Blog

נבואות על הגאולה בספר ישעיה

ישעיהו פרק יא

(א) ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה: (ב) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה': (ג) והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח: (ד) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע: (ה) והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו:

(ו) וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם: (ז) ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן: (ח) ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה: (ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים:

(י) והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנחתו כבוד: (יא) והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים: (יב) ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ:

(יג) וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים: (יד) ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את בני קדם אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:

(טו) והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים: (טז) והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלתו מארץ מצרים:

ישעיהו פרק יב

(א) ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני: (ב) הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה: (ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה:

(ד) ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו: (ה) זמרו ה' כי גאות עשה <מידעת> מודעת זאת בכל הארץ: (ו) צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל:

ישעיהו פרק כה

(א) ה' א-להי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן: (ב) כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה: (ג) על כן יכבדוך עם עז קרית גוים עריצים ייראוך: (ד) כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מזרם צל מחרב כי רוח עריצים כזרם קיר: (ה) כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב זמיר עריצים יענה:

(ו) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים: (ז) ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים:

(ח) בלע המות לנצח ומחה אד-ני ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר: (ט) ואמר ביום ההוא הנה א-להינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:

(י) כי תנוח יד ה' בהר הזה ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן <במי> במו מדמנה: (יא) ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השחה לשחות והשפיל גאותו עם ארבות ידיו: (יב) ומבצר משגב חומתיך השח השפיל הגיע לארץ עד עפר:

ישעיהו פרק כז

(א) ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים: ס

(ב) ביום ההוא כרם חמר ענו לה: (ג) אני ה' נצרה לרגעים אשקנה פן יפקד עליה לילה ויום אצרנה: (ד) חמה אין לי מי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד: (ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי: (ו) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה:

(ז) הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרגיו הרג: (ח) בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים: (ט) לכן בזאת יכפר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו בשומו כל אבני מזבח כאבני גר מנפצות לא יקמו אשרים וחמנים: (י) כי עיר בצורה בדד נוה משלח ונעזב כמדבר שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעפיה: (יא) ביבש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו:

(יב) והיה ביום ההוא יחבט ה' משבלת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל:

(יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם:

ישעיהו פרק לה

(א) יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת: (ב) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו:

(ג) חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו: (ד) אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם:

(ה) אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה: (ו) אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה:

(ז) והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא: (ח) והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הלך דרך ואוילים לא יתעו:

(ט) לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים: (י) ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה:

ישעיהו פרק מט

(ז) כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך: (ח) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות: (ט) לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו על דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם: (י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם: (יא) ושמתי כל הרי לדרך ומסלתי ירמון: (יב) הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים: (יג) רנו שמים וגילי ארץ <יפצחו> ופצחו הרים רנה כי נחם ה' עמו ועניו ירחם:

(יד) ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני: (טו) התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך: (טז) הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד: (יז) מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו: (יח) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה: (יט) כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך: (כ) עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר לי המקום גשה לי ואשבה: (כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם:

(כב) כה אמר אדני ה' הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על כתף תנשאנה: (כג) והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו קוי: (כד) היקח מגבור מלקוח ואם שבי צדיק ימלט: (כה) כי כה אמר ה' גם שבי גבור יקח ומלקוח עריץ ימלט ואת יריבך אנכי אריב ואת בניך אנכי אושיע: (כו) והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגאלך אביר יעקב:

ישעיהו פרק נב

(א) עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא: (ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם <התפתחו> התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון:

(ג) כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו: (ד) כי כה אמר אדני ה' מצרים ירד עמי בראשנה לגור שם ואשור באפס עשקו: (ה) ועתה <מי> מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם <משלו> משליו יהילילו נאם ה' ותמיד כל היום שמי מנאץ: (ו) לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני: (ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך: (ח) קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון: (ט) פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה' עמו גאל ירושלם: (י) חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו:

(יא) סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה הברו נשאי כלי ה': (יב) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל:

(יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד: (יד) כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם: (טו) כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו:

ישעיהו פרק נד

(ז) ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך: (ח) בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך ה':

(ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך: (י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה':

(יא) עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים: (יב) ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ:

ישעיהו פרק נה

(יב) כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף: (יג) תחת הנעצוץ יעלה ברוש <תחת> ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת: \

ישעיהו פרק נו

(ו) ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שמר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי: (ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים: (ח) נאם אדני ה' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו:

ישעיהו פרק נט

(כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה': (כא) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם:

ישעיהו פרק ס

(א) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח: (ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה: (ג) והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך:

(ד) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך בניך מרחוק יבאו ובנתיך על צד תאמנה: (ה) אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך: (ו) שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כלם משבא יבאו זהב ולבונה ישאו ותהלת ה' יבשרו: (ז) כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר: (ח) מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם:

(ט) כי לי איים יקוו ואניות תרשיש בראשנה להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם לשם ה' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך: (י) ובנו בני נכר חמתיך ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך: (יא) ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים: (יב) כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרב יחרבו: (יג) כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד: (יד) והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל: (טו) תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור: (טז) וינקת חלב גוים ושד מלכים תינקי וידעת כי אני ה' מושיעך וגאלך אביר יעקב: (יז) תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל ושמתי פקדתך שלום ונגשיך צדקה: (יח) לא ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבוליך וקראת ישועה חומתיך ושעריך תהלה: (יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך: (כ) לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך:

(כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר <מטעו> מטעי מעשה ידי להתפאר: (כב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה:

ישעיהו פרק סא

(א) רוח אדני ה' עלי יען משח ה' אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח: (ב) לקרא שנת רצון לה' ויום נקם לאלהינו לנחם כל אבלים: (ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר: (ד) ובנו חרבות עולם שממות ראשנים יקוממו וחדשו ערי חרב שממות דור ודור: (ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם: (ו) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו: (ז) תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם: (ח) כי אני ה' אהב משפט שנא גזל בעולה ונתתי פעלתם באמת וברית עולם אכרות להם: (ט) ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה':

(י) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה: (יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן אדני ה' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים:

ישעיהו פרק סב

(א) למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער: (ב) וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו: (ג) והיית עטרת תפארת ביד ה' <וצנוף> וצניף מלוכה בכף אלהיך: (ד) לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ה' בך וארצך תבעל: (ה) כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך: (ו) על חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את ה' אל דמי לכם: (ז) ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ: (ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו: (ט) כי מאספיו יאכלהו והללו את ה' ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי:

(י) עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים: (יא) הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו: (יב) וקראו להם עם הקדש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה:

ישעיהו פרק סה

(א) נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל גוי לא קרא בשמי: (ב) פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההלכים הדרך לא טוב אחר מחשבתיהם: (ג) העם המכעיסים אותי על פני תמיד זבחים בגנות ומקטרים על הלבנים: (ד) הישבים בקברים ובנצורים ילינו האכלים בשר החזיר <ופרק> ומרק פגלים כליהם: (ה) האמרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך אלה עשן באפי אש יקדת כל היום: (ו) הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם: (ז) עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו אמר ה' אשר קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני ומדתי פעלתם ראשנה <על> אל חיקם:

(ח) כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל: (ט) והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי וירשוה בחירי ועבדי ישכנו שמה: (י) והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני: (יא) ואתם עזבי ה' השכחים את הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך: (יב) ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם ותעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרתם:

(יג) לכן כה אמר אדני ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו: (יד) הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו: (טו) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי והמיתך אדני ה' ולעבדיו יקרא שם אחר: (טז) אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כי נשכחו הצרות הראשנות וכי נסתרו מעיני: (יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב: (יח) כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש: (יט) וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה: (כ) לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל: (כא) ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים: (כב) לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי: (כג) לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם: (כד) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע: (כה) זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר ה':.

המשיח לפי התנ"ך

דמותו של המשיח

ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ושפט בצדק דלים והוכי

ח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע והיה צדק אזור מתניו והאמונה אגור חלציו.

ישעיה יא, א-ה

בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים

ישעיה ע, יא

הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד

ישעיה נב, יג

ימות המשיח

א. בנין בית המקדש

ונתתי את משכני בתוכם לעולם וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם.

יחזקאל לז, כו-כח. ראה גם יחזקאל פרק מ ואילך והשווה ישעיה ב, בב. קיבוץ נדחי ישראלבימות המשיח יתקבצו כל גלויות ישראל:

ושב ה' אלקיך את שבותך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך

דברים ל, ג-ד

והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים, ומפתרוס ומכוש ומעילם, ומשנער ומחמת ומאיי הים. ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ… והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור, כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים

ישעיה יא, יא-יב, טז

אל תירא כי אתך אני; ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך. אמר לצפון – תני, ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ.

ישעיה מג ה-ו

ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו… ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלקיך.

עמוס ט יד-טו

לכן, הנה ימים באים נאום ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים; כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את ורע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, וישבו על אדמתם.

ירמיה כג ז-ח

עתה אשיב את שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל, וקנאתי מקם קדשי… בשובבי אותם מן העמים וקבצתי אותם מארצות אויביהם… וידעו כי אני ה' אלקיהם בהגלותי אותם אל הגוים וכנסתים אל אדמתם, ולא אותיר עוד מהם שם. ולא אסתיר עוד פני מהם, אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל…

יחזקאל לט כה כז- כט

והיה ביום ההוא יחבוט ה' משבולת הנהר עד נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם.

ישעיה כז, יב-יג
מקורות נוספים לקיבוץ גלויות הם: ישעיה מט, ח-ט; ס, ד. ירמיה ל, ב; לא, ז. יחזקאל לד, יא-יג; לז, כא. זכריה ח, ז-ח ועוד.

הבטחה אלוקית זו של שיבת עם ישראל איננה מותנית בתנאים כלשהם היא תתרחש אפילו אם העם אינו רוצה לשוב:והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים: נחיה כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן. חי אני נאום אדני ה' אם לא ביד חזקה ובגרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ביד חוקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה… והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית… כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאום אדני ה' שם יעבדני כל בית ישראל… בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפצתם בם, ונקדשתי בכם לעיני הגוים. וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאבותיכם.יחזקאל כ, לב-לז מ-מבלכן אמור לבית ישראל כה אמר אדני ה': לא למענכם אני עושה, בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם. וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאום אדני ה' בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם.יחזקאל לו, כב-כהג. הקץ לרע ולחטאים

בימות המשיח יבוא הקץ לרע ולחטאים:

ולא יטמאו עוד בגילוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם…

יחזקאל לז, כג

שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.

צפניה ג, יג

והיה ביום ההוא אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים [נביאי השקר] ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ

זכריה יג ב

כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש… אשר לא יעזוב להם שרש וענף.

מלאכי ג, יט

ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ…

ישעיה ס, כאבימים ההם ובעת ההיא נאום ה' יבוקש את עון ישראל ואיננו, ואת חטאות יהודה – ולא תמצאנה…ירמיה נ, כד. ידיעת ה' והכרתוימות המשיח יהוו תקופה אשר בה תשרור תחושה, הכרה וידיעה כלל עולמית של בורא ומנהיג העולם, הקב"ה:

ומלאה הארך דעה את ה' כמים לים מכסים.

ישעיה יא ט וראה חבקוק ב יד

ונגלה כבוד הי וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר.

ישעיה מ ה

ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך:

ישעיה ל, כ

כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.

ישעיה נב ח

נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

ירמיה לא לב-לגרוח אלוקים תנוח על העם רוח אשר תעורר את לבם להתנבא:

אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי.

יואל ג, א-בה. העולם כולו עובד את השםמשיח יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד:כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד.צפניה ג טנכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו המלך המשיח מדרכיו ונלכה באורחותיו; כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושליםישעיה ב ב ג מיכה ד א בוהיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.זכריה יד טוהיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות.זכריה יד טזו. שלום ואחדותהידיעה העמוקה והאמיתית את ה' תסיר מלנו וממוחו של האדם את כל אותן התכונות הרעות הגורמות לפירוד הלבבות ולמלחמות תהיה זו תקופה של שלום ורעות הן בארץ הקודש (ראה ויקרא כה, יח-יט; כו, ה. ירמיה כג, ו; לג, טז. יחזקאל כח, כו; לד, כה-כח. יואל ד, יז.) והן בעולם כולו:…וכתתו תרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. [וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד…]ישעיה ב, ד. מיכה ד, ג [ד, ד]וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטחהושע ב כונכרתה קשת מלחמה ודבר המלך המשיח שלום לגויםזכריה ט יצורת חיים חדשה זו של האנושות תבוא לידי ביטוי גם בעולם החי:וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ושל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם. ופרה ודוב תרענה יחדיו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

ישעיה יא ו-ט

וזאב וטלה ירעו כאחד, ואריה כבקר יאכל תבן, ונחש עפר לחמו. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, אמר ה'.

ישעיה סה, כה, ראה גם הושע ב, כז. תחיית המתים

יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך.

ישעיה כו יט

הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי. ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי נאום ה'.

יחזקאל לז יב יד

ורבים מישיני עפר יקיצו.

דניאל יב בח. הקץ למחלות ולמוות; תקופה מאושרתימות המשיח הם תקופה של אושר מירבי הן בגשמיות והן ברוחניות כולם יתרפאו (בראשית רבה, כ, ה). העיוור החרש האילם החיגר וכל מי שסובל ממום או ממוגבלות כלשהי – כולם יתרפאו:

או תפקחנה עיני עורים ואוני חרשים תפתחנה או ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם

ישעיה לה ה והמוות עצמו יפסק:

בלע המות לנצח ומחה אדני ה' דמעה מעל כל פנים.

ישעיה כה חהחיים יהיו קלים ונוחים צרכנו הגשמיים יסופקו על ידי אחרים.

ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם.

ישעיה סא ההארץ תגלה פוריות מדהימה ותוציא שפע עצום של יבול:

וישם מדברה [של ציון] כעדן וערבתה כגן ה'.

ישעיה נא ג

וקראתי אל הדגן והרביתי אותו… והרביתי את פרי הארך ותנובת השדה

יחזקאל לו כט-ל

ונגש הורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל הגבעות תתמוגגנה…

עמוס ט יג, השוה ויקרא כו, ה; יואל ד, יח. ראה גם הושע ב, כג

החובה לחכות לגאולה

כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבוא לא יאחר

חבקוק ב ג

לכן חכו לי נאום ה' ליום קומי לעד כי משפטי לאסוף גוים לקבצי ממלכות לשפוך עליהם ועמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ

צפניה ג ח

אשרי כל חוכי לו

ישעיה ל יח

לתבוע את ביאת המשיח

כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים

הושע ג ד ה.

[סנהדרין צח-צט] – יש משיח לישראל

אורך ימות המשיח

[צט, א] תניא, רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר [תהלים צ"ה] ארבעים שנה אקוט בדור.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר [ישעיהו כ"ג] והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד. איזהו מלך מיוחד – הוי אומר זה משיח.

רבי אומר: שלשה דורות, שנאמר [תהלים עב, ה] ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.

רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה [ימחול לו הקב"ה] לרבי הילל! חזקיה אימת הוה? בבית ראשון. ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר [זכריה ט'] גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות.

להמשך הסוגיא

רש"י

אקוט בדור – אקח ישראל ואמלוך עליהם, כמו נקטיה. ארבעים שנה אקוט בדור – בדור קטן של ארבעים שנה שהוא משונה מדורות שלפניו, ומסתמא היינו משיח ששינוין גדולים יהיו בדורו, ופשטיה דקרא מיהא גבי מתי מדבר, אבל מדכתיב אקוט – משמע אף להבא היה מתנבא.

מיוחד – חשוב.

ה"ג: רבי אומר שלשה דורות שנאמר ייראוך עם שמש – כלומר בהדי משיח שכתב בו (תהלים עב, יז) לפני שמש ינון שמו ייראוך ישראל, ולפני ירח – לפני מלכות בית דוד שנמשל כירח כדכתיב (תהלים פט, לח) כירח יכון עולם וגו' כמו כן ייראוך דור דורים, דור – אחד, דורים – שנים, הרי שלשה.

אין להם משיח לישראל – אלא הקדוש ברוך הוא ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו.
[צח, א] אין משיח לישראל – שחזקיה היה משיח ועליו נאמרו כל הנבואות אצמיח קרן לבית ישראל ועמד ורעה בעוז ה'.

שרי ליה מריה – ימחול לו הקדוש ברוך הוא, שאמר דברים אשר לא כן.
ואלו זכריה מיהא מתנבא על משיח בבית שני
 – דכתיב בתרי עשר הנה מלכך יבא לך וגו' ולאו היינו זכריה בן יהוידע הכהן שניבא בבית ראשון, אלא זכריה בן ברכיה שהיה במלכות דריוש.

חידושי הר"ן

רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה – אין כוונת רבי אליעזר למעט בכבודן של ישראל אלא להרבותו לפי שידוע הוא שימות המשיח הם מדרגה לתחיית המתים וסובר שאחר ארבעים שנה לימות המשיח יהיה זמן תחיית המתים.

חידושי אגדות מהרש"א

ארבעים שנה, שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור. דקרא איירי במשיח דכתיב לעיל מיניה היום אם בקולו תשמעו וגו' דהיינו היום אתי משיח אם בקולו תשמעו כדאמרינן לעיל. ואמר אל תקשו [לבבכם כמריבה] דהיינו לדורו של משיח אמר כן שלא יקשו לבבם כמריבה וגו'. אשר נסוני אבותיכם וגו' דהיינו כמו שעשו אבותיכם דור המדבר. ועל אותו דור של משיח אמר בלשון להבא אקוט בדור וגו' כפירוש רש"י וק"ל.

ארבעים שנהמשום דאילו לא חטאו במדבר במרגלים היו באים מיד לארץ ישראל לטובתן ואלו ארבעים שנים ששהו שם בעינוי ורעבון ימלא להם הקב"ה לימות המשיח דמדה טובה מפי הקב"ה אינה חוזרת, והיינו שמחנו לימות המשיח כמו השנים שראינו רעה במדבר. .

שבעים שנה . . איזהו מלך מיוחד – הוי אומר זה משיח – עיין פירוש רש"י [דפירש מיוחד היינו חשוב]. ויותר נראה לפרש כפשטיה מיוחד – [מלשון יחיד] שלא יהיה שום מלך בעולם הזה רק מלך המשיח כמו שכתוב בכמה מקומות וגם דוד המלך לא יהיה רק נשיא לגביה. ותלה חורבנה של צור בביאת המשיח כדאמרינן לא נתמלאכה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכשזה קם זה נופל.

שלשה דורות . . דור דורים – המזמור הזה מתחיל לשלמה א-להים וגו' אבל רוב דברי המזמור לא נתקיימו עד ביאת המשיח והאי קרא נמי יראוך עם וגו' על ימות המשיח נאמר שיהיה אז יראת ה' בעולם בתפלה . . ואמר שזה יהיה דור דורים היינו ג' דורות. והיינו משום דמלכות בית דוד לא היה ג' דורות בשלימות דבימי רחבעם נחלקה מלכותו אבל לימות המשיח קאמר שיהיה מלכותו שלֵמה ג' דורות.

אין משיח לישראל – פירש רש"י שלא יהיה להם גואל אלא הקב"ה בעצמו. דודאי כמה וכמה נבואות הן בנביאים שלא נתקיימו עד בוא זמן הגאולה, ורבי הלל ודאי דמודה בזה, והיינו דהקב"ה בעצמו יגאל אותן. ולכך לא קאמר רב יוסף שרא ליה מרא כו' אלא מהאי קרא דזכריה דמפורש ביה ביאת המשיח הנה מלכך וגו' עני ורוכב כו' ודו"ק.

חידושי אגדות מהר"ל

רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה – כי סבירא ליה לרבי אליעזר כי המשיח אינו רק [=אלא] שיוציא אותם מן הגליות, ואחר שהוציא אותם מן הגליות יהיה הקב"ה בעצמו ובכבודו מנהיג את ישראל. ודבר זה יהיה עוד מעלה יותר, רק כי עיקר ההוצאה מן הגלות הוא על ידי משיח. ולכך ימי המשיח ארבעים שנה כי תהיה ההוצאה מן הגלות עד שיבאו לכלל מנוחה והשקט ארבעים שנה, כמו שהיו כשיצאו ממצרים שהיו ארבעים שנה במדבר עד שבאו לכלל מנוחה.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר והיה ביום ההוא ונשכחת צֻר שבעים שנה כימי מלך אחד – מאי ענין צור למלך המשיח? רק שהכתוב אומר כי תהיה נשכחת צור כימי מלך אחד רצונו לומר, המלך שהוא מיוחד ויש לו המשך מלכות כראוי וכך יהיה נשכחת צור. ומכל מקום למדנו מקרא כי המשך המלכות שראוי אל המלך ראוי שיהיה שבעים שנה, ואין מי שראוי למלכות כמו מלך המשיח. ולכך אמר כימי מלך אחד – זהו מלך המשיח, ולפיכך אי אפשר שתהיה מלכותו של משיח פחות מן שבעים שנה שאם לאו כן יהיה מלכותו חסר.

רבי אומר: שלשה דורות – שלשה דורות נחשב כמו דור אחד כדכתיב לי ולניני ולנכדי והם ג' דורות דהיינו הוא ובנו ובן בנו יהיה מלכותו, ואם לאו כן היה מלכותו חסר כי עד ג' דורות מלכות אחד:

אין משיח לישראל – חס ושלום לא היה כופר במשיח, אבל היה סובר כי ה' יתברך יגאל אותם בעצמו . ואי תימה, אם כן אמאי קאמר שרי ליה מריה? דאין זה קשיא דכל מי שאמר דבר ויראה סתירה מבוארת בכתוב נאמר עליו שרי ליה מריה ודבר זה מצאנו גם כן בשאר מקומות.

תדע לך דהא למאן דאמר ימי המשיח מ' שנה או ג' דורות מה יהי' אחר כך? אלא אחר שכלו ימי המשיח יהיה ה' יתברך מנהיג אותם או שישפוך רוחו על כל בשר ויהיו כולם חכמים כולם נבונים כולם יודעים התורה. וכך הוא דעת הילל אין משיח לישראל רצונו לומר כי יהיו נגאלים על ידי ה' יתברך.

ואל תאמר כלל כי לדעת הילל היו כל הבטחות הטובות נאמר על חזקיהו חס ושלום שלא היו הטובות בימי חזקיה כל כך. אך רצונו לומר כי לא יהיה משיח לישראל כי מעלת המשיח, מעלה מיוחדת מצד המלכות שיהיה מלך שה' יתברך מפיל שונאיו לפניו, וקאמר שדבר זה לא יהיה לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה כי חזקיה היה מלך שהיה מפיל שונאיו לפניו, אבל ה' יתברך יגאל אותם בעצמו ולא יהיה על ידי מלך. וכמו דסבירא להו להנך תנאי שיהיה אחר דורו של המשיח, כך סבירא להילל שיהיה בתחלה הגאולה ולכך קבע דברי הילל אחר דבריהם והפסיק בדברי הנך תנאי דאמרי כי ימות המשיח גדול מאוד, כדלקמן.

יושר לבב (רבי רפאל עמנואל חי ריקי – אמשטרדם ה'תצ"ז)

ימות המשיח ארבעים שנה . . שבעים שנה . . שלשה דורות [בהמשך הסוגיא יש עוד דעות בזה, ראה לקמן] – וירצו לומר דשינוי השלוה והשקט והשמחה שיהיה בימות המשיח מהטילטול והטירוד והעצב של הגלות יהיה כל כך גדול שיהיה נרגש כל אותן השנים למר כדאית ליה ולמר כדאיתי ליה ומשם ואילחך שכבר הורגלנו בו לא יהיה חשוב בעינינו כדבר חדש ולכן לא נקראנו עוד בשם ימות דמשיח.

ואתו לאפוקי מדרבי הלל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה כדאיתא בש"ס כלומר דסבירא ליה שישראל לא יזכור שנוי ימות המשיח בבואו כי לא תהיה השמחה רבה בו בענין שיכירו שינוי גדול בין ימי הגלות לימות המשיח על דרך מאי דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שכל השינוי הרב וההבטחה הגדולה והשמחה היתרה וכיוצא שהבטיח הקב"ה לישראל בביאת המשח כבר אכלוהו בימי חזקיהו שהוא היה משיח וסנחריב גוג ומגוג אלו לא קטרגה מדת הדין אז כמו שאמרו רז"ל . . ואלו החכמים אתו לאפוקי מיניה דסבירא להו שמה שאכלו אז אינו עלה להם מן החשבון מאחר שסוף סוף לא נתגלה למשיח מפני קטרוג מדת הדין — והטוב ההוא הבטיחו הא-ל להשפיעו לימות המשיח דוקא, וכדאקשיה ליה רבי יוחנן [לפי גירסתינו יוסף] לר' הלל מן הפסוק שהבטיח הנביא שהיה אחר חזקיהו לישראל רוב שמחה וטובה מרובה דכתיב ביה גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונשע וגו' . .

ורבי הלל אפשר דמהפסוק ההוא מביא ראיה לדבריו שלא יבא משיח לישראל ביד רמה דהא כתיב בו עני ורוכב על חמור ובפירוש אמרו רז"ל זכו עם ענני שמיא כבר איניש לא זכו עני ורוכב על חמור ותיבת לך גם כן מפרש ליה על פי דרכו שלא יבא ביד רמה למלוך על האומות כי אם להיות מלך על ישראל להוציאם משעבוד מלכיות וכמאמר שמואל הנ"ל אין בן עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות ולכן יפה עשה רבי יוסף שאמר לו שארי ליה מאריה דרך כבוד כי אדם גדול היה ולא היה הוא ב"מ כופר בביאת המשיח במימרא זו דמודה היה בה ככל איש ישראל דלא קאמר אין משיח בא שכבר בא בימי חזקיהו אלא אמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו וכוונתו כדאמרן. [בית שני חדר ד' פרק ב]

אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל . . הנה מלכך יבוא לך – . . בתיבת לך סתר ר' יוחנן [לפי גירסתינו יוסף] פירוש אחר המתפרש בדברי ר' הלל והוא שאין משיח לישראל אלא לשמו הגדול המחולל בגוים יבא כי הבטחתו לישראל כבר אכלוהו בימי חזקיהו כדאמרן ואחריו לא עשו מצות שיהיו ראוים שיבא משיח להם ביד רמה בשבילם, אמר לאו שארי להיה מאריה על כי בלשונו הסתום נתן מקום לאפיקורוסים לטעות ולכפור בביאת המשיח ועוד שנגע בכבוד ישראל היפך מה שכתוב אחר חזקיה בתיבת לך דמשמע לישראל. [שם]

חתם סופר

אין משיח לישראל – האומר אין משיח וקים ליה כרבי הלל הרי הוא כופר בכלל התורה דכיילי אחרי רבים להטות כיון שרבו עליו חכמי ישראל ואמרו דלא כוותיה שוב אין אדם ראוי להמשך אחריו. כמו על דרך משל במקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות פחמין לעשות ברזל לצורך מילה (שבת קל, א) ואחר דאיפסקא הלכתא על פי רבים מחכמי ישראל דלא כוותיה העושה כן בשבת בעדים והתראה סקול יסקל ולא מצי למימר קים לי כרבי אליעזר.

ילקוט אליעזר (הרב אליעזר זוסמאן סופר / פאקש תרנ"ז) עמ' פה

אין משיח לישראל – בבראשית רבה (פרשה צ"ח) איתא: אמר רב חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה יא) אליו גוים ידרושו – לא ישראל. אם כן למה מלך המשיח בא ומה הוא בא לעשות, לכנס גליותיהן של ישראל, וליתן להם שלשים מצות. וזהו כוונת המאמר אין משיח לישראל – כבר אכלוה בימי חזקיה: גם בלא ביאת משיח יוכל להיות כי מלאה הארץ דעת ה', כי כבר היה זאת בימי חזקיה כל ישראל בקיאים בדיני טהרה. עם כל זה אמר רב יוסף שרי ליה מריה, כי למדריגה גדולה צריך משיח (עי' באמרי שפר דף ס"ח).

ובספר ישועות משיח פירש אין משיח לישראל ולא אמר אין בן דוד בא, אבל רצה להודיע שלא יבא משיח בזכות ישראל כלומר בזמן האפשרות שזכרתי ולזה אמר אין להם משיח רצונו לומר אין להם שביא בזכותם לפי שנתמעטו זכיותיהם בעבור נס שנעשה בימי חזיקה במפלת סנחריב, וזה שכבר אכלהו – זכותם, אבל יבא בזמן ההכרח שהוא עת הגזור כמו שנא' אני ה' בעתה אחישנה, ורב יוסף אמר שיכפר ה' על זה, כי זכריה היה בבית שני אמר בפירוש גילי בת ציון הנה מלכך ביא לך, רצונו לומר בזכותך יבא.

אהבת הקדמונים (הרב יקותיאל אריה קאמלהאר – בילגוריי תרח"ץ) עמ' צ

ימות המשיח ארבעים שנה . . שבעים שנה – . . הוא דבר פלא, האם על זמן קצר ייחל ישראל כאלפים שנה בגלות? אבל הוא הדבר אשר דברנו, דפליגי על ראשית "ימות המשיח" שהם רק הכנה להאושר המקווה שאז יתקימו הבטחות כל הנביאים בעצם תומן – "באחרית הימים"; על זה הזמן הראשון פליגי, חד אמר דלא יארכו "ימות המשיח הראשונים" רק ארבעים שנה, שבמשך הזמן הזה כבר יהיו ישראל ראוים לקבל פני משיח בן דוד עם כל בחינותיו, ולקבל כל הטובות הנפלאות שהבטיחו הנביאים על אחרית הימים, וחד אמר, שבעים שנה יארכו ימות המשיח הראשונים, הזמן של משיח בן יוסף, להכין את לבב ישראל לאביהם שבשמים, באופן שיהיו ראוים לכל הנחמות והיעודים הנפלאים של באחרית הימים.

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור – דהנה "לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין" (עבודה זרה ה,ב), וביאר רש"י "שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה" (רש"י עה"פ דברים כט, ו). ואין הכוונה לרב בשר ודם דוקא אלא גם להקב"ה, שהרי הדבר נלמד מהפסוק "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר גו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת גו' עד היום הזה" (דברים כט, ג-ד) וביאר רש"י שם לב לדעת – להכיר את חסדי הקב"ה ולהדבק בו".

לכן, בימות המשיח שתהיה שלימות ההכרה בהקב"ה כמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר", וכמו כן בלימוד התורה יתגלה אז תורת של משיח, שהיא באין ערוך לגמרי לתורת עולם הזה (קהלת רבה פי"א, ח), דרושים לכך ארבעים שנה כדי שנוכל לרדת ל"סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו". [על פי שיחת ש"פ עקב תשמ"ד – בלתי מוגה (אות יג-יד). ועי' בשיחת האזינו תשמ"ה סי"ד – דדיעות אלו בסוגיין רומזין לדרגות ותקופות השונות שיהיו בימות המשיח].

שלשה דורות – יש לקשר זה עם מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק "והמשיח ימות וימלוך בנו תחתיו ובן בנו, וכבר ביאר הנביא את מיתתו לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ויאריך מלכותו ימים רבים עד מאד, ויארכו חיי בני האדם גם כן לפי שכשיסורו הדאגות והיגונות יארכו ימי האדם, ואין לתמוה שתתקיים מלכותו אלפים מן השנים, לפי שהחכמים אמרו כי הקיבוץ הטוב כשיתקבץ לא במהרה יפריד." (המלך במסיבו ח"ב עמ' רנ. וראה בשיחת תשמ"ה הנ"ל. ויומתק ע"פ דברי המהרש"א לעיל ד"ה דור דורים.)

עוד מראי מקומות

שרא ליה מריה – בספר הגאולה שער ראשון פרק ז' ואילך אסף הרמב"ן את פסוקים המדברים באופן ברור על הגאולה ולא על חזקיה. ועיין אגדות מהרש"א כאן, ובספר ראש אמנה מהרב אברבנאל פרק י"ד. ובספר אמונות ודעות לר' סעדיה גאון פרק ז-ח. ובספר עקרים לרבנו יוסף אלבו, מאמר רביעי פרק מ"ב באריכות. ראה בתולדות תנאים ואמוראים ח"א (היימאן) עמ' 374 שמדובר כאן על הלל בנו רבן גמליאל בר רבי.


(המשך)

תניא אידך, רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, כתיב הכא [דברים ח'] ויענך וירעבך ויאכלך, וכתיב התם [תהלים צ'] שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה.

רבי דוסא אומר: ארבע מאות שנה, כתיב הכא [בראשית ט"ו] ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, וכתיב התם: שמחנו כימות עניתנו.

רבי אומר: שלש מאות וששים וחמש שנה, כמנין ימות החמה, שנאמר [ישעיהו ס"ג] כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. מאי יום נקם בלבי? אמר רבי יוחנן: ללבי גיליתי, לאבריי לא גליתי. רבי שמעון בן לקיש אמר: ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי.

תני אבימי בריה דרבי אבהו: ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה, שנאמר [ישעיהו ס"ב] ומשוש חתן על כלה (כן) ישיש עליך (ה') אלהיך.

אמר רב יהודה אמר שמואל: ימות המשיח – כמיום שנברא העולם ועד עכשיו [ימות המשיח], שנאמר [דברים י"א] כימי השמים על הארץ.

רב נחמן בר יצחק אמר: כימי נח עד עכשיו, שנאמר [ישעיהו נ"ד] כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי.

להמשך הסוגיארש"י

רבי אומר שלש מאות ששים וחמש כמנין ימות החמה, דכתיב כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה – [ליום נקם של מרגלים – ארבעים יום. מה יום נקם של מרגלים] שנה אחת בכל יום כדכתיב (במדבר יד) יום לשנה יום לשנה וגו' כך שנת גאולי באה – שנה ליום שנה ליום, שלכל יום ויום של שנה זו הכתובה שנת גאולי במקרא זה – נותנים שנה אחת.
ואית דגרסי רבי אומר: שלש מאות ששים וחמשה אלפים שנה, דכתיב שנת גאולי באה ושנה של הקדוש ברוך הוא הכי הוי דכתיב (תהלים צ) כי אלף שנים בעיניך כיום.

לאיברי לא גליתי – שלא הוצאתי דבר מפי שהיו איברי יכולין לשמוע, אבל בלבי היה טמון הדבר.

למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ – ולא עמדו בארצם כל כך, אבל עתידין לעמוד כשיבא משיח.

כמשוש חתן – שבעת ימי המשתה, כן ישיש עליך שבעת ימים, ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה.

כי מי נח – כמו כימי נח, כחשבון השנים שנמצא בידו לאותו זמן שנשבע ה' מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי – כפי אותו חשבון נשבעתי מקצף עליך ומגער בך – שלא אחריב את עולמי לאחר שיבא משיח עד שיכלה זה הזמן.

חידושי אגדות מהרש"א

ארבע מאות שנה . . ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה – לולי דבורו של אברהם במה אדע כי אירשנה וגו' לא היה נגזר עליהם ענוי ארבע מאות והיו זוכים מיד להבטחת הקב"ה לתת לו ולזרעו ארץ כנען. ומדה טובה מפי הקב"ה אינה חוזרת וימלא להן אותן ד' מאות שנה לימות המשיח וק"ל.

שלש מאות וששים וחמש שנה . . שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה – עיין פירוש רש"י, ולי נראה דהכי פירוש דבנקמת  ה' מרומי משתעי כל הענין כדכתיב מי זה בא מאדום. ואמר כי יום נקם – דהיינו בכל יום מימי השנה שהרעו לישראל יש לי נקם בהם כנגד זה שנת גאולי יהיו שס"ה דהיינו שנה ליום שהם בעצמם שנים של הנקמה ברומי לעתיד. וכהאי גוונא מצינו במרגלים שהיה פורענותם שנה ליום וק"ל. ללבי גליתי לאברי לא גליתי – כדי לשבר את האוזן נאמר כן ורצונו שההוא יום נקם סתום וחתום שלא הוציא אותו הקב"ה בפיו כפירוש רש"י. למלאכי השרת לא גליתי – היינו נמי בכהאי גוונא כמפורש בדניאל שאמר לו המלאך סתום הדברים עד עת קץ וגו'.

שבעת אלפים שנה – יומו של הקב"ה הוא אלף שנה כפירוש רש"י ושכר הצדיקים לעולם הבא אינו נותן כפי המקבל שהוא בעל תכלית רק לפי הנותן יתברך שמו שהוא בלתי בעל תכלית, ועל זהנאמר בהאי ענינא הנה שכרו אתו ופעולתו וגו' וק"ל.

כמיום שנברא העולם ועד עכשיו – רצונו לומר עכשיו אותו זמן שיבוא משיח ומייטתי ליה מדכתיב כימי שמים וגו' דהאי קרא בלעתיד קמשתעי מדכתיב ביה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם וגו' ודרשינן לעיל אין כתיב אלא להם כו'. וכן כימי נח עד עכשיו – היינו עד זמן שיבא משיח והענין בשניהם שלא יהיו ימי המשיח פחותים מימות עולם הזה וק"ל.

חדושי אגדות מהר"ל

ארבע מאות שנה כתיב הכא ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, וכתיב התם: שמחנו כימות עניתנו – פירוש ענוי הקצוב, לאפוקי גלות אדום שאין קצבה ידוע. ועוד כי גלות זה נקרא גלות ולא ענוי, אבל ענוי לא היה רק במצרים דכתיב (בראשית ט"ו) וענו אותם ארבע מאות שנה, וכנגד זה ימי השמחה. שאלמלא לא היה שמחה כנגד הענוי, היה חס ושלום הרע יותר בעולם מן הטוב, כי במצרים היו ארבע מאות שנה ענוי כדכתיב מפורש, ואי אפשר שלא יהיה הטוב בעולם כמו הרע, ולפיכך אמר ימי המשיח ארבע מאות שנה.

שלש מאות ששים וחמש כמנין ימות החמה – הוא ענין גדול מאוד, כי הגאולה האחרונה בערך הגאולה הראשוה הוא כמו ערך כחמה [נגד הלבנה], וזה כי (כל) הלבנה היא מאירה וחוזרת ומאפלת, כן היתה גאולה ראשונה שאחר הגאולה היה חושך של גלות כמו הלבנה שמאירה וחוזרת ומאפלת, אבל הגאולה האחרונה שהיא תמיד, הגאולה הזאת נגד החמה שהיא נשארת כך תמיד בלא שנוי, ולכך אמרו כי ימי המשיח שס"ה שנים כנגד ימי החמה . .

שבעת אלפים שנה שנאמר כמשוש חתן על כלה – פירוש שמחה שלימה שהרי החתן ראוי שיהיה לו שמחה שלימה עם אשתו לכך שמחתו שבעת ימים, ויומו של הקב"ה אלף שנה – ישמח עם ישראל שמחה שלימה שבעת אלפים שנה, שכל שבעה הוא מספר שלם וזה ידוע.

ימות המשיח – כמיום שנברא העולם ועד עכשיו – פירוש כי ימות המשיח עולם בפני עצמו ולכך הוא שקול כמו מן בריאת עולם עד המשיח . .

כימי נח עד עכשיו – שזה נחשב עולם חדש בפני עצמו וכזה יהיה ימות המשיח.

משחת אהרן (הרב אהרן פרץ – ליוורנו ה'תקס"ו)

שבעת אלפים שנה . . כמיום שנברא העולם ועד עכשיו . .  כימי נח עד עכשיו – שמעתי מרבי מאיר גידיליא שהקשו המפרשים והא קיימא לן (סנהדרין צז, ב) שיתא אלפי שני הוי עלמא? ותירצו שיארך היום כל כך עד שיהיה בו כמה שנים. [בהוצאת תשס"ד נדפס בעמ' תמה]

תורת הסוד

אורך ימות המשיח – עיין שלום ירושלים עמ' רל-רלה (הרב שלום מזרחי עדני – ירושלים תרנ"ט) ביאור כל הדיעות ע"פ הסוד.

תני אבימי בריה דרבי אבהו: ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה – עי' אור התורה נביאים, ישעיה עמ' רצא ביאור דיעה זו (ז"ת דעתיק / ז' ימי המלואים / אור שבעת הימים).


יש משיח לישראל

[צח, ב] אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני משיח [פירוש להתענג מהשפע שיהיה בימות המשיח].

אמר רב יוסף: פשיטא! ואלא מאן אכיל להו? חילק ובילק אכלי להו [מי יזכה לימות המשיח אם לא בני ישראל, חילק ובילק]?! לאפוקי מדרבי הילל [בא להוציא מדעת רבי הלל] דאמר: אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה.

רש"י

עתידין ישראל דאכלי שני משיח – שובע שיהיה באותן הימים, לישראל יהיה.
אלא חילק ובילק אכלי להו? – כך היו רגילין לומר, כאדם שאומר וכי שדים ושדתות יאכלוהו ובמסכת חולין (יט, א): לא חילק ידענא ולא בילק ידענא.
ולי נראה דמשמעות לשון חילק ובילק לשון חורבה, כמו בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב) . .
לישנא אחרינא: חילק ובילק – שני דייני סדום שהיו שמותיהן כך.

חידושי אגדות מהרש"א

חילק ובילק – פירש רש"י שני דייני סדום, וכן הוא בערוך בעררך חילק . . ואפשר דנקט הנהו דיינו סדום על פי מה שכתוב לקמן (קז, ב) רעים וחטאים רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא ואם כן לא אכלי שני משיח, וק"ל.

בן יהוידע

אלא חילק ובילק אכלי להו? בני אדם פחותים וגרועים מאד שהיו בזמנם ששמותם היו כך, אחד שמו חילק ואחד שמו בילק, וכן אומרים בלשון ערבי על בני אדם פחותים ג'יעיט ומע'יט, וגם אלו הם שמות שני בני אדם שהיו בארצות הערב אלו בזמן קדמון ששמותם כך . . מיהו נראה לי בס"ד כיונו בתלמודא שמות אלו על אדום וישמעאל [עיי"ש ההסבר].

עתידין ישראל דאכלי שני משיח – נראה לי בס"ד, שני אין רצונו לומר שנה ושנות אלא לשון שנים כלומר דאכלי שני משיחים שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף . . לאפוקי מרבי הלל דאמר אין משיח לישראל, משיח בסתם קאי על משיח בן יוסף וסבר רבי הלל שלא יהנו ישראל אלא ממשיח בן דוד, אבל משיח בן יוסף כבר אכלו את טובו וזיוו והדרו בימי חזקיה שנתגלגל בחזקיהו המלך ע"ה, וגם גוג ומגוג נתגלגלו בסנחריב. ומה שכתב רב יוסף שרא ליה מריה לרבי הלל מפני שהבין דקאי רבי הלל אכלהו גם על משיח בן דוד. [להעיר מיושר לבב לרבי רפאל עמנואל חי ריקי, בית שני ח"ד ספ"ב שכתב דברים דומים].

או אפשר דגם רב יוסף הבין בכוונת רבי הלל כדברינו דקאי רק על משיח בן יוסף, ומקשי ביה מפסוק הנה מלכך יבא לך צדיק ונישע הוא, דמסיים ביה עני ורוכב על חמור, שזה הכתוב מוכרח לפרש אותו על משיח בן יוסף שיבוא תחילה קודם משיח בן דוד, ואם איך יאמר דאכלוה למשיח בן יוסף בימי חזקיהו.

[באמרי בינה – חקרי לב סי' ט"ז עמ' רכה מוסיף:]וקבלה היתה בידם דעני ורוכב על חמור קאי על משיח בן יוסף אבל משיח בן דוד לא שייך ביה דברים אלו כי הוא יבא בודאי מעוטר ומוכתר בכל מיני התפארות ומזויין בכל מיני זיין וכמ"ש בזוהר הקדוש באורך. על כן מוכרח לפרש פסוק זה על משיח בן יוסף שיבא תחלה קודם משיח בן דוד.

[סנהדרין צח, ב] ייתי ולא איחמיניה

אמר עולא: ייתי ולא איחמיניה [יבוא משיח ואל אראה אותו]. וכן אמר [רבה]: ייתי ולא איחמיניה.
רב יוסף אמר: ייתי 
[שיבוא], ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה [ואזכה לשבת בצל הרעי של חמורו!]רש"י

בטולא דכופיתא דחמריה – כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו.

חידושי אגדות מהר"ל

ייתי ולא אחמניה וכו'. פי' דעת רב יוסף שאמר ייתי ואחמניה ואשב בצל יציאת החמור שלו, כי העולם הזה גשמי ביותר ועולם המשיח הוא יהיה נבדל ביותר.ואמר שאם לא אפשר לי להיות עם המשיח ולהיות עמו במעלה הגדולה שאז בודאי יקנה האדם מעלה אלקית, אלא אף אם לא אזכה לזה, רק שאהיה בתכלית הרחוק עד שלא אשתתף עם המעלה האלקית שלו, רק אשתתף ואשב במדריגה הפחותה ונקרא זה יציאת חמור שלו כלומר הנדחה מן החמור והוא המדריגה השפילה ביותר אם אשתתף בזה די לי שגם בזה יקנה האדם מעלה גדולה במה שהוא בדור עם המשיח ויקנה מעלה האלקית. כי העולם הזה המעלה הגדולה שלו אינו שוה למעלה הפחותה שהוא בתכלית הפחיתות של עולם המשיח. ולפיכך אמר אזכה ואשב בכופיתא דחמרא:

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

בטולא דכופיתא דחמריה – קיימת הדרגה הכי תחתונה של החמור שאפילו ביחס לדרגת החמור הרי היא עניין של פסולת "כופיתא דחמרי" לאחר מכן קיימת דרגה נחותה מכך "טולא דכופיתא דחמרי" הצל של הפסולת שהצל הוא הרי רק תוצאה ומסובב מהפסולת ועל כך אומרים שכאשר יבוא המשיח יהיה הבירור של העולם בתכלית השלמות שאפילו 'כופיתא דחמרי" יהיה לצל המגין על רב יוסף. (שיחת ערב חג השבועות תשל"ו)

קהלת יצחק (הרב יצחק רייטבורד, ווילנא תר"ס)

רב יוסף אמר: ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה – וקשה, מה ראו אנשי כנסת הגדולה לתקן לנו לומר "ותחחזינה עינינו בשובך לציון" כרב יוסף שהוא יחיד דלא כרבה ורבי יוחנן?

ושמעתי בשם הגאון המנוח מורינו הרב זאב וואלף ז"ל דק"ק ווילנא שתירץ זאת על פי משל: שני גבירים חיתנו את בניהם, ואחר החופה כאשר התחילו הבתולות והבחורים לחול במחולות, אמר מחותן אחד הזקן למחותנו הזקן השני מה אנחנו יושבים, הלא ראשינו כבדו עלינו? נלכה ונשכבה עד עת האוכל ואז נקומה וכן עשו. שם ישבו גם עניים שנקראו אל הסעודה ויאמר עני אחד לחברו נעשה כן גם אנחנו, כי הלא גם אנחנו לא נלך לחול במחולות. ויען לו העני רעהו הוי סכל ופתי! אתה רוצה לעשות כהמחותנים? המחותנים כי שכבו בטוחים הם כי יקיצום אל הסעודה אולם אנחנו אם נישן, מי יקיץ אותנו?

ובכן עולא, רבה ור' יוחנן אמרו ייתי ולא איחמיניה כי המה היו בטוחים כי יקיצום בבוא הגואל והסעודה לא תהיה בלעדם. אבל אנחנו קטני ערך, אם נזכה להיות בעת בואו אולי נשיג איזה חלק אך אם נישן מי יודע אם יקיצו אותנו, השם יודע! לכן בצדק תיקנו אנשי כנסת הגדולה לבקש בכל יום ותחזינה עינינו בשובך לציץ ברחמים, כי עבורנו טוב יותר שנהיה בשעת מעשה, ואז יבולע המות לנצח. (קהלת יצחק עמ' 196)


(המשך)

אמר ליה אביי (לרבא) [לרבה]: מאי טעמא [מאיזה טעם אינך רוצה לראותו]? אילימא [אם תאמר] משום חבלו [גורלו, או פחדים וחבלים שיהיו בימיו] של משיח והתניא [הרי למדנו], שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? – יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. ומר – הא תורה והא גמילות חסדים!

אמר [ליה]: שמא יגרום החטא.

כדרבי יעקב בר אידי. דרבי יעקב בר אידי רמי: כתיב [בראשית כ"ח] והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב [בראשית ל"ב] ויירא יעקב מאד ויצר לו – שהיה מתיירא שמא יגרום החטא.

. . וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמיניה.

אמר ליה ריש לקיש: מאי טעמא [איזו צרה באה בארץ בימיו שאתה אומר לא אחמיניה]? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [עמוס ה, יט] כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש — בא ואראך דוגמתו בעולם הזה: בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר – דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי – דומה כמי שפגעו דב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב – דומה כמי שנשכו נחש.

רש"י

סנטר – מפרש בבבא בתרא (סח, א) בר מחוזנייתא, שיודע מיצרי השדות וגבוליהן, עד כאן של פלוני מכאן ואילך של פלוני, ובידו לרבות לאחד ולמעט לאחר, וכשפוגעו אותו סנטר רוצה למדוד שדותיו לקצר מיצרי השדות, ודומה כמי שפגע בו ארי.

גבאי – גובה מס המלך.

חידושי אגדות מהר"ל

אילימא משום דכתיב כאשר ינוס איש מפני הארי – פירוש, בודאי מה שכתוב כאשר ינוס האיש מפני הארי וגומר, הכתוב בא לומר שלא יהיה באותו זמן השקט ומנוחה וזהו חבלי המשיח כי כל שנוי אין שם מנוחה כלל, ולפיכך אמר כאשר ינוס האיש מפני הארי וכו' והדוב הוא יותר רע וטורף מן הארי . . והנחש עוד יותר רע ומזיק. וקאמר שאין ללמוד מזה כמה גדול יהיה השנוי, רק הכתוב מדבר מן רבוי הצרות שלא יהיה השקט ושלוה שכן הוא ענין השנוי שאין שם הנחה.

ולפיכך המשל על זה הוא כך, כמו הממונה על מצרי השדות וגובה מס מבני אדם וכאשר יבא אל השדה דומה לו כאלו בא עליו ארי, ובורח אל העיר ושם רגיל יותר להיות מנוח לו שאין הסנטר רודף אחר אדם רק כאשר ימצא אותו על השדה שממנו גובה המס. וכאשר בא לשם אז יבא עליו גבאי גובה מס המלך שחוזר בעיר, ודומה לו שבא עליו דוב, והוא בא לביתו ושם סובר שימצא מנוח שאין גבאי חוזר רק בעיר ומצא שם בניו ובני ביתו מוטלים ברעב, וזהו כאלו נשכו נחש. ואין הענין רק שיש רבוי צרות בכל מקום שאין מקום בלא צער, ואין מדבר בצער גדול שיהיה:


(המשך)

אלא משום דכתיב [ירמיהו ל, ו] שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון.

מאי ראיתי כל גבר? אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו [הקב"ה].ומאי ונהפכו כל פנים לירקון? אמר רבי יוחנן: פמליא של מעלה ופמליא של מטה – בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו?

אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה.

רש"י

מי שכל הגבורה שלו – הקדוש ברוך הוא מצטער בעצמו כיולדה ואומר בשעה שמעביר העובדי כוכבים מפני ישראל: היאך אאביד אלו מפני אלו.

פמליא של מעלה ושל מטה – מלאכים וישראל . .

רהיט ונפיל תורא ואזיל ושדי סוסיא באורייה – כשרץ השור ונפל מעמידין סוס במקומו באבוסו מה שלא היה רוצה לעשות קודם מפלתו של שור, שהיה חביב עליו שורו ביותר, וכשמתרפא השור היום או למחר ממפלתו קשה לו להוציא סוסו מפני השור לאחר שהעמידו שם.
כך הקדוש ברוך הוא כיון שראה מפלתן של ישראל נותן גדולתו לעובדי כוכבים, וכשחוזרים ישראל בתשובה ונגאלין קשה לו לאבד עובדי כוכבים מפני ישראל.

אורייה – כמו (מלכים א ה) ארוות סוסים.

עין אליהו (שיק)

רהיט ונפל תורא – הכוונה דהנה מקרא מלא הוא, ידע שור קונהו, היינו ישראל שמכירים את אביהם שבשמים.  שדי סוסיא באורייה – ואמרו בפסחים (סוף פרק בתרא) ששה דברים נאמרו בסוס . . ויש אומרים שהורג את בעליו במלחמה. והיינו אומות עובדי גלולים שאינם מכירים לאביהם שבשמים.

חידושי אגדות מהרש"א

פמליא של מעלה ופמליא של מטה – דהיינו כשנופלת אומה מלמטה נופל שר שלה מלמעלה.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי – יהיו ישראל ועבדי כוכבים שניהם בספק ויצטערו על כך עד ביאת משיח במהרה בימינו אמן. ועל זה מייתי משל רהיט ונפל תורא כו' דהתורא והסוסיא שניהם בספק להצטער אם יחזור השור למקומו או לא.ורש"י פירש בענין אחר.

בן יהוידע

היאך אאבד אלו מפני אלו – קשה כיון דאמר הכי מעיקרא איך סוף דבר יאבד העכו"ם מפני ישראל ונראה לי בס"ד דהן אמת האדם הוא מעשה ידיו יתברך, אך אם יחטא ויקלקל מעשיו פוגם בכל אבריו ומשתנה צורתו בעיני החיות, וכמו שאמרו רז"ל אין החיה שולטת באדם אלא אחר שיחטא שנדמה לה כבהמה, כי קודם שיחטא כתיב באדם ומוראכם יהיה על כל חית הארץ . . ואם כן, אחר שחטאו והרשיעו גרמו לשנות מעשה ידיו יתברך, ואין נקראים עתה מעשה ידיו, ורק ישראל שמועלת להם התשובה אף על פי שחוטאים ומשתנים, הנה כשיעשו תשובה עובר השינוי מהם וחזור הצלם הקדוש להם, ואז חוזרים להיות מעשי ידיו יתברך, ואם כן בדין הוא שיאבד העכו"ם מפני ישראל.

עוד בענין חבלי משיח

חבלי משיח כבר מאחרינו
בשנת תשי"א אמר הרבי מליובאוויטש שלכל הדעות כבר יצאנו ידי חובת חבלי משיח (שיחת ל"ג בעומר תשי"א). ובשנת תשמ"ג אמר: כבר עברו כל "חבלי משיח" – כל הגזירות ושמדות רחמנא ליצלן שאירעו בדורנו . . גזרות ושמדות שלא היו מעולם במשך כל הדורות. (שיחת א' דר"ח חשון תשמ"ג אות ה), וכן אמר בתשמ"ח שחבלי משיח עברו והם "הדברים המבהילים בלתי משוערים כלל וכלל" שארעו בדורנו זה, לא תקום פעמיים צרה (ש"פ דברים אות ט).

[סנהדרין צח, א] היום אם בקולו תשמעו / משיח בשער רומי

היום אם בקולו תשמעו

הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו – היום אם בקולו תשמעו [תהלים צו, ה]

רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו [פגש את אליהו], דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי [שהיה עומד בפתח מערת רשב"י].

. . אמר ליה: אימת אתי משיח [מתי בא משיח]?
אמר ליה: זיל שייליה לדידיה 
[לך שאל את משיח עצמו].

והיכא יתיב 
[ואיפוה הוא נמצא]?
אפיתחא דרומי
 [בשער רומי].

ומאי סימניה [ואיך אפשר לזהות אותו]?
יתיב ביני עניי 
[יושב בין עניים] סובלי חלאים. וכולן שרו ואסירי בחד זימנא [וכל אלו שיש להם מספר נגעים, מסירים את כל התחבושות יחד, מקנחים את מקום הנגע, וקושרים את התחשובות שוב]. איהו שרי חד ואסיר חד [אבל משיח פותח רק תחבושת אחת, מקנחו וקושרו שוב, ואז עובר לשנייה] אמר: דילמא מבעינא [אולי אצטרך לצאת לגאול את בני ישראל], דלא איעכב [לא אתעכב כדי קשירת שני נגעים].

אזל לגביה [הלך אליו], אמר ליה [רבי יהושע למשיח]: שלום עליך רבי ומורי!
אמר ליה שלום עליך בר ליואי 
[בן לוי].

אמר ליה: לאימת אתי [מתי יבוא] מר? 
אמר ליה: היום.

אתא לגבי [בא אצל] אליהו.
אמר ליה: מאי 
[מה] אמר לך?
אמר ליה: שקורי קא שקר בי [הוא שיקר לי] דאמר לי היום אתינא, ולא אתא [הוא אמר לי 'היום אני בא' ולא בא]!

אמר ליה: הכי אמר לך 
[כך התכוון לומר לך] היום – אם בקולו [של הקב"ה] תשמעו.

רש"י

בפתחא דרומי – נראה למורי לא בפתח העיר ממש, אלא גן עדן הוא כנגד כל העולם, וקאמר ליה דבאותו צד של גן עדן שכנגד פתח העיר, משיח שרוי.
סובלי חלאים – מנוגעים, והוא נמי מנוגע דכתיב (ישעיה נג) והוא מחולל מפשעינו וכתיב (שם) חליינו הוא נשא.

חידושי אגדות מהר"ל

אשכח לאליהו – דע שאין ספק שיש מקומות בעולם מיוחדים לדברים קדושים אלקיים ביותר, ובפרט המערה שהיה שם רבי שמעון בן יוחאי הקדוש נטמן ראוי לזה ואין ספק שהיה נגלה אליהו והקדוש-ברוך-הוא לרבי שמעון בר יוחאי כמה פעמים במערה והיה גלוי של אליהו נמצא שם בפעל כבר, גם עתה נגלה שם אליהו. ואין חלוק בין אם היה נגלה לו במראה או כך נגלה לו בלא מראה, כי פעמים הרבה היה אליהו מגיד דברים לאחד ולא ידע האדם מאין באו הדברים. והיה נראה לו כאלו הדברים הם לו מעצמו ואינם אלא דברי אליהו שהגיד לו הדברים . . וחכם גדול כמו רבי יהושע בן לוי יודע היה שהשגה הזאת מן אליהו ז"ל, והיה אליהו ז"ל מגיד לו סתרי חכמה.

שייליה לדידיה – פירוש כי כאשר יתבונן בענין משיח בעצמו ובמדריגתו ידע ביאתו.

והיכא יתיב –אל תטעה לומר כי דבר זה שאמר כאן והיכא יתיב הוא דבר גשמי כלל, אבל אין כאן דבר גשמי רק כמו שבארנו לך פעמים הרבה, כי דברי חכמים מצד ענין המופשט מן הגשמי. ואין ספק כי אף קודם שיצא המשיח לפעל לגמרי הנה סדר המושכל שלו נמצא. ועל זה אמר שייליה לדידיה. כלומר שיתחבר בעיון אל מושכל של משיח, ואז יעמוד על ביאתו.

אפתחא דרומי – . . מלכות האומות נחשב כמו קליפה אל מלכות ישראל. וכמו הפרי שהוא גדל בתוך הקליפה כאשר הפרי על שלימתו אז הקליפה נופלת, ומכל מקום תחלת הגידול הוא תוך הקליפה, כך ישראל, מלכות שלהם הוא מתעלה ומתגדל מתוך מלכות האומות, והיינו שמכח מציאות מלכות האומות וממדריגתם מתעלה אל מדריגה יותר עליונה. וכאשר מלכות ישראל בשלימות אז יסולק מלכות האומות, כמו שמסולק הקליפה כאשר הפרי על שלימותו.

