הנהגות טובות כ"ט סעיפים
א. מדת הצניעות מחיבת גם את התסרקת. אין להגרר לתסרוקות מודרניות שיש בהן פריצות של חקי הגויים.
ב. אפור ובשמים מגזמים סותרים את דרכי הצניעות.
ג. אין לענוד תכשיטים באפן ראוותני וצעקני. לכן, יש להסתפק בטבעת אחת והעיקר לא יותר מדי.
ד. לעיסת מסטיק יש בה בטוי של קלות הדעת וחסר עדינות, ויש להמנע מהרגל מגנה זה העומד בסתירה לעדינות הטבעית של בת ישראל.
ה. אסור לקרא ספרי ספריה שאינם על טהרת הקדש. וכל שכן עתונים וחוברות פסולים למיניהם, שחמורים יותר מעבודה זרה.
ו. אין להשתתף במופעים, תכניות ואגדות למיניהם שאינם תואמים את רוח תורתנו הקדושה. ולהתחבר רק בחברה שיש בה יראת שמים כמו שכתוב (תהלים קיט, סג) "חבר אני לכל אשר יראוך". ושומע לעצה חכם.
ז. להתחזק מאד במצות כבוד אב ואם. שהמכבד את הוריו כאלו מכבד את הקדוש ברוך הוא. יש ל ילמד ולשנן היטב הלכות כבוד הורים מספר בן איש חי וספר ילקוט יוסף.
ח. להשתדל בכל יום לעשות פעלה של חסד לשני, ואפלו התיחסות בנעימות ובאהבה. ולהשתדל לסיע ולעודד שגם זה חסד גדול. ובספר תהלים (קט, ו טז) מבאר עד כמה חמור ענשו של מי שלא עושה חסד לאחרים (מדרש רבה פרשת בהר).
ט. להזהר הימב מכל נדנוד של שקר בדבור. תורתנו תורת אמת, וחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, וסוד ההצלחה להיות איש אמת.
י. להמנע מהרצאות גברים לנשים בלבד. אלא רק ירצה לגברים והנשים בעזרה, וזהו כבוד וצניעות האשה. יש להמנע מלשוחח עם גברים, כאשר אפשר לפתר את הבעיה דרך הטלפון. וגדלות האשה בצניעותה.
יא. כתוב בספר "ארי עלה מבבל" של הגאון החסיד רבי יעקב מוצפי זצ"ל (עמוד נח): שבימינו מצוה לאשה להתפלל בבית מלבוא לבית הכנסת בשבתות. וכן כתב באגרת הגר"א. בכדי שלא לגרם חס ושלום כמה מכשולים שונים לעצמה, וגם לאחרים. כל כבדה בת מלך פנימה. עד כאן דבריו. וכמובן אם יש כללי צניעות מתאימים, יכולה לבוא. והעקר לבוא לבית הכנסת כשיש הרצאות ושעורי תורה שבהם מתחזקים בתורה . ויראת שמים, ואין השפעות שונות של חסר צניעות, לשון הרע וכו' וכו'. ושומע לעצה חכם. וכשיש בבית אזכרה או מסבה וכן במקום צבורי, יש להזהר שלא תעמד האשה להתפלל במקום שמושך תשומת לב להסתכל עליה. גם להתפלל צריך צניעות.
יב. לפי דעת הזהר הקדוש אין לנשים ללוות את המת כלל. ויש בזה סכנה גדולה בין לחיים ובין למתים. ואפלו לצאת מפתח החצר צריכות להמנע. וכן המנהג בירושלים שלא לתת לנשים ללכת אחר המת, ואפלו להסתכל מהגזוזטרא לא נותנים להן (יקרא דחיי סימן י). וכן ראוי לנשים שלא ילכו לבית הקברות לעולם, וכשיש צרך גדול מאד יש להתיר.
יג. הנהגה טובה לאשה ללמד כל יום סדר קבוע לפי הזמן שברשותה, ספרי מוסר, הלכה ופרוש רש"י על התנ"ך, וכן אמירת פרקי תהלים.
יד. יש להקפיד מאד שלא לקרא ספרי ספורים ומעשיות למיניהם שאינם מחדירים יראת שמים והשקפות טהורות. וכל שכן ספרי ספורים שיש בהם תועבה ואפיקורסות חס ושלום, שצריכים לברח מהם כבורח מן האש. וכן עתונים וחוברות המדפסים יום יום, חובה קדושה להמנע מלקרא בהם ואפלו לנגע בהם. ודינם כדין עבודה זרה ממש. רק ספרים הממלצים על ידי גדולי הדור שליט"א, הם החשובים לקריאה.
