לפני שמעבירים הלאה: איך מזהים ידיעות כוזבות וזיופים בקבוצות הווטסאפ
שמועות, צילומי מסך מפוברקים וסרטונים ערוכים מתפשטים מהר. כך בודקים מידע לפני ששולחים אותו לקבוצת המשפחה או הקהילה.
כמעט כל ישראלי מכיר את הרגע: הודעה דחופה מגיעה לקבוצת המשפחה, לקבוצת ההורים או לקבוצת בית הכנסת, ובתוך דקות היא מועברת הלאה לעשרות קבוצות נוספות. לפעמים מדובר במידע חשוב ונכון. לפעמים זו שמועה, צילום מסך מזויף או סרטון ישן שהוצא מהקשרו. בתקופות של מתח ביטחוני, ידיעות כוזבות יכולות לגרום לבהלה, לפגוע באנשים ואף לסכן חיים. הבשורה הטובה היא שכמה הרגלים פשוטים מספיקים כדי לסנן את רוב המידע המטעה.
למה דווקא ווטסאפ הוא כר פורה לשמועות
בניגוד לאתרי חדשות או לרשתות חברתיות פתוחות, בווטסאפ המידע מגיע מאנשים שאנחנו מכירים וסומכים עליהם. כשבן דוד או שכן שולחים הודעה, אנחנו נוטים להאמין לה מבלי לשאול מאיפה היא הגיעה. בפועל, גם השולח לא תמיד יודע. ההודעה עברה דרך שרשרת ארוכה של העברות, וכל חוליה בשרשרת הוסיפה לה אמינות מדומה.
בנוסף, ההודעות בווטסאפ מוצפנות ופרטיות, ולכן קשה יותר לגורמים חיצוניים לתקן אותן או לסמן אותן כמטעות. התוצאה היא שידיעה כוזבת יכולה להמשיך לחיות ימים ושבועות אחרי שהופרכה. האחריות עוברת במידה רבה אל המשתמשים עצמם.
סימני אזהרה בתוכן ההודעה
יש כמה סימנים שחוזרים שוב ושוב בהודעות מטעות. הראשון הוא דחיפות מוגזמת: "תעבירו לכולם מיד", "זה עוד לא פורסם", "מקור בכיר אמר לי". השני הוא היעדר מקור ברור: אין שם של גוף רשמי, אין קישור לפרסום מוסמך, ואין פרטים שניתן לבדוק. השלישי הוא ניסוח רגשי מאוד, שנועד לעורר פחד, כעס או התרגשות.
סימן נוסף הוא שגיאות כתיב חריגות, ניסוח מוזר או שימוש בלוגו של גוף רשמי בצורה לא מדויקת. צילומי מסך של "מסמכים פנימיים" או של הודעות מגורמי ביטחון הם קלים מאוד לזיוף. אם ההודעה טוענת להציג מידע רשמי, סביר שהוא יפורסם גם בערוץ הרשמי של אותו גוף.
סרטונים ותמונות: ישנים, ערוכים ומפוברקים
אחד הסוגים הנפוצים של מידע מטעה הוא סרטון אמיתי שצולם במקום אחר או בזמן אחר. סרטון של פיצוץ במדינה אחרת, תמונה מאירוע לפני כמה שנים או קטע ממשחק מחשב מוצגים כאילו הם מתעדים משהו שקורה עכשיו בישראל. כדאי לשים לב לפרטים: שלטים, שפה, מזג אוויר, לבוש ורכבים, שאינם תואמים את מה שנטען.
בשנים האחרונות נוספו לזה גם תמונות וקטעי קול שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית. הקלטה שנשמעת כמו קולו של פוליטיקאי או של איש ציבור עלולה להיות מזויפת לחלוטין. כשמשהו נשמע מפתיע מדי, קיצוני מדי או מושלם מדי, זה הזמן לעצור. ניתן לבצע חיפוש תמונה הפוך במנועי חיפוש כדי לבדוק אם התמונה פורסמה בעבר בהקשר אחר.
שלושה צעדים לפני שלוחצים על העבר
אין צורך להיות עיתונאי חוקר כדי לבדוק מידע בסיסי. שלושה צעדים פשוטים מסננים את רוב המקרים:
- לבדוק את המקור: האם הידיעה מופיעה באתר או בערוץ רשמי של הגוף הרלוונטי, או לפחות בכמה כלי תקשורת מבוססים
- לבדוק את התאריך וההקשר: האם הסרטון או התמונה באמת חדשים, והאם הם מתארים את מה שנטען
- לחכות כמה דקות: ידיעות אמיתיות וחשובות מתפרסמות במהירות בערוצים מוסמכים, ושמועות בדרך כלל מופרכות תוך זמן קצר
אם לא ניתן לאמת את המידע, הדרך האחראית היא פשוט לא להעביר אותו. אפשר גם לשאול בעדינות את השולח מאיפה ההודעה הגיעה.
בתקופות חירום: אחריות כפולה
בזמנים של מתיחות ביטחונית, מידע כוזב עלול להיות מסוכן במיוחד. שמועות על אירועים שלא קרו מפחידות ציבור שלם, ופרסום מידע על מיקום כוחות או על פגיעות עלול לסייע לגורמים עוינים. גם שמות של נפגעים שמופצים לפני הודעה רשמית למשפחות גורמים לכאב רב ומיותר.
במצבים כאלה, הכלל הוא להסתמך רק על הודעות פיקוד העורף, דובר צה״ל והרשויות הרשמיות. גם אם נדמה שההודעה תעזור למישהו, עדיף להפנות אותו למקור המוסמך במקום להעביר צילום מסך שאין לו מקור. מנהלי קבוצות קהילתיות יכולים לקבוע כללים ברורים, למשל שבזמן חירום מותר לשתף רק מידע מערוצים רשמיים.
לחנך את הילדים והמבוגרים לאוריינות מידע
בני נוער חשופים לכמויות עצומות של תוכן, והם לא תמיד מבחינים בין פרסומת, דעה, בדיחה וידיעה. שיחה פתוחה בבית על איך בודקים מידע, ודוגמאות ממקרים שבהם התברר שידיעה הייתה כוזבת, מלמדות יותר מכל הרצאה. גם הורים וסבים, שלעיתים פחות מנוסים בעולם הדיגיטלי, יכולים להרוויח משיחה כזו.
כדאי להפוך את הבדיקה להרגל משפחתי, ולא לנזוף במי שהעביר שמועה. המטרה היא לבנות תרבות שבה שואלים "מאיפה זה?" בלי להתבייש, ושבה תיקון של מידע שגוי נתפס כמעשה אחראי ולא כהשפלה.
מה עושים כשכבר העברתם ידיעה כוזבת
זה קורה לכולם. אם התברר שהודעה ששלחתם הייתה שגויה, הדבר הנכון הוא לכתוב בקבוצה תיקון קצר וברור, בלי להתבייש. אפשר למחוק את ההודעה המקורית, אבל חשוב לא להסתפק במחיקה, כי ייתכן שחברי הקבוצה כבר העבירו אותה הלאה. תיקון גלוי מאותו אדם ששלח את השמועה הוא אחד הכלים היעילים ביותר לעצור את ההתפשטות שלה.
כדאי גם לשים לב לאפשרויות שהאפליקציה עצמה מציעה: סימון של הודעות שהועברו פעמים רבות, הגבלה על מספר הקבוצות שאפשר להעביר אליהן בבת אחת ואפשרות לדווח על תוכן פוגעני. הכלים האלה אינם מושלמים, אבל הם מזכירים לנו שהודעה שהגיעה דרך שרשרת ארוכה ראויה לבדיקה נוספת לפני שמפיצים אותה הלאה.
בעידן שבו כל אחד הוא גם מפיץ של מידע, האחריות על מה שעובר בקבוצות שלנו מוטלת על כולנו. כמה שניות של בדיקה, קצת ספקנות בריאה ונכונות לא להעביר הודעה שאין לה מקור, יכולות למנוע בהלה, לשמור על שמם הטוב של אנשים ולהפוך את המרחב הדיגיטלי של המשפחה והקהילה לבטוח ואמין יותר.
