דרוש שדרשתי לעלוי נשמת החכם השלם ר' דוד פרץ בר"ח תשרי תנצב"ה.
איתא במדרש אותו היום שמתו נדב ואביהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא למה קרעת את הים לישראל, אמר להם (איכה ה, כא) "השיבנו ה' אליך ונשובה", עד כאן לשון המאמר וכתיב בפרשה (דברים כד, יג) "השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלוקיך".
מורי וגבירי, זרע ברוכי ה'. לא נעלם ממעלת כבודכם סיבת # # במקום קדוש כזה לומר מקצת דברי תורה על האי גברא דבלי בעפרא (ברכות ה:) כל ימיו בילה בתלמוד תורה וגמרא, וגם במשנה תורה מדתו מדת ענוה, תורתו הינה אומנתו ואף אחד לא ידע מזולתו, יהי רצון שתגין עלינו זכותו.
רבותי! אנחנו צריכים לדעת באיזו הוכחה שאנו יכולים להגיד עליו שהוא צדיק וירא שמים. אלא אמרו חכמים מצאנו שמשה רבנו ע"ה הוא היה רבן של כל ישראל והוא הוציא את ישראל ממצרים מתחת יד פרעה מלך קשה והוא הוריד להם את המן והנהיג אותם במדבר ארבעים שנה והרבה דברים עשה ולא נשתבח באף מידה אלא במידת ענוה, כמו שכתוב (במדבר יב, ג); "והאיש משה ענו מאוד". זאת אומרת מדת ענוה היא הגדולה, וגם כן הצדיק הזה היתה בו מדת ענוה כמו משה. אם כן מכאן ראוי להגיד עליו שהוא צדיק וירא שמים.
לפני שאני יפרש את המאמר שהתחלתי אני מקדים מאמר אחר. מצינו בשלמה המלך ע"ה בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (מלכים א ג, ה) "שאל מה אתן לך" אמר שלמה (מדרש תנחומא חוקת פרק ו) מה אשאל, אם כסף וזהב זה מה שיעלה בידי? ואם אשאל את המלכות היא שאולה בידי. אלא אשאל דבר שהכל טפלין לו. מיד אמר שלמה המלך ע"ה, רבונו של עולם! איני מבקש ממך אלא החכמה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, יפה שאלת חכמה שכל הדברים טפלין לה והכל נתון לך, לכך כתיב (מלכים א ה, כו) "וה' נתן חכמה לשלמה", נתנה לו במתנה.
והביאו חכמים משל, היה מלך שאהב את אחד מיועציו יותר מדאי. פעם אמר לו המלך, אתה יודע שאני אוהב אותך הרבה, תבקש איזה מתנה אני אתן לך. האהוב התחיל לחשוב בדעתו אמר אם אני מבקש שאהיה שר, אני אהיה. אם אבקש להיות סגן שלו, אני אהיה. אלא אבקש דבר שהכל טפל לו. באותה שעה אמר למלך, כבודו בקש ממני שאבקש מתנה, ובכן אבקש שתתן לי הבת שלך לאשה. אמר לו המלך בכך אני רוצה, חייך הרי בתי בתוך ביתך. ומזה זכה לכל הכבוד האחר. והנמשל מובן, כמו שבקש שלמה החכמה שהכל תלוי בה כמו שאמר איוב (איוב כח, יז) "לא
יערכנה זהב וזכוכית, ותמורתה כלי פז". אם כן הצדיק הזה שכל ימיו עסק בתורה בודאי על ידה יזכה לחיי עולם הבא.
החכמה תחיה בעליה – מעשה
עוד הביאו חכמים מעשה בתלמיד חכם שהיה מלמד תלמידים ויצא תלמיד אחד שאינו הגון והיה לסטים בדרך, הורג בני אדם בדרכים ולוקח מה שיש להם והוא היה מתחבא בהרים הנוראים. פתאום הרב הזה נהפך עליו הגלגל והתחיל ללכת מעיר לעיר וממקום למקום לאסוף במה להתפרנס הוא ובני ביתו. פעם נכנס לאיזה פונדק שבו היו סוחרים שבאו לקנות או למכור סחורה, ריחמו עליו הסוחרים ונתנו לו סכום כסף ורצה לחזור לביתו. בחזרתו עבר דרך יער בעמק עכור, והנה רואה אדם אחד גבוה, ראשו בשמים. אחזתו רתת וחלחלה וכמעט פרחה נשמתו כי ידע כי עתה קרבה עת פקודתו. הוא בתוך הפחד והנה האדם הזה משתחוה לפניו בבכיה ואומר לו, רבי! אתה יודע שאני תלמיד שלך ואני רוצה שתברך אותי. הרב ראה זאת אך לא נכנס בלבו להאמין לו עד שהלסטים הזה הביא לו כמה הוכחות וסימנים ברורים, ורק אז חזרה נשמתו אליו ושמח שמחה גדולה כי הלסטים נהפך מאויב לאוהב. התחילו ביניהם לספר את כל הקורות אותם. ויהי כאשר גמרו לשוחח, קם הלסטים ואמר, רבי, עתה התודה! הרב בנפש בהולה שאל לו על מה זה. ענה לו הלסטים, הגיעה עת פקודתך. אמר לו הרב מה פשעי ומה חטאתי, השיב הלסטים, אין לך פשע ולא חטאת, אלא שזאת פרנסתי ופרנסת ביתי ואין אני עושה הבדל בין אויב לאוהב. הרב התחנן על נפשו עד שהתעייף והלסטים לא רצה לשמוע כלום, באותה שעה התרגז הלסטים ואמר לו לרב מפני שאתה מורי ורבי ולמדתני תורה בשביל כך ריחמתי עליך ואמרתי לך שתתודה, ועכשיו הזמן קצר ואני לא יכול לעצור.
ויהי כאשר ראה הרב כי כלתה אליו הרעה ואין מציל לו, החליט להתחכם ואמר לו, דע בני ותלמידי קיימא לן בתורה (גיטין לז:) לא שביק איניש היתירא ועביד איסורא [=לא עוזב אדם היתר ועושה איסור] אמר הלסטים, מה יצא לי מזה? ענה לו הרב, שכחת מה שכתוב (ברכות נח.) הבא להרגך השכם להרגו. אני אתן לך עצה שתהרוג אותי ולא יהיה לך שום עוון. אתה יודע שאני זקן ואין לי כח, עכשיו אתה תתכופף ואני אעשה כמו שאני רוצה להרוג אותך, ומיד תקום עלי ותתן לי מכה ותהרגני ואין לך שום עוון. הלסטים קיבל את העצה הזאת, באותה שעה הרים הרב תפלתו לשמים ויצעק כשופר בקול גדול, אנא ה' אלהים עשה איתי תשועה גדולה והצילני מהרשע הזה ותן בי כח להכותו עד מות, וכן היה. הרב לקח את המקל שלו ונתן לו מכה חזקה ונפל מפרפר. אחר כך לקח את הרובה שלו ותקע לו בלב ומת, כן יאבדו כל אויביך ה'. ונתקיים בו ברב (קהלת ז, יב) "החכמה תחיה בעליה".
מכאן אנחנו למדים כמה גדול כח החכמה שיש לה כח לזכות בן אדם בעולם הזה וג"כ בעולם הבא.
ונחזור למאמר שהתחלתי בו. באותו יום שמתו נדב ואביהו בני אהרן, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם! למה קרעת את הים לישראל, אמר להם הקדוש ברוך הוא השיבנו ה' אליך ונשובה. אבל יש פה שני שאלות, אחת של מלאכי השרת ושנית של מה שהשיב להם הקדוש ברוך הוא. ידוע מה שאמרו רבותינו בשעה שעמד משה על הים בזמן שיצאו ישראל ממצרים ורצה לקרוע אותו שיעברו בו ישראל, לא רצה הים ליקרע. אמר לו למשה אני גדול ממך שאני נבראתי ראשון ואתה אחרון. אמר לו משה אני יותר גדול ממך שאני הייתי במחשבה תחילה כמו שאומרים בפזמון לכה דודי של שבת – מראש מקדם נסוכה סוף מעשה במחשבה תחילה. זאת אומרת במעשה, אנחנו סוף. אבל במחשבה אנחנו תחילה, ומיד נקרע.
וזו השאלה ששאלו מלאכי השרת לקדוש ברוך הוא בשעה שמתו נדב ואביהו הכוונה של מלאכי השרת עכשיו שהמחשבה עיקר כמו שמצאנו בקריעת ים סוף, הרי גם אלעזר ואיתמר גם היום חושבים על משה ואהרן מתי ימותו ויכנסו במקומם, אם כן למה רק נדב ואביהו שחשבו מתו, ואילו אלעזר ואיתמר שחשבו לא מתו, אם המחשבה היא העיקר. על כן ענה להם הקדוש ברוך הוא, למה נדב ואביהו מתו, בגלל שלא חזרו בתשובה. אבל אלעזר ואיתמר חזרו בתשובה ובשביל כך לא מתו. ועכשיו כל השאלות ברורות.
ועכשיו נחזור לנושא "השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלוקיך". כבודכם יודע שנשמתו של אדם היא בתור פקדון בגוף של בן אדם. וכבודכם יודע שהנשמה יורדת נקייה מלמעלה וצריך להחזירה כמו שקבל אותה. וזה שרמז הכתוב השב תשיב לו את העבוט, דהיינו הנשמה ומתי בן אדם מחזיר אותה כבוא השמש – דהיינו העריב שמשו מן העולם הזה ושכב בשלמתו וברכך, דהיינו תחזירנה נקייה כמו שנתן לך, ואם נעשה כך אז וברכך, דהיינו נזכה לחיים עולם.
יהי רצון שתעלה נשמתו למקום שממנה חוצבה, ויבקש עלינו רחמים ועל כל עם ישראל, תם.