סדר היום ע"פ חסידות ברסלב

סדר היום

מאת רבי יצחק ברייטער מגדולי אנ"ש שבפולין הי"ד

א. התקשרות לצדיק:
בכניסת הלילה יאמר: הריני רוצה לעבוד את השם יתברך באמת, באמונה ובשמחה. והריני מקשר עצמי בכל מחשבה דיבור ומעשה שלי, של כל היום, לכל הצדיקים האמתיים, ובפרט לנחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן בן פיגא זכותו תגן עלינו. ולפני כל תפילה יאמר: הריני מקשר עצמי בתפילתי לכל הצדיקים האמתיים שבדורנו, ולכל הצדיקים האמתיים שוכני עפר, קדושים אשר בארץ המה, ובפרט לרבנו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פיגא זכותו תגן עלינו.

ב. תפילת ערבית:
יתפלל במתינות, בכוח, בכוונה, בשמחה ובקול נעים. וידקדק באמרו שם השם, לבטא היטב ניקוד החולם (מעל האות דל"ת)וגם ידגיש ה-יו"ד כך: "אֲדֹ-נָי". וכל השמות יאמר מתוך יראת ה'. כי בתפילה זאת ממתיקים את כל הדינים, וזוכים להתחזק לעמוד נגד כל הירידות והחשכות והמניעות שעוברים על כל אדם, בבחינת מה שאנו אומרים בתפילה זו: "שומר עמו ישראל לעד".

ג. קריאת שמע שעל המיטה:
יקרא במתינות ובשמחה וכמו שאמרנו בסעיף הקודם. ובזה מתקן פגמיו של כל היום, וכל פגמי הברית השם יצילנו, כמו שאומרים חכמינו ז"ל: הקורא קריאת שמע שעל המיטה מזיקים מתרחקים ממנו.

ד. מארי דחושבנא:
יודה להשם יתברך על כל הטוב שזכה לעשות ביום הזה, ויתוודה על כל פגמיו במחשבה דיבור ומעשה, ויבקש מהשם מחילה, סליחה וכפרה, ויבקש שיעזרהו השם מעכשיו להיות כרצון השם יתברך.

ה. חצות לילה:
יקום ויתאבל מאוד על חורבן בית המקדש ועל העלמת אורו של צדיק האמת (שגם זה בכלל חורבן בית המקדש), ועל חטאיו ועוונותיו, פשעיו, מידותיו ותאוותיו הרעות, המעכבים בנין בית המקדש, וימצא את עצמו בכל מה שעובר עליו – באמירת תיקון חצות, ויבקש מהשם יתברך על גאולת וישועת כל ישראל, וגם את גאולת נפשו הוא, מהיצר הרע האורב לו תמיד. זמן חצות – לפי רבינו – מתחיל תמיד (בין בחורף בין בקיץ) שש שעות לאחר צאת הכוכבים (שהיא כ20 דקות לאחר שקיעת החמה), וזמן חצות נמשך שעתיים.

ו. זכרון העולם הבא:
כשיתעורר משנתו יאמר: מודה אני לפניך וכו', ויזכור מיד את העולם הבא, ויתפלל להשם יתברך שיעזרהו להתנהג בכל היום בקדושה, ויחדש ההתקשרות לצדיקים כבכניסת הלילה.

ז. השכמה:
יתנער לקום קודם עלות השחר לעסוק בעבודת השם יתברך, ובזה יזכה לשלמות האמונה, ולהאיר עליו אור האמת ודעת גדולה ויזכה להכנס לכל שערי הקדושה. ובהאיר הבוקר יסתכל על השמים.

ח. הכנת התפילה:
לא יאכל ולא ישתה ולא ידבר קודם התפילה. גם דיבור מוכרח מאוד, יקצר בו ובזה תהיה תפילתו רצויה. כי צריך להכניס את כל הכוח והכוונה בדיבורי התפילה, לכן אין להחליש ולהפסיק את רצונות נפשו המתגעגעת לשפוך שיחה לפני בוראה.

ט. מקוה:
יטבול במקווה בכל יום, ובזה יתקדש ויצא מכל טומאת עוונותיו ויתקרב להשם יתברך באמת, ויוושע מכל צרותיו בגשמיות וברוחניות, בבחינת: מקווה ישראל ה', מושיעו בעת צרה.

י. תפילת שחרית:
יתפלל בבוקר השכם במתינות, וכמו שאמרנו בסעיף א. ולא יפסיק בדיבור מתחילת התפילה ועד סופה. ויתפלל מתוך סידור, ולא ילך אנה ואנה, אלא יעמוד על מקומו, ויענה 'אמן', 'אמן יהא שמיה רבה', 'ברכו' ו'קדושה' בכל כוחו וכוונתו, בשמחה וכו'. ובזה יזכה להאיר עליו אור שבעת הימים, המתחדש בכל יום, בבחינת מה שאנו אומרים בתפילת שחרית: אור חדש על ציון תכין ונזכה כולנו וכו'.

יא. שולחן ערוך:
ילמד בכל יום שולחן ערוך, ולא ידלג כל ימי חייו על לימוד שולחן ערוך מדי יום, אפילו אם יכול ללמוד רק מעט. ובזה מבטל כל מיני כפירות ומחלוקת רוחנית וגשמית מעליו ומעל כל העולם. וילמד שולחן ערוך לפי הסדר, מתחילתו ועד סופו, וכך ינהג כל ימי חייו. ואם אינו יכול ללמוד בשולחן ערוך הגדול, לכל הפחות ילמד קיצור שולחן ערוך (או ספר הלכה מתומצת אחר), בסדר הנ"ל.

יב. התבודדות:
יתחזק בכל כוחו להתבודד ולפרש שיחתו לפני ה' יתברך כל יום, לפחות שעה אחת, בשפה השגורה על לשונו. וידבר על כל מה שעובר עליו, ויתוודה על חטאיו ועוונותיו ופשעיו, בשוגג ובמזיד. וידבר לפני השם יתברך כפי שמדבר עם חברו, ויספר צערו ודוחקו ומצבו, שלו ושל כל בני משפחתו ושל כל עם ישראל, וירחיב הדיבור, ויטען כל מיני טענות והפצרות ופיוסים שיזכה להתקרב לה' יתברך באמת, בבחינת "הרחב פיך ואמלאהו", וירבה בצעקה ושוועה ואנחה ובכי, וגם יודה להשם יתברך על כל חסדיו הרוחניים והגשמיים שעושה איתו, בשמחה והלל להשם יתברך. ויבקש אז צרכיו הרוחניים והגשמיים, ויאמין כי הנחת-רוח שעולה לפני השם יתברך מהשיחה הזו, אפילו כאשר אומרה הינו הפחות שבפחותים, חשובה אצל ה' יתברך יותר מכל מיני עבודות קשות, ויותר מכל עבודות המלאכים בכל העולמות. ואף אם אינו יכול לפתוח פיו כלל, העמידה בעצמה – בכוונה ורצון לדבר – והתקווה להשם יתברך, ומה שתולה עיניו למרום ומצפה לישועות ה', ומה שמכריח את עצמו לדבר, אפילו דיבור אחד במשך כל השעה הנ"ל, כל זה היא תכלית נצחית עבורו.

יג. ספרי רבינו זכרונו לברכה:
ילמד בכל יום ספרי רבינו ז"ל, ובזה מקשר עצמו לדעת רבינו הקדוש, וממשיך עליו הכח-של-קדושה ללכת בדרכי הצדיק, ומביא את כל העולם לתשובה.

יד. תהלים:
יאמר בכל יום, לפחות עשרה מזמורי תהלים. כי כל עשרה מזמורים הם תיקון רוחני גדול. וינסה למצוא את כל מה שעובר עליו, במזמורי תהלים שאומר, וגם כל ההודאות שבתהלים יאמר על עצמו, זאת אומרת: יודה באמצעותם להשם על החסדים שעשה ועושה איתו.

