ישעיהו פרק יא
(א) ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה: (ב) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה': (ג) והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח: (ד) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע: (ה) והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו:
(ו) וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם: (ז) ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן: (ח) ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה: (ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים:
(י) והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנחתו כבוד: (יא) והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים: (יב) ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ:
(יג) וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים: (יד) ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את בני קדם אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:
(טו) והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים: (טז) והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלתו מארץ מצרים:
ישעיהו פרק יב
(א) ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני: (ב) הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה: (ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה:
(ד) ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו: (ה) זמרו ה' כי גאות עשה <מידעת> מודעת זאת בכל הארץ: (ו) צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל:
ישעיהו פרק כה
(א) ה' א-להי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן: (ב) כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה: (ג) על כן יכבדוך עם עז קרית גוים עריצים ייראוך: (ד) כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מזרם צל מחרב כי רוח עריצים כזרם קיר: (ה) כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב זמיר עריצים יענה:
(ו) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים: (ז) ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים:
(ח) בלע המות לנצח ומחה אד-ני ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר: (ט) ואמר ביום ההוא הנה א-להינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:
(י) כי תנוח יד ה' בהר הזה ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן <במי> במו מדמנה: (יא) ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השחה לשחות והשפיל גאותו עם ארבות ידיו: (יב) ומבצר משגב חומתיך השח השפיל הגיע לארץ עד עפר:
ישעיהו פרק כז
(א) ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים: ס
(ב) ביום ההוא כרם חמר ענו לה: (ג) אני ה' נצרה לרגעים אשקנה פן יפקד עליה לילה ויום אצרנה: (ד) חמה אין לי מי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד: (ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי: (ו) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה:
(ז) הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרגיו הרג: (ח) בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים: (ט) לכן בזאת יכפר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו בשומו כל אבני מזבח כאבני גר מנפצות לא יקמו אשרים וחמנים: (י) כי עיר בצורה בדד נוה משלח ונעזב כמדבר שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעפיה: (יא) ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו:
(יב) והיה ביום ההוא יחבט ה' משבלת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל:
(יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם:
ישעיהו פרק לה
(א) יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת: (ב) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו:
(ג) חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו: (ד) אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם:
(ה) אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה: (ו) אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה:
(ז) והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא: (ח) והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הלך דרך ואוילים לא יתעו:
(ט) לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים: (י) ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה:
ישעיהו פרק מט
(ז) כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך: (ח) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות: (ט) לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו על דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם: (י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם: (יא) ושמתי כל הרי לדרך ומסלתי ירמון: (יב) הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים: (יג) רנו שמים וגילי ארץ <יפצחו> ופצחו הרים רנה כי נחם ה' עמו ועניו ירחם:
(יד) ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני: (טו) התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך: (טז) הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד: (יז) מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו: (יח) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה: (יט) כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך: (כ) עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר לי המקום גשה לי ואשבה: (כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם:
(כב) כה אמר אדני ה' הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על כתף תנשאנה: (כג) והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו קוי: (כד) היקח מגבור מלקוח ואם שבי צדיק ימלט: (כה) כי כה אמר ה' גם שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט ואת יריבך אנכי אריב ואת בניך אנכי אושיע: (כו) והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגאלך אביר יעקב:
ישעיהו פרק נב
(א) עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא: (ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם <התפתחו> התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון:
(ג) כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו: (ד) כי כה אמר אדני ה' מצרים ירד עמי בראשנה לגור שם ואשור באפס עשקו: (ה) ועתה <מי> מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם <משלו> משליו יהילילו נאם ה' ותמיד כל היום שמי מנאץ: (ו) לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני: (ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך: (ח) קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון: (ט) פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה' עמו גאל ירושלם: (י) חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו:
(יא) סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה הברו נשאי כלי ה': (יב) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל:
(יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד: (יד) כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם: (טו) כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו:
ישעיהו פרק נד
(ז) ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך: (ח) בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך ה':
(ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך: (י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה':
(יא) עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים: (יב) ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ:
ישעיהו פרק נה
(יב) כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף: (יג) תחת הנעצוץ יעלה ברוש <תחת> ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת: \
ישעיהו פרק נו
(ו) ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שמר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי: (ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים: (ח) נאם אדני ה' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו:
ישעיהו פרק נט
(כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה': (כא) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם:
ישעיהו פרק ס
(א) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח: (ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה: (ג) והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך:
(ד) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך בניך מרחוק יבאו ובנתיך על צד תאמנה: (ה) אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך: (ו) שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כלם משבא יבאו זהב ולבונה ישאו ותהלת ה' יבשרו: (ז) כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר: (ח) מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם:
(ט) כי לי איים יקוו ואניות תרשיש בראשנה להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם לשם ה' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך: (י) ובנו בני נכר חמתיך ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך: (יא) ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים: (יב) כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרב יחרבו: (יג) כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד: (יד) והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל: (טו) תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור: (טז) וינקת חלב גוים ושד מלכים תינקי וידעת כי אני ה' מושיעך וגאלך אביר יעקב: (יז) תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל ושמתי פקדתך שלום ונגשיך צדקה: (יח) לא ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבוליך וקראת ישועה חומתיך ושעריך תהלה: (יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך: (כ) לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך:
(כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר <מטעו> מטעי מעשה ידי להתפאר: (כב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה:
ישעיהו פרק סא
(א) רוח אדני ה' עלי יען משח ה' אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח: (ב) לקרא שנת רצון לה' ויום נקם לאלהינו לנחם כל אבלים: (ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר: (ד) ובנו חרבות עולם שממות ראשנים יקוממו וחדשו ערי חרב שממות דור ודור: (ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם: (ו) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו: (ז) תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם: (ח) כי אני ה' אהב משפט שנא גזל בעולה ונתתי פעלתם באמת וברית עולם אכרות להם: (ט) ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה':
(י) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה: (יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן אדני ה' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים:
ישעיהו פרק סב
(א) למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער: (ב) וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו: (ג) והיית עטרת תפארת ביד ה' <וצנוף> וצניף מלוכה בכף אלהיך: (ד) לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ה' בך וארצך תבעל: (ה) כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך: (ו) על חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את ה' אל דמי לכם: (ז) ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ: (ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו: (ט) כי מאספיו יאכלהו והללו את ה' ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי:
(י) עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים: (יא) הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו: (יב) וקראו להם עם הקדש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה:
ישעיהו פרק סה
(א) נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל גוי לא קרא בשמי: (ב) פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההלכים הדרך לא טוב אחר מחשבתיהם: (ג) העם המכעיסים אותי על פני תמיד זבחים בגנות ומקטרים על הלבנים: (ד) הישבים בקברים ובנצורים ילינו האכלים בשר החזיר <ופרק> ומרק פגלים כליהם: (ה) האמרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך אלה עשן באפי אש יקדת כל היום: (ו) הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם: (ז) עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו אמר ה' אשר קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני ומדתי פעלתם ראשנה <על> אל חיקם:
(ח) כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל: (ט) והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי וירשוה בחירי ועבדי ישכנו שמה: (י) והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני: (יא) ואתם עזבי ה' השכחים את הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך: (יב) ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם ותעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרתם:
(יג) לכן כה אמר אדני ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו: (יד) הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו: (טו) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי והמיתך אדני ה' ולעבדיו יקרא שם אחר: (טז) אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כי נשכחו הצרות הראשנות וכי נסתרו מעיני: (יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב: (יח) כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש: (יט) וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה: (כ) לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל: (כא) ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים: (כב) לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי: (כג) לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם: (כד) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע: (כה) זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר ה':.