חטא עץ-הדעת תופס מקום נכבד בהבנת תכלית חיינו בעולם הזה. הוא המקור והשורש של כל החטאים, ואחת המטרות העיקריות של לימוד התורה וקיום המצוות בזמן הזה היא לתקן את מה שפגם חטא עץ-הדעת, ולהשיב את העולם לסדריו הנכונים ששובשו על-ידי החטא הזה. כשיתוקן החטא, תבוא הגאולה.
עניין זה מעורר שאלות רבות. למה לא רצה הקב"ה שהאדם יאכל מעץ-הדעת וייפקחו עיניו ויֵדע את הטוב ואת הרע? ומהי, בעצם, ידיעה זו של טוב ורע? ולמה לאחר החטא חשש הקב"ה פן יאכל מעץ-החיים ויחיה לעולם? ובמה חומרתו הגדולה של חטא עץ-הדעת, שגרם מיתה לכל הדורות והוריד 'זוהמה' לעולם עד קץ-הימים, כשיעביר ה' את רוח הטומאה מן הארץ?
ידיעה מזיקה
תורת החסידות מסבירה, שמשמעות האכילה מעץ-הדעת היא – ידיעת הרע. גם לפני החטא הייתה קיימת בעולם מציאות הרע, אבל זה היה סוג אחר של רע. הרע שלפני חטא עץ-הדעת היה כמו קליפת הפרי, שאמנם היא פסולת, אך היא מגינה על הפרי. כזה היה הרע שלפני החטא, בבחינת הצד השני, המשלים, של הקדושה. הייתה הבחנה ברורה בין טוב לבין רע. לא הייתה ערבוביה ביניהם.
הקב"ה לא רצה שתהיה לאדם נגיעה ברע, משום שידיעת האדם בטוב וברע שונה במהותה מידיעת הטוב והרע למעלה. שם זו ידיעה מופשטת, כוללת, בלתי-מתרגשת. במצב כזה אין ידיעת הרע גורמת נזק. הדבר דומה לילד פעוט המדבר על כסף, שררה, כבוד וכדומה. הוא אומר את המילים ויודע את המושגים, אך אין לו בהם שום תחושה, ולכן אין בכך רע. אולם האדם המבוגר מדבר על הדברים הללו מתוך הרגשת התאווה, ולכן הדבר מסוכן לו.
על-כן אסר הקב"ה על האדם לאכול מעץ-הדעת. ידיעתו של האדם ברע אינה מסוג הידיעה המופשטת וה'תאורטית' כפי שהיא למעלה. האדם עשוי לחוש את הרע ולגלות את התאווה הגלומה בו. הוא מסוגל להרגיש את התענוג הזר שיש ברע ולהיגרר אחריו. מבחינתו, ידיעת הרע היא דבר מסוכן, והקב"ה רצה למנוע זאת ממנו.
להשיב את העולם לתיקונו
אך האדם לא שמע בקול ה' ואכל מעץ-הדעת. בכך טעם את טעמו של הרע, ואז "ותיפקחנה עיני שניהם וַיֵדעו כי עירומים הם" – הם גילו את התאווה הזרה של הרע. שוב הטוב לא היה טוב צרוף, כפי שהיה קודם החטא, אלא התערבבה בתוכו תאווה זרה; הרע פרץ את גבולותיו וחדר אל תוך הטוב.
מאחר שאדם הראשון היה נשמה כללית, הכוללת את כל הנשמות, הייתה לכל פעולה שלו משמעות כלל-עולמית. כאשר נוצר אצלו הערבוב בין הטוב לבין הרע, הייתה לדבר השפעה על העולמות כולם: בכל רובדי המציאות נפרצו הגבולות בין הטוב לבין הרע, והרע התערבב עם הטוב. זה הפירוש במאמר חז"ל שעל-ידי חטא עץ-הדעת "ירדה זוהמה לעולם". חטא עץ-הדעת ערבב את הטוב והרע בכל הדרגות ובכל הרמות, עד שמאז אין טוב בלא רע ואין רע בלא טוב.
משום כך נגזרה מיתה על האדם לאחר החטא והקב"ה מנע ממנו לאכול מעץ-החיים. עתה, לאחר שהטוב התערבב עם הרע, יהיה רע מאוד אם יחיה האדם לעולם. הדבר יעניק חיי-נצח גם לרע המעורבב בו. לכן נגזרה המיתה, כדי שלא יהיה קיום נצחי לרע.
זו מהות עבודתנו בקיום התורה ומצוותיה – להפריד את הטוב מן הרע ולהשיב את העולם למבנהו הנכון. על-ידי מעשינו ועבודתנו אנו מעלים את ניצוצות הקדושה שנפלו לתוך הרע, ומסלקים את הרע שחדר אל הטוב. כשעבודה זו מסתיימת, חטא עץ-הדעת מגיע לתיקונו ובא משיח-צדקנו.