על משיח-צדקנו נאמר שהוא ילמד תורה את העם כולו, ובכלל זה את כל גדולי הדורות. הדבר מעורר תמיהה גדולה: הלוא "משה קיבל תורה מסיני", ובתוך זה כלולה גם תורתו של משיח, איך ייתכן שהוא ישב וילמד תורה מפיו של משיח?! וכמו-כן איך אפשר להבין שתנאים ואמוראים, שלמדו את כל התורה כולה, יצטרכו לשמוע דברי תורה מפיו של משיח?
הנביא ישעיה מתאר את גדולת חכמתו של המשיח בפסוק "הנה ישכיל עבדי ירום ונישא וגבה מאוד" (ישעיה נב,יג). אומר על כך המדרש (ילקוט שמעוני ישעיה שם): "זה מלך המשיח… 'ירום' מן אברהם… 'ונישא' ממשה… 'וגבה' ממלאכי-השרת". מוסבר על כך בתורת החסידות (לקוטי תורה צו יז,א) שמעלתו זו של המשיח תהיה משום שהוא יגלה את פנימיות התורה.
מזה ברור שתורתו של משיח תהיה בדרגה אחרת לגמרי מהתורה שניתנת להשגה בזמן הזה. גם מי שלמד את כל התורה כולה והגיע לשלמות בהשגת התורה, כפי שהיא מתאפשרת בזמן הזה, יהיה בבחינת ילד ההולך ל'חדר' לעומת הגילוי העצום שיבוא לידי ביטוי בתורתו של משיח.
לתאר מה שרואים
מסופר בפרי-עץ-חיים (שער קריאת שמע שעל המיטה פרק א) שפעם אחת התנמנם האר"י ז"ל ביום השבת, וכשהקיץ אמר לתלמידיו שלמד עכשיו בישיבה של מעלה עניינים נפלאים בפרשת בלק ובלעם, שכדי לפרשם יזדקק לשמונים שנים רצופות. תורת החסידות מסבירה, שהאר"י ז"ל קיבל את העניינים בבחינת ראייה, ולכן כדי להסביר מה שלמד בשעה קצרה של ראייה יזדקק לשמונים שנים של הסבר בדיבור.
ההפרש בין ראייה לשמיעה אינו כמותי, אלא אין שום יחס ביניהם. יכול אדם לשמוע תיאור של נוף או של אירוע, ונראה לו כי הוא אכן מקבל תמונה של הדבר; אולם ברור שהתמונה המצטיירת במוחו אינה אלא צל חיוור של הדבר עצמו, ואין ערוך בינה ובין ראייה בעיניים. הראייה, נוסף על הבהירות והחדות שהיא מעניקה, נותנת גם תמונה מפורטת לאין-ערוך, בלי ספקות ופקפוקים, והיא גם מקיפה בבת-אחת אין-ספור פרטים, שכדי לתארם יש צורך במילים רבות.
התורה שאנו לומדים בזמן הזה היא בבחינת 'שמיעה'. איננו רואים את עצם הדבר, אלא אומרים לנו שהדברים הם כך וכך. לכן גם מי שלמד את כל התורה כולה השיג אותה בדרגת 'שמיעה', שאין לה ערך לעומת ה'ראייה'. וזו מעלת תורתו של משיח – גילוי הדברים בבחינת 'ראייה'. הוא יגלה את פנימיות התורה בבחינת 'ראייה', עם כל המעלות הנפלאות של ראייה, התופסת את עצם המהות והמביאה בהירות והתאמתות.
הכנה לראייה
הדברים משתקפים גם בכך שבגמרא הלשון הרגיל הוא 'תא שמע' (בוא ושמע), ואילו בספר הזוהר, פנימיות התורה, מעין התורה דלעתיד, הלשון השכיח הוא 'תא חזי' (בוא וראה). שכן בפנימיות התורה מאירה מעלת הראייה של תורתו של משיח. אולם המשיח יגלה את ענייני התורה לכל אחד ואחד בבחינת ראייה ממש – "וראו כל בשר יחדיו".
אלא שכשם שעל לימוד התורה בגן-עדן נאמר "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שכן לימוד התורה בעולם הזה הוא הכנה וכלי לקבלת התורה בגן-עדן – כך גם לשם לימוד התורה בבחינת ראייה לעתיד לבוא יש צורך בהכנה בזמן הזה. אדם ששומע מראש הסבר על מה שהוא עתיד לראות, יגלה אחר-כך רבדים עמוקים יותר ממי שראה את הדבר בלי הסבר והכנה. וכך, על-ידי שאנו לומדים היום את פנימיות התורה, בבחינת 'שמיעה', נזכה להבין ביתר עמקות את מה שיראה לנו משיח-צדקנו (ראה בכל זה מאמר ד"ה 'הנה ישכיל עבדי' תשל"ב).