מלאכת מעמר – הלכות

מבוא למלאכת מעמר- מלאכת מעמר היא אחת מט"ל אבות מלאכות אסורות מן התורה בשבת. מהות מלאכת מעמר היא, איסוף וקיבוץ דברים שגדלים בקרקע לאחר תלישתם מן הקרקע, שעומדים בפיזור ואוספים אותם יחד עמרים. כגון תבואה לאחר שקצרוה, דרך לאסוף את השיבולים הקצורות ולעשות מהן עמרים עמרים כדי לדוש אותן. וכן פירות האילן לאחר שלוקטים אותם מן האילן שהם נופלים מפוזרים סביבות האילן, דרך לאוספם יחד לתוך קופות וסלים כדי להביאם לבית או לשוק למוכרם וכן כל היוצ"ב. גם המדבק פירות יחד עד שיעשו גוף אחד הרי זה אסור מן התורה משום תולדת מעמר. איסור מעמר שייך רק בקיבוץ ואיסוף פירות ממין אחד, אבל לא באיסוף פירות ממינים שונים יחד, שכן אין דרך לעמר יחד פירות ממינים שונים יחד. למלאכה זו יש שיעור, ועושה פחות מכשיעור אינו חייב חטאת. כיצד, המעמר אוכלים לצורך אכילת בני אדם, שיעורו כגרוגרת )כ18 סמ"ק( והמעמר אוכלים לצורך אכילת בהמה, שיעורו כמלא פי גדי, והמעמר עצים ועשבים קשים כדי להסיקו תחת תבשילו, שעורו כדי לבשל בה 18 סמ"ק מביצת תרנגולת. דינים השייכים למלאכת מעמר –

א( האוסף שיבולים קצורות ועשה מהן עמרים, והאוסף פירות לאחר תלישתם מהאילן שהם מפוזרי ם סביבות האילן, ואוספם יחד לתוך קופות או סלים. וכן המלקט עצים ועשבים יבשים תלושים, ממקום שגדלו שם, וצוברם יחד כדי להשתמש בהם הרי זה מעמר ואסור מן התורה, אפילו אם לא קשרם יחד.

ב( במה דברים אמורים כשאוספם ממקום גידולם שמפוזרים שם אחר שנתלשו, אבל אם אוספים ממ קום שנתפזרו בו אחר שהעיברם לשם ממקום גידולם, אין בזה איסור כלל, שאין איסור מעמר אלא כשאוספם ממקום גידולם. ויש אומרים שאין חילוק בין מעמר פירות שהתפזרו במקום גידולם לבין מעמר פירות שנתפזרו שלא במקום גידולם, בכל האופנים אסור משום מעמר, והעיקר להלכה כדעה ראשונה ומ"מ טוב להיזהר במקום האפשרי.

ג( שיבולים או פירות שהיו צבורים יחד ורוצה להעביר חלק מהם או כולם למקום אחר, מותר ליקח מהם מעט מעט ולחזור ולצוברם יחד במקום אחר, שמכיון שכבר הם צבורים יחד ולא נתחדש בהם שום עימור בהעברתם למקום אחר אין בזה משום מעמר.

ד( אם כשחוזר וצוברם במקום השני המוזכר בסעיף הקודם, קושר אותם יחד, הרי זה אסור משום מעמר. וכן המקבץ דבלה ועשה ממנה עגול, או שניקב תאנים והכניס החבל בהם שנתקבצו לגוף אחד, הרי זה תולדת מעמר וחייב, שמכיון שלא היו קשורים והדוקים יחד ממש, ועכשיו קשרם או דבקם ועשאם גוף אחד ממש, הרי נתחדש בהם עימור שלא היה בהם תחילה, ואסור משום תולדת מעמר. ובזה אף כשקשרם או דבקם יחד שלא במקום גידולם, אסור משום מעמר.

ה( אע"פ שהמדבק פירות יחד עד שיעשו גוף אחד הרי זה תולדת מעמר ואסור מן התורה כמו שנתבאר בסעיף הקודם, מ"מ פירות שנתבשלו או שנשתנ ו מבריאתם כגון שנחתכו, מותר לדבקם יחד אע"פ שנעשים גוף אחד. ומ"מ אם מדבקם יחד כדי שיהיו ראויים לאיזה דבר שלא היו ראויים לו בעודם פרודים, הרי זה אסור מן התורה משום בונה. ומטעם זה אסור לחרוז חרוזים בתוך חוט לצורך קישוט וכיוצ"ב, שאע"פ שאין שייך בזה איסור מעמר אפילו אם החרוזים עשויים מעץ, מ"מ אסור משום בונה.

ו( אין איסור מעמר מן התורה אלא בדברים שגדלים בקרקע, אבל המעמר דברים שאינם גדלים בקרקע, כגון המקבץ מלח ממשרפות שבהם מיוצר המלח או האוסף ביצים מלול של תרנגולות מטילות, אינו איסור מן התורה לפי שמלח וביצים, אינם בגדולי קרקע. ומ"מ אסור מדברי סופרים לאוספם יחד בשבת במקום שנוצרים שם משום שדומה למעמר. ז( מלח שנתפזר על השולחן מותר לאוספו וליתנו בכלי, שאין מעמר אלא כשמעמר דבר ממקום גידולו כמו שנתבאר לעיל בסעיף ב'.

מאת הרב אביאל חדד שליט"א