בין עניים סובלים חלאים – כי אין לו חלק מן עולם הזה כלל והוא כמו העני שאין לו עולם הזה, ובין סובלים חלאים שיש להם התנגדות מן עולם הבא שהרי הם מדוכאים בחולי. וראוי שיהיה יושב המשיח ביניהם, רצונו לומר מצטרף להם . . לפי שאין מעלת המשיח מן עולם הטבעי ולכך הוא שוה לעני שאין לו חלק בעולם הזה. וגם יותר מזה כי משיח מתנגד אליו עולם הזה הטבעי הגשמי, כי כבר אמרנו כי הטבעי הגשמי מתנגד לבלתי טבעי ולכך ראוי שיהיה יושב ג"כ בין סובלי חלאים שמתנגד לו העולם הטבעי.


ומאי סימניה –
 ורצונו לומר כי מה הבדל יש בין המשיח שמנגד לו הטבעי ובין שאר סובלי חלאים שמנגד להם עולם הטבעי? ועל זה אמר כי סימן שלו של משיח כי הוא אסר חד ושרי חד, רצונו לומר כי לכך מנגד אליו עולם הטבע מפני שהוא מוכן לגאולת ישראל ומפני הגאולה הזאת שהוא מוכן לגאול ישראל אשר מעלה זאת בלתי טבעית כמו שאמרו חכמים בכמה מקומות על מדריגתו [הבלתי] טבעית, ולכך מתנגד לו עולם הטבעי הזה עד שהוא יושב בין סובלים חלאים.

לכך היה סימן שלו מבין שאר סובלי חלאים כי הוא אסר חד ושרי חד אמר דלמא מבעי ליה פירוש שהמלך המשיח הוא מוכן לגאולה, וזהו סימניה מבין שאר החלאים, כי שאר עניים סובלי חלאים ואין להם חלק בעולם הזה מצד עצמם, אבל מלך המשיח מה שאין לו חלק בעולם הזה ומה שמנגד אליו עולם הטבעי, אין זה רק מצד שהוא מוכן לגאולה האלקית ולכך מנגד אליו הטבע . .

היום – וכאשר היה עוד מתבונן בענין המשיח וביציאתו לפועל מצא, כי לא זה בלבד שהוא מוכן לבא ואין מונע מצידו, אבל המשיח אומר שהיום יבא כלומר בזה היום. ודבר זה כי בודאי המלך המשיח כמו שאמרנו מעלתו בלתי טבעי גשמי כלל, והדבר שאינו גשמי אינו תחת הזמן ולכך המשיח אמר היום אתינא. כי הדברים הגשמיים אשר הם תחת הזמן אינם יוצאים לפועל תמיד, אבל הדברים אשר אינם גשמיים טבעיים אינם תחת הזמן, ולכך אמר המשיח כי מצדו היום יבא.

שקורי משקר – ומפני כי דבר זה אינו לפי החוש הגשמי הנגלה ולכך היה אומר לאליהו ז"ל אשר הוא מברר ענין המשיח שקורי משקר, ר"ל כנגד החוש הנגלה.

היום אם בקולו תשמעו – והשיב שכך הוא כי בודאי מצד המשיח בעצמו אינו נופל תחת הזמן וביאתו כל יום, רק שצריך לכמו דברים אלו מקבל מוכן כי לא כל מקבל מוכן למדריגה זאת, ולכך אמר היום אם בקולו תשמעו. ומפני כי מדריגת משיח למעלה ממדריגת אליהו, ואליהו הוא שמברר ענין המשיח ולכך לא שאל את המשיח בעצמו שהוא שקורי משקר, כי בירור ענין המשיח הוא שייך לאליהו. ומה שאמר לו זיל שייליה לדידיה אימת אתי, כי דבר זה היינו ביאתו יש לשאול למשיח בעצמו אחר שביאתו מצד עצמו כל יום ויום, אבל בירור ענין המשיח בשאר דבר הוא לאליהו.

חידושי אגדות מהרש"א

אפתחא דרומי – עיין פירוש רש"י, ועל פי מה שכתוב במדרש רבה כי משיח נולד כבר בעת חורבן הבית ונלקח מבני אדם לגן עדן. מיהו שאר ענין סובלי חלאים שהוא יתיב ביניהם לא ידענא למה הם באים לשם? . .

היום אם בקולו תשמעו – . . והיום דקאמר, לאו דוקא דהא לא אתי [אליהו] מאתמול לבשר, וכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום וגו' כדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו [עירובין מג, ב]. אי נמי, דאמרינן לבית דין הגדול קאתי כדאמרינן שם. ודו"ק. (ראה להלן בענין זה)

משרא קטרין (לרבי אברהם בן אליעזר הלוי – קושטא ה'רע)

אפתחא דרומי – הוא מוסגר בתוך היכל קן צפור בגן עדן בפתח הפונה לרומי, והיא עיר אחת בארץ הגליל שנקראת רומי קרובה לצפורי. ונמצאת דרך חלולה מתחת לארץ מרומי לצפורי מביתו של אנטונינוס שהיה ברומי לבית של רבי שהיה בצפורי והיה בא אנטונינוס דרך שם ללמוד תורה בצנעה מפי רבי. ומה שאומרים ברומי רבתא שבארץ איטאליא אנשי העיר זו ביתו של רבי וזו מערת עשרה הרוגי מלכות, הכל שקר כי נתחלפה להם רומי ברומי. לפי שלא שמעו על רומי שבארץ ישראל שמה ישבו כסאות למלכי אדום אחר חרבן הבית כמה שנים מפחד ישראל פן יתנו ראש וירימו בם וימשחו מגן בהסתלקם מעליהם וישובו לאיתנם. ואמנם רבינו הקדוש לא היה ברומי רבתא מימיו ולא יבא חוצה לארץ. גם הרוגי מלכות שברומי רבתא אינם עשרה הרוגי מלכות, רבי עקיבא וחבריו כי בארץ ישראל הם קבורים והמשיח בגן עדן בפתח הפונה לרומי יושב ודואג על הגזרות שנגזרו ברומי על ישראל והוא מה שאמר לו אליהו לרבי יהושע בן לוי דקאי אפתחא דרומי.

ואפילו שנאמר דקאי אפתחא דרומי רבתא אין הכוונה בפתח רומי ממש אלא בפתח הפונה לרומי רבתא יושב שם בגן עדן לנוכח רומי צופה ומביט השקוצים שבה ומתפלל על חרבנה להעיר גלולים מן הארץ.

והוא שם בגן עדן בפתח הפונה לרומי בין סובלי חולאים וייסורין הם משה ודוד רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו ורבינו הקדוש ושאר קדושים סובלי חולאים מהם שסבלו ומהם שקבלו יסורין על עצמם . . והמשיח קבל יותר מכלם ומכאובינו הוא סבלם. והוא שם ביניהם. ועל כן נקרא חיורא דבי רבי כי כך הוא דרך החכמים לדבר במשל ומליצה לחדד את התלמידים.

שושנת העמקים (רבי משה אלשיך ה'רסז-ה'שס)

אפתחא דרומי – פירש רש"י ז"ל שהוא בשמים נגד פתח רומי. ועדיין, הלא כמו זר נחשב למה לא בחר להסתופף בשמים לעומת ערי ארץ ישראל, ולא לעומת רומי שבחוץ לארץ?

ועוד, כי הלא רבי יהושע בן לוי מארץ ישראל היה כי שם ביתו, וללכת עד עיר רומי היה צריך ימים רבים, ואיך יאמר למחר אשכחיה לאליהו כו' שיורה כי ביום אחד הלך עד שם ולמחר סיפר את אשר קרהו עמו? [רצונו לומר, דאף שמשיח היה בגן עדן, מכל מקום כדי לדבר עמו הצטרך רבי יהושע בן לוי ללכת לפתח רומי – שהוא מכוון נגד המקום שבו נמצא המשיח].

אך הנה זה יובן במאמר רז"ל כי מערה אחת היתה בין צפורי שהיה בין רבי [יהודה הנשיא] לרומי שהיה דר בו אנטונינוס והיה הולך ללמוד עם רבי בכל יום ויום ובכל לילה כמפורש בגמרא והיעלה על לב כי מכרך גדול של רומי עד צפורי היתה מערה מפולשת והוא מהלך כמה חדשים והים הגדול בינתיים ושיה הולך ושב בכל לילה? אך הנה בעיניו ראינו עוד היום קרוב לצפורי עיר ששמה רומי ושם היה מושב אנטונינוס ויסב את שמה רומי כשם עיר מלכותו והיא בקרב ארץ ישראל הארץ הקדושה ועליה אמר כי המשיח כנגד פתחה של רומי על השמים כבודו, ושם דבר עם רבי יהושע בן לוי.

גבעת שאול (הרב שאול הורנשטיין, ווייען תרנ"ג / 1893)

גת רמון הנזכר ביהושע פרק כ"א בערי המקלט מקומה למזרחית צפורי והיא הכפר הנק' בלשון ערבי רומאן ורחוקה היא מטברי' לערך 4 שעות, ושם ישב המלך אנטונינוס כמובא באלשיך על פסוק ראשך על" ככרמל וז"ל בעינינו ראינו עוד היום קרוב לצפורי עיר ששמה רומי ושם הי' יושב אנטונינום ויקרא שמה רומי כשם מלכותו. (עמ' 47)

הכפר הערבי קיים עד היום בשם "רומאנה" (رمانة, רימון בערבית) והוא נמצא בגליל התחתון, לא רחוק מקיבוץ בית רימון, צפונית לכביש 77.

תורת חיים

איהו שרי חד ואסר חד, אמר דלמא מבעינא דלא איעכב – תימה כי נמי מיעכב פורתא כדי קשירת נגע אחד שהוא כהרף עין, מאי הוי? ויש לומר, דאיתא במדרש הביאו רש"י ז"ל בפרשת בא, ויהי בעצם היום הזה מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עיכבן המקום כהרף עין. והטעם לפי שישראל לא היו ראויין להגאל מצד מעשיהן, ולא נגאלו אלא מפני שהזמן גרמה, שנאמר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים. שהגיע השעה שקבע לגאלם ואלו עבר הזמן אפילו כהרף עין מיד היה מקום למקטריגים שלמעלה לקטרג עליהם אלו עבדו עבודה זרה ואלו עבדו עבודה זרה.

והיינו דאיתא במדרש ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון שכינה. פירוש השכינה היתה ממהרת מפני המקטריגים להוציא באותו הרף עין שקבע להן. והיינו נמי טעמו של בן דוד שהוא חושש לעכב אפי' כדי קשירת נגע א' כשיגיע הזמן כדי שלא יעבור זמן הקץ מפני המקטריגים שלמעלה . .

בן יהוידע

אמר דילמא מבעינא דלא איעכב – הקשה הרב תורת חיים ז"ל תימה אם מתעכב פורתא כדי קשירת נגע אחד שהוא כהרף עין מאי הוי עיין שם. ונראה לי בס"ד דעושה כן להראות הבטחון שיש לו בהקב"ה בענין הגאולה שלא יאמרו שבאורך הזמן של הגלות נתייאש חס ושלום בלבבו וחלשה תקותו, לכך הוא עושה כן להראות כח וחוזק בטחונו ותקותו שהדבר ברור אצלו, ועושה הכנות בעבור רגע קטן שלא יתעכב.

אפתחא דרומי – הכוונה על פתח גן עדן, קרי לגן עדן רומי בלשון מליצה כי הוא מרומם על הארץ הלזו. ומה שכתוב יתיב ביני עניי סובלי חלאים הם צדיקים שהם מבחינת המלכות דלית ליה מגמרא כלום, לכן קראם עניי, והם סובלים יסורין בהתלבשות נפשם בגוף דאין הנפש מרגשת ביסורין אא"כ תתלבש בגוף . . דהמשיח ודאי הוא יושב בגן עדן בזיוו והדרו ויקרו, ורק נותן נצוץ מנפשו שתלבש בגוף ויסבול יסורים בפתח גן עדן עם אותם צדיקים . . ועל זה החלק שנותן ממנו לסבול יסורין קאמר כאן היכא יתיב אפתחא דרומי.

וכולן שרו ואסירי בחד זימנא – כלומר יש להם עת קבוע וזמן ידוע שבו סובלים היסורין רכל אחד כראוי לו לפי בחינתו, ואח"כ מתפשטים מאותו הגוף שסובלים בו היסורין ובאין למקום תענוג שלהם בגן עדן.

איהו שרי חד ואסר חד – אך המשיח בלבד אינו מוצא אותו החלק . . וכל דברים אלו לשון מליצה הן, והכונה לומר שסובל חולאים רבים ואיו מוצא מרגוע לנפשו מהם.

אמר דילמא מבעינא – דילמא יגיע קץ האמתית ומבעינא לגאל את ישראל ויהיה אותו זמן קטרוג עליהם מצד המעשים שלהם לעכב אותי מלגאלם, על כן אני סובל כל כך כדי שיהיו רבוי היסורין האלה כדאין לדחות הקטרוג ואבוא במהרה לגאל אותם.

אזל לגביה – על ידי כונות ויחודים ושם מפורש, וכשחזר אצל אליהו זכור לטוב לא חזר בו ביום אלא ביום שאחריו, דהא אמר לו שאמר לי היום ולא אתא.

שקורי קא שקר בי – רצונו לומר משחק בי דודאי אמר לו דברים שהם אמת, אך אני לא הבנתי אותם וחושב שהוא משחק בי. ואמר לו לא שחק בך, אלא קושטא קאמר לך היום אם בקולו תשמעו.

אוצר בלום (הרב ישעיהו פיק בערלין)

שקורי קא שקר בי – שהרי הנביא הבטיח הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והיות ולא באת אתמול הרי זה שקר שהמשיח יבוא היום! ועל כך השיבו אליהו, "היום אם בקולו תשמעו" והיינו לפי מה שהסיקה הגמ' לעיל בסמוך לא זכו בעתה זכו אחישנה ואחישנה היינו מיד – ולאלתר. שכאשר ישראל זכו ועושים תשובה יבוא המשיח מיד. ומה שקיימא לן שאליהו הנביא יבוא לפניו הוא רק אם יהיה "בעתה". (וכן כתב בפלתי יורה דעה סימן ק"י בסוף קונטרס בית הספק שבאופן דאחישנה יכול משיח לבוא בלי בשורת אליהו).

הרבי מליובאוויטש

הכי אמר לך, היום אם בקולו תשמעו – לכאורה היה משיח עצמו צריך לומר "היום עם בקולו תשמעו"? ויתירה מזה, שהיה צריך לומר בסדר הפוך, ש"אם בקולו תשמעו" יבוא "היום" (על דרך לשון הכתוב "אם בחוקותי תלכו וגו' ואולך אתכם קוממיות"), ואף על פי כן, לא הקדים התנאי ולא הזכירו כלל אלא אמר בפשטות שיבוא היום ותו לא?! ויש לומר הביאור בזה, דהשלימות דימות המשיח ישנה כבר מצד הבריאה עצמה ומצד ישראל עצמם, ולכן כששואלים אצל משיח 'לאימת אתי מר', המענה הוא היום, מבלי שיצטרכו להוסיף דבר (השווה לדברי המהר"ל לעיל); ורק כשראוים שבפועל עדיין לא בא, בהכרח לתרץ הקושיא היתכן שלא נתקיימו דברי המשיח, שכנראה רצונו של הקב"ה שיוסיפו עוד יותר בהענין ד"בקולו תשמעו".(ספר השיחות תש"נ ח"א עמ' 56)

הרב יצחק זאב הלוי – הגרי"ז – מבריסק

דילמא מבעינא דלא איעכב – הרי מבואר כאן שכאשר יגיע זמנו של המשיח לבוא לא יעכב את ביאתו אף לרגע והטעם הוא דהרי העולם נדון לפי רוב זכויות ואם יהיה רגע שאחד יעשה מצוה אחת אשר בה יכריע את העולם לכף זכות וייפסק הדין שיבוא משיח, אם יתעכב אולי בנתיים יעבור אחר עבירה ושוב יכריע את העולם לכף חובה וכבר לא יוכל לבוא, דאז יצטרכו לחכות עד שהעולם יוכרע עוד פעם לכף זכות ויתכן שזה יקח עשרות ומאות שנים (הגדה מבית לוי עמ' קיט).


לכשיפול השער הזה

לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל: ועמד ורעה בעז ה' בגאון שם ה' אלהיו וישבו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ [מיכה ה, א-ב].

שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא: אימתי בן דוד בא?
אמר: מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות.

אמרו לו: אין אנו מבקשין ממך אות.
אמר להם: לכשיפול השער הזה ויבנה, ויפול, ויבנה, ויפול, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא.

אמרו לו: רבינו, תן לנו אות!
אמר להם: ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשין ממני אות?

אמרו לו: ואף על פי כן.
אמר להם: אם כך – יהפכו מי מערת פמייס לדם, ונהפכו לדם.

בשעת פטירתו אמר להן: העמיקו לי ארוני, שאין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו, ואין לך כל ארון וארון שבארץ ישראל שאין סוס מדי אוכל בו תבן.

אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות הרשעה על ישראל תשעה חדשים, שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל.

רש"י

השער הזה – של עיר רומי, שבעיר רומי היה אותו שער. ואין מספיקין לבנותו – פעם שלישית.
מי פמייס – שירדן נובע ממנו, כדתניא בבכורות (נה, א): ירדן יוצא ממערת פמייס, ומפרש התם שפיר.

מערת פמייס נמצאת בצפונה של הארץ לרגלי הר החרמון וממנה יוצא אחד ממקורות הירדן והיא נמצאת בקרבת הכפר בניאס

העמיקו ארוני – עשו לי קבר בקרקע עמוק.
שאין סוס מדי אוכל בו תבן 
– שמוציאין הארונות חוץ לקרקע ועושין מהן אבוסים במלחמת גוג ומגוג.
שאין כל דקל – כלומר עתידין פרס ומדי לבא על בבל וללכדה ונתמלאה כל ארץ בבל חיילות פרסיים וסוסיהם, ומשם באים לארץ ישראל ולוכדים אותה.

על בני ישראל – היינו כל העולם שישראל מפוזרים בו.
שנאמר לכן יתנם לישראל עד עת יולדה ילדה – היינו תשעה חדשים . . וכתיב [בפסוק הבא] ועמד ורעה בעוז ה' וגו' וישבו כי עתה יגדל – ומתרגמינן ויתיבון מביני גלוותהון [ותרגומו, וישובו מאת גלויותיהם].

חידושי אגדות מהר"ל

השער הזה – על ירושלים אמר זה כי לא נזכר שהיה ברומי. ורצונו לומר כמו שמפרש אחר כך כי פרסיים יכבשו אותה ויפילו שעריה, וכמו שאמר ואין לך כל ארון וארון שאין סוס מדי אוכל בו תבן ואחר (כך כ)שילכדוה חוזרין מלכות רביעית ולוכדין אותה, ולכך מביא כאן אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה על ישראל תשעה חדשים.

ואין מספיקין לבנותה עד שבן דוד בא -והיינו מפני שלא יהיה שלטון של מלכות הרשעה רק תשעה חדשים ואחר כך יבא משיח. ופירוש אלו תשעה חדשים כי מלכות מלך המשיח נקרא בכתוב אדם, כמו שאמר וארו עם ענני שמיא כבר אינש וגומר. וכמו שהמשיל [דניאל] את המלכיות לחיות כך המשיל מלכות מלך המשיח [לאדם]. ותולדות האדם הוא בתשעה חדשים ותיכף שמתפשט מלכות הרשעה על ישראל יתחיל לצאת ולהתגדל מלך המשיח כי אין ראוי שיהיה מלכות אחד מושל בעולם כלל.

חידושי אגדות מהרש"א

לכשיפול השער הזה – עיין רש"י נראה שדקדק לפרש כן על שער רומי דנפילת השער ב' פעמים הוא סימן על מפלת רומי האמור בכמה כתובים ומיהו מתוך הסוגיא לקמן נראה דבארץ ישראל היה דר רבי יוסי בן קסמא דקאמר העמיקו ארוני וכו' דאין לך כל ארון שבארץ ישראל וכו'. ובפרק שנו חכמים [פרקי אבות פ"ו] קאמר ר' יוסי בן קסמא מעיר גדולה של חכמים וכו' אני משמע דלא ברומי היה.

תשעה חדשים – בכמה מקומות מדמה חבלי משיח לחבלי לידה כדלקמן ראיתי כל גבר ידיו על חלציו וכיולדה וכו' . .

בן יהוידע

השער הזה – הנה כיון שאמר השער הזה משמע שהיה לפניו, אם כן היה עומד עמהם ברומי, ואיך הראה להם האות במערת פמייס שהיה בארץ ישראל . .  ונראה דלעולם היו עומדים בארץ ישראל אצל מערת פמייס, אך קודם ששאלו ממנו שאלה זו היו מדברים עמו בשער הידוע שברומי ובהיותם עסוקים בדברים של השער ההוא שברומי שאלו אותו שאלה זו והשיב להם לכשיפול השער 'הזה' – שהיינו מדברים בו.

אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות הרשעה על ישראל תשעה חדשים – לא נוכל לדעת אם ענין זה נשתנה באורך הזמן הרב אשר נתאחרה מלכות בית דוד שנים מרובות כאשר נשתנו הדברים האמורים בחבלי משיח בודאי, או אם עדיין יש קיום לדברים אלו האמורים כאן, וברוך היודע. ומעיקר ענין זה עצמו של התפשטות מלכות ארם, לא נודע לנו ביאור באמיתות, כי יש לפרשו באופנים שונים, וברוך היודע. (בניהו, יומא דף י')

ודע, כי עתה פרס נשתנו בדתם אחר שיצא דת השימעלים והם אינם עובדים עבודה זרה כאשר היו בתחילתם אלא נעשו בכלל דת הישמעלים, ואפשר כי גם עניינים אלו נשתנו כאשר נשתנו כמה עניינים של חבלי משיח מחמת אורך הגלות, וברוך היודע. (שם)

מאור עינים (רבי יאשיהו פינטו – ה'שכ"ה – ה'ת"ח / 1648 – 1565)

השער הזה – פירש רש"י השער הזה של רומי . . ושמא של עיר אחד שבארץ ישראל שהיה שמה רומי הוא אומר כי היה יושב שם ר' יוסי. (ראה מה שכתוב לעיל בענין רומי).

הרב יצחק זאב הלוי – הגרי"ז – מבריסק

עד שתתפשט המלכות הרשעה על ישראל ט' חודשים – ואמר הגר"א דכל דברי חז"ל על ביאת המשיח [במסכת סנהדרין] פרק חלק, וכן מה שכתבו הנביאים אחד מעיר ושנים ממשפחה, לא נאמר אלא אם כן יהיה הקץ בעתו, מה שאין כן, אם יהיה 'אחישנה' לא יהיו כל הדברים הנ"ל.

והוסיף הגרי"ז דב'אחישנה' לא נאמר שיעור כלל, וכל שיהיה רגע אחד לפני הקץ הרי זה 'אחישנה', ולזה צריכים לבקש ולהתפלל כי יהיה לכל הפחות רגע אחד קודם. (חידושי הגרי"ז הלוי החדשות על תנ"ך ואגדה אות יט).

והוא על דרך מה שכתוב  "מי שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת כי חלה גם ילדה ציון את בניה" (ישעיה סו, ח), דהיינו דבאופן ד'אחישנה' תבוא הגאולה בפתאומיות וללא יסורים, והדברים הקשים שנאמרו על הצרות והקשיים שיהיו לעם ישראל ערב הגאולה, לא נאמרו אלא באם תהיה הגאולה "בעתה".

ואין ספק שרצונו יתברך הוא שתהיה הגאולה בצורה של 'אחישנה' למען לא יבוא סבל רב כל כך על עמו ישראל ונחלתו, ואומנם אין הדבר תלוי אלא בנו, ויש ללמוד מכל הדברים המתהוים בעולמנו היום שהביא הקב"ה איומי צרות גדולות ונוראות על ישראל אשר לא היו מעולם מבית על ידי ישמעאל הנמצאים כאן ומחוץ על ידי בני ישמעאל הסובבים אותנו מקרוב ומרחוק וכו' שאין ספק שכל אלו באו לעורר את ישראל לצעוק אליו יתברך בבקשת "אחישנה" ואלו אזהרות ורמזים לנו כי חפץ הוא יתברך בגאולתנו ופדות נפשנו במהרה וקורא לנו לקרוא אליו להושיענו למען שמו ב"אחישנה". (חידושי הגרי"ז הלוי על התורה מפי השמועה)

תורת הסוד

שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא – עיין שלום ירושלים עמ' רלז (הרב שלום מזרחי עדני – ירושלים תרנ"ט) ביאור אגדה זו ע"פ הסוד.

[סנהדרין צח, א] זכו ולא זכו / חמורו של משיח

זכו ולא זכו

הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה (ישעיה ס, כב):

אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי [הקשה], כתיב  בעתה, וכתיב, אחישנה? זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה!

אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב [דניאל ז, יג] ואַרו עם ענני שמיא כבר אנש אתֵה [והנה עם ענני השמים בא כדמות בן אדם – המשיח], וכתיב [זכריה ט, ט] עני ורכב על חמור? זכו – עם ענני שמיא, לא זכו – עני ורוכב על חמור.

רש"י

עם ענני שמיא כבר אינש אתי: במהירות.
וכתיב עני ורוכב על החמור: כעני הבא על חמורו בעצלות.

בן יהוידע

זכו, עם ענני שמיא. נראה לי בס"ד הכונה שיהיו צדיקים שלמים דאז תהיה הגאולה באתערותא דלתתא דוגמת העננים שהם אתערותא דלתתא שמוצאין אידים מן הארץ ועולין למעלה וירוד מהם המטר.

לא זכו, עני ורוכב על חמור. פירוש אינם צדיקים שלמים וצריך לעשות הקב"ה עמהם חסד גדול שיעריך מעשיהם לגבי מעשים של אומות העולם ואז יהיו נראין שלמים, וזהו עני הוא אך רוכב על חמור הם העכו"ם דבשר חמורים בשרם, דמרכיבם עליהם להעריך מעשיהם לגבי מעשים של אלו, ואז נראין טובים ושלמים. או יובן… אם לא זכו עני ורוכב על חמור, והיינו חמור עולה מספר נדר דאין להם זכיות שיבוא בעבורם, ורק יבוא מחמת הנגר שנדר הקב"ה לגאל אותם בקץ האמיתי.

עיון יעקב

לא זכו, עני ורוכב על חמור. להורות שלא בא רק מכח עול הקשה והמשא שבגלות המר כמו שור לעול וחמור למשא. או להראות שלא בא אלא בזכות אברהם דכתיב ויחבוש את חמורו כדאיתא ב[מדרש] רבה ובזוהר פרשת פנחס.


למה חמור ולא סוס?

שבור מלכא הראשון היה בנו של ארדשיד המלך הראשון לבית הססנידים. מלך בפרס בשנות 240-271. ארדשיד כבש את כל ארץ הפרתים מנהר פרת עד נהר אינדוס, ומהים הכספי עד לשון ים פרס, ובתוכם גם את בבל, וכונן את ממלכת פרס החדשה או מלכות בית הססנידים ימי שלום בין היהודים והחברים החלו בימי בנו של ארדשיד, הוא שבור מלכא הראשון שהתרועע עם שמואל ראש ישיבת נהרדעא.

אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו, משיח על חמרא אתי [אתם אומרים שהמשיח יבוא על חמור], אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי [אשלח לו סוס נאה שיש לי]!
אמר ליה: מי אית לך
 [האם יש לך] בר חיור גווני[בן מאה צבעים]?

רש"י

סוסיא ברקא: דגנאי הוא שיבוא על חמור, מלגלג היה.
בר חיור גווני: כלום יש לך סוס בר מאה גוונין? שחמור שלו כן הוא [שהרי חמורו של משיח יהיה בן מאה גוונים], במלתא בעלמא דחייה.

בן יהוידע:

אישדר ליה סוסיא ברקע דאית לי – נראה לי בס"ד, דשבור מלכא הבין דמה שכתוב ורוכב על חמור אין זה כפשוטו שאין לו סוס לרכוב עליו כי אם חמור, אלא הוא ידע דהכונה על אומות-העולם דכתיב בהו בשר חמורים בשרם, והיינו שבחו שימשול וישלוט על אומות העולם גם כן, ולא על ישראל בלבד. ולכן אמר לו מאי רבותא יש לו בזה, ולמה מתעכב ואינו בא? הלא גם אני מושל על ישראל ועל אומות העולם, יבא בכבוד ואתן לו הממשלה שלי שימשול במקומי! ומה שכתוב סוסיא ברקא שלי הוא לשון מליצה וכונתו על הממשלה שלו במלכותו.

והשיב לו שמואל: אין כוונת הכתוב לשבחו על ממשלה שיש לו על התחתונים אלא משבחו על ממשלה שיש לו על שרים העליונים . . והם מספר מאה דכוללים כל הסטרא-אחרא דנפרטים עד מאה (כנודע בסוד הוה עובדא עד מאה וחד ופקע שידא) . . ולכן חמורו בר מאה גווני..

[שבת קנא, ב] אין בהם לא זכות ולא חובה

וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ  (קהלת יב, ב) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ (דברים טו, יא)

רבי שמעון בן אלעזר אומר: עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך, ואף שלמה אמר בחכמתו "וזכר את בוראך בימי בחורותיך עד שלא יבאו ימי הרעה" – אלו ימי הזקנה. "והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" – אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולאחובה.

ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, שנאמר "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".

רש"י

עשה – צדקה. עד שאתה מוצא – למי לעשות. ומצוי לך – ממון. ועודך בידך – עודך ברשותך, קודם שתמות.
לא זכות – לא דבר לזכות בו שכולם עשירים. ולא חובה – לאמץ לב ולקפוץ יד.

ריטב"א

אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. פירש רש"י ז"ל שלא ימצא עניים שיזכה עמהם או שיתחייב על ידם אם לא יתן להם צדקה, ויפה כיוון הוא ז"ל דהא לכולי עלמא מצות אינן בטלות לימות המשיח כלל, ומה שאמרו מצות בטלות אינו אלא בזמן תחיית המתים וכדמוכח במסכת נדה (סא, ב) שנחלקו שם גבי תכריכי המת ושם כתבנהו בס"ד.

רמב"ן

אשר אין בהם חפץ . . שאין בהם לא זכות ולא חובה – מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן [ומל ה' אלקיך את לבבך – דברים ל, ו]. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית (ב ט).

וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה (לא ל – לב), הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו', כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך אמר עוד (שם פסוקים לב לג) והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי

וכן נאמר ביחזקאל (לו כו כז) ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו, והלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון. וזהו שאמרו רבותינו והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויים בחפץ. [מתוך פירושו לדברים ל, ו – וראה בעקידה שער שביעי ד"ה ויש מה שהקשה על דעת הרמב"ן, וכן באגרות קודש כ"ק אדמו"ר חלק ב' עמ' סט הקשה עליו, עיי"ש].

ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולאחובה – אנחנו אין תכלית גמולנו ימות המשיח . . רק גמולנו ומבטנו העולם הבא . . אבל אנחנו עם זה מחזיקים דבר הגאולה מפני שהיא אמת מפורסם אצל בעלי התורה והנבואה. ואנחנו מעידים בה ישני צרות וחוסמים פי אפיקורסים בראיותיו ומשתעשעים בדבריה מפני שאנחנו מצפים לה מתקותנו שנשיג מן הקרבה אל האלהים בהיותנו במקדשו עם כהניו ונביאיו ועם מה שיהיה בנו מן הטהרה והקדושה והיותנו בארץ הנבחרת ושכינתו שורה אצלנו יותר ממה שאנחנו יכולים להשיג היום בגלות עם העמים המחטיאים אותנו ועם מה שאנחנו בו מן הטומאה והשקוץ, כי אז בימי המשיח יבטל יצר הרע להשיגנו האמת כאשר הוא, או לענין אחר אשר סודו עמוק ממה שאמרתי . . [ספר הגאולה שער שני פ"ג, וכאן מבואר שכוונתו לימות המשיח ולא לזמן תחיית המתים].

נצח ישראל למהר"ל [פרק מו]

וזכר את בוראך בימי בחורותיך . . והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ –אין לומר שלא יהיו ישראל קונים עוד שלימות ומעלה לימות המשיח, רק שלא יוכל הרשע לשנות מעשיו שיהיה צדיק. ודבר זה נקרא יציאה לפעל, אחר שהיה רשע כבר, שיהיה מעתה צדיק. ולכך הכתוב מזהיר האדם, שיהיה צדיק קודם שיתגלה המשיח שאז בודאי אפשר שהחוטא יחזור בתשובה. אבל לימות המשיח לא יוכל לעשות תשובה, כי אין שם שנוי, שישנה עצמו מרע לטוב שיהיה הרשע צדיק, או מטוב לרע. אבל אם כבר הוא צדיק, אז בודאי אפשר שיקנה שלימות ומעלה יותר. והדעת נותן כך, כי אין ימי המשיח שיהיה העולם שכלי לגמרי, ויהיו כמו מלאכים נבדלים, שהרי יהיו אוכלים ושותים, ואינו עולם המשיח כמו עולם הבא. ולפיכך בודאי שייך בו קנין מעלה, רק שלא יהיה דבר זה שיהיה האדם משנה מעשיו מן הרע אל הטוב, או מן הטוב אל הרע. כי בודאי אם הוא רשע כל ימיו, אם יראה בימות המשיח, הטוב שיעשה השם יתברך לישראל, בודאי יחזור בתשובה כדי לקבל הטוב, ודבר זה אין נקרא תשובה כלל. ולכך אמר הכתוב שיעשה תשובה קודם זמן המשיח, שזה נקרא בודאי תשובה שלימה. אבל התשובה שהיא כאשר יתגלה המשיח, אין זה תשובה. אבל מי שהיה כבר צדיק כל ימיו, לא התחיל בתשובה בשביל הטוב שהשם יתברך עושה לצדיקים, רק כבר היה לפני ביאת המשיח צדיק, בודאי יקנה יותר מעלה אף בזמן המשיח.

וכהאי גוונא אמרו בפרק ב' דיבמות (כד ע"ב) אין מקבלים גרים לימות המשיח . .

ולא חובה – כי לדעת הברייתא יהיה לימות המשיח העולם בשלימות ובפעל לגמרי, וכאשר העולם בשלימות ובפעל אין בו שנוי כלל, ולמה יחטא, והכל הוא עומד כפי מה שהוא, ואין בו קנין שלימות. ובשביל השלימות שיהיה בעולם יסולק יצר הרע, כי יצר הרע הוא החסרון שהוא בעולם. וכאשר בימי המשיח יסולק יצר הרע, וכדכתיב (דברים ל, ו) "ומל ה' אלקיך את לבבך וגו'", לכך אין בו חובה. וכן ממילא כאשר אין יצר הרע אין כאן זכות, כמו שאמרו במסכת יומא (סט ע"ב) כלום בראת יצר הרע רק כדי לקבל אגרא וכו', לכך לא יהיה זכות ולא יהיה חובה.

אמנם מכל מקום נראה כי סבירא ליה לברייתא שאין קנין מעלה לימות המשיח — היינו שיקנה מה שירצה כמו שהוא הענין קודם ימות המשיח, שאם ירצה להיות צדיק גדול ולקנות מעלה יתירה, יקנה כל אשר ירצה. אבל לימות המשיח לא יכול לקנות כאשר ירצה, רק כפי אשר סדר השם יתברך, שיקנה כל אחד ואחד לפי מעלתו ומדריגתו . .

רש"י: לא זכות, לא דבר לזכות בו שכולם עשירים -ואינו נראה כלל דעל זה לא אמר ימים שאין חפץ בם בשביל שאין כאן מצות הצדקה שכולם יהיו עשירים. ועוד, קרא לא איירי במצות הצדקה בלבד, אלא בכל המצות איירי. והא דקאמר "ופליגי אדשמואל, דאמר שמואל אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", לא מייתי זה רק דמזה לומדין שיהיה חסרון בעולם, שהרי כתיב "לא יחדל אביון מקרב הארץ", והוא הדין שאר דברים יהיו נוהגים גם כן כמנהגו של עולם. וכן הא דאמר 'עשה עד שאתה מוצא, ומצוי בידך לעשות', לא איירי לענין הצדקה, רק בכל המצות. והכי פירושו; 'עשה עד שאתה מוצא' המצות, שמא לא יהיה לך פנאי לעשות. ולכך כאשר מוצא ומצוי לך לעשות, עשה המצות. 'ועודך בידך' לעשות קודם ימי הזקנה, כי אז לא תוכל לעשות, כך נראה.

ואפילו לשמואל דסבירא ליה דיהיה יצר הרע בעולם, אין ספק דגם שמואל סבירא ליה כי יהיה העולם בשלימות, והכתוב אומר (דברים ל, ו) "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך וגו'". רק דסבירא ליה דמכל מקום עדיין נמצא היצר הרע, רק שאינו אלא בפרטים, כי ימצא פרטים שלא יהיו צדיקים. אבל הכלל לימות המשיח יהיו צדיקים ולא רשעים ויקוים (ר' דברים טו, ד) "אפס לא יהיה בך אביון". וזה החילוק שיש בין הברייתא ובין שמואל; כי הברייתא סוברת דבין יחיד בין רבים לא יהיה בהם זכות וחובה. אבל לשמואל בודאי יהיה החטא נמצא ביחידים. ומכל מקום אי אפשר שיהיו חוטאים הרוב, שכבר אמרנו לך כי ימי המשיח הוא שלימות כלל העולם.

מהרי"ל

אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולאחובה – ועוד ראייה שחייב אדם לשוב בכל יום משום דלימות המשיח אין מקבלין בתשובה. ודוגמת זה אין מקבלין גרים אז דהמתגייר אז אין עושה מאהבת ה' יתברך רק לשמוח בשמחת ישראל. ומאמר דאנו מצפין לישועה בכל יום מי שאינו שב ויבא משיח במהרה בימינו שוב לא מצי שב [בשיחת כ"ק אדמו"ר וילך תשי"ט ס"ו מוסיף – "בתשובה שלימה*"], וישאר חס ושלום בחטאיו. ומתי שיבקש אדם לשוב מקֶרב הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע.

[בשיחה הנ"ל הוסיף כ"ק אדמו"ר: והרי זה " געשמאקער ווארט" שכן לשם מה צריכים לדבר על ענין כל ימיו בתשובה מטעם שוב יום אחד לפני מיתתך בשעה שנעים יותר – "א סך געשמאקער" – לומר שצריכים לחטוף ולעשות תשובה באמת מצד התקוה בכל יום ויום שמשיח יבוא מחר ממש!]

ועוד משל למלך שזמן את עמו לסעוד אצלו אז החכמים שבעם הם מזרזין ומקשטין את עצמם לבא אל המלך מתי שיקראו בלבוש וכסות נקייה לכבוד מלכות והטפשים שבהם לא נתנו דבר המלך אל לבם ונשארו בבגדיהם מזלזלים ולא שמו עדיָם עליהם ובפתאום מהירים עבדי המלך לקרא העם לבא שער המלך ואומר המלך לסמוך עצמו המקושטים לכבודו ולהרחיק את המזלזלים. כך כשהצדיק נפטר מן העולם נכנס שמה לראות בנועם ה' לרוב טוב הצפון והרשעים אשר ימקו בעונם פתאום בלא תשובה לא יראו בשובע שמחות ההוא. נמצא כל ימי האדם בתשובה כי לא ידע יום מותו. [הלכות עשרת ימי תשובה]

*  וראה בזכור למרים פרק ד' – לבעל החפץ חיים – שכתב דברים דומים, וסיים שם: אם האדם עושה תשובה קודם שיבוא אליהו לבשר היא תשובה גמורה . . מה שאין כן אם נמתין עד שיבא משיח צדקנו אפילו אם יתברר שהיה הכל אונס ושגגה . . ולא ידחונו לגמרי, מכל מקום יש נפקא מיניה גדולה אם נזדרז בתשובה קודם ביאת המשיח או אחר כך עכ"ל עיין שם בארוכה].

כ"ק אדמו"ר הזקן

שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימי המשיח –  [לקוטי תורה צו יב, ד] . . בחינת היום לעשותם שאז הוא דשייך בחינת הבחירה . . ולהיות ובחרת בחיים כו' וזה אינו שייך רק עכשיו אבל לעתיד לבא הוא אומר בלע המות לנצח שלא יהיה הגשמיות מעלים ומסתיר כו'. [יג, א] . .  אין מועיל בחינת תשובה וכמ"ש בגמרא . . שאין בהם לא זכות ולא חובה. [וכן כתב באור התורה במדבר ד עמ' א'פ].

צמח צדקשנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימי המשיח-והנה רבי חייא בר אבא דפליג [גם כן] אשמואל מבואר בפ' במה אשה (סג, א) דסבירא ליה כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח [ ורבי שמעון בן אלעזר אזיל בשיטתיה דגם הוא פליג אשמואל]. אם כן, הרי בדברי הנביאים מבואר הרבה גילוי אלקות וכמו ענין וכל בנייך לימודי הוי' שיהיו לימודי הוי' ממש על דרך והיו עיניך רואות את מוריך (במדרש רבה פ' בשלח פרשה כ"א, ובפ' תצוה תוך פרשה ל"ח). ואם כן האיך הם שנים אשר כו' [אין בהם חפץ]?
אלא ודאי משום דבחינת יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה דוקא כו'. וכמאמר רז"ל על פסוק במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו. כי שכר מצותיו זהו רק מבחינת שמו אלא שהוא שמו הגדול, אבל אשר אנכי – מי שאנכי – מצוך לשון צוותא וחיבור זהו דוקא בעולם הזה . . כי גם בתחיית המתים הגילוי רק מבחינת שמות אלא שהוא מבחינת שמו הגדול אבל על ידי תורה ומצות בעולם הזה נמשך בחינת אשר אנכי מצוך אלא שהוא בחינת מקיף. [אור התורה דברים חלק א עמ' לא]

כ"ק אדמו"ר הריי"ץ

אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. – יבוא זמן שהבושה על העדר העבודה תהיה גדולה מאד. ישנם שני זמנים שלא שייך בהם תשובה: א) בעלות הנשמה מהגוף. ב) בביאת המשיח (בהערה: עיין שבת קנא, ב: אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה ופליגי דשמואל וכו' ואכמ"ל).

בספרים המסבירים עונשי הגיהנום כתוב שהעונש הגדול ביותר הוא הבושה. כך גם כשיבוא משיח תשרור אז בושה מהעדר העבודה כעת. למרות שגם אחרי ביאת המשיח יהיה הענין של "עבודה" אך הענין של תיקון על העבר לא יהיה שייך [משיחת פורים תש"ב סעיף כב – תרגום מאידיש.]

החפץ חיים

לא זכות ולא חובה – משל למוכר קמח שהיה מתירא פן יוזל המחיר. וכששאלוהו, אדרבה, להפך הדבר, אם הקמח יהיה בזול ירבו הקונים ונקל יהיה למכור, על זה ענה המוכר ומה בכך, אבל להרוית יותר אפשר רק כשהקמח ביוקר… [חפץ חיים על התורה, מעשה למלך, פ' בהר] ולאידך כששאלו תלמידו מה יעשה אם המשיח יבוא תיכף ויצטרך להתבייש מלפניו, השיבו: בעת שעם ישראל נתון בצרה ובשביה, על היחיד להשתתף בצערם ולוותר על ההנאות והפניות שלו, ואפילו עם הדבר נוגע לרוחניות. [שם]

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימי המשיח – כי לעתיד לבא בזמן כשלא תהיה בחירה חפשית, אי אפשר לפעול מאומה וכל הגילויים שיהיו לעתיד לבוא תלויים הם במעשינו ועבודתינו בזמן הזה דוקא. [שיחת פרשת שמיני תשי"ג ס"ו] ברגעים האחרונים דימי הגלות . . כל רגע ורגע מתגדל ערכו יותר ויותר, שכן עוד מעט ויגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, ולכן ההכרח לנצל כל רגע ורגע באופן היותר מועיל. [אגרות קודש כ"ק אדמו"ר חלק יג עמ' תמד]

רמב"ם

אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. [הל' מלכים פרק יב, הלכה ב] אם כן גם אז יהיה בחירה רק שיהיה יותר קל, והימים שאין לו חפץ בהם קאי על אחר ימות המשיח [דרך שיחה – תשובות הגר"ח קיינבסקי עמ' רב].

לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח –לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח: אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא. [הלכות מלכים פרק יב הלכה ז] וכתבו האחרונים שמכאן עוד ראיה שיש זכות וחובה בימות המשיח. והעיר בספר יוסף דעת על מסכת שבת מנוסח הרמב"ם לתפילת ובא לציון המובא בסוף ספר אהבה: יהי רצון . . שנחיה לשמור חקיך בעולם הזה ולימות המשיח כדי שנזכה ונירש טוב לחיי העולם הבא.

מאה שערים (מיוחס לריקאנטי / שאלוניקי ה'שג)

. . לעתיד לבא בזמן ביטול יצר הרע והוא זמן תחיית המתים שם יבינו הכל מעיקרו . . [סוף שער חמשה ושבעים]

אילמה (לרבי משה קורדובירו)

זמן גאולתם של ישראל יהיה ההנהגה באור החכמה המאיר בבינה מאור הכתר . . אמנם אור זה אור חכמה מהכתר ולזה יגברו הנסים וכבר התחילו ישראל והתחיל העולם ליתקן מחרפתו אבל לא תיקון גמור ויתעכב עיכוב זמן מה עד שיבטלו החיצונים וכבר בזמן הזה אין תשובה מועלת כלל מפני שהתשובה היא מהבינה וכיון שאור הבינה אינה מנהגת אלא אור החכמה ימי משיח אין בהם תשובה כלל . . [עין כל תמר ה פרק כה, עיי"ש עוד. והובא גם אצל תלמידו בחסד לאברהם מעין ראשון נהר יח]

מגיד משרים

והא מגלינא לך רזא טמירא במאי דאמור רבנן דהמצות בטילות לתחיית המתים וכו' היינו ברזא דשית אלפין שנין הוי עלמא וחד חרוב. דהיינו למימר דבזמן תחיית המתים דהוא בתר ימות המשיח יהא חרב עלמא מתאוות וכיסופין דהאי עלמא, והא בההוא זימנא יתבטל יצר הרע מעלמא . . [פרשת ויקהל ד"ה שנת ש"ו עיי"ש עוד].

שו"ת רב פעלים

אחר ביאת המשיח עדיין המצות נוהגין כמשפטם בלתי מחסור, וכן יש ג"כ הקרבת קרבנות הכתובים בתורה, ומוכרח שלצורך התיקון של הנשמות הם נעשים, וגם מוכרח שישאר היצה"ר עדיין בעולם, ויש שכר ועונש, ורק מכח תגבורת הקדושה יהיו כל ישראל צדיקים ונוצחים את היצה"ר, ולא יבואו לידי חטא של מזיד אבל מן השוגג א"א שיהיו נמלטים כולם, וגם בודאי יהיה טומאה וטהרה, וישארו האומות בעולם, וכל זה יהיה עד זמן תחיית המתים. [חלק א – סוד ישרים סימן יז, עיי"ש עוד.]

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

בספרו שערי טהרה בסופו (עמ' צד, ב) הביא ממדרש תנחומא מצורע פ"ט: אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה הייתם מטהרין וחוזרין ומטמאין אבל לעתיד לבא אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ובשערי טהרה שם: לעתיד לבוא – שיעבור רוח הטומאה מן הארץ, נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

אבל – וזרקתי עליכם – הוא טהרת האדם (היחיד או הרבים או גם כללות בני ישראל) ובכל זאת מציאות הרע בעולם קיימת (וגם בפועל באומות העולם, בחיות וגם בערב רב) ובמילא גם אפשריות של פועל רע (גם בכל בני ישראל). מה שאין כן ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שהוא טהרת העולם ובלשון רז"ל מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו (סוכה נב, א)

. . ונפקא מינה לענין שכר ועונש – דישנו עדיין באופן ותקופה הא', אף על פי שהקב"ה עזרו וטהרו, וכמו שתמיד הקב"ה עוזרו דאלמלא זה אינו יכול לו. מה שאין כן באופן ותקופה הב' שהם שנים שאין בהם לא זכות ולא חובה [שבת קנא, ב].

ועיין גם כן זהר חלק ג' קכה א (ומתורצת על פי זה קושית הכסף משנה ולחם משנה ברמב"ם הלכות תשובה פרק ח הלכה ז) השגת הראב"ד ופירוש הרדב"ז ברמב"ם הלכות מלכים ריש פרק י"ב. עבודת הקדש (לר"מ בן גבאי) חלק ב פרק ל"ח אגרת הקדש לרבנו הזקן סוף סימן כו. ואין כאן מקומו. [ממכתב להרב שלמה גורן – אגרות קודש חלק י"ז עמ' שנו, עיין שם עוד.]

הלכות מלכים פרק יא,יב – רמב"ם

הלכות מלכים פרק יא

א. המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל [באחרונה], ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד, וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים, והיה אדום ירשה זה דוד, שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו', והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.

ב. אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו, אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.

ג. ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן. [השגת הראב"ד: אל יעלה על דעתך וכו', א"א והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו.]

ד. ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.

הלכות מלכים פרק יב

א. אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם, ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן, וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן. [השגת הראב"ד: אל יעלה על הלב שבימות המשיח כו' עד משלים. א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ]

ב. אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.

ג. בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס, ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה.

ד. לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.

ה. ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. נשלמו הלכות מלכים והחבור כולו, ברוך שאמר והיה העולם בפרטו ובכללו. נגמר ספר ארבעה עשר והוא ספר שופטים, הלכותיו חמש, ופרקיו אחד ושמונים: הלכות סנהדרין ששה ועשרים פרקים, הלכות עדות שנים ועשרים פרקים, הלכות ממרים שבעה פרקים, הלכות אבל ארבעה עשר פרקים, הלכות מלכים שנים עשר פרקים. כל הלכות הספר בכללו שלשה ושמונים, והפרקים תתקפ"ב. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.

הלכות תשובה פרק ח,ט – רמב"ם

הלכות תשובה לרמב"ם

(א) הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך וזהו הוא העולם הבא שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתת:

(ב) העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה וזה שאמרו צדיקים יושבין דרך חידה אמרו כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה שלהן כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל. [השגת הראב"ד – העוה"ב אין בו גוף א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי"א) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי"ד) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם סנהדרין צ"א) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל]:

(ג) כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה היא הנקראת נפש בענין זה חיים אלו לפי שאין עמהם מות שאין המות אלא ממאורעות הגוף ואין שם גוף נקראו צרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים:

(ד) וכמה שמות נקראו לה דרך משל הר ה' ומקום קדשו ודרך הקדש וחצרות ה' ונועם ה' ואהל ה' והיכל ה' ובית ה' ושער ה' וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא. [השגת הראב"ד – וחכמים קראו לה בדרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה א"א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה]:

(ה) הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם:

(ו) שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף הגוף בטלים הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה אינו כן אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון הוא שאמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו':

(ז) וכמה כמה כ' קמוצה דוד והתאוה לחיי העולם הבא שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים כבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובת העולם הבא אין כח באדם להשיגה על בוריה ואין יודע גדלה ויפיה ועצמה אלא הקב"ה לבדו ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף שנהנין בהן ישראל לימות המשיח בזמן שתשוב הממשלה לישראל אבל טובת חיי העולם הבא אין לה ערך ודמיון ולא דמוה הנביאים כדי שלא יפחתו אותה בדמיון הוא שישעיהו אמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו כלומר הטובה שלא ראתה אותה עין נביא ולא ראה אותה אלא אלהים עשה אותה האלהים לאדם שמחכה לו אמרו חכמים כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח אבל העולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך:

(ח) זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבא אותו העולם אין הדבר כן אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר אשר צפנת ליראיך פעלת וגו' ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה. [השגת הראב"ד – זה שקראו וכו' א"א נראה כמכחיש שאין העולם חוזר לתהו ובהו והקב"ה מחדש עולמו ואמרו שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב ונמצא שהוא עולם חדש]:

הלכות תשובה פרק ט

(ב) ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד:

כסף משנה הלכות תשובה פרק ח

הלכה א

מפי השמועה למדו למען ייטב לך וכו'. בסוף פ"ק דקידושין (דף ל"ט: מ'. ובסוף חולין קמ"ב.) מימרא דר' יעקב:
ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו וכו'. ממ"ש רבינו כאן וגם ממה שכתב להלן הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה וכו' נראה שאין שום עונש וצער אחר לרשע אלא הכרת הזה בלבד. ודבר זה אינו לא כפי דברי תורה ולא כפי דברי רז"ל שהרי לדברים אלו אין עונש האדם אלא כרת ואין התורה מחייבת כרת לכל אדם. ונמצאת פוטר בטענה זו את כל החוטאים מן העונש. ועוד לדעת זו עשית את העובר על כרת אחת ואפיקורוס הכופר בעיקר ושופך דמים שוים בדיניהם וזה דבר הפך הדעת והפך התורה. וכתב הרמב"ן ז"ל שח"ו לא עלה דבר זה על דעת רבינו ז"ל אלא דבריו ז"ל על סוף האבדון וכליון החרוץ שאין אחריו עונש ונקמה שהוא הכרת שהוא ביטול הנפש וכלל בה שביטול זה הוא מלבד מה שנתייסרה תחלה בעונש גיהנם ביסורין גדולים והוא עונש גדול ואבדון חמור שאבדה הנפש הנועם הגדול שהיתה ראויה לו מצד שהיתה זכה שלוקחה ממקום כבוד המלאכים או למעלה מהם שהוא זכות הצדיקים ומעלתם. וכ"כ כתב לעיל פרק ג' כל הרשעים שעונותיהם מרובים דנין אותם כפי חטאם ויש להם חלק לעוה"ב ואלו שאין להם חלק לעוה"ב אלא נכרתים ואובדין ונדונין כפי גודל רשעם וכו', הרי שהפריש בין חייבי כריתות גמור ובין הנידון כפי רשעו ואם אין שם יסורין מה חילוק יש אלא דעתו כדפרישית, עכ"ל:
מפי השמועה למדו הכרת בעוה"ז וכו'. בפ' ד' מיתות (סנהדרין ס"ד:):

הלכה ב

העולם הבא אין בו גוף וכו':
כתב הראב"ד דברי האיש הזה בעיני וכו'. ויהיו העטרות כמשמען ולא יהיה משל, עכ"ל:
ול"נ שאין חילוק בין רבינו להראב"ד אלא בשמות בלבד. דלרבינו העולם שלאחר המות נקרא העוה"ב וכמ"ש בסוף פרק זה ז"ל. זה שקראו אותו חכמים עוה"ב לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואח"כ יבא אותו העולם אין הדבר כן אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר אשר צפנת ליראיך ולא קראוהו עוה"ב אלא מפני שאותם החיים באים לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה, עכ"ל. וכל אותם המאמרים שהביא הראב"ד הם לעולם התחיה והראב"ד ז"ל קורא לעולם התחייה עוה"ב ובכך עלו דברי שניהם כהוגן ואלו ואלו דברי אלהים חיים:
כך אמרו חכמים הראשונים העוה"ב וכו'. מימרא דרב סוף פרק היה קורא (ברכות י"ז.):

הלכה ד

וחכמים קראו לה וכו':
כתב הראב"ד ואם זו היא הסעודה וכו'. כלומר דאמרינן סוף פרק ע"פ (פסחים קי"ט:) שלעתיד לבא סעודה שהקב"ה עושה לצדיקים נוטל כוס של ברכה ומחזר על כל האבות עד שמגיע לדוד והוא נוטל ומברך. ורבינו יסבור דהיינו לעולם התחייה אבל מה ששנינו והכל מתוקן לסעודה היינו העולם הבא אחר המות. וצריך לי יישוב לדעת הראב"ד דעוה"ב היינו עולם שאחר התחייה היאך יתיישב מימרא דרב העוה"ב אין בו לא אכילה וכו':

הלכה ז

אמרו חכמים כל הנביאים וכו'. מימרא דרבי חייא בר אבא פרק במה אשה יוצאה (שבת ס"ג.) ודע דמשמע התם דהא דרבי חייא בר אבא פליגא אדשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, ורבינו כתב כאן הא דרבי חייא בר אבא בפרק שאחר זה וגם בפרק י"ב מהלכות מלכים כתב לדשמואל וצ"ע:

הלכה ח

זה שקראו אותם חכמים העוה"ב וכו':
כתב הראב"ד נראה כמכחיש וכו' וחד חרוב נמצא שהוא עולם חדש, עכ"ל. וכבר כתבתי שדעת רבינו שעוה"ב הוא עולם הבא אחר המות והקבלה שהקב"ה יחריב את עולמו בסוף שיתא אלפי שנים כמוזכר בפרק חלק גם רבינו לא יכחיש זה ואינו ענין למ"ש רבינו:

הקדמה למסכת סנהדרין – רמב"ם

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כו' – ראיתי לדבר בכאן בעיקרים רבים באמונה גדולים ונכבדים עד מאד.

הוי יודע כי בעלי התורה נחלקו דעותיהם בטובה שתגיע לאדם בעשיית המצות שצונו בהם הש"י ע"י משה רבינו ע"ה וברעה שתמצא אותו, כשיעבור עליהם מחלוקת רבות מאד לפי השתנות שכליהם, ונשתבשו בהם הסברות שיבוש גדול עד שכמעט לא תמצא בשום פנים אדם שנתבאר לו דבר זה, ולא תמצא בו דבר מוחלט לשום אדם אלא בשיבוש גדול.

כת [ראשונה] סוברת כי הטובה הוא גן עדן וכי הוא מקום שאוכלים ושותים בו מבלי עמל הגוף ובלי יגיעה, ושיש להם בתים מאבנים טובות ומטות מוצעות במשי, ונהרות מושכות יין ושמנים מבושמים והרבה דברים מזה המין. וכי הרעה הוא גיהנם והוא מקום בוער באש שבו שורפין הגויות ומצטערים שם בני אדם במיני הצער והעינוי יאריך סיפורם. והכת הזאת הביא ראיה על סברתם מדברי רבותינו ז"ל וממקראות הכתב שפשטם נאותים למה שהם אומרים לכולו או לרובו.

וכת שניה תסבור ותחשוב שהטובה המיחלת הוא ימות המשיח מהרה יגלה, וכי באותו הזמן יהיו בני אדם כולם מלאכים כולם חיים וקיימים לעד ויגביהו בקומתם וירבו ויעצמו עד שיושיבו כל העולם לעד לעולם, ואותו המשיח כפי מחשבתם יחיה בעזר הי"ת, וכי באותן הימים תוציא הארץ בגדים ארוגים ולחם אפוי ודברים הרבה כאלה שהם מן הנמנעות. וכי הרעה היא שלא יהיה האדם מצוי באותן הימים ולא יזכה לראותו, ומביאין ראיה בדברים רבים מצויים לחכמים ובכתובים במקרא יסכים פשטם למה שהם אומרים או לקצתו.

וכת שלישית תחשוב כי הטובה שנקוה תחיית המתים, והוא שיחיה האדם אחר מותו ויחזור עם קרוביו ובני ביתו ויאכל וישתה ולא ימות עוד, וכי הרעה היא שלא יחיה אחר מותו עם אותם שיחיו, ומביאים ראיה על זה במאמרים רבים מצויים בדברי החכמים ובפסוקים מן המקרא, שפשוטם יורה על מה שהם אומרים או על קצתו,

וכת רביעית תחשוב כי הכוונה שתגיע לנו בעשיית המצות היא מנוחת הגוף והשגת התאוות העולמיות בעוה"ז, כמו שומן הארצות ונכסים רבים ורוב הבנים ובריאות הגוף והשלום והבטחון, והיות המלך מישראל והיותנו שולטים על מי שהצר לנו, והרעה שתשיגנו כשנכפור על התורה היפך העניינים האלה, כמו מה שאנחנו פה היום בזמן הגלות, ויביאו ראיה כפי סברתם מכל המקראות שבתורה והקללות וזולתם ומכל אותם הסיפורים הכתובים במקרא, וכת חמישית והם הרבה מחברים העניינים האלה, כולם ואומרים כי התוחלת הוא שיבא המשיח ויחיו המתים ויכנסו לגן עדן ויאכלו שם וישתו ויהיו בריאים כל ימות עולם, אבל זו הנקודה הנפלאת ר"ל העוה"ב מעט תמצא בשום פנים שיעלה על לבו, הוא שיחשוב או שיקח זה העיקר או שיאמר זה השם על איזה דבר הוא נופל, אם הוא תכלית הטובה או אחת מן הדעות הקודמות הוא התכלית, או שיבדיל בין התכלית ובין הסיבה המביאה אל התכלית, אבל מה ששואלים העם כולו ההמון והמבינים היאך יקומו המתים ערומים או לבושים, ואם יעמדו באותן תכריכין עצמן שנקברו בהם ברקמתם ובציורם ויפוי תפירתם או במלבוש שיכסה גופם בלבד וכשיבוא המשיח אם יהיו שם העשיר והדל או אם יהיו בימיו חזק וחלש, והרבה שאלות כאלו בכל עת.

ואתה המעיין בספר זה תבין זה המשל שאני ממשיל לך ואז תכין לבך ותשמע דברי בכל זה, שים בדעתך כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה וזהו הטוב הגדול לו לענין מה שישיג מן השלמות, אלא שהוא למעוט שניו וחולשת שכלו אינו מבין מעלת אותו הטוב ואל מה שיגיעהו בשבילו מן השלמות, ולפיכך בהכרח יצטרך המלמד שהוא יותר שלם ממנו שיזרז אותו על הלמוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שנותיו, ויאמר לו קרא ואתן לך אגוזים או תאנים ואתן לך מעט דבש, ובזה הוא קורא ומשתדל לא לעצם הקריאה לפי שאינו יודע מעלתה אלא כדי שיתנו לו אותו המאכל, ואכילת אותן המגדים אצלו יקר בעיניו מן הקריאה וטוב הרבה בלא ספק, ולפיכך חושב הלימוד עמל ויגיעה והוא עמל בו כדי שיגיע לו באותו עמל התכלית האהוב אצלו והוא אגוז אחד או חתיכה דבש, וכשיגדיל ויחזיק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו נכבד מלפנים וחזר לאהוב זולתו, יזרזו אותו ויעוררו תאוותו בו מאותו הדבר החמוד לו, ויאמר לו מלמדו קרא ואקח לך מנעלין יפים או בגדים חמודים, ובזה ישתדל לקרא לא לעצם הלימוד אלא לאותו המלבוש, והבגד ההוא נכבד בעיניו מן התורה והוא אצלו תכלית קריאתו, וכאשר יהיה שלם בשכלו יותר ויתבזה בעיניו זה הדבר ג"כ ישים נפשו למה שהוא גדול מזה, ואז יאמר לו רבו למוד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר אחד או ב' דינרין, ובכך הוא קורא ומשתדל ליקח אותו הממון, ואותו הממון אצלו נכבד מן הלמוד, לפי שתכלית הלמוד אצלו הוא שיקח הזהב שהבטיחוהו בו, וכשיהיה דעתו גדול ונקלה בעיניו זה השיעור וידע שזה דבר נקל יתאוה למה שהוא נכבד מזה, ויאמר לו רבו למוד כדי שתהיה ראש ודיין ויכבדוך בני אדם ויקומו מפניך כגון פלוני ופלוני, והוא קורא ומשתדל כדי להשיג מעלה זו ותהיה התכלית אצל מכבוד שיכבדו אותו בני אדם וינשאוהו וישבחו אותו.

וכל זה מגונה ואמנם יצטרך למיעוט שכל אדם שישים תכלית החכמה דבר אחר זולתי החכמה, ויאמר לאיזה דבר נלמד אלא כדי שנשיג בו זה הכבוד וזה הוללות על האמת, ועל למוד כזה אומרים חכמים שלא לשמה, כלומר שיעשה המצות וילמוד וישתדל בתורה לא לאותו הדבר בעצמו אלא בשביל דבר אחר, והזהירו החכמים על זה ואמרו (אבות פ"ד מ"ה) לא תעשה עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם, והם רומזין למה שביארתי לך שאין לשום תכלית החכמה לא לקבל כבוד מבני אדם ולא להרויח ממון ולא יתעסק בתורת השם יתברך להתפרנס בה, ולא תהיה אצלו תכלית למוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד, וכן אין תכלית האמת אלא שידע שהוא אמת והתורה אמת ותכלית ידיעתה לעשותה.

ואסור לאדם השלם שיאמר כשאעשה אלה המצות שהם המדות טובות ואתרחק מן העבירות שהם המדות הרעות שצוה השם יתברך שלא לעשותה מה הוא הגמול שאקבל על זה, לפי שזה כמו מה שיאמר הנער כשאני קורא זה מה יתנו לי והם אומרים לו דבר פלוני, לפי שכשאנו רואים מיעוט שכלו שאינו מבין זה השיעור והוא מבקש לתכלית תכלית אחר אנו משיבים לו כסכלתו, כמו שנאמר ענה כסיל כאולתו, וכבר הזהירו חכמים על זה ג"כ כלומר שלא ישים האדם תכלית עבודת השם יתברך ועשיית המצוה בשביל דבר מן הדברים, והוא מה שאמר האיש השלם המשיג אמיתת העניינים (שם פ"א מ"ג) אנטיגנוס איש סוכו אמר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס, ואמנם ר"ל בזה שיאמין באמת לעצם האמת וזהו הענין שקוראין אותו עובד מאהבה, ואמרו ז"ל (ע"ז יט.) במצותיו חפץ מאד אמר ר' אליעזר במצותיו ולא בשכר מצותיו, וכמה היא מבוארת והיא ראיה ברורה על מה שקדם לנו מן המאמר. וגדול מזה מה שאמרו בספרי (וכענין זה בנדרים סב.) שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רב, בשביל שאקבל שכר לעולם הבא, תלמוד לומר לאהבה את ה' אלהיך כל שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה, הנה התבאר לך זה הענין ונתבאר שהוא כוונת התורה ויסוד כוונת החכמים עליהם השלום, ואין מעלים עיניו מזה אלא אויל משתגע שקלקלוהו ושבשוהו המחשבות הסכלות והרעיונים הגרועים. וזו היא מעלת אברהם אבינו עליו השלום (סוטה לא.) שהוא היה עובד מאהבה, ולעומת הדרך הזה ראוי להיות ההתעוררות.

ולפי שידעו החכמים ז"ל שזה הענין קשה עד מאד ואין כל אדם משיג אותו, ואם השיגו אינו מסכים בו בתחילת ענין ואינו סובר שתהיה אמונה ברורה, לפי שהאדם אינו עושה מעשה אלא כדי שתגיע לו ממנו תועלת או שתסור ממנו פסידא ואם אינו כן יהיה אצלו אותה מעשה הבל וריק, האיך יאמר לבעל תורה עשה אלה המעשים ולא תעשה אותם לא לירא מעונש מן השי"ת ולא להנחיל שכר טוב, זה דבר קשה עד מאד לפי שאין כל בני אדם משיגין האמת עד שיהיו כמו אברהם אבינו ע"ה, ולכן התירו להמון כדי שיתישבו על אמונתם לעשות המצות לתקות שכר ולהנזר מן העבירות מיראת עונש, ומזרזין אותם על זה ומחזקים כוונתם עד שישיג המשיג וידע האמת והדרך השלם מה הוא כמו שעושין בנער בשעת הלמוד כמו שהבאתי המשל, והאשימו לאנטיגנוס איש סוכו בביארו להמון מה שביאר ואמרו בזה הזהרו בדבריכם כמו שנתבאר באבות (פ"א מי"א), ואין ההמון מפסידין מכל וכל בעשותם המצות מיראת העונש ותקות השכר אלא שהם בלתי שלמים, ואולם זה טוב להם עד שיהיה להם כח והרגל והשתדלות בעשיית התורה ומזה יתעוררו לדעת האמת ויחזרו עובדים מאהבה, וזה הוא מה שאמרו ז"ל (פסחים נ, ) לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

וממה שאתה צריך לדעת כי דברי חכמים ז"ל נחלקו בם בני אדם לשלשה כתות:

הראשונה והוא רוב מה שראיתי ואשר ראיתי חיבוריו ומה ששמעתי עליו הם מאמינים אותם על פשטם, ואין סוברין בהם פירוש נסתר בשום פנים, והנמנעות כולם הם אצלם מחוייבות המציאות, ואמנם עושין כן לפי שלא הבינו החכמה והם רחוקים מן התבונות ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם ולא מצאו מעורר שיעורר אותם, סוברין שלא כוונו החכמים ז"ל בכל דבריהם הישרים והמתוקנים אלא מה שהבינו לפי דעתם מהם ושהם על פשוטם, ואע"פ שהנראה מקצת דבריהם יש בהם מן הדיבה והריחוק מן השכל, עד שאילו סופר על פשוטו לעמי הארץ כל שכן לחכמים, היו תמהים בהתבוננתם בהם והם אומרים היאך יתכן שיהיה בעולם אדם שיחשוב בזה או שיאמין שהיא אמונה נכונה ק"ו שייטיב בעיניו, וזו הכת עניי הדעת יש להצטער עליהם לסכלותם לפי שהם מכבדין ומנשאין החכמים כפי דעתם והם משפילים אותם בתכלית השפלות והם אינם מבינין זה, וחי השם יתברך כי הכת הזה מאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה ומשימים תורת ה' בהיפך המכוון בה, לפי שהשם יתברך אמר בתורה התמימה אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה והכת הזאת מספרים משפטי דברי החכמים ז"ל מה שכששומעין אותו שאר האומות אומרים רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה, ורוב מה שעושין זה הדרשנים שהן מפרשין ומודיעין להמון העם מה שאינם יודעין, ומי יתן אחר שלא ידעו ולא הבינו שיהיו שותקין, כמו שאמר מי יתן החרש תחרישון ותהי להם לחכמה, או שיהיו אומרים אין אנו מבינים כוונת החכמים בזה המאמר ולא היאך יתפרש, אבל הם מחשבים שהם מבינים אותו ומשתדלים להודיעו לפרש לעם מה שהבינו הם עצמם כפי דעתם החלושה לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בראשי העם דרשות ממסכת ברכות ופרק חלק וזולתם על פשטם מלה במלה.

והכת השניה הם רבים ג"כ, והם אותם שראו דברי החכמים או שמעום והבינו אותם כפי פשוטם וחשבו שלא כיוונו החכמים או שמעום והבינו אותם כפי פשוטם, וחשבו שלא כיוונו חכמים בו זולתי מה שמורה עליו פשט הדבר, והם באים לסכל אותם ולגנותם ומוציאין דיבה על מה שאין בו דיבה וילעגו על דברי חכמים ושכלם יותר זך מהם, ושהם עמי הארץ נפתים גרועי השכל סכלים בכלל המציאות עד שלא היו משיגים דבר חכמה בשום פנים, ורוב הנכשלים בזה השיבוש המתיחסים לחכמת הרפואות והמהבילים בגזרת הכוכבים, לפי שהם במחשבתם נבונים וחכמים בעיניהם ומחודדים ופילוסופים וכמה הם רחוקים מן האנושית אצל אותם שהם חכמים ופילוסופים על האמת, אבל הם סכלים יותר מן הכת הראשונה והרבה מהם פתיות, והוא כת ארורה לפי שהם משיבים על אנשים גדולים ונשיאים אשר נתבררה חכמתם לחכמים ואלו הפתאים אילו היה עמלם בחכמות עד שיהיו יודעים היאך ראוי לסדר ולכתוב הדברים בחכמת האלהות והדומה להן מן הדברים אצל ההמון ואצל החכמים ויבינו החלק המעשיי מן הפילוסופיה, אז היו מבינים אם החכמים ז"ל חכמים אם לא, והיה מתבאר להם ענין דבריהם.

והכת השלישית והם חי השם מעטים עד מאד עד שאין ראוי לקרותם כת אלא כמו שיאמר לשמש מין ורק היא יחידי, והם אותם בני אדם שנתברר אצלם גדולת החכמים ז"ל וטוב שכלם ממה שנמצא בכלל דבריהם מורים על עניינים אמיתיים למאד, ואע"פ שהם מעטים ומפוזרים במקומות מחיבוריהם הם מורים על שלמותם וכי הם השיגו האמת, ושנתברר ג"כ אצלם מניעת הנמנע ומציאות המחוייב להמצא, וידעו כי הם עמי הארץ אינם מדברים התולים ונתאמת להם שדבריהם יש לו נגלה ונסתר, וכי הם בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים דברו בהם בדרך חידה ומשל כי הוא זה דרך החכמים הגדולים, ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים ואמרו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, וידוע הוא אצל בעל הלשון כי חידה הוא הדבר שהמכוון בו בנסתר לא בנגלה ממנו, וכמו שאמר אחודה נא לכם חידה וגו', לפי שדברי החכמים כולם בדברים העליונים שהם התכלית אמנם הם חידה ומשל, והאיך נאשימם על שמחברים החכמה על דרך משל ומדמים אותם בדברים הפחותים ההמוניים, ואנו רואים החכם מכל האדם עשה זה ברוח הקודש ר"ל שלמה במשלי ושיר השירים ובמקצת קהלת, ואיך יקשה עלינו לסבור פירוש על דבריהם ולהוציאם מפשטם כדי שיאות לשכל ויסכים עם האמת ועם היותם כתבי הקודש, והם בעצמם סוברים בפסוקי המקרא ומוציאים אותם מפשוטם ומשימין אותם משל והוא האמת, כמו שאנו מוצאים שאמרו (ברכות יח ע"ב) בפירוש פסוק הוא הכה את שני אריאל מואב שהוא כולו משל, וכן מה שנאמר והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור משל, וכן מה שנאמר מי ישקני מים מבור בית לחם (ב"ק ס ע"ב) ושאר הסיפור כולו משל, וכן ספר איוב בכללו אמרו קצתם משל היה (ב"ב טו ע"ב), ולא פירש לאיזה דבר הושם זה המשל, וכן מתי יחזקאל (סנהדרין נב ע"ב) אמרו קצתם משל הוא ורבים כאלה.

ואם אתה המעיין מאחת השתי כתות הראשונות לא תשגיח בדבריו ולא בשום דבר מזה הענין, לפי שלא יהיה נאות לך שום דבר ממנו אבל יזיקך ותשנאהו, והיאך יאותו המאכלים הקלים המעטים מכמותם הישרים באיכותם לאדם שהרגיל במאכלים הרעים, אבל באמת הם מזיקים לו והוא שונא אותם, הלא ידעת מה אמרו האנשים שהיו רגילים לאכול בצלים ושומים והדגים ונפשנו קצה וגו'. ואם אתה מן הכת השלישית כשתראה דבר מדבריהם שהדעת מרחיק אותו תעמוד ותתבונן בו ודע שהוא חידה ומשל, ותשכב עשוק הלב וטירוד הרעיון בחיבורו ובסברתו ותחשוב למצא כוונת השכל ואמונת היושר, כמו שנאמר למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת, ואז תסתכל בספרי זה ויועיל לך בע"ה.

ועתה אחל לדבר במה שכוונתי לו, הוי יודע כי כמו שלא ישיג הסומא עין הצבעים ואין החרש משיג שמע הקולות ולא הסריס תאות המשגל, כן לא ישיגו הגופות התענוגים הנפשיות, וכמו שהדגים אינם יודעים יסוד האש, לפי שהיותם מיסוד המים שהם הפכי, כן אינו נודע בזה העולם הגופני תענוג העולם הרוחני, אבל אין אצלינו בשום פנים תענוג זולתי תענוג הגוף בלבד והשגת החושים מן המאכל והמשתה והמשגל, וכל מה שזולתו אלה הוא אצלינו בלי מצוי ואין אנו מכירין אותו ולא נשיג אותו בתחילת המחשבה אלא אחר חקירה גדולה. וראוי להיות כן לפי שאנחנו בעולם הגופני ולפיכך אין אנו משיגים אלא תענוגיו הגרועים הנפסקים, אבל התענוגים הנפשיים הם תמידים עומדים לעד אינם נפסקים ואין ביניהם ובין אלו התענוגים יחס ולא קורבה בשום פנים, ואין ראוי אצלינו בעלי התורה ולא אצל האלהיים מן הפילוסופים שנאמר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג, אבל באמת שיש להם תענוג גדול במה שהם יודעין ומשיגין באמיתת הבורא יתברך ובזה הם בתענוג תמידי שאינו נפסק ואין תענוג גופני אצלם, ואינם משיגין אותו, לפי שאין להם חושים כמונו שישיגו בהם מה שאנו משיגין אותו.

וכמו כן אנחנו כשיזדכה ממנו מי שיזדכה ויעלה לאותם מעלה אחר מותו אינו משיג התענוגים הגופנים ואינו רוצה בהם, אלא כעין שירצה המלך שהוא גדול הממשלה שיתפשט מלכותו וממשלתו ויחזור מלשחק עם הנערים בכדור כשהיה עושה לפנים מן המלכות וזה בקטנות שנותיו כשלא היה מבחין בין מעלת שני העניינים, כמו שאנחנו היום משבחין ומנשאין תענוגי הגוף ולא תענוגי הנפש. וכשתתבונן בענין שני אלה התענוגים תמצא פחיתות האחת ומעלת השנית ואפילו בעולם הזה. וזה כי אתה מוצא רוב בני האדם כולם מיגעים נפשותיהם וגופותיהם בעמל ויגיעה שאין למעלה מהם כדי שיגיע לו מעלה וכבוד ושינשאוהו בני אדם והנאה זו אינה הנאת מאכל ומשתה, וכמו כן הרבה מבני אדם בוחר להנקם מאויביו יותר מהשיג הרבה מתענוגי הגוף, והרבה מבני אדם מתרחקים מן הגדול שבתענוגי הגוף מיראתו שישיגהו מזה חרפה ובושת מבני אדם או לפי שמבקש שיהא לו שם טוב, ואם עניינו כן בעוה"ז הגופני כ"ש בעולם הרוחני והוא העוה"ב שנפשותינו משכילות שם מידיעת הבורא יתברך כמו שמשכילות הגופנים העליונים או יותר, ואותו תענוג לא יחלק לחלקים ולא יסופר ולא ימצא משל למשול בו אותו התענוג, אלא כמו שאמר הנביא ע"ה כשנפלאו בעיניו גדולת הטוב ההוא ומעלתו, אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, וכן אמרו ע"ה (ברכות יז ע"ב) העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה. רוצה לומר באמרו ועטרותיהם בראשיהם, השארות הנפש בקיום המושכל להם והוא הבורא יתברך, והיות הוא רוצה לומר המושכל והוא דבר אחד כמו שזכרוהו גדולי הפילוסופים בדרכים יארך ביאורם בכאן. ואמרו ונהנים מזיו שכינה, רצונו לומר שאותן הנשמות מתענגות במה שמשיגות ויודעות מאמיתת הבורא יתברך, כמו שמתענגות חיות הקודש ושאר מדרגות המלאכים במה שהם משיגים ויודעים ממציאותו. הנה כי הטובה והתכלית האחרון הוא להגיע אל החברה העליונה הזאת, ולהיות בכבוד הזה ובמעלה הנזכרת וקיום הנפש כמו שביארנו עד אין סוף בקיום הבורא יתברך שהוא סיבת קיומה, לפי שהשיגה אותו כמו שנתבאר בפילוסופים הראשונים, וזה הוא הטוב הגדול אשר אין טוב להקיש לו ואין תענוג שידמה לו כי איך ידמה התמיד אשר אין לו סוף וקץ בדבר הנפסק, וזה שאמר (קידושין לט, חולין קמב.) למען ייטב לך והארכת ימים לעולם שכולו ארוך.

והרעה השלמה והנקמה הגדולה הוא שתכרת הנפש ותאבד ושלא תהיה חיה וקיימת, והוא הכרת הכתוב בתורה כמו הכרת תכרת הנפש ההיא, ואמרו ז"ל (סנהדרין סד, צ.) הכרת בעוה"ז, תכרת בעולם הבא, ונאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, הנה כל מה שבחר והרגיל בתענוגי הגוף ומאס באמת ואהב השקר נכרת מאותה מעלה וישאר חומר נכרת וכבר ביאר הנביא ע"ה שהעולם הבא אינו מושג בחושים הגופניים וזהו שנאמר עין לא ראתה אלהים זולתך. ואמרו (ברכות לד, שבת כג, סנהדררין צט.) בפירוש זה כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל העולם הבא עין לא אתה אלהים זולתך אמנם היעודים הטובים והנקמות הרעות הכתובות בתורה עניינם הוא מה שאספר לך והוא זה, כי הוא אומר לך אם תעשה המצות האלה אסייע לך על עשייתם והשלמות בהם ואסיר מעליך המעיקים והמונעים כולם, לפי שהאדם אי אפשר לעשות לו מצות לא כשהוא חולה ורעב או צמא ולא בשעת מלחמה ומצור, ולכן יעד שיסורו כל אלה העניינים ושיהו בריאים ושקטים עד שתשלם להם הידיעה ויזכו לחיי העוה"ב. הנה כי אין תכלית שכר עשיית התורה באלה הדברים כולם, וכמו כן אם עברו על התורה יהיה עונשם שיארעו להם אותם הרעות כולם עד שלא יוכלו לעשות מצות, וכמו שנאמר תחת אשר לא עבדת. וכשתתבונן בזה התבוננות שלימה תמצא כאילו הוא אומר לך, אם עשית קצת מצות מאהבה והשתדלות אעזרך לעשותם כולם, ואסיר מעליך המעיקים והמונעים, ואם תעזוב דבר מהם דרך ביזוי אביא לך מונעים יימנעוך מעשותם כולם עד שלא יהיה לך שלמות ולא קיום בעוה"ב, וזהו ענין אמרם ז"ל שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה.

ואולם גן עדן הוא מקום דשן ושמן מבחר הארץ יש בו נהרים רבים ואילנות עושים פירות, יגלה אותו השם יתברך לבני אדם לעתיד לבא ויורה אותו הדרך להלך אליו ויתענגו בו, ואפשר שימצאו בו צמחים מופלאים עד מאד מועילין תועלת גדולה ערבים ומתוקים הרבה, מלבד אלה הידועים והמפורסמים אצלינו, וכל זה אינו מן הנמנע ולא רחוק, אבל הוא קרוב להיות ואפי' לא היה כתוב בתורה כ"ש שנתבאר זה בתורה ונתפרסם. אמנם גיהנם (עי' נדרים ח. ובע"ז ג ע"ב) הוא שם לצער ולעונש שישיג לרשעים, ולא פי' בתלמוד תואר זה העונש, אלא יש אומרים כי השמש תקרב להם וישרפם, וראייתם ע"ז מה שנאמר (מלאכי ג) הנה יום בא בוער כתנור, וקצתם אומרים כי הוא חמימות זרה תתחדש בגופותיהם ותשרפם, וראיתם על זה מה שנאמר רוחכם אש תאכלכם.

ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבינו ע"ה, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה אבל הוא לצדיקים, וכן הוא לשון בראשית רבה גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים, ותחיית המתים לצדיקים בלבד ואיך יחיו הרשעים והם מתים אפי' בחייהם, וכן אמרו (ברכות יח ע"ב) רשעים אפי' בחייהם קרואים מתים, צדיקים אפי' במיתתן קרואים חיים. ודע כי האדם יש לו למות בהכרח ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו.

אמנם ימות המשיח הוא זמן שתשוב המלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל, ויהי אותו המלך גדול מאד ובית מלכותו בציון יגדל שמו וזכרו יהיה מלא הגוים יותר מן המלך שלמה, וישלימו אתו כל האומות ויעבדוהו כל הארצות לצדקו הגדול ולנפלאות שיהא על ידו, וכל מי שיקום עליו יאבדהו השם יתעלה וימסור אותו בידו, וכל פסוקי המקרא מעידין על הצלחתו והצלחתנו עמו, ולא ישתנה במציאות שום דבר ממה שהוא עתה אלא שהמלכות תחזור לישראל, וזהו לשון החכמים (ברכות לד.) אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ויהיו בימיו עשירים ואביונים גבורים וחלשים כנגד זולתם, אבל באותם הימים יהיה נקל מאד על בני אדם למצוא מחייתם עד שבעמל מעט שיעמול אדם יגיע לתועלת גדול, וזהו שאמרו (שבת ל ע"ב) עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת, לפי שבני אדם אומרים כשימצא אדם דבר מוכן ומזומן פלוני מצא פת אפוי ותבשיל מבושל, והראיה על זה מה שנאמר ובני נכר איכריכם וכורמיכם, להודיע שיש שם זרע וקציר, ולכן קצף החכם הזה שאמר המאמר הזה על תלמידו (שם) כשלא הבין דברו וחשב שהוא על פשוטו, והשיבו כפי השגתו, ולא היתה אותה התשובה תשובה האמיתית, והראיה על שלא השיב לו על אמיתתו מה שהביא ראיה אל תען כסיל כאולתו. והתועלת הגדול אשר תהיה באותם הימים הוא שננוח משעבוד מלכיות שהוא מונע אותנו מעשיית המצות כולם, ותרבה החכמה כמו שנאמר כי מלאה הארץ דעה, וישבתו המלחמות כמו שנאמר ולא ישא גוי אל גוי חרב, ויהיה נמצא בימים ההם שלימות רב ונזכה בו לחיי העולם הבא, והמשיח ימות וימלוך בנו תחתיו ובן בנו, וכבר ביאר הנביא את מיתתו לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ויאריך מלכותו ימים רבים עד מאד, ויארכו חיי בני האדם גם כן לפי שכשיסורו הדאגות והיגונות יארכו ימי האדם, ואין לתמוה שתתקיים מלכותו אלפים מן השנים, לפי שהחכמים אמרו כי הקיבוץ הטוב כשיתקבץ לא במהרה יפריד. ואין אנו מתאוים ומקוים לימות המשיח לרוב התבואות והעושר ולא שנרכב על סוסים ולא לשתות יין במיני הזמר כמו שמחשבין מבולבלי הדעת. אבל התאוו הנביאים והחסידים ימות המשיח ורבתה תשוקתם אליו למה שיהיה בו מקבוץ הצדיקים והנהגת הטובה והחכמה וצדק המלך ורוב יושרו והפלגת חכמתו וקרבותו אל האלהים, כמו שנאמר (תהלים ב) ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, ועשיית כל מצות תורת משה רבינו עליו השלום מאין התרשלות ועצלה ולא אונס כמו שנאמר (ירמיה לא) ולא ילמדו עוד איש אל אחיו ואיש אל רעהו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם וגו' ונתתי את תורתי בלבם וגו' והסירותי את לב האבן מבשרכם, והרבה מאלו הפסוקים בזה הענין. ובאלה העניינים ישיגו העולם הבא השגה חזקה. והתכלית הוא העולם הבא ולעומתן הוא ההשתדלות.

ולפיכך זה החכם המוחזק בידיעת האמת עיין בתכלית האחרון והניח מה שזולתו, ואמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ועם היותו הוא התכלית המבוקש אינו ראוי למי שהוא רוצה שיהיה עובד מאהבה שיהיה עובד להשיג העולם הבא כמו שביארנו במה שקדם, אבל יש לעבוד על הדרך שאומר וזה כי כשיאמין שיש שם חכמה והוא התורה שהגיעה אל הנביאים מאת הבורא יתעלה שהודיעם בזה המדות הטובות הם המצות והמדות הרעות והם העבירות, ראוי לו מצד שהוא אדם ישר במזג שיעשה הטובות ויסור מן הרעות, וכשיעשה זה ישלם בו הענין האנושי ויהיה נבדל מן הבהמה, וכשיהיה אדם שלם הוא מטבע האדם השלם אשר אין לו מונע שתחיה נפשו ותתקיים בקיום הידוע לה וזה הוא העולם הבא כמו שאמרנו, וזהו שנאמר (תהלים לב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום כמו שהמונע את הבהמות מן ההשתלחות הוא דבר מבחוץ כמו המתג והרסן ואין ראוי שיהיה אדם כן, אבל יהיה המונעו מאתו ומעצמו, רצוני לומר צורת האנושית כשתהיה שלימה היא תמנענו מאותן הדברים שמונעין ממנו השלמות והם הנקראים מדות רעות, והיא תזרז אותו ותדחנו אל מה שיביאהו אל השלמות וזהו המדות הטובות זהו המתבאר לי מכלל דבריהם בזה הענין הנכבד והנעלה.

ועוד אחבר חיבור אקבץ בו כל הדרשות הנמצאים בתלמוד וזולתו ואבארם ואסבור מהם סברות שיהיו נאותים לאמיתת העניינים, ואביא ראיה מדבריהם גם כן ואגלה מה שהוא מן הדרשות דרך פשטם ואשר מהם משל ואשר מהם היו בחלום וזכרו אותו במאמר פשוט מוחלט כאילו היה בהקיץ, ובאותו החיבור אבאר לך אומנות רבות ושם אבאר כל הדברים אשר נתתי לך מהם מדברי אלה העיקרים מעט תקיש מהם על זולתם. ואין לתפוש עלי על מה שבא במאמרי זה ואשר ויתרתי בקצת מלות ועניינים שתופסים עליהם בעלי החכמה, כי אני ויתרתי זה השיעור כדי להבין למי שלא קדם לו חינוך בשום דבר מזה הענין הנכבד אשר אין משיגין אותו כל בני אדם. ומלת אפיקורוס היא ארמית, עניינה מי שמפקיר ומבזה את התורה או לומדיה ולפיכך קורין בזה השם כל שאינו מאמין ביסודי התורה, ומי (סנהדרין צט ע"ב) שמבזה החכמים או איזה תלמיד חכם שיהיה או המבזה רבו. ובספרים החיצונים אמרו שהם ספרי תועים (סנהדרין ק ע"ב) וכן ספר בן סירא והוא היה איש שחיבר ספרים יש בהם התולים מעניני הכרת פנים אין בהם טעם ולא תועלת אלא איבוד הזמן בהבל, כגון אלה הספרים הנמצאים אצל הערב מספור דברי הימים והנהגות המלכים ויחוסי הערבים וספרי הנגון וכיוצא בהן מן הספרים שאין בהם חכמה ולא תועלת גופני אלא איבוד הזמן בלבד. והלוחש על המכה ובלבד ברקיקה לפי שיש בזה ביזוי להשם יתברך. וההוגה את השם באותיותיו יו"ד ה"א וי"ו ה"ה שהוא השם המפורש וכבר זכרו דברים זולתי אלה שהעושה אותם אין לו חלק לעולם הבא. אמרו (בבא מציעא נח ע"ב) המלבין פני חבירו ברבים והקורא לחבירו בכנוי והמתכבד בקלון חבירו, לפי שלא יעשה מעשה מאלה ואף על פי שהם עבירות קלות כפי מחשבת החושב אלא בעל נפש גרוע שאין בה שלימות ואינה ראויה לעולם הבא.

וממה שצריך שנזכור בכאן והוא הראוי מכל מקומות שעיקרי דתנו ויסודותיה שלשה עשר יסודות,

היסוד הראשון, להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת המציאות, הנמצאים כולם בו קיום מציאותם וממנו קיומם, ואל יעלה על הלב העדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו, ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו לא יתבטל מציאות הש"י ולא יגרע, ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד הש"י שמו כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו ואין צריך במציאות זולתו, וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם ומה שיש למטה מהם הכל צריכין במציאותם אליו, וזה היסוד הראשון מורה עליו דיבור אנכי ה' אלהיך,

היסוד השני, יחוד הש"י, כלומר שנאמין שזה שהוא סברת הכל אחד ואינו כאחד הזוג ולא כאחד המין ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים, ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במנין שמקבל החלוק לאין סוף, אבל הוא הש"י אחד באחדות שאין כמותה אחדות, וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד,

היסוד השלישי, שלילת הגשמות ממנו, וזהו שנאמין כי האחד הזה שזכרנו אינו גוף ולא כח בגוף ולא ישיגוהו מאורעות הגופים כמו התנועה והמנוחה והמשכן לא מצד עצמות ולא במקרה, ולכן שללו ממנו החכמים ז"ל החיבור והפירוד ואמרו (חגיגה טו.) אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עפוי כלומר לא פירוד ולא עורף, והוא חיבור ולא עפוי מלשון ועפו בכתף פלשתים, כלומר ידחפו אותם בכתף להתחברם בהם, ואמר הנביא ואל מי תדימיוני ואשוה יאמר קדוש אילו היה גוף דומה לגופים, וכל מה שבא בכתבי הקודש שמתארים אותו בתארי הגופות כמו ההליכה והעמידה והישיבה והדיבור וכיוצא בזה הכל דרך השאלה, וכן אמרו ז"ל (ברכות לא ע"ב) דברה תורה כלשון בני אדם וכבר דיברו החכמים בזה הענין הרבה, והיסוד השלישי הזה הוא מורה עליו מה שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה כלומר לא השגתם אותו בעל תמונה, לפי שהוא כמו שזכרנו אינו גוף ולא כח הגוף,

היסוד הרביעי, הקדמות, והוא שנאמין כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בערכו אליו, והראיות על זה בכתבי הקודש רבות, והיסוד הרביעי הזה מורה עליו מה שנאמר מעונה אלהי קדם,

היסוד החמישי, שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצותיו ושלא יעשה כזה למי שהוא תחתיו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם, לפי שכולם המטובעים על פעולתם אין משפט ולא בחירה אלא לו לבדו הש"י, וכן אין ראוי לעבדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו, אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו, וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על ע"ז ורוב התורה מזהרת עליו,

היסוד הששי, הנבואה, והוא שידע אדם שזה מין האדם ימצא בהם בעלי טבעים ממדות מעולות מאד ושלימות גדולה ונפשותיהם נכונות עד שהן מקבלות צורת השכל אחד, כן ידבק אותו השכל האנושי בשכל הפועל ונאצל ממנו עליו אצילות נכבד ואלה הם הנביאים וזו היא הנבואה וזו עניינה, וביאור יסוד זה על בוריו יארך מאד ואין כוונתינו להביא מופת על כל יסוד מהם, וביאור מציאות השגתו לפי שזה הוא כלל החכמה כולם אבל אזכרה דרך ספור בלבד, ומקראי התורה מעידים על נבואת נביאים הרבה,

היסוד השביעי, נבואת משה רבינו ע"ה, והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו כולם הם תחתיו במעלה, והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שימצא, וכי הוא עליו השלום הגיע התעלותו מן האנושות עד המעלה המלאכותית ונכלל במעלת המלאכים, לא נשאר מסך שלא קרעו ונכנס ממנו ולא מנעו מונע גופני ולא נתערב לו שום חסרון בין רב למעט, ונתבטלו ממנו הכחות הדמיונות והחושיות והשגחיותיו ונבדל כחו המתעורר המשתוקק ונשאר שכל בלבד, ועל הענין הזה נאמר עליו שהיה מדבר עם הש"י בלא אמצעיות מן המלאכים. רצוני היה לבאר זה הענין הנפלא ולפתוח המנעול ממקראות התורה ולפרש טעם פה אל פה וכל הפסוק בזולתו מעניינו, לולא שראיתי שאלה העניינים יצטרכו לראיות רבות מאד והיינו צריכין להצעות רבות והקדמות ומשלים, ושנבאר בתחילת מציאות המלאכים ושינוי מעלותיהן מן הבורא הש"י, ושנבאר הנפש וכל כוחותיה ויתרחב העיגול עד שנדבר בצורות שזכרו הנביאים שראוי לבורא ולמלאכים, ויכנס בזה שיעור קומה ועניינו ולא יספיק בענין זה לבדו ואפילו יהיה מקוצר בתכלית הקצור מאה דפים, ולפיכך אניח אותו למקומו אם בספר הדרשות שיעדתי לחברו או בספרי הנבואה שאני מתעסק בו או בספר שאחבר אותו בפירושי אלו היסודות, ואחזור לכוונת זה היסוד השביעי ואומר שנבואת משה רבינו ע"ה נבדלת מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים. הראשון כי איזה נביא שהיה לא דיבר לו הש"י אלא על ידי אמצעי, ומשה בלא אמצעי שנאמר פה אל פה אדבר בו. והענין השני כי כל נביא לא תבא לו הנבואה אלא כשהוא ישן, כמו שאמר במקומות בחלום הלילה בחזיון לילה ורבים מענין זה, או ביום אחר שתפול תרדמה על האדם בענין שנתבטלו ממנו כל הרגשותיו ושנאמר מחשבתו פנויה כענין חלום, וענין זה נקרא מחזה ומראה ועליו נאמר במראות אלהים, ומשה יבא עליו הדיבור ביום והוא עומד בין שני הכרובים כמו שיעידו הש"י ונועדתי לך שם, ואמר הש"י אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו וגו'. הענין השלישי כי הנביא כשתבא אליו הנבואה ואע"פ שהוא במראה וע"י מלאך יחלשו כחותיו ויתקלקל בנינו ויגיע לו מורא גדול מאד כמעט שתצא רוחו ממנו, כמו שאמר בדניאל כשדיבר גבריאל עמו במראה אמר ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, ואומר אני הייתי נרדם על פני ופני ארצה, ואומר במראה נהפכו עלי צירי, ומשה ע"ה לא היה כן אבל יבא אליו הדיבור ולא ישיגוהו רתת ורעדה בשום פנים, כמו שנאמר (שמות לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, כלומר כמו שלא יארע לאדם חרדה מדבור חבירו כן היה הוא משה עליו השלום לא היה חרד מן הדיבור, ואע"פ שהוא היה פנים בפנים וזה לחוזק דבקותו בשכל כמו שזכרנו, והענין הרביעי כי כל הנביאים לא תנוח עליהם רוח הנבואה ברצונם אלא ברצון הש"י שיודיע לו הדבר בנבואה ויעמוד עד שינבא או אחר ימים או אחר חודשים או שלא יודיעו בשום פנים, וכבר היו מהם כתות שהיו מכינין עצמן ומזככין מחשבותם כמו שעשה אלישע כמו שכתוב (מלכים ב ג) ועתה קחו לי מנגן ובאה לו הנבואה ואינו מן ההכרחי שינבא בעת שיכוין לזה, ומשה רבינו ע"ה בכל עת שירצה אומר (במדבר ט) עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם, ונאמר (ויקרא טז) דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש, אמרו חז"ל (ת"כ ריש פרשת אחרי) אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבא,

היסוד השמיני, היות התורה מן השמים, והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבינו ע"ה שהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך בענין שנקרא על דרך השאלה דבור ואין ידוע היאך הגיע אלא היה משה ע"ה שהגיע לו, וכי הוא היה כמו סופר שקוראין לו והוא כותב כל מאורעות הימים הספורים והמצות ולפיכך נקרא מחוקק, ואין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים ושם אשתו מהטבאל ותמנע היתה פלגש ובין אנכי ה' אלהיך ושמע ישראל, כי הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת. וזה שאומר שכמו אלה הפסוקים והספורים משה ספרם מדעתו, הנה הוא אצל חכמינו ונביאינו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים, לפי שחשב שיש בתורה לב וקליפה ושאלה דברי הימים והספורים אין תועלת בהם ושהם מאת משה רבינו ע"ה, וזהו ענין (סנהדרין צ) אין תורה מן השמים אמרו חכמים ז"ל הוא המאמין שכל התורה מפי הגבורה חוץ מן הפסוק זה שלא אמר הקב"ה אלא משה מפי עצמו, (סנהדרין צט ע"ב) וזהו כי דבר ה' בזה הש"י ויתר ממאמר הכופרים, אלא כל דיבור ודיבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם ולא הושג תכלית חכמתם, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ואין לאיש אלא להלך בעקבות דוד משיח לאלהי יעקב שהתפלל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך (תהלים קיט), וכמו כן פירוש התורה המקובל ג"כ מפי הגבורה וזה שאנו עושים היום מתבנית הסוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין וזולתם הוא בעצמו התבנית אשר אמר הש"י למשה והוא אמר לנו והוא נאמן בשליחותו, והמאמר המורה על היסוד הזה הוא מה שנאמר (במדבר טז) ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות כל המעשים האלה כי לא מלבי,

היסוד התשיעי, ההעתