האם תבוא הגאולה בהארה פתאומית אדירה או בתהליך איטי וכאילו טבעי?
כל המעיין בנושאי הגאולה עלול לעמוד נבוך נוכח סתירות בין מאמרי חז"ל שונים, תיאורים קוטביים, תהליכים מנוגדים וכו'. למשל, במקורות מסויימים נראה, שהגאולה תבוא כהתגלות פתאומית אדירה, שתשנה בבת-אחת את כל המציאות1; ואילו במקומות אחרים מתוארת הגאולה כתהליך איטי וממושך, שהולך ומתפתח שלב אחר שלב, כשהוא מלווה ספקות ותהיות3. פעם נאמר שבית-המקדש יירד בנוי ומשוכלל מן השמים, ופעם אחרת נקבע שמשיח הוא שיבנה את בית-המקדש.
רוב ה'סתירות' הללו מתיישבות4 על-פי הכלל שמציבה הגמרא5: "זכו – אחישנה; לא זכו – בעיתה… זכו – עם ענני שמיא; לא זכו – עני ורוכב על חמור". כלומר, ביאת המשיח יכולה לבוא בשני אופנים: באופן של 'זכו', ואז לא זו בלבד שהיא באה לפני הזמן הסופי שנקבע לה, אלא שכל תהליך הגאולה בא כהתגלות על-טבעית פתאומית, עם בית-המקדש שיורד מן השמים וכו'. אבל אם 'לא זכו' – כי-אז באה הגאולה בזמנה הקבוע, וכשהיא מלובשת בדרכי הטבע, כולל בניין בית-המקדש (ולפחות התחלת בנייתו) בידי אדם – בידי המשיח6.
גאולה "היום"
הבחנה זו בין שני אופני הגאולה מהווה את המפתח להבנת ענייני הגאולה. לא זו בלבד שהבחנה זו מאפשרת לנו להבין ריבוי נבואות ומאמרי חז"ל, שנראים סותרים ומנוגדים, אלא שרק על-ידי כך אפשר להימנע מלנטות ימין ושמאל.
דוגמה לכך: יהודי שלומד את מאמרי חז"ל האומרים שהגאולה באה כשהיא מלובשת בדרך הטבע, והוא מעיין ברמב"ם שמתאר את ביאת המשיח כתהליך שלם ("יכוף", "יילחם", "ינצח", "בנה מקדש" ו"קיבץ נידחי ישראל") – עלול להתקשות להאמין בביאת המשיח בכל יום ובכל רגע. הוא מצפה לסימנים מקדימים, לתהליכים ממושכים ומורכבים. את האמונה בביאת המשיח "היום", הוא עלול לראות כתפיסה ילדותית של הגאולה. מנגד, יהודי שתפס דווקא את המאמרים המדברים על התגלות פתאומית, עם בית-המקדש שיורד מן השמים – עלול באופן תיאורטי לדחות את המשיח, אם יבוא שלא בהתגלות אלוקית פתאומית, אלא דווקא בתהליך טבעי משהו.
שלמות האמונה בביאת המשיח היא דווקא בשילוב שני האופנים: מצד אחד, להאמין שהגאולה יכולה לבוא בכל רגע, אף-על-פי שעדיין לא בא אליהו7, ולא נשלמו תהליכי ההכנה השונים, ולא נתקיימו כל הסימנים המקדימים וכו' – שכן היא יכולה לבוא "עם ענני שמיא" (כפי שמפרש רש"י: "במהירות"), בהתגלות אלוקית פתאומית, באופן של 'אחישנה'. ועם זאת צריך לדעת, שהגאולה יכולה לבוא גם בתהליך שלם ומורכב, 'בעיתה' ובזמנה, אחרי שייראו סימנים שונים ובאופן של "עני ורוכב על חמור" (כפירוש רש"י: "כעני הבא על חמורו בעצלות").
טבעי ועל-טבעי
תורת החסידות8 מסבירה, שיש מעלה בכל אחד משני האופנים הללו. המעלה של הגאולה השמימית מובנת מאליה, אך יש מעלה גם באופן השני, כאשר הגאולה מתלבשת בתוך מערכות הטבע. דווקא האופן השני הוא שמביא את העולם לבירור עמוק יותר ולזיכוך נעלה יותר, שכן בדרך זו נעשה העולם מוכשר לקבל את הגאולה בעצמו ובמושגיו-שלו.
הרבי מליובאוויטש מסביר, שיכול להיות גם שילוב של 'בעיתה' עם 'אחישנה'. בתוך תקופת 'בעיתה' עצמה יכול להיות 'אחישנה', כלומר – החשת תהליכים באורח על-טבעי. על-כן, עצם העובדה שכבר נראים סימני הגאולה, אינה צריכה לחייב מסקנה, שהגאולה תבוא אך ורק בתהליך טבעי וממושך. בתוך תהליך זה עצמו יכולה לבוא התגלות גדולה, שתביא את הגאולה היום ממש9.
(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד – המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)
_______________
1) לדוגמה: בפסוק (מלאכי ג,א): "פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים". ובפירוש ה'מצודת-דוד': "זה מלך המשיח אשר עין כל אדם מצפה ומייחל לו".
ובספר 'מגיד מישרים' פ' צו, על הפסוק (ישעיה מא,כז) "ראשון לציון הנה הנם" מבואר, שהגאולה לא תהיה כפי שנהוג בעולם, שלפני בוא המלך באים כמה מבשרים ומודיעים שבעוד עשרה ימים יבוא המלך, ואחר-כך מכריזים שבעוד חמישה ימים יבוא וכו', אלא הגאולה תהיה כהרף-עין.
וכך מובא בספר 'מלבוש לשבת ויום-טוב' בשם רבי אלימלך מליז'נסק, שאף-על-פי ש"נאמרו כמה פסוקים אשר בשעת ביאת משיח יהיו מלחמות גדולות ומלחמות גוג ומגוג, אמנם הוא הפעיל בתפילתו שלא יהיו אז מלחמות, רק המוכר קמח יעמוד בהמידה וימכור הקמח, והמוכר סחורה על מלבוש יעמוד עם האמה וימכור הסחורה, ופתאום יבוא אליהו ויבשר אשר הנה משיח בא" (הובא ב'שומר אמונים' עמ' שנ).
2) כמאמר חז"ל, שגאולתם של ישראל באה קימעא-קימעא, כאיילת-השחר (ירושלמי ברכות פ"א ה"א; יומא פ"ג ה"ב; ועוד). וכן בזוהר חלק א, קע,א: "בזמנא דקוב"ה יוקים לון לישראל ויפיק לון מן גלותא, כדין יפתח לון פתחא דנהורא דקיק זעיר, ולבתר פתחא אחרינא דאיהו רב מיניה, עד דקב"ה יפתח לון תרעין עלאין פתיחן לארבע רוחי עלמא" (=בזמן שהקב"ה יקים את ישראל ויוציאם מן הגלות, יפתח להם תחילה פתח דקיק של אור, ואחר-כך פתח אחר, רחב ממנו, עד שהקב"ה יפתח להם שערים עליונים פתוחים לארבע רוחות העולם).
3) ראה פסיקתא רבתי סוף פרשה לה: "למה נקרא שמו עני, שנתענה כל אותם השנים בבית-האסורים ושחקו עליו פושעי ישראל, מפני שרוכב על חמור". וכן בפירוש הרמב"ן לפרשת "הנה ישכיל עבדי" ('כתבי רמב"ן', כרך ראשון, עמ' שכד), על הפסוק "נגש והוא יענה" (ישעיה נג,ז): "כי בבואו בתחילה עני ורוכב על חמור, יבואו עליו נוגשי כל עיר ושוטריו ויענו אותו בחירופין וגידופין, כי יחרפו אותו ואת האלוקים אשר הוא בא בשמו". ומוסיף הרמב"ן, שהמשיח "יחשוב בלבו, אפילו יהרגוני אעשה שליחות בוראי, כי כן חובה עלי".
4) ראה אור-החיים על התורה (במדבר כד,יז): "שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל – יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר. מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה – תהיה באופן אחר, ועליה נאמר שהגואל יבוא עני ורוכב על חמור". ובהמשך הוא מפרט, שעל הגאולה באופן הראשון נאמר "דרך כוכב מיעקב" – "שיזרח הגואל מן השמים… רמז לכוכב היוצא באמצע השמים, לנס מופלא"; ואילו האופן השני מרומז במלים "וקם שבט מישראל" – "שיקום שבט אחד מישראל, כדרך הקמים בעולם דרך טבע… שיבוא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך".
5) סנהדרין צח,א.
6) ליקוטי-שיחות כרך חי, עמ' 418; כרך כז עמ' 204. וראה באריכות להלן בפרק אחד-עשר, בסעיף "מי יבנה המקדש", על דרכים נוספות לתיווך בין שתי הדעות.
7) ליקוטי-שיחות כרך ח, עמ' 323 הערה 42.
8) שערי-אורה לאדמו"ר האמצעי עמ' פו-פז.
9) ועיין בספר השיחות תש"נ, חלק ב, עמ' 651, שהעובדה שיש סדר מפורט לגאולה, ואפילו המאמר שהגאולה באה 'קימעא-קימעא', אינם מונעים שהגאולה תבוא בזמן קצר ביותר – "גם כשהתחלת הגאולה ושלמותה הם בסמיכות-זמן, יכול להיות באופן ד'קימעא-קימעא', שלב אחרי שלב, בהגאולה האמיתית והשלמה עצמה".