תהליך ביאת המשיח המתואר ברמב"ם שונה במידה רבה מהתפיסה המקובלת בקרב המון העם. בדרך-כלל ביאת המשיח מצטיירת כהתגלות על-טבעית, שבאה בבת-אחת ומשנה את פני המציאות. אין זו התמונה המצטיירת מסימני המשיח שברמב"ם. הוא קובע שביאת המשיח היא למעשה תהליך שבו מלכות דוד חוזרת "ליושנה, לממשלה הראשונה", ותהליך זה מורכב בעיקרו משני שלבים: 'בחזקת משיח' ו'משיח בוודאי'.
וכך הרמב"ם פוסק (הלכות מלכים פרק יא, הלכה ד. זה הנוסח המלא, הבלתי-מצונזר): "ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל-פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה' – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נידחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי".
עושה ופועל
הצעד הראשון בתהליך ביאת המשיח הוא – "יעמוד מלך מבית דוד". כלומר, יהודי מזרע דוד המלך 'יעמוד' ויתחיל להנהיג ולפעול (ברור שאין הכוונה למלך עם כל דיני המלוכה, שהרי לא ייתכן שימונה מלך בישראל קודם שהראה אפילו סימנים של 'בחזקת משיח'. ראה ליקוטי-שיחות כרך ח, עמ' 361; כרך כג, עמ' 197). הסימן השני – "הוגה בתורה ועוסק במצוות". עליו להיות ראוי בחכמה וביראה למלא את מקום 'דוד אביו'. כל אלה מתארים את מהותו העצמית של המשיח בראשית התגלותו.
לאחר מכן הוא מתחיל לפעול הן בקרב עם-ישראל הן בעולם. בראש ובראשונה – "יכוף כל ישראל" ללכת בדרך התורה. הוא מתחיל להשתמש בכוח הנהגתו כדי להחזיר את עם-ישראל לדרך התורה, ופועל לתיקון פרצות הדת ("לחזק בדקה"). כמו-כן הוא מתייצב נגד אומות-העולם המציקות לישראל – "ויילחם מלחמות ה'".
אלה הסימנים שעל-פיהם אנו אמורים לזהות את המשיח כשהוא בשלבים הראשונים של התגלותו. אם רואים יהודי שיש לו הסימנים הללו, והוא עושה את הפעולות הללו בהצלחה – "הרי זה בחזקת שהוא משיח".
הגאולה בפועל
בשלב ה'בחזקת משיח' אין לצפות ממנו להשיג הצלחה מלאה בפעולותיו, אך דיי גם במידה מסויימת של הצלחה כדי שיוחזק משיח. ההצלחה המלאה היא מסימניו של 'משיח בוודאי': אם הוא אכן מצליח להחזיר את כל עם-ישראל לדרך התורה ("עשה והצליח"), ואם הוא מצליח במאבקו נגד אומות-העולם ("וניצח כל האומות שסביביו"), ואם אחרי כל זה "בנה מקדש במקומו וקיבץ נידחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי".
השלב המכריע, שבו המשיח עובר משלב ה'בחזקת' לשלב ה'בוודאי' הוא – בניין בית-המקדש השלישי (ליקוטי-שיחות כרך חי, עמ' 281, הערה 66; כרך כח, עמ' 135, הערה 33). יש מחלוקת אם המקדש יבוא משמים או ייבנה בידי המשיח. הרמב"ם פוסק כדעה השנייה, שהמשיח יבנהו (ויש הסברים שמתווכים בין שתי הדעות). אולם כשהוא ניגש לבניין בית-המקדש עדיין אין הוא 'משיח בוודאי', שכן הצלחתו בבניין בית-המקדש היא עצמה מהדברים שקובעים כי הוא 'משיח בוודאי'. אלא שאם יש לו סימנים של 'בחזקת משיח', עלינו לסייע בידו לבנות את בית-המקדש.
רק אז, אחרי שכבר נתקיימו כל הסימנים הללו, וכבר נבנה בית-המקדש, ניגש המשיח למלאכת הגאולה בפועל – קיבוץ נידחי ישראל. הוא מחזיר לארץ-ישראל את כל היהודים שנתפזרו בארבע כנפות תבל, ובכלל זה עשרת השבטים שאבדו ואיננו יודעים היכן הם, ואז באה הגאולה האמיתית והשלמה, ועמה נקבע מעמדו של הגואל כ'משיח בוודאי'