טו. כשיש אנשים זרים בבית בשבת קדש ומסבות משפחתיות, תקפיד האשה שלא לברך בקול רם, וכל שכן שלא תשיר שירי שבת. וכן שלא תמזג משקאות חריפים לאורחים. בעל הבית יטפל בגברים ובעלת הבית בנשים.
טז. מתנה יפה לבת מצוה ביום המיחד שמקבלת על עצמה על התורה והמצוות, לקנות לה מטפחת או כובע יפה לכסוי ראשה כשמברכת ומתפללת, שלא להזכיר שם שמים בראש מגלה יחוה דעת חלק ה סימן ו.
יז. כידוע, משלוח מנות בפורים לא יתן איש לאשה שלא יבואו לידי ספק קדושין, וגם מראה הרגל דבר וחבה חס ושלום (ארח חיים סימן תרצה). ומכאן, שיש להזהר שלא לתת מתנות איש לאשה או להפך, רק על ידי הוראת חכם. ולפי זה, מה שיש נוהגים כשמבשלים מאכל משבח וכו' ומחלקים לשכנים, אם דבר זה גורם חבה וסקרנות על אותה אשה ומשבחים ומפארים וכו' וכו' או שזה גורם שהבעל מצטער שאשתו אינה יודעת לבשל כמו שכנתה, יתכן שיש לשמר מרחק מטעמי צניעות וקדשה. והחכם עיניו בראשו להנות ממעשי ידי אשתו ותו לא. וכן להעביר קלטות וספרים וכיוצא בזה איש לאשה, אפלו על מנת לשמע ולהחזיר, יש להמנע. כי הקשר שנגרם על ידי זה, אינו קדוש. ויוסף הצויק אמר "ואיך אעשה" ולא אמר "ואיך נעשה" , שלא להראות קשר עמה. ואשרי המבין זאת.
יח. זהירות הנשים בלכתן לטבילת מצוה שיהיה בצניעות גדולה, ולא לספר לבעליהן על נשים שהיו עמהן בבית הטבילה (יעלזו חסידים דף שפו). ובכלל, יש להזהיר שלא לספר לבעל על נשים וכיוצא בזה.
כ. כשיש אזכרה בבית ויש דרשן מצין היודע להלהיב לתורה וליראת שמים, מתר לנשים להכנס לפנת החדר שיש שם גברים כדי לשמע ולהתחזק. דבר זה עדיף מאשר שיהיו בחדר אחר ולא ישמעו כלום, וחבל.
כא. אסור לבנות רוקות ופנויות למבל במקוה. ואפלו בערב ראש השנה וערב יום הכפורים לא יטבלו. עד שעת חפתן בשעה טובה ומצלחת (טהרת הבית חלק א' עמוד לו).
כב. יש להזהר מאד שלא להסיע פקידה מהעבודה הביתה מטעמי צניעות וחשש לקלות הדעת. וכשיש הכרח ובאפן עראי, אך ורק על ידי שאלת חכם.
כג. במקום שמצויים גברים כגון בבית הכנסת ובית המדרש וזקוקים לנקיון ותחזוקה וכיוצא בזה, עדיף להעסיק אנשים ולא נשים ועל כל פנים, "ותשועה ברב יועץ" (משלי יא, יד).
כד. יש לדעת שבשמירת גדרי הצניעות והקדשה חיב הבעל לנהג גם אצל בני משפחתה של אשתו וקרובותיה, כולל שמירת העינים ולהמנע משחוק וקלות ראש, ושלא להרבות שיחה עם האשה. שזה חיוב מהאוריתא של הרחקה מעריות (שלום באהלך דף לא).
כה. יש להזהיר בעלי השקעות שלא להשקיע כסף בבתי מלון, מפני שהרוחים שמקבלים מערבים בתועבות רחמנא לצלן, ויש לעשות שאלת חכם. ומכאן מודעה רבה לנוסעים לסוף שבוע לבית מלון, אף שהצבור חרדי מאד והכל על טהרת הקדש, מכיון שיושבים משפחות משפחות בשלחנות נפרדים בחדר האכל ואין מחיצה, יש להזהר מאד בשמירת העינים ושלא תהיה קלות ראש חס ושלום. (ובדרך אגב בבתי המלון פועל דוד חשמל גדול לחמום מים לכל החדרים ואסור בהחלט לפתח מים חמים בשבת קדש בבתי מלון אלה, שיש בזה חשש אסור מן התורה. ויש לעוררם על כך בזמן הדרשה שם).
כו. פגישה למטרת שדוכין ב"לובי" של בית מלון, הרי זו בושה וחרפה רחמנא לצלן.
כז. הנוהגים לטיל בשבת קדש ונזהרים מללכת במקום שיש תערבת של גברים עם נשים, אשריהם ואשרי חלקם.
כח. יש להזהיר את הלומדים קורס פרטי של שחיה, נגינה, מחשבים וכיוצא בזה, שהמורים והמורות יהיו בעלי מדות טובות ויראת שמים. שאם לא כן אפשר ללמוד ממעשיהם הרעים חם ושלום.
כט. תרגילי התעמלות הם דבר חיובי מאד לשמירת הגוף והנפש, ומקים על ידי זה מצות "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" נשמה בריאה בגוף בריא. אבל למוד התעמלות לפתוח הגוף והשרירים הוא תרבות הגויים. ועל אחת כמה וכמה שלא ללמד ג'ודו וקראטה המחנכים לאלימות וגאוה. ושומע לעצה חכם.
אנשי קודש
תוספת הנהגות טובות מ"ז סעיפים
א. מטעמי צניעות, יש שפטרו את הנשים לגמרי מברכת הגומל ואפלו אחר לדה, שלא ישמעו את קולה בבית הכנסת. ולברך בעזרת נשים יש בעיה של צרוף, שזה כמו חדר בפני עצמו, וכן חסר שמיעה מתאים. ועצה טובה, לצאת ידי חובה על ידי איש שמברך בבית הכנסת, ונשים שומעות עונות אמן ויוצאות ידי חובה. וכשלא יכולה לבוא לבית הכנסת, יכולה להודות להשם יתברך על ידי אמירת נשמת כל חי בכונה והתלהבות גדולה.
ב. פדיון הבן בבית הכנסת וכיוצא בזה, אין צרך שתבוא אם הילד בפני הגברים לענות על השאלות, שהרי גם הבעל יודע את התשובות, והצניעות חשובה מאד. והכל כפי הענין.
ג. כלה בשבע ברכות, אין חובה שתשמע שבע ברכות. ועל כל פנים תשב בצניעות עם נשים, ולא ליד החתן. וכן ראוי לנהג, בפרט בדורנו שהצניעות רופפת (ברכת ה' חלק ד עמוד שסח).
ד. הרמב"ם (הלכות אישות פרק יג הלכה יא) כותב: גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא לפי הצורך, שאין יפי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב כל כבדה בת מלך פנימה, עין שם. והוסיף באותה הלכה, מקום שנהגו שלא תצא אשה לשוק עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית, חיב בעלה לתן לה. ואשה שהיא אשת חיל יראת ה' תאמץ לעצמה מנהג צנוע וקדוש זה ללכת עם בגד עליון, והוא מדרכי הצניעות.
ה. הנוהגות לשמע "ערוצים חרדיים" על טהרת הקדש, צריכות להזהר שלא להתפעל משדרנים או זמרים המופיעים ומשוחחים שם. כי עקר המטרה לשמע דברי תורה ולהתחזק ביראת שמים, ולא להתלהב מכושר דבור של פלוני או קול ערב של אלמוני. ותפקיד ההורים להקפיד על מה ששומעים בני המשפחה. ובודאי שלא יהיו מעריצות זמר מסים או שדרן. כי יש חשש לתקלות מכך. ויש שהם בדרגה גבוהה של צניעות ויראת שמים, ואין בביתם מכשיר הרדיו כלל ועקר. ואדרבא, נתקו את הרדיו מהמכשיר. ושומעים בו אך ורק שירים על טהרת הקדש, והרצאות ושיחות מוסר וחזוקים נפלאים של תורה ויראת שמים, על ידי קלטות וכיוצא בזה.
ו. חסר צניעות לאשה לשבת ברגלים מפסקות (פסחים ג).
ז. אין דרך בנות ישראל הכשרות לשרק בפה. ובכלל, לקרא לחברו וכיוצא בזה על ידי צפצוף בפיו כמו צפור, או סתם קול משנה, אין זה דרך ארץ.
ח. אין זה דרך ארץ שבנות ירקדו בפני האחים שבבית לשם שחוק וכיוצא בזה.
