בתפיסה העממית, המשיח הוא דמות שמופיעה כשהיא רכובה על חמור אולם אין לפרש דברים אלה במשמעות פשטנית בלבד, אלא יש כאן דימוי לתהליך של גאולה שמלובש בכסות טבעית ומתנהל באיטיות יחסית. מושג זה גם מלמד על אישיותו ועל מעלתו של המשיח..
האם באמת יופיע המשיח כשהוא רכוב על חמור לבן?
בתפיסה העממית, המשיח הוא דמות שמופיעה כשהיא רכובה על חמור. המקור לכך הוא מן-הסתם הפסוק1: "גילי מאוד בת-ציון, הריעי בת-ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור ועל עיר בן-אתונות". על-פי דברי הגמרא2, זוהי אחת האפשרויות של הגאולה: "לא זכו – עני ורוכב על חמור".
אולם המפרשים מסבירים, שאין לפרש דברים אלה במשמעות פשטנית בלבד, אלא יש כאן דימוי לתהליך של גאולה שמלובש בכסות טבעית ומתנהל באיטיות יחסית3. במקורות אחרים מבואר, שמושג זה, של המשיח הרוכב על חמור, בא ללמד על אישיותו ועל מעלתו של המשיח.
רוממות וענווה
המהר"ל מפראג4 מסביר את המושג "רוכב על חמור", במובן של שליטה על החומריות. מעלתו של המשיח היא, שהוא שולט על החומר ונבדל ממנו, ולכן הוא מכונה "רוכב על חמור". ובלשונו של המהר"ל: "שהוא רוכב על החומרי, מתנשא עליו ורוכב עליו, לפי שהוא נבדל מן החומר".
בספרי החסידות5 מוסבר, שהרכיבה על החמור מבטאת את ענוותנותו העצומה של המשיח. מצד אחד הוא "מלך" ("הנה מלכך יבוא לך"), ומלכות פירושה רוממות והתנשאות על העם. ועם זאת, יהיה המשיח בתכלית הענווה – "עני ורוכב על חמור".
ידוע, שמבין כל בעלי-החיים מסמל החמור את הפשטות6. זה יהיה הדבר שיאפיין את המשיח: מצד אחד, יתנהג כמלך – בהתנשאות של מלכות, בתקיפות של מלך, בהדר שראוי למלך המשיח; ובה-בשעה תהיה בו ענווה ופשטות, כאחד העם.
אדמו"ר ה'צמח-צדק' היה אומר7, שמשיח-צדקנו יתענג במיוחד מהיהודים הפשוטים, בעלי מסירות-הנפש. כלומר, אף-על-פי שילמד תורה את כל העם, כולל גדולי-הגדולים, וכולם ילמדו מפיו את "תורתו של משיח", עם זאת, תהיה בו ענווה והתבטלות פנימית מופלאה, כדי להתייחס לאנשים פשוטים וללמוד גם עמהם, על-פי רמתם ומידת הבנתם.
כולל כל המעלות
שילוב זה בין תכונות סותרות לכאורה, הוא המאפיין את המלך המשיח. זהו אחד ההסברים לעובדה שלמשיח יש שמות רבים. בגמרא8 מובאות דעות של כמה בתי-מדרש על שמו של משיח: "שילה שמו", "ינון שמו", "חנינה שמו", "מנחם בן-חזקיהו שמו"9.
ידוע ששם מציין תכונה מסויימת (וכפי שאמר הקב"ה למשה, על השאלה "ואמרו לי מה שמו" – "לפי מעשיי אני נקרא"). כאשר אומרים שלמשיח יש שמות רבים, פירוש הדבר, שיש לו תכונות רבות. ולכן, כאשר תלמידים של בתי-מדרש שונים התבוננו במהותו של המשיח, מצאו אצלו את מעלותיו של רבם, וכל אחד מהם אמר על המשיח ששמו כשם רבם; כלומר, שהוא כולל את המעלות המיוחדות של רבם. וזאת, מכיוון שהמשיח כולל את כל המעלות.
אולם בהמשך הגמרא נאמר, ששמו של המשיח – "חיוורא דבי רבי" (=מצורע מבית רבי). וכי כך יאה למשיח, לכנותו 'מצורע'? מסביר המהר"ל10, שיש בזה רמז עמוק למהותו של המשיח: "כי המצורע הוא נדחה מן מחנה ישראל ואין לו שייכות אל העולם, ולכך כתיב: 'בדד ישב'. ומפני כי המשיח גם-כן הוא נבדל מן עולם-הזה לגמרי, לכך קודם שיבוא המשיח הוא דומה כמו מצורע… כי המשיח הוא שכלי לגמרי, ואילו העולם-הזה הוא גשמי". זו תכונתו של המשיח קודם התגלותו11.
(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד – המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)
___________
1) זכריה ט,ט.
2) סנהדרין צח,א.
3) ראה רש"י בסנהדרין שם.
4) גבורות ה' פרק כט.
5) ספר-השיחות תשמ"ט כרך ב, עמ' 109.
6) ראה מהר"ל שם; ועוד.
7) ראה ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 194.
8) סנהדרין צח,ב.
9) ומעניין: ראשי-התיבות של כל השמות הללו – |מנחם, שילה, ינון, חנינה – מצטרפים למלה 'משיח' (ישועות משיחו לרבי יצחק אברבנאל, עמ' מז,ב).
10) נצח ישראל פרק מא.
11) ראה עוד בעניין זה בשיחת שבת פרשת תזריע-מצורע תנש"א.