תחיית המתים

רבים מקשרים את ימות המשיח עם תחיית המתים, ואין זה מדוייק. בימות המשיח, לפחות בתקופה הראשונה, עדיין יישאר העולם במתכונתו הקיימת ולא ישתנו סדרי בראשית. רק בתקופה מאוחרת יקומו המתים לתחייה. אלה גם שני עיקרים שונים בשלושה-עשר עיקרי האמונה. . רבים מקשרים את ימות המשיח עם תחיית המתים, ואין זה מדוייק. בימות המשיח, לפחות בתקופה הראשונה, עדיין יישאר העולם במתכונתו הקיימת ולא ישתנו סדרי בראשית. רק בתקופה מאוחרת (ויש במקורות דעות שונות בשאלה כמה שנים יעברו מביאת המשיח ועד תחיית המתים) יקומו המתים לתחייה. אלה גם שני עיקרים שונים בשלושה-עשר עיקרי האמונה – ביאת המשיח היא העיקר הי"ב, ותחיית המתים היא העיקר הי"ג.

עם זאת, נראה שהצדיקים הגדולים יקומו לתחייה כבר בתחילת ימות המשיח. כך למשל נאמר, שכאשר יבנה המשיח את בית-המקדש (דבר שיתרחש בתחילת בואו) יהיו לצידו משה ואהרון.

יש מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן לגבי התכלית והשלימות-הסופית של הבריאה. לדעת הרמב"ם, השלימות העליונה ביותר היא 'גן-העדן', שם נמצאות הנשמות כשהן מופרדות מהגוף הגשמי ונהנות מזיו השכינה. הרמב"ן, לעומתו, סבור, שהתכלית הסופית של העולם היא ב'תחיית-המתים'. גן-העדן, לדעתו, הוא שלב-ביניים, ואילו הייעוד הסופי הוא תחיית-המתים. תורת החסידות (על-פי הקבלה) מכריעה כדעת הרמב"ן, שתחיית-המתים היא השלב העליון והסופי של העולם.

הבה נתבונן מעט במשמעות הדבר: נשמות שנמצאות כבר אלפי שנים בגן-העדן, נשמות האבות, משה-רבינו, הנביאים, התנאים, וכו', שמתעלות ללא הרף לדרגות הגבוהות והנשגבות ביותר – יצטרכו לרדת בשנית לעולם-הזה הגשמי, להתלבש שוב בגוף גשמי, ודווקא כאן יזכו לשכר ולעונג הנפלא ביותר. האם אפשר להעלות על הדעת שנשמה הנמצאת בתוך גוף גשמי בעולם-הזה השפל והמוגבל יכולה להשיג את אור-ה' יותר מנשמה הנמצאת בדרגות הגבוהות של גן-העדן?!

אמת הפוכה

מסבירה תורת-החסידות, שאמנם כן. דווקא בעולם-הזה הגשמי ניתן להשיג את הקב"ה לאין-ערוך יותר מאשר בעולמות הרוחניים העליונים ביותר!

כשאנו מביטים על העולם-הזה בעינינו הגשמיות, אנו רואים עד כמה הוא נחות ומוגבל; עד כמה הוא עולם של שקר; עד כמה הוא מסתיר את האמת האלוקית. לעומת זאת אנו מבינים, שבעולמות העליונים, בגן-העדן, שם מאיר אור-ה' בגלוי ובשפע והנשמות נהנות שם מזיו השכינה.

אבל האמת היא הפוכה. האור האלוקי שמאיר בעולמות העליונים, למרות אין-סופיותו ונשגבותו, הוא אור מצומצם ומוגבל. משל למה הדבר דומה, למלך שמראה כלפי חוץ רק צדדים מסויימים באישיותו ומציג את עצמו בצורה מבוקרת ומוגבלת. האנשים רואים אמנם את המלך וסבורים שהם מכירים אותו, אך הם מכירים למעשה רק את הדמות שהמלך רצה להציג בפניהם, לא אותו-עצמו. כך גם הקב"ה אינו מתגלה בעולמות העליונים בכל עצמותו ומהותו, אלא רק בצורה מוגבלת ומצומצמת.

דווקא בעולם-הזה הגשמי חבוי הכוח האלוקי העליון ביותר. בריאת יש מאין באה בכוחו העצמותי של הקב"ה בכבודו ובעצמו, ולכן בתוך המציאות הגשמית טמון הכוח האלוקי הגבוה ביותר. אלא שכוח זה מוסתר בתכלית ואיננו נראה לעינינו, ולכן נראה העולם-הזה למציאות מוגבלת ונחותה.

מות הגוף – זמני

על-ידי שיהודים לומדים תורה בעולם-הזה, מקיימים מצוות בחפצים גשמיים, עוסקים בצרכיהם הגשמיים לשם-שמיים ובבחינת "בכל דרכיך דעהו" – הם מכשירים את העולם להתגלות האמת הפנימית שלו. הם גורמים לכך, שבבוא היום יוכל הכוח האלוקי המופלא שקיים במציאות הגשמית להתגלות לעין-כל. או-אז יאיר כאן בעולם-הזה הגשמי אור אלוקי כה מופלא, שהזיו שמאיר בעולמות העליונים הוא כאין וכאפס לנגדו.

זו המשמעות האמיתית של תחיית-המתים ומשום כך האמונה בתחיית-המתים אינה דבר שולי אלא עיקר בדת-ישראל. יהודי יודע שכל כוונת ירידת הנשמה לעולם-הזה היא כדי לזכך את הגוף הגשמי ואת המציאות החומרית. והנה הוא רואה, שהנשמה עוזבת בסופו של דבר את העולם-הזה, והגוף, שכה עמל על זיכוכו, מת ונרקב. הוא עלול לשאול את עצמו, איזה טעם יש לכל עבודתו. משום כך חשובה כל-כך האמונה בתחיית-המתים, שנותנת לנו להבין, שמותו של הגוף הוא עניין זמני, וכי דוקא בעולם-הזה הגשמי יהיה הייעוד הסופי, במהרה בימינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *