלת הצדקה.

מטרתנו

אנו רוצים להגדיל תורה ולהאדיר

מי אנחנו

יהודים פשוטים

רק השם

בשם השם נעשה ונצליח

לשאלות ניתן ליצור קשר

צור קשר

תפילת שחרית מוקדמת- ממתי אפשר להתפלל שחרית

תפלת שחרית מוקדמת 

רבים שואלים: מאמתי מותר להתחיל בתפילת שחרית?

 ישנם אנשים רבים שצריכים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת מאד בבוקר, ועלינו לדעת מתי מותר להם להתחיל בתפילת שחרית. תשובה: זמן תפילת שחרית לכתחילה הוא רק לאחר הנץ החמה, והוא זמן ה"זריחה" הנדפס בלוחות השנה. ומצוה מן המובחר להתפלל מיד עם הנץ החמה, וכמו שנאמר "ייראוך עם שמש". 

ולכתחילה אין להתפלל עד הנץ החמה, אולם בדיעבד, אם התפלל אדם לפני הנץ החמה, אזי אם היה זה אחר "עלות השחר", שהוא שיעור של שבעים ושתים דקות )זמניות( לפני הנץ החמה, יצא ידי חובתו. ואם התפלל לפני עלות השחר, לא יצא ידי חובת התפילה, שעדיין הוא זמן תפילת ערבית. וכשאנו אומרים "תפילה", הכוונה בזה לתפילת העמידה. 

כי שאר חלקי התפילה, מותר לאמרם אפילו לכתחילה קודם הנץ החמה, לאחר שעלה עמוד השחר. ולפיכך כתבו הפוסקים, כי פועלים שזמנם מצומצם, ועליהם להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת בבוקר, יש להקל להם לכתחילה להתפלל בשעה מוקדמת לפני הנץ החמה, אחר עלות השחר, משום שהם דחוקים בזמנם, ואינם יכולים להתפלל אחר כך. ובפרט יש להקל בזה בימות החורף, שאז זריחת החמה היא בשעה מאוחרת, ויש אנשים שלא יוכלו להספיק להתפלל בבית הכנסת, אם לא שנקל להם שיוכלו להתפלל מזמן עלות השחר, ויסמכו על שיטות הפוסקים המיקלים בדבר.

 ולכן בהרבה בתי כנסיות, מתקיים "מנין פועלים" קודם זמן הנץ החמה. אולם יש לדעת, שאדם שיכול להתפלל אחרי הנץ החמה, אסור לו להתפלל עם מנין הפועלים שלפני הנץ החמה, כי לא הותר לפועלים להתפלל בזמן כזה, אלא מפני שהיא שעת הדחק. 

אבל סתם אדם שאין השעה דחוקה לו, אסור לו לסמוך לכתחילה על דבר שמועיל רק בדיעבד. ולכן עליו להמתין ולהתפלל במנין רגיל אחרי הנץ החמה. וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, שאפילו אם יודע שאין לו מנין אחר אלא מנין הפועלים, מוטב שימתין ויתפלל ביחידות לאחר הנץ החמה, ממה שיתפלל במנין קודם הנץ החמה. 

ובמקום שעל ידי כך יתבטל באופן מוחלט מתפילה במנין, יעשה שאלת חכם כיצד לנהוג. והנה כתבנו, שזמן עמוד השחר הוא כשבעים ושתים דקות לפני הזריחה, ויש להבהיר שהכוונה בזה היא לדקות "זמניות". כלומר, שמחלקים את היום מהזריחה עד השקיעה לשתים עשרה חלקים, שאז כל שעה היא שעה "זמנית", וכל שעה כזו מתחלקת לששים דקות "זמניות". 

באופן שבימות החורף הקצרים דקה זמנית היא קצרה יותר מדקה רגילה, ואילו בימות הקיץ שהימים ארוכים, כל דקה זמנית היא ארוכה יותר מסתם דקה. ובאופן כזה יש לחשב את השבעים ושתים דקות שלפני הנץ החמה, שמאז עלה עמוד השחר. 

ובזמנינו יש לוחות שנה המחשבים את עלות השחר באופן זה, אך יש שמחשבים את עלות עמוד השחר באופן שונה, כך שיוצא להם שתשעים ושש דקות קודם הנץ כבר עלה עמוד השחר. ואין הלכה כדבריהם. ויש לרכוש אך ורק לוחות המחשבים את זמן עלות השחר כשבעים ושתים דקות קודם הנץ, או לחשב באופן עצמאי את זמן עלות השחר. וכנ"ל. 

 ולסיכום: אין להתפלל תפילת שחרית לפני ה"זריחה". ופועלים שאין להם ברירה אלא להתפלל בשעה מוקדמת מאד בבוקר, מפני שהם מוכרחים לצאת למקום עבודתם. רשאים הם להתפלל מזמן "עלות השחר", שהוא שבעים ושתים דקות "זמניות" לפני זמן הזריחה.

 

מטרתנו

אנו רוצים להגדיל תורה ולהאדיר

מי אנחנו

יהודים פשוטים

רק השם

בשם השם נעשה ונצליח

לשאלות ניתן ליצור קשר

צור קשר

סיפורים נפלאים – פרשת וארא

"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב"

רש"י מבאר: וארא אל האבות. כך אנו אומרים גם בתפילת שמונה עשרה: אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב – להגיד שלכל אחד הייתה השגחה מיוחדת בפני עצמו. ישנם אנשים שכששואלים אותם אם הם שומרי תורה ומצוות, הם משיבים: אתה יודע מי היה סבא שלי?!… הוא היה רב גדול… האנשים הללו חושבים שיש להם זכות אבות, אבל האמת הפוכה, הבן מזכה את האבא, ולא האבא מזכה הבן… משל למה הדבר דומה: קמצן רצה להגיע למקום חפצו עם מזוודות אך החליט ללכת ברגל ולא לשלם עבור הסעה. אך כובד המזוודות עצר בעדו… עצר נהג מונית ושאל כמה יעלה לו להגיע לביתו. הנהג ענה באדיבות: שלושים שקלים. "והמזוודות"? השיב לו הנהג: "המזוודות בחינם". קפץ מיודענו על המציאה ואמר לנהג: "מעולה, אז תיקח רק את המזוודות". השיב לו נהג המונית בקור רוח: "אני מוכן לקחת אותן בחינם, בתנאי שתשלם על הנסיעה"… כן הוא הנמשל: כשאדם שומר תורה ומצוות ויש לו גם זכות אבות, זו מעלה גדולה שזכות אבות היא תוספת על העיקר. דוגמה טובה לזה היא בפזמון "אחד מי יודע" בהגדה של פסח: כשם שבפסח אומרים שלשה אני יודע! – שלשה אבות. מתי השלושה אבות הם דווקא שלי הרי הם גם של ישמעאל ועשיו? כשאני מאמין באחד אלוקינו, ומקיים שני לוחות הברית, אזי שלושה אבות הם הזכות שלי דווקא…

"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם"

מסופר שפעם אחת נכנס לחדרו של החתם סופר זי"ע, אחד מגדולי הסוחרים בעיר ובקש את עזרת הרב: "כפי הידוע לרב סוחר גדול אני, אולם כעת נקלעו עסקי לצרות, ומבקש אני ממעלת כבוד הרב שיברך אותי ובחכמתו הרבה שיתן לי עצה איך לצאת מן המצר". "אכן, ידוע לי מצבך הקשה" – אמר הרב – "אולם עוד יודע אני, שאחיך עני ואביון וצריך הוא עזרה בפרנסתו, ואילו אתה מתעלם מלהושיט לו עזרה". "יסלח לי כבוד הרב" – מלמל העשיר במבוכה – "אבל כרגע עסקי אינם מרשים לי לעזור, אולם אם אצא מן המצר, בוודאי שאעזור לו". אמר לו החת"ס – "בפרשת השבוע – אומר הקב"ה: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל", מה הפירוש המלה "וגם" וכי מי עוד שמע את נאקתם? אלא, בשעה שבני ישראל נאנקו ונאנחו תחת עול מצרים, שמע כל אחד מהם גם את אנחת אחיו, למרות השעבוד, השתדל כל אחד להקל מעל סבלו של רעהו בכל יכולתו, ובשכר שמיעה זו שמע גם הקב"ה את אנחתם והושיעם. א"כ, עזור גם אתה לאחרים למרות מצבך הלא טוב – ובוודאי יושיעך ה' מכל צרותיך! "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים" )ו, ז( מעשה בהרה״ק רבי משולם זושא מהאניפולי זיע״א שיצא פעם בראש השנה קודם התקיעות מבית המדרש, וראה תינוק מישראל מבני עניים, לבוש קרעים ופניו רעים, שאל אותו רבי זושא, בני! האם אינך מתקנא בבני הערלים האוכלים משמנים ושותים ממתקים ולובשים מלבושי כבוד? השיב התינוק, לא, אין אני מתקנא בהם כלל, שלי גדול משלהם, ישראל אני ומאמין באלוקי ישראל. חזר רבי זושא לבית המדרש ואמר: ריבון העולמים, הבט משמים וראה מי כעמך ישראל עם סגולה, תינוק מישראל אפילו כשהוא רעב וצמא ולבוש קרעים ובלואים, מקבל הכל באהבה ובלבד שישראל הוא.

"ואני אכביד את ליבו"

לכאורה אם ה' הכביד את ליבו של פרעה מדוע הוא בעצם אשם? אלא, ה' רצה שפרעה יחזור בתשובה, לא בגלל המכות אלא מתוך הכרה שה' הוא האלוקים. לצורך זה הקב"ה יצר איזון כדי ששיקול הדעת של פרעה יהיה אמיתי וכנה, ולאחר כל מכה הרי יוכל פרעה לחזור בו מהפחד של מכה נוספת… וכדי שהמכה לא תשפיע – הכביד ה‘ את ליבו. משל למה הדבר דומה: יהודי שהיה לו דין ודברים עם גוי, גילה שהשופט הוא חברו הטוב של יריבו ואף הוא גוי. מה עשה? לילה קודם המשפט הוא התדפק על דלתו של השופט ומסר לו מעטפה מלאה במזומנים… למחרת כששני הניצים עומדים במקומותיהם שואל השופט את היהודי: "האם הנך מבקש משפט צדק"? "בוודאי!" ענה היהודי בביטחון. ואז הגיע שאלה שהוא כלל לא ציפה לה… המשיך השופט להקשות: "אם כן מדוע הגעת אמש לביתי ונתת לי שוחד?!" ותוך כדי דיבור השופט מוציא מכיסו את המעטפה… התעשת מיד היהודי וענה לשאלת השופט: "כבוד השופט, הלא זה ברור! ידעתי שאתה חברו הטוב של התובע ומשראיתי שאינך פוסל את עצמך לשפוט בינינו, רציתי שיהיה איזון… על מנת שתשפוט בצורה הוגנת נתתי לך שוחד… כעת אני והשוחד שלי עומדים בקו אחד אל מול החברות שלך עם יריבי"… כן הוא הנמשל: ה' הכביד את לב פרעה על מנת ליצור איזון בשיקול הדעת של פרעה… ואם זה עדיין לא מספיק עבורו להבין מי מנהיג את העולם, מסרב להכיר בה' ולשלח את בני ישראל בדין הוא שייענש…

"שלח את עמי"

כאשר מלך אוסטריה העניק שוויון זכויות ליהודים תושבי מדינתו, היו כל ישראל שרויים בשמחה גדולה, מגדולם ועד קטנם חגגו, ריננו וזימרו לכבוד המאורע הגדול, לו זכו. אותה שעה הבחינו תלמידיו של החתם סופר זצ"ל, כי דמעות זולגות מעיני רבם הגדול, וישאלוהו משתוממים, מדוע זה יהא רבינו שרוי בצער בשעה גדולה זו, כאשר העם כולו כה שמח, השיבם החתם סופר ואמר, אמשול לכם משל, ושוב לא תתמהו. לאחד ממלכי העמים, מלך אדיר וחזק, אשר שלט בכיפה, היה שר חשוב ונכבד, שהמלך חיבבו והוקירו עד מאד. לימים חטא אותו שר ונתחייב ראשו למלכות, אלא מכיון שהיה המלך רחום וחנון, וביותר כלפי שרו, אשר היה מקורב אליו ביותר, החליט המלך להקל בעונשו ולהמירו במאסר לזמן בלתי מוגבל, ויחד עם זאת הבטיח, כי בסופו של דבר יוציאנו לחופשי. והמלך עשה כאשר אמר, השר נשלח אל בור הכלא, שם היה נתון למרותו של מפקד בית הסוהר, אשר התאכזר אליו עד מאד, הוא הכניסו לתא אפל וחשוך, מלא טחב וצינה, אולם עם כל זה נחמה פורתא היתה לו, לאותו אסיר אומלל, והוא התחזק בתקוה, כי בוא יבוא היום, והמלך ישחררנו ממצב מעיק זה וישלחנו לחופשי. והנה באחד הימים הגיע לאוזניו של השר הכלוא קול שאון ותכונה רבה, המתרחשת סביב חדר כלאו, ושמחה רבה מילאה את לבו הרצוץ. הנה סוף סוף באים לשחררני, סבר לתומו, אולם מה גדלה אכזבתו, כאשר נוכח, שכדי לסדר ולנקות את תאו הגיעו שלוחי המלך, ואף לקבוע בו חלון, שישמש לאוורור החדר הטחוב ולתאורתו. לשמע בכיו הנורא, אשר התפרץ מפיו, נדהמו השליחים ושאלוהו, מה מקומה של בכייה זו דווקא עתה, בעת בשורה, כאשר כה מיטיבים אנו את תנאיך במקום אפל זה? בקול חנוק מדמע התאמץ האסיר להסביר לשואליו, אכן ביקשתם לשפר את מצבי, אך הקלה זו, שאכן הקלה היא ביחס למצבי הנוכחי, הכבדה היא ביחס למצבי הכללי, כל עוד ישבתי נמק בכלאי המעופש והחשוך, תקוה איתנה מילאה את ליבי, כי יבוא יום, והמלךיזכור את מצוקתי ויצווה לשלחני לחופשי, אולם עתה, משברור לי, כי יהא עלי לשבת בבור צר זה עוד ימים רבים, ומי יודע עד מתי, כיצד אוכל לחדול מבכיי. עתה שוב לא תתפלאו ודאי על בכיי לעת זו, סיים החתם סופר את דבריו, מה גם שאמרו לנו חז"ל בסנהדרין צח. אם ראית דור, שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו. אם העניקו לנו זכויות אזרח בגלות מרה זו, מי יודע, כמה זמן עוד נגזר עלינו לשרת בגלות קשה זו.(אור אהרון)

"ושמתי פדות בין עמי ובין עמך"

מסופר שבאותן השנים בהם הלכו יחדיו האחים הקדושים הרה"ק הרבי רבי אלימלך זי׳׳ע והרה"ק הרבי רבי זושא זי׳׳ע לגו גלותא, תפסו אותם פעם כמה רשעים וכלאו אותם בתוככי חדר קטן בו היה מונח עביט של שופכין. הרבי רבי אלימלך הצטער מאד על כך שאינם יכולים לומר שם שום דבר שבקדושה. פנה אליו הרבי רבי זושא ואמר לו, אחי היקר מה לך עצב, הלא הקב׳׳ה הוא הכניסנו למקום זה, והוא הזמין עתה בפנינו מצווה נדירה – מצווה שלא לעסוק בתורה, מצווה שלא להתפלל, מה טוב ומה נעים שנצא בריקוד ומחול לכבודה של מצווה נדירה… ויצאו במחול סביבות העביט ש״הלא מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו". שומר הפתח שהקשיב לקול רינתם נכנס מיהר לשאלם לשמחה מה זו עושה, אך הם לא ענוהו אלא המשיכו בריקודם, בראות השומר שהם מרקדים סביבות העביט, אמר להם וכי דבר זה הוא הגורם לכם שמחה, אקחנו וארחיקנו ממכם, לקחו השומר לעביט וזרקו אל מחוץ לחדרם, ושוב יכלו האחים הקדושים להתפלל ולעסוק בדברים שבקדושה…)באר הפרשה(

"ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד"

במכת ברד התרחש נס בתוך נס! – הברד לא כיבה את האש והאש לא המיסה את הברד, אלא, היו הולכים שניהם יחד ומכים את המצרים. המשיל ר' אחא משל: מלך אחד היו לו שני גדודי חיילים אמיצים מאד, כל אחד מהגדודים השתדל יותר במלחמה, כדי למצוא חן בעיני המלך. התחרות הזו הביאה לכך שרבו ביניהם ונעשו שונאים זה את זה. לימים עמדה לפרוץ מלחמה חזקה מאד באותה ארץ. כינס המלך את שני מפקדי הגדודים ואמר להם: אני רואה ששניכם אמיצים, גיבורים ונאמנים למלך. בכל פעם הייתי שולח רק גדוד אחד למלחמה, אולם הפעם, מלחמה גדולה עומדת לפרוץ, וצריך אני לעזרת שני הגדודים, אולם מה אעשה ששונאים אתם זה את זה? עשו שלום ביניכם וצאו יחדיו למלחמה, וכך ננצח. כך גם הוא הנמשל: במכת הברד, אש וברד אינם יכולים לחיות בשלום ביניהם, כי טבע האש להמיס את הברד, וטבע הברד לכבות את האש. אולם כאן עשה הקב"ה שלום ביניהם והיכו יחד במצרים…

 

מטרתנו

אנו רוצים להגדיל תורה ולהאדיר

מי אנחנו

יהודים פשוטים

רק השם

בשם השם נעשה ונצליח

לשאלות ניתן ליצור קשר

צור קשר