אם יופיע המשיח בתהליך שאינו ניסי, איך נדע לזהותו?
אם המשיח יבוא "עם ענני שמיא", כלומר, במסגרת התגלות אלוקית גדולה ועצומה, הרי אז לא יהיו שום שאלות ושום ספקות. אבל מה עושים אם משיח-צדקנו בא בבחינת "עני ורוכב על חמור", כלומר, בתהליך (שנראה) טבעי, בלי רכב וסוסי אש ובלי אותות ומופתים? כיצד נדע לזהותו כמשיח וללכת אחריו?
בני-ישראל במצרים עמדו גם-כן במצב דומה. הופיע לפניהם יהודי, שסיפר להם כי ה' נגלה אליו והורה לו להוציא את העם ממצרים, והשאלה הייתה אם להאמין לו. חז"ל מספרים1, שגם לאחר האותות שעשה משה, עדיין לא היה הדבר ברור להם, ואז פנו לסרח בת אשר. בידה היה מסור סימן, שהגואל יבוא בבשורת "פקוד פקדתי", וכששמעה שכך דיבר משה, אישרה שהוא הגואל.
בני-ישראל במצרים הסתמכו אפוא על סרח בת אשר, אך כיצד נדע אנחנו? ובכן, לנו יש תורה, והתורה היא זו שקובעת עבורנו את סימניו של הגואל האחרון. ביאת המשיח איננה נושא רוחני מופשט, אלא סוגיה הלכתית, כמו כל הלכה בתורה. אם יבוא יהודי וימלא אחר כל הסימנים שנותנת התורה על המשיח – נדע שהוא האיש לו אנו מצפים.
הלכה פסוקה
חשוב להדגיש כאן, כי ההתייחסות לסוגיית הגאולה חייבת להיות באותן אמות-מידה הנקוטות בידנו בכל שאלה הלכתית. אין פוסקים הלכה על-סמך מדרשים וכדומה, שכן אין כל הכרח שהדברים הנאמרים במדרשי חז"ל הם כפשוטם. אמנם במדרשים טמונים רוב סודות התורה, אבל הדברים יכולים להיאמר בצורת משל או דרש ורמז, וקשה מאוד לתרגם מדרש למציאות מוחשית. פסיקת הלכה נעשית מתוך ספרי ההלכה, שלאורם הולך בית-ישראל.
על-כן, המקור ההלכתי היחיד בנושא הגאולה הוא הרמב"ם, שמגדיר נושא זה בהלכות ברורות ופסוקות. אחד מכללי הפסיקה אומר, שאם 'נושאי כליו' של הרמב"ם לא חלקו עליו – הרי זו הוכחה שהם מסכימים לדבריו וההלכה כמותו. והנה, בנושא הגאולה אין שום פוסק החולק על הרמב"ם, ומכאן שדבריו הם הלכה פסוקה, ברורה ומחייבת2.
שני פרקים מקדיש הרמב"ם לסוגיה זו, בסוף הלכות מלכים. בפרק יא הוא עוסק בתפקידו של המשיח, בפעולותיו ובסדר התגלותו. בפרק יב הוא מתייחס לדברים שיקרו בימות המשיח. בתוך הדברים האחרונים הללו כולל הרמב"ם את מלחמת גוג ומגוג, ביאת אליהו וכו', ועל כל אלה הוא אומר: "לא יידע אדם איך יהיו עד שיהיו", שכן איננו יודעים בדיוק באיזה אופן יתקיימו הדברים הללו. לעומת זאת, שלבי התגלותו של המשיח (המפורטים בפרק יא) הם ברורים וחד-משמעיים, שכן הם מנוסחים כפסק-הלכה ללא עוררין3.
בראש ובראשונה קובע הרמב"ם, שהמשיח אינו נבחן ביכולתו לחולל אותות ומופתים: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו". בהחלט ייתכן שבואו יהיה כרוך בניסים ובנפלאות, אבל אין זה מחוייב המציאות, וודאי שלא בכך הוא נבחן. מבחנו האמיתי של המשיח הוא במהותו העצמית ובפעולותיו בעם-ישראל ומול אומות-העולם.
בטרם נדון בדברים לעומקם, כדאי להעיר כאן, כי אילו הייתה מופנית יותר תשומת-לב להלכות אלה של הרמב"ם, היו נמנעות מעם-ישראל הרבה אכזבות של משיחי-שקר. הללו נבנו בשטח הדמדומים שבין שברי מדרשים, אותות שונים ודמיונות-שווא, אך איש מהם לא היה עובר את מבחן ההלכה שקובע הרמב"ם. וגם כשיבוא משיח-צדקנו במהרה בימינו, הוא ייבחן אך ורק על-פי ההלכות הפסוקות והברורות הללו.
(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד – המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)
___________
1) שמות-רבה פרשה ה,יג. וביתר פירוט בפרקי דרבי אליעזר פרק מו: "כשבא משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם, הלכו זקני ישראל אצל זקנתן סרח בת אשר, ואמרו לה: בא איש ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותות הללו ממש. אמרו לה: והלוא אמר לנו פקד פקדתי אתכם. אמרה להם: הוא האיש שעתיד לגאול את ישראל ממצרים!".
2) הלכה שמוסכמת על הראב"ד, רבי יוסף קארו (בעל 'כסף משנה' ומחבר השולחן-ערוך), הרדב"ז וכו'.
3) ועיין ליקוטי-שיחות כרך ה, עמ' 149; כרך טו, עמ' 492; כרך יט, עמ' 533.