ט. מדרכי הצניעות, למעט עד כמה שאפשר מלהסתכל בכלותיו וגיסותיו וחמותו, ובודאי שלא להתנהג אתן בקלות ראש. והחכם עיניו בראשו שיודע ומבין כיצד לקבל את פניהם בהערכה וכבוד, ולשמש אותם בסעודה וכיוצא בזה, והכל בצניעות מופלגת מבלי שירגישו בכך. וכמאמר חז"ל (ברכות יז.) לעולם יהיה אדם ערום ביראה, ופרש רש"י: להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו. ועין מסכת כלה, וכלה רבתי (פרק א) המקבל כוס מיד הכלה ושותהו, אין לו מחילה עולמית, ואין לו חלק לעולם הבא".
י. כשם שיש להמנע מללכת לפועלי ישועות למיניהם שחשודים על העריות, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס רחמנא לצלן מהם, וצריך לעשות שאלת חכם ולשאל מורה הוראה מבהק למי מתר ללכת. כך יש אסור לאנשים, ללכת ולהתברך אצל נשים, ואין הבדל מי בא אצל מי, ועל כלם נאמר שב ואל תעשה עדיף. ועדיף ללכת אל השם יתברך שהוא הצדיק האמתי, שנאמר; (תהלים קמה, יז) "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו".
יא. נערות ונשים צעירות, עדיף שיתפללו בבית ולא יבואו לבית הכנסת כלל ועקר מכמה סבות. ורק לשמע שעורי תורה והרצאות מתר. ואם יש גדרי צניעות טובים ולא מדברות הנשים בעזרה לשון הרע ורכילות וכיוצא בזה, יש להן על מה לסמך. וכדאי לעשות שאלת חכם.
יב. מדרכי הצניעות שלא יביטו מהרחוב או מבנינים סמוכים לתוך הבית. וכשיש חשש, מצוה לעשות וילונות לחזק את הצניעות. וכן כשהשכן רוצה לבנות, יעשה חלון מרפסת ודלת באפן המועיל גם מבחינת צניעות.
יג. דירה נאה וכלים נאים מרחיבין דעתו של אדם. כלומר מביאים ישוב הדעת ושלוה נפשית, ואוהבים בכך את הבית. ומכאן יש ללמד שבכדי לקים את הפסוק בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך, יש לשפר את הנקיון והיפי בבית. לא בדברים מפארים ויקרים, אלא אפלו בדברים מכבדים. למשל, חדר הבנות שיהיה נקי ומסדר עם שלחן וכסא ומאורר לקיץ, וילונות בחלון, ארון בגדים יפה שטיח נחמד מלמטה, קלטות שירים וחזוקים בכל חדר ועוד כל מיני אביזרי בית. כדי שתהיה לבנות אהבה לבית ולא לרחוב המטנף.
יד. יש אוסרים קול זמר של אחותו הגדולה ובפרט אם היא נשואה.
טו. כשרוצים לחזר הביתה מחתנה או ארוע מסים, אין זה מדרכי הצניעות להכנם לשטח הנשים ולחפש את אשתו, או לקרא לה וכיוצא בזה. עדיף לקבע זמן מסים כדי לצאת, כי אין זה דרך ארץ להסתכל ולצפות בנשים.
טז. אין זה מדרכי הצניעות שיסתובבו בנות מדלת לדלת לאסף צדקה. וגם זה גורם להתחבר לכל אחד, ולא כדאי.
יז. מי שמצוי בביתו המכשיר הטמא והמפלצת הנוראה טלויזיה, הרי זה פוגע בכונה תחלה בחנוך בני משפחתו, וגורם להם עזות פנים ויורדים לכפירה וזמה ושאר מרעין בישין רחמנא לצלן. והירא את דבר ה' יסלק גם את מכשיר הרדיו הטמא מביתו. ומבטח לו שיהיו בניו יראי ה' ואוהבי תורה, ובית כזה יהיו בו אשר ושלוה. ואם רוצה לדעת חדשות יום יום, יהיה מנוי על עתון חרדי וירוח לו. ואיש כזה פסול מלהיות חזן בבית הכנסת (ספר עבד לעבדי ה'). ואף כשמתקבל לעבודה או נוסע למשפחה או לחוץ לארץ, ויודע שיהיה חיב לצפות במכשיר הטמא הנ"ל, יבטל כל תכניותיו, כי יש בזה עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים וזה פשוט.
יח. עוזרות בית ונקיון ושומרות טף וכיוצא בזה, חיבות לבוא בצניעות, כי יש השפעה גדולה על בני המשפחה. ועדיפה אשה או בת חרדית. ועדיפה חלונית בלבוש צנוע, ולא גויה רחמנא לצלן.
יט. מדרכי הצניעות לבנות בית הכסא במקום צבורי כבתי כנסת ואולמות בצניעות גמורה. כלומר שיהיו המחיצות שביניהם מהקרקע ועד התקרה, ולא מחיצה תלויה כלל. וכן סוגר מתאים נח וקל ובטחוני לדלת.
כ. מה שהתירו לערך מסבות ללא מחיצה מאחר שהרגלו זה בזה, הוא דוקא באפן שיושבים בנפרד וגם לבושים בצניעות. מה שאין כן בעוונות הרבים כיום. ולכן חובה קדושה לשבת בנפרד ובמחיצה. ובפרט שהתזמרת מסעירה ומלהיבה את כלם. ואין לך יפה מן הצניעות.
כא. אין זה מהרכי הצניעות שבשמחת שבע ברכות החתן יושב ליד הכלה, ומצדו הגברים ומצדה הנשים. אלא החתן דומה למלך, מה המלך יש לו משתה אנשים לבד ומ ישתה נשים לבד, אף החתן כן. וכן אינו מדרכי הצניעות להרים את הכלה בחתונה על מדף גדול שאוחזים בו מלמטה, באפן שהגברים יכולים להביט בה. וכן אותן בנות שעומדות על הכסא ומסתכלות מעל המחיצה על רקודיהם ושמחתם של האנשים. והדברים ברורים.
כב. עדיף לערוך ארוע או לשכר אולם לארועים ושמחות במקום שאינו כביש סואן ומלא פריצות אלא אזור שקט כמו אולמות שבאזורי תעשיה וכיוצא בזה וכן מקום שיש בו כניסות נפרדות לגברים ונשים באולם. ובזה גם הקדוש ברוך הוא שמח אתם. וכן מלצריות בלבד לנשים. ושיהיו עם בגדי צניעות ולא מכנסים וכיוצא בזה. וכן כפות למלצרים, ושיהיו באזור הגברים בלבד. ומתוך הנסיון, מי שמבקש מצליח. כי יש להם בזה הכנסה, והכסף יענה את הכל.
כג. לא טוב עושים כשמזמינים לשבת חתן וכדומה, בחורי ישיבה מצד החתן או חברות של הכלה לסעודת שבת קדש. שבת חתן מיעד לקרובי המשפחה בלבד. ואלו הם דברים שהצניעות יפה להם. ואף שכונתם לשמח חתן וכלה ולומר דברי תורה וכיוצא בזה, אין הצר שוה בנזק המלך. ויש להקפיד על כך מאד.
כד. צריך זהירות גדולה שלא ללמד קורס להשתלמות וכיוצא בזה מפי מורה חלוני או שמשמשים שם גברים ונשים, ויש חסר צניעות בזה. ובכל אפן לעשות שאלת חכם.
כה. ידועים דברי המדרש, שאסור לרב לקבל נשים, אלא רק אם מתיחס אליהן כמו לבתו, שאין שום השפעה לא טהורה חם ושלום. ומכאן, על גדל הזהירות מלקבל נשים על ידי רוק גרוש וכיוצא בזה. ובכלל, למנות רוק או גרוש לתפקיד צבורי הרי זו סכנה גדולה, שהרבה קלקולים מצויים כיום.
כו. מי שזכה לסלק מביתו את המכשיר הטמא הנקרא טלויזיה או רדיו, אין למוכרו לאחרים מדין (ויקרא יט, יד) "לפני עור לא תתן מכשול". ויקים את הפסוק (דברים ז, כו) "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא". ויקים בו, (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כלכם" היום. ומעשה רב ממרן ראש הישיבה רשכבה"ג רבנו אלעזר מנחם שך שליט"א, שנשאל מאברך שאשתו עובדת במפעל, וחברתה הנמצאת בחדרה מפעילה את הרדיו כל זמן עבודתה, ואין מה לעשות נגד זה. והשיב שתפסיק עבודתה שם, והקדוש ברוך הוא יעזר שתמצא מקום מתאים, וכן היה למעשה.
כז. הנהגה טובה שלא לקנות לבית קלמות ששרות בהן נשים, כדי שלא תהיה הגבלה לבני המשפחה.
כח. חשוב מאד לחתן וכלה לקבל הדרכה נכונה לפני החתנה בעניני הבית היהודי וחיי אישות ומשפחה, ובפרמ שמתחתנים בגיל צעיר יחסית, שזה דבר מברך לעצמו ולפעמים חיבים לעשות כן. הדרכה מתאימה מסיעת מאד לבני הזוג להסתדר בחיים. וכמובן על ידי יועצים שומרי תורה ומצוות בהסכמת הרבנים, והכל על טהרת הקדש.
כט. גדול צפרנים לנשים חמור מאד, וכחות הטמאה יונקים מאצבעות אלו. ורבנו יוסף חיים זיע"א (בן איש חי פרשת דברים). התיר לטל צפרנים ביום תשעה באב אם זה עדף על הבשר. ובכלל, צבע בצפרנים, אין זה מדרכי הצניעות של בנות ישראל הכשרות, והבן.
ל. בספר קדשת ישראל (עמוד עב) לגאון הגדול המפרסם הרב רבי יצחק רצאבי שליט"א, מביא כמה וכמה סוגי בדיקות דם שמבקשים מאשה מעברת לעשות. למשל: בדיקה נרתיקית (וגינלית בלע"ז). וכן בדיקת סיסי שליא (סי בי אס בלע"ז). בדיקת מי שפיר. בדיקת חלבון עברי. בדיקת סקירת מערכות. בדיקת צמיחת עבר. ורב הבדיקות מיתרות, ויש רבנים שפסקו שאסורות (פרט לבדיקה הראשונה). וכשיש צרך על פי הוראת חכם לעשות, אין לעשותן אלא על ידי אשה רופאה או טכנאית, ולא על ידי איש. כי בעוונות הרבים הצניעות רחוקה מהם, ומה שהם אומרים שצריך לזה דוקא רופא, אינו אלא תואנה להרבות משכרתו, אוי נא לנו כי חמאנו. ובזכות זה תזכה לבנים ובנות צנועים וקדושים. ויש לדעת שאין לסמך על צלומים ובדיקות שעושים, כי לפעמים מפחידים את האשה שכאלו ההתפתחות לא טובה, ודורשים הפלה חם ושלום. ויש להתיעץ תמיד לאחר בדיקות כאלו, עם חכם שמבין בענינים אלו. ומרן החזון איש זיע"א היה רגיל לומר, רופא קמן לא יודע כלום, ורופא גדול יודע קצת והבן.
לא. כלה בערב חפתה, צריכה להרבות בתפלה ובתחנונים לזכות להקים בית על טהרת הקדש. ומדרכי הצניעות והקדשה למעט בדברים חיצוניים. ואשרי כלה שמצליחה לעשות כל הקשוטים האפור והשמלה וכו' וכו' בביתה, ולא בסלון שבחנות. ואין להגרר אחר הצבור הכללי, שאינו מבין כלום בעניני צניעות וקדשה.
לב. ההולכים לבתי מלון וסופי שבוע וכיוצא בזה, יש להקפיד על מקומות שאין בהם את המכשיר הטמא טלויזיה. וכשאין בררה, והזמינו שם מקום או ארוע מסים שחיבים להתעכב שם, יש לבקש מהעובדים להסירו משם. ויש בזה קדוש השם גדול ומעלה גדולה לברח ממקום עברה. כי במקומות כאלו שהולכים לנופש וכיוצא בזה, מצוי מאד יצר הרע גדול. וצריך להזהר.
לג. אין זה מדרכי הצניעות לנשים לדבר בטלפון ניד ברשות הרבים.
לד. אשה חרדית, אף שקונה בגדים צנועים על פי ההלכה, משתדלת שלא לגרר את בעלה לחנות בגדי נשים לראות ולחות דעה וכו, וכו', וגם זה מדרכי הצניעות. ואם חז"ל (קדושין נב:) אמרו,"אשה בעזרה מנין" , גם איש בעזרת נשים מנין. ופשוט.
לה. כשנוסעים לחתנה מחוץ לעיר בהסעה מארגנת, יש להזהר מאד ולזרז את האורחים לסים בהקדם ולחזר הביתה. כי לפעמים הם מתעכבים זמן רב ומגיעים לביתם אחר חצות לילה, ואין זה מגדרי הצניעות. גם לרבות, שיתכן לעבר על אסור יחוד. האסור מן התורה. ויש לבדק לפני הנסיעה מי אחראי על פזור הנוסעים ואם הנהג התחיב כן, למנוע ריב ומחלקת והרם גדרי הצניעות. ובפרמ כששולחים בנות לנסיעה לחתנה של חברה וכיוצא בזה, יש לדיק בזמנים ולהתיעץ עם רבנים. ולבדק את הנהגים שאינם פרוצים, ולא מרבים בדבורים עם אחרים, ולא מפעילים רדיו ושדורים, ושיהיה הכל קדש קדשים. ועצה טובה מאד שלא לנסע לחתנה מחוץ לעיר כשיתכן לחזר מאחר. והשם יתברך לא ימנע מוב להולכים בתמים. וכדאי לתת שי טוב לנהג, בתחלת הנסיעה. ועל ידי זה ישמע להוראות בעזרת השם יתברך.
לו. מכשיר טלפון ניד, מכשיר מסכן ברוחניות וגשמיות. ואסור לתת לצעירות וצעירים מכשיר זה. גם מחוסר צניעות, וגם מפני שאפשר להשתמש בו ליצר הרע כמו עריות, וחברה רעה וכיוצא בזה. ויש מצוה על ההורים להשניא עליהם את ההתלהבות ממכשירים כאלו.
לז. אין התר להזמין חברות לארועים וכיוצא בזה של שאר בני המשפחה שאין להן קשר אתם כל כך. למשל: אח מתחתן, ואחותו רוצה להזמין את בני כתתה. וזה מיתר, וזה מותרות, וזה חסר צניעות להפקיר בנות ולהוציאן מהבית ופשוט.
לח. כשלוקחים שושבין לחתן וכלה ערב החפה, יש להקפיד שרק בחורים נשואים יעזרו לחתן, ולא רוקים. וכן שלא יעזרו בנות רוקות לכלה, מחמת חסר צניעות, וכן קנאה וכיוצא בזה. ולפעמים יש שאלות בעניני טהרה בערב החפה, ואין שום התר למי שלא נשוי לדעת מהענין, והבן. וזה מתוך הנסיון שצעירה רוקה העבירה מידע של הכלה בענין מהרה, והיו תוצאות לא טובות.
לט. בעוון נבלות פה בחורי שונאי ישראל מתים (שבת לג). נבלות היא לא רק קללות גסות ובדיחות של תועבה רחמנא לצלן, אלא גם ספורים שמספרים על פלוני ואלמוני שנכשלו בעברות וכיצד היה המקרה וכו' וכו', גם זה נקרא נבלות פה. וכן דברים שבינו ובינה, אסור לספר ולהשמיע לאחרים. ועל אחת כמה וכמה שיש להזהר בפני ילדים קטנים שלא לדבר על נושאים אלו כלל ועקר. ומה גם שזה גורם גרוי של יצר הרע. ומי שנכשל בעבר בעניני עריות וזכה לחזר בתשובה, אסור לו לספר לאחרים מה עשה וכיצד עשה. וכמובן שאסור לשמע ממנו דברים אלו. וכשמבקש תקון על העבר, יכול לומר שנכשל בעברה בעריות, ותו לא.
מ. אשה שחלתה בבעיה נפשית אחרי לדה וכיוצא בזה, וזקוקה לטפול פסיכולוגי וכדומה, אסור חמור לטפל בה על ידי שיחות עידוד עם פסיכולוגים כי יכולות לצאת תקלות נוראות מעידודים אלו. וכן אסור לאשה להשיח דאגותיה ולשפך את לבה לפני איש, אלא רק על ידי פסיכולוגית או אשה חכמה שמוכנה להקשיב לה. ואם אין בררה, צריך שבעלה ישב לצדה כל זמן הפגישה או מישהו מבני משפחתה. ואוי לנו מיום הדין על התקלות הנוראות מפגישות ושיחות אלו. ודי בזה למבין.
מא. פריצות אינה דוקא פריצות בגדרי הצניעות, אלא גם פריצות של שררה וגסות הרוח והפגנת כח וכיוצא בזה (שבט הלוי חלק ו סוף סימן כד).
מב. באפן שיכולה אשה לדבר עם האשה, אין צרך לדבר עם בעלה או להכניס אותו לענין, מטעמי צניעות. וכן כשרוצה אשה לשאל שאלה מהרב בדיני טהרה וכיוצא בזה, אין צורך לפנות תמיד לבאור השאלה אלא אפשר על ידי פתק בתוך המכתב עם הבדיקה, ואחר כך לפרט הדברים אם יש צרך. כי מדרכי הצניעות להוסיף בקדשה עד כמה שאפשר. וגם כשמדבר כבר עם אשה, לדבר בכבד ראש וברצינות, ועם הרבה כבוד. אבל לא בנגון של דבור סודי או לבבי וכיוצא בזה. ועל אחת כמה וכמה שלא לומר מלות חבה חם ושלום. ואם יש צרך מתר לומר מלות עידוד ושבח. כמו למשל, שהיא אשת חיל, ודואגת למשפחה, ומסורה לבעלה, והבית נקי ומסדר וכיוצא בזה.
מג. בני זוג שנוסעים עם חבר, ישבו שניהם מאחוריו, או שני הגברים מלפנים ושתי הנשים מאחוריו. ואם יש מקום אחד ליד הנהג וארגז מאחוריו, יכל האיש לשבת מאחוריו והאשה אצל הנהג, מחמת הקשי שלה לעלות לארגז, אך ורק באפן חד פעמי. אבל בקביעות הרי זה גורם גדול של יצר הרע ואסור בשום אפן, אף שהבעל מאחוריה וצריך שהאשה תשב בארגז, ואין לזלזל בגדרי הקדשה. וכן להסיע בהתנדבות בטרמפ וכיוצא בזה, כל יום את השכנה לעבודה או על הדרך לקרבת מקום, אסור בהחלט. ואין כאן חסד ולא כלום, ויש כאן יצר הרע. מפני שזה בקביעות, והסכנה מצויה.
מד. אף על פי שמתר מעקר הדין לחתן לישן בבית כלתו לפני החתנה בחדרים נפרדים בהשגחת ההורים, מכל מקום ראוי ונכון יותר לישן בבית שכנים וידידים ולשמר על גדרי הצניעות. וכן יש להזהר שלא יעבר זמן רב בין הארוסין לחתנה "ויאמר לקוצרים ה' עמכם" (רות ב, ד). ובכלל, מהארוסין שכבר החליטו להנשא זה לזה, יתכן שהיה אסור להפגש מעקר הדין. ועל כל פנים צריך זהירות גדולה גם כשנפגשים לסדורים כלליים וכיוצא בזה, שיזהרו שיצר הרע לא יסדר אותם. ועין לעיל שיפגשו פעם בשבוע, וכן דעת כמה מורי הוראה. ושמעתי בשם מרן הרב אלעזר מנחם שך שליט"א, להפגש אחר הארוסין פעם בשלשה שבועות, ואלו דרגות בצניעות.
מה. להזמין נערים ובחורים לשבת לבית לחזוק, אם יש בבית בנות גדולות אסור מטעמי צניעות. והיו כאלה שאחר כך שלחו מכתב אישי לאותה בת. וכן להפך, להזמין נערות ובחורות לשבת לחזוק, אם יש בנים גדולים זה גורם פרצה בחומת הצניעות. ועצה טובה, להזמין נערים לבית כשהבנות קמנות, ולהזמין נערות לבית כשהבנים קטנים או כשהבנים בישיבות. וכשאין בררה, לשלח אותם אל הסבתא.
מו. עצה טובה, שלא להזמין אורחים לבית כשהבנים היקרים באים לשבת קדש מהישיבה הקדושה, כדי שעקר תשומת הלב תהיה רק להם. וכן כשבאים החתן והכלה לשבת קדש, לא להזמין עוד ועוד אורחים וכיוצא בזה, כדי שירגישו שעושים הכל לכבודם. וזה יסוד חשוב בהנהגת הבית.
מז. כידוע, מתנות לפועלות ולעובדות מסימות אסור, אלא רק אם זה שוה לכלם. וכן בחנות, מתנה מהלקוח למוכרת או מהלקוחה למוכר, יש להזהר בזה מאד. ועל אחת כמה וכמה אם אשת המוכר מקפידה על כך שיש להמנע. ועצה טובה, כשיש צרך במתנה זו, שתתן הלקוחה מתנה לאשת המוכר, או הלקוח לבעל המוכרת וכיוצא בזה. למשל, בשם או ספר בשול וכדומה לאשת המוכר, וספר תורני לבעל המוכרת. והדברים האלה נכתבים מחמת מעשים שהיו בעוונות הרבים. ויש להזהר בזה מאד, ולא לזלזל במעלות הצניעות.
מתוך הספר אנשי קודש – מו"ר הרב חיים רבי שליט"א