תשובה ועוד תשובה

הזוהר (חלק ג, קנג,ב) אומר שמשיח-צדקנו יחזיר את הצדיקים בתשובה: "משיח אתא לאתבא צדיקיָא בתיובתא" (=המשיח בא להשיב את הצדיקים בתשובה). לכאורה יש כאן סתירה פנימית – אם הם צדיקים, מדוע עליהם לעשות תשובה; ואם יש להם חטאים ועוונות, שעליהם יידרשו לשוב בתשובה, איך אנו קוראים להם צדיקים?

ברור שאין הכוונה לומר כי הצדיקים יידרשו בבוא המשיח לשוב בתשובה על חטאים ועוונות. אם התורה קוראת להם צדיקים, פשיטא שהם אכן צדיקים גמורים, בלי חטא ועוון. החזרת הצדיקים בתשובה פירושה, שבביאת המשיח יזכו גם הצדיקים במעלתם של בעלי-תשובה, ובכך ישיגו את שתי השלמויות – גם השלמות של צדיקים וגם השלמות של בעלי-תשובה.

עוצמת הצימאון

בעבודתם של הצדיקים יש יתרון גדול וחשוב, שלכן נדרש כל יהודי להיות צדיק ולא לחטוא – יתרון הדרך הישרה. צדיק הוא יהודי ההולך בדרך ה' ואינו סוטה ממנה. זה יהודי שכל חייו קודש לה', לתורתו ולעבודתו. זה יהודי שמעולם לא זז מתחום הקדושה. זה יהודי שמגלם באישיותו ובמעשיו את רצון ה' – כך הקב"ה רוצה שיהודי יתנהג.

לעומתו, גם לבעל-התשובה יתרון גדול ומיוחד, ולכן נאמר: "במקום שבעלי-תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם". מעלתם של בעלי-התשובה היא, שהם הופכים את החושך לאור. דווקא משום שסרו מדרך הישר וסטו לדרכים עקלקלות, הרי כשהם שבים לעבודת ה', בכך הם מוכיחים שהאמת האלוקית פורצת גם מתוך החושך עצמו. ויתרון נוסף – בעלי-התשובה, שהיו רחוקים מאור ה', צימאונם לדבוק בה' חזק ועצום הרבה יותר מצימאונם של הצדיקים. צימאון זה ממלא אותם אהבה עצומה לקב"ה, עד שמחמתה גם זדונותיהם בעבר נהפכים לזכויות.

הגילוי שיעורר לתשובה

אך איך הצדיקים יכולים לזכות במעלתם של בעלי-התשובה? הלוא הם לא סרו מעולם מדרך הישר, וממילא אין בהם אותו צימאון עצום ואהבה עצומה לה', שיש לבעלי-התשובה.

מוסבר על כך, שגם הצדיקים נדרשים לעורר בעצמם בחינה של תשובה. אין זו תשובה על חטאים, אלא תשובה במובן של התעלות למדרגות נעלות לאין-ערוך. הצדיקים צריכים להגיע להכרה, שכל עבודתם עד כה הייתה בדרגה נמוכה ביותר לעומת עוצם ההתקשרות והדבקות הנדרשת מול אין-סופיותו של האור האלוקי, ועל-ידי כך יתעורר בהם צימאון עצום, בדוגמת צימאונם של בעלי-התשובה.

אולם גם כשהצדיקים אכן עוסקים בעבודת התשובה, ומגיעים לתחושה של תשובה וצימאון לה', עדיין אין צימאונם ותשובתם מגיעים לדרגת התשובה של בעלי-תשובה כפשוטם של דברים. בכל-זאת הללו היו בתוך הרע ממש, וממילא צימאונם ודבקותם גדולים לאין-ערוך מהצימאון שצדיקים יכולים לעורר בנפשם על-ידי התבוננות ומחשבה בגדולת ה'.

וכאן בא תפקידו של המלך המשיח. הוא יעלה וירומם את הצדיקים למעלת בעלי-תשובה ממש. כאשר הוא יפקח את עיניהם לראות את הגילוי האלוקי העצום של תקופת הגאולה, יחושו אז הצדיקים כבעלי-תשובה ממש. כל עבודתם עד כה תיראה לפניהם כאין וכאפס מול עוצמת האמת האלוקית, והם יחושו צורך לעשות תשובה ממש, על שלא עבדו את ה' כראוי. ואז יגיעו גם הצדיקים למעלת בעלי-התשובה, ובכך יתחברו שתי השלמויות הללו (ראה ליקוטי-תורה דברים צב,ב; שיר-השירים נ,ב; ועוד).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *