לדעת את השם

בסיום ספרו הרמב"ם אומר, שתשוקתם של החכמים והנביאים לימות המשיח לא באה מרצון לשלוט בעולם ולא כדי להיות מנוּשאים על-ידי הגויים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא "כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה". בהמשך לזה הרמב"ם מתאר את שפע החכמה שיהיה אז, עד ש"לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".

במשפט של הרמב"ם יש כמה וכמה מילות שלילה. הוא אינו אומר בפשטות שבזמן הגאולה יעסוק העולם כולו בידיעת ה', אלא מדגיש: "לא יהיה… אלא… בלבד". מדבריו נראה שהוא מתכוון לסוג מיוחד מאוד של ידיעת ה'.

תורה טהורה

הרבי מליובאוויטש מסביר (ליקוטי-שיחות כרך כז, עמ' 237), שהרמב"ם מבקש לשלול בזה כמה דברים. ראשית, שבזמן הגאולה לא יהיה צורך בשום עיסוקים שמחוץ ללימוד התורה, אפילו לא עיסוקים שבזמן הזה נחשבים חלק מעבודת ה'. למשל, כיום גם מי שתורתו אומנותו חייב לעסוק מעט במלאכה ובמשא-ומתן (רמב"ם הלכות תלמוד-תורה פרק ג, הלכה י). כמו-כן יש דברים שצריך לעשותם כדי "שיהא גופו שלם וחזק" וכדי "שתהיה נפשו ישרה" (הלכות דעות סוף פרק ג). עיסוקים אלו, כשהם נעשים לשם-שמים, הם כיום חלק מעבודת ה'. על כך רומז הרמב"ם שבזמן הגאולה "לא יהיה עסק כל העולם" – העולם לא יעסוק אפילו בדברים כאלה, "אלא לדעת את ה'" – העולם יתמסר אך ורק לידיעת ה' ולא יעסוק בשום דבר אחר.

אחר-כך הרמב"ם מוסיף ומדגיש: "לדעת את ה' בלבד". גם העיסוק בתורה ובידיעת ה' לא יהיה כדי להשיג שום מטרה אחרת מחוץ לעצם הידיעה והלימוד. ברור שאין כוונתו לשלול לימוד לשם פניות צדדיות, שזה דבר מובן מאליו, אלא אפילו לימוד למען מטרות קדושות, כמו כדי לדעת איך לקיים את המצוות. גם לימוד כזה, שהוא חיובי לגמרי בזמן הזה, אינו התכלית האמיתית של התורה, ולכן בימות המשיח, כשהעולם יגיע לשלמותו, יתעלה גם לימוד התורה לדרגה גבוהה יותר.

אמנם גם אז יצטרכו לדעת איך לקיים את המצוות, אך לימוד תורה לצורך קיום המצוות, יהיה שולי לגמרי. בזמן הגאולה יעביר הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ, וממילא תיעלם גם השִכחה (שהיא תולדת הרע שקיים בעולם). יהודי שילמד פעם אחת את הלכות התורה, כבר יֵדע ויזכור איך מקיימים את המצוות, ולא יצטרך עוד ללמוד תורה למטרה זו. לכן יהיה הלימוד כדי "לדעת את ה' בלבד" – לשמה של התורה וכדי להגיע באמצעותה לדבקות עם הקב"ה.

מעדנים כעפר

שלמות זו בלימוד התורה תושג על-ידי שבזמן הגאולה ייעלמו כל הדברים המפריעים להתמסרות מוחלטת לתורה. הקב"ה יסיר אז את כל המניעות וההפרעות שקיימות בימינו, והעולם יהיה מלא שפע רב, שבני-האדם לא יֵדעו עוד מחסור ומצוקה, ויוכלו להתמסר לגמרי לידיעת ה'.

את השפע הזה הרמב"ם מתאר במילים: "שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר". אין זו כפילות לשון, אלא יש כאן שתי רמות של שפע. תחילה הרמב"ם אומר: "הטובה תהיה מושפעת הרבה". כלומר, יהיה בעולם שפע רב, לא יחסר דבר לאיש, ולכן גם לא יהיה רעב ולא יהיו מלחמות. אחר-כך הרמב"ם מוסיף: "וכל המעדנים מצויין כעפר" – כוונתו בזה לא רק לבטא את כמות השפע, אלא גם את העובדה שהמעדנים וכל הדברים שעינינו נשואות אליהם כיום, יהיו אז בבחינת 'עפר'. הדברים האלה יאבדו את ערכם, שכן העולם יכיר וירגיש כי הטובה האמיתית היא ידיעת ה', והיא תהיה הדבר היחיד שיעסיק את האנושות כולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *