שאלה: העיסוק המרובה בעניין הגאולה וביאת המשיח מדיף ריח של משיחיות.
תשובה:
אנחנו חיים בדור של ססמאות ולא תמיד משמעותן ברורה. המושג 'משיחיות' עולה אצלנו בהקשרים שונים, ובחוגים מסויימים נהפך למילה גסה. לבלבול המושגים תורמת גם העובדה, שקבוצת מתנצרים מכנה את עצמה 'יהודים משיחיים', וכך מתלווה למילה 'משיחיות' גם צליל נוצרי.
על-כן, הבה נוותר על הססמאות ונדבר לגופם של דברים.
האמונה בגאולה כלל-עולמית שתבוא על-ידי המשיח – היא מעיקרי היהדות. כל התנ"ך מלא נבואות על גאולה זו. הרמב"ם מונה אותה כעיקר השנים-עשר בי"ג עיקרי האמונה. סידור התפילה היהודי משובץ מתחילתו ועד סופו בתפילות ובבקשות על הגאולה.
חז"ל אומרים, שאחת השאלות ששואלים אדם בבואו לעולם-האמת היא – "ציפית לישועה?". כמו-כן נאמר בתלמוד, שחובתו של כל יהודי לפעול להחשת הגאולה ולבניין בית-המקדש השלישי, ו"כל שלא נבנה מקדש בימיו – כאילו נחרב בימיו".
אם זו 'משיחיות' – הרי היהדות היא 'דת משיחית' מאוד.
העובדה שמשתמשים במילה משיח שימושים פסולים – החל מהנוצרים הטוענים שמחולל דתם היה 'המשיח', דרך משיחי-שקר שקמו במשך הדורות וניסו לבטל מצוות שונות בטענה שכבר בא המשיח, ועד קבוצות בדורות האחרונים, שביקשו ליטול לעצמן את משימותיו של המשיח ולחולל בעצמן את הגאולה – אין בה להפקיע מן היהדות את תוכנו המקורי של המושג.
אנו מאמינים בביאת המשיח, מצפים לבואו, מתפללים לקיצור 'חבלי המשיח' שאנו שרויים בהם, ומצווים לעשות הכול כדי להחיש את הגאולה ולפעול שתבוא בקלות ומתוך שמחה.