למה אנו מתכוונים כשאנו מדברים על ביאת המשיח? שפשוט יופיע מישהו ויודיע שהוא המשיח, או שצריך לקרות משהו שישנה את כל העולם, ומתוך ענן הניסים תופיע דמותו של המשיח? בעצם השאלה היא, אם המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ולהרעיד את כל העולם, או לא..
האם צריך המשיח לחולל ניסים ונפלאות?
למה אנו מתכוונים כשאנו מדברים על ביאת המשיח? שפשוט יופיע מישהו ויודיע שהוא המשיח, או שצריך לקרות משהו שישנה את כל העולם, ומתוך ענן הניסים תופיע דמותו של המשיח? בעצם השאלה היא, אם המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ולהרעיד את כל העולם, או לא.
במקורות יש על כך שתי גישות מנוגדות. המפליא ביותר הוא, שהרמב"ם עצמו כותב פעם כך ופעם ממש להפך. בספרו ההלכתי1 הוא קובע כפסק-הלכה: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו". ולעומת זאת, ב'איגרת תימן'2 הוא כותב: "האותות והמופתים שייעשו על-ידו הם יהיו הראיה על אמיתת טענתו ואמיתת ייחוסו".
כל דמותו ומאפייניו של המשיח, שונים תכלית שינוי בשני המקומות. ב'יד החזקה' מתוארת דמותו של המשיח כמנהיג ישראל גדול שמחזיר את עם-ישראל לדרך התורה, נלחם באויבי ישראל, מנצח את כל האומות שסביביו, בונה את בית-המקדש ומקבץ את כל נידחי ישראל, ואחרי כל זאת אנו יודעים שהוא אכן המשיח. לעומת זאת, ב'איגרת תימן' מתוארת הופעת המשיח כאירוע על-טבעי לגמרי: פתאום מופיע אדם בלתי-מוכר כלל, מחולל אותות ומופתים, כל העמים נחרדים מול נפלאותיו, והעולם כולו מקבל בבת-אחת את מלכותו.
לא סתירה
מכיוון ששני המקורות הללו נכתבו בידי אותו אדם (הרמב"ם), יש מקום להנחה שאין כאן סתירה, אלא שתי אפשרויות של הגאולה. אין ספק שבימות המשיח יהיו נפלאות וישתנו סדרי עולם. השאלה היא, אם הדברים העל-טבעיים יתחוללו מיד עם הופעתו של המשיח, או שההתחלה תהיה כאילו טבעית, ורק בשלב שני ישתנו סדרי העולם. בעצם, זה תלוי באופן הגאולה: אם תבוא כשנהיה במצב של "זכו", היא תהיה על-טבעית מיד בראשיתה, ואם חלילה "לא זכו" – אז ייתכן שבתחילה לא יהיו אותות ומופתים, והם יבואו רק בתקופה השנייה של ימות המשיח.
בספרו ההלכתי מגדיר הרמב"ם את הדברים הגדרה הלכתית 'יבשה', ולכן הוא קובע את הגדרים ההכרחיים של המשיח. מבחינה זו, אין הכרח שיעשה אותות ומופתים; אין הכרח לצפות לתהליך פתאומי ועל-טבעי דווקא. ייתכן שהמשיח יופיע כמנהיג ישראל, שעושה פעולות שונות בעם-ישראל ובעולם, ורק אחרי בניין בית-המקדש וקיבוץ הגלויות על-ידו נדע שהוא המשיח3.
אבל ב'איגרת תימן', שנכתבה ליהודים שהיה צורך לעודד את רוחם ולהחיותם בתקוות הגאולה האמיתית, מתאר הרמב"ם את התגלות המשיח לא רק במונחים מינימליים ו'יבשים', אלא כפי שאנו מאמינים שהיא תבוא – כשעם-ישראל הוא במצב של "זכו" – בפתאומיות, בהתגלות אלוקית גדולה, באותות ובמופתים, כאשר העולם כולו יחרד למשמע קולו של המשיח4.
יש סימנים
ואולי אפשר להוסיף, שגאולה בלי אותות ומופתים (בתחילתה), יכולה לבוא רק לאחר שמתרחשים כל התהליכים המקדימים המתוארים בדברי חז"ל. צריכה לבוא תקופת 'עקבתא דמשיחא' ואחריה שינויים בעולם, שיכינו אותו להופעתו של המשיח. כאשר כל זה עדיין לא קרה, אי-אפשר לצפות לגאולה המלובשת בדרך הטבע.
לכן, ב'איגרת תימן', שנכתבה לתקופתה, מתאר הרמב"ם את הגאולה רק בדרך ניסית ופתאומית, כי זו הייתה האפשרות היחידה של הגאולה אז. אבל בספרו ההלכתי, שנכתב לכל הדורות, חייב הרמב"ם להתייחס לאפשרות, שיגיע זמן שבו יתקיימו כל סימני חז"ל והעולם ישתנה בצורה שתאפשר את הופעת המשיח בלי אותות ומופתים. לכן נותן לנו הרמב"ם את סימני המשיח ההכרחיים, כדי שנדע ללכת אחריו ולהאמין בו מיד עם הופעתו, לפני שתגיע התקופה השנייה, תקופת הניסים ושינוי סדרי העולם.
עם זאת, כולנו מתפללים ומקווים, כי התגלותו של המלך המשיח תהיה מלווה בניסים ובהתגלות אלוקית גדולה, שגם יקלו את בוא הגאולה וגם יעשו אותה מהירה ומופלאה יותר5.
(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד – המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)
___________
1) הלכות מלכים פרק יא הלכה ג.
2) פרק ד.
3) ראה ליקוטי-שיחות כרך כז, עמ' 204 ואילך.
4) שיחת שבת פרשת שמיני תשמ"ב סעיף ז ואילך.
5) וראה זוהר חלק ב, ח,א: "בזמן דיתער מלכא משיחא, כמה אתין ונסין אחרנין יתערון בעלמא" (=בזמן שיתעורר המלך המשיח, כמה אותות וניסים אחרים יתרחשו בעולם).