הרמב"ם קובע (הלכות מלכים פרק יא הלכה ד) הגדרות ברורות לקביעת זהותו של המשיח. על-פי הרמב"ם, מי שיבצע את המשימות שהמשיח אמור לבצע – הוא המשיח. כלומר, אנחנו נדע בוודאות שזה המשיח רק בדיעבד. אם הוא יצליח להחזיר את עם-ישראל לדרך התורה, ינצח את אויבי ישראל, יבנה את בית-המקדש ויקבץ את נידחי-ישראל – או-אז נדע שזה "משיח בוודאי".
תחילה הרמב"ם מגדיר את מאפייני אישיותו של המשיח: "מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו". כלומר, עליו להיות מנהיג יהודי, מצאצאי דוד המלך, תלמיד-חכם העוסק בתורה ומקיים את מצוותיה. מעניין שהרמב"ם אינו מציין כאן תכונות אחרות שיהיו למשיח, כפי שהוא עצמו מביא במקום אחר (הלכות תשובה פרק ט, הלכה ב): "אותו המלך שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהיה יותר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבנו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה'". נראה שהתכונות האלה אינן מוגדרות כ'סימני זיהוי' של המשיח, ואין הכרח שיופיעו אצלו בתחילת התגלותו.
בחזקת משיח
כאשר יהודי שיש בו הסימנים האלה מתחיל לפעול, הוא מוגדר "בחזקת שהוא משיח". על-פי הרמב"ם עליו לפעול בשתי זירות עיקריות – השבת עם-ישראל לדרך התורה ומאבק באויבי-ישראל. בלשונו של הרמב"ם: "יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'".
דברי הרמב"ם "יכוף כל ישראל" דורשים הסבר. באיזה כוח יוכל המשיח לכפות על עם-ישראל את התורה והמצוות, והלוא עם-ישראל טרם קיבלו אפילו כ'בחזקת משיח' (שהרי זה אחד הדברים שעליו לעשות כדי שיוּכר כ'בחזקת משיח')? ועוד, איך יוכל לכפות על "כל ישראל", בעוד העם עודנו מפוזר בכל קצווי תבל, שהרי קיבוץ הגלויות יהיה רק לאחר בניין בית-המקדש, כפי שהרמב"ם מפרט אחר-כך?
נוסף על כל אלה מתבקשת שאלה מהותית יותר: וכי זו דמותו של המשיח – אדם שכופה את התורה על העם בכוח הזרוע? וכי לא מקובל בפשטות אצל כל יהודי, שגדולתה של הגאולה וגדולתו של המשיח הן בהתגלות כבוד ה', שאז ישתוקק כל יהודי בעצמו לעבוד את ה' ולקיים את כל מצוותיו?!
אי-אפשר לסרב
בלשון חז"ל מופיע פעמים רבות הביטוי 'כפה' לאו דווקא במשמעות של כפייה בזרוע, אלא במשמעות של אילוץ (ראה בבא-בתרא ח,ב; כתובות מט,ב ונג,א; ועוד). אדם שמבקש ממך דבר בדרך שמקשה עליך לסרב לו – זו בחינה של 'כפייה'. כך גם מבואר בתורת החסידות (ליקוטי-תורה דברים כב,א), שמה שנאמר במתן-תורה "כפה עליהם הר כגיגית", הכוונה להתגלות של "אהבה עליונה" מצד הקב"ה, שעוררה אהבה גדולה בלב בני-ישראל אל הקב"ה, וזו לא הותירה להם ברירה אלא לקבל את התורה.
זו גם משמעות ה'כפייה' שהמשיח יפעיל. הוא לא יצטרך להעמיד שוטרים שיכניסו לכלא כל מי שעובר על דיני התורה. ה'כפייה' שלו מתבטאת באישיותו הרוחנית הגדולה שבכוחה ימשוך את ליבו של כל יהודי אל התורה והמצוות בדרך שתקשה עליו למאן לבקשתו. המשיח יפעל בדרכי נועם ובדרכי שלום, מתוך הרעפת אהבה עצומה על העם, אך דרך פעולתו תיצור אילוץ ו'כפייה'.
החזרת העם לדרך התורה היא זירת פעולתו של המשיח בתוך עם-ישראל, ובה-בעת עליו לפעול גם נגד אויבי-ישראל. הוא יילחם נגד אויבי-ישראל ויחתור למצב שיאפשר לו להתקדם לשלב המכריע – בניין בית-המקדש. על-פי הרמב"ם, המשיח יבנה את בית-המקדש לאחר שיכריע את אויבי-ישראל – "ניצח כל האומות שסביביו". או-אז ייבנה הבית השלישי ותבוא הגאולה השלמה.