טו. ליקוטי תפילות:
יאמר בכל יום ליקוטי תפילות (שחיבר רבי נתן), וגם יעשה בעצמו תפילות, היינו שיתפלל שיזכה לקיים דברי הצדיק שלמד בספריו ובזה עושה נחת רוח לבורא.

טז. שיעורים קבועים:
יקבע לו קביעות ללימוד התורה. וילמד בשמחה ולא יפסיק באמצע הלימוד בדברים שאינם דחופים מאוד, ויכוון שיזכה על ידי הלימוד לאמונה שלמה, וישתדל להוציא מלימודו עצות נכונות לעבודת ה', וגם יחדש בתורה שלומד על פי יסודות דעת רבינו הקדוש, ובזה יתקרב לה' יתברך באמת, ויקרב הרחוקים לעבודת ה' יתברך.

יז. אכילה:
יאכל במתינות ובדרך ארץ, ולא יכעס, ולא ידבר באמצע אכילתו דברים שאינם נצרכים. וילמד על שולחנו. ויברך ברכת המזון בשמחה וכנ"ל. ובזה ימשיך עליו הארת הרצון, היינו: כיסופים ורצונות טובים ללכת בדרכי ה', וכן בכל הנאותיו ומעשיו יכוון שיהיה כרצונו יתברך, ויהיה נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה על ידי אכילתו, הנאותיו ומעשיו.

יח. משא ומתן:
על ידי שמתחזקים באמונה בהשגחה פרטית של הבורא על ברואיו, ועל ידי שמאמינים ויודעים שהפרנסה אינה נמשכת על ידי סיבות של דרך הטבע, כי אם על ידי רצון הבורא, והשם יתברך יכול לפרנסו גם ללא שום סיבה ומעשה, והבורא מפרנס את האדם ע"י סיבה ומעשה רק כדי לנסותו אם יעמוד בניסיונות שיזדמנו לו על ידי עסקיו בסיבות ההם, וגם כדי לבחנו, אם יוכל לעמוד באמונה זו, שהפרנסה אינה תלויה בדבר כי אם ברצון ה' – על ידי זה זוכה לעשות מלאכתו באמונה.

יט. צדקה:
יפריש מכל מה שמרוויח ומקבל, בכל צורה שתהיה, כדי להחזיק ענייני רבינו ז"ל: החזקת מי שאין להם, החזקת בתי כנסת שנקראים על שם רבינו, ולהדפסת ספריו הקדושים, שיוכלו להדפיסם ולהפיצם. וטוב להתחיל ולהפריש לזה תרומה (היינו שני אחוזים) ממה שמרוויח ומקבל, עד שיזכה לעשר עבור זה כל נכסיו.

כ. הדפסת והפצת ספרי רבינו ז"ל ודעתו בעולם:
הוא עיקר ושורש גדול. כי על ידי זה יוכלו כל בית ישראל להתקרב לדרך האמת, וזו היא תכליתנו ותכלית כל העולמות. לכן צריכה עבודה זו להיות למקורבי הצדיק קודש קדשים, ויעסקו בה בכל כוחותיהם לשמה (שלא לשם כבוד, או שלטון וכדו', אלא רק לתיקון העולם) ויבקשו בכל פעם עצות איך להרחיב ולהפיץ מעיינות תורת רבינו הקדוש החוצה, להחיות ולהשיב נפשות כל ישראל לאביהם שבשמים.

כא. קדושת שבעת הנרות:
יקדש עיניו מלהסתכל ברע, ואזנו בשמעו לדברי חכמים, ואפו בהאריך אפו על כל דבר (שלא יכעס), וירחם על כל מי שרצה לכעוס עליו, ויקדש את פיו בדיבורי תורה ותפילה, וישמור את פיו מדיבורים אסורים. ובזה יזכה לשפע אלוקי ולקדושת המחשבה.

כב. שמחה:
יהיה בשמחה תמיד. ויהפוך כל מיני הצער והאנחות שיש לו לשמחה, ויקבל הכל באהבה ולא יתייאש לעולם, ויחיה וישמח את עצמו תמיד בנקודות הטובות שבו ברוחניות, ובהרחבות (האור, הטוב) שבתוך הצרות – בגשמיות. כמו שמבאר רבינו בליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצ"ה ותורה רפ"ב. ואף אם יפול חס ושלום לירידות גדולות ברוחניות, יבטח בכח הצדיק ויתחיל בכל פעם מחדש, כאילו לא נפל מעולם. ויאמין שכל נפילתו היתה רק כדי שיתחיל מחדש, ואם יתחזק להתחיל בכל פעם מחדש באמת, יעזרהו השם יתברך שלא יופל עוד למקומות כאלה. וגם ירגיל את עצמו לעבוד את ה' בשמחה, בניגונים ובריקודים והמחאת כף. ובפרט בשעת הלימוד והתפילה, ישמח מאוד.

כג. תשובה:
יתבונן בכל מחשבה, דיבור ומעשה שלו למצוא בהם רמזים לעורר נפשו לשוב להשם יתברך באמת ולהתחדש בעבודת ה' יתברך. ולמקלליו ומבזיו יידום וישתוק, ובזה מכניע הרע שבו ומכפר על כל עוונותיו ויהפכו לזכויות.

כד. אהבת חברים:
יאהב כל יהודי, ובפרט המקורבים לצדיק האמת, רבינו הקדוש, יאהב כנפשו. וידבר עמהם בכל יום מהתכלית האמתית, כדי לקבל מנקודתם הטובה. כי בכל אחד ואחד מישראל יש נקודה טובה שאין אותה בחברו.

כה. מנחה:
יתפלל כנ"ל בסעיף א. ובזה יזכה להעלות את כל עבודת ה' היומית שלו להשם יתברך, ולקבל התחדשות בעבודת ה' ליום הבא אחריו, בבחינת: עליה השלם כל הקרבנות כולם, ובבחינת: ובא השמש וטהר.

כו. ראש השנה:
כל המקורבים לצדיק האמת צריכים להתאסף יחד במקום אחד, בציון רבינו הקדוש, לראש השנה, ולהתפלל בהתקשרות לצדיק. ועל ידי זה הם מקבלים ממנו אור רוחני נפלא, ותיקון וקירוב רוחניים שבכל השנה אי אפשר לקבלם, כמו שאמר רבינו ז"ל: כל הענין שלי הוא ראש השנה", וזוכים להאיר על עצמם ועל כל העולם את אור הצדיק לדורי דורות. לכן, צריך לשבור את כל ההפרעות והמניעות, ולבוא ל'קיבוץ' באומן לראש השנה [אפילו אם צריך לכך] מסירות נפש עצום. כי רק פיקוח נפש הדוחה שבת, יכול למנוע את האדם מלבוא לקיבוץ. אבל כל המניעות האחרות, כמו פרנסה, ממון, טרדות, כבוד וכיוצא בהם, צריך לנצחם ולזכות לעבודה, כי אין דבר גדול מזה.

כז. ארץ ישראל:
כל ימי חייו יתגעגע ויתפלל וישתדל לגור בארץ ישראל, ולפחות ללכת בה ארבע אמות. ובזה יזכה לאריכות אפיים ולעלות ברוחניות מדרגה לדרגה, ולהמשיך עליו כלליות הקדושה, וזה עיקר נצחון הקדושה של האדם בעולם הזה.

והשם יתברך יעזור לנו שנזכה ללכת בדרכי הצדיק האמתי באמת ואמונה, ונזכה להמשיך עלינו ועל כל ישראל את אורו, ועל ידי זה נזכה לגאולת הגוף והנפש במהרה בימינו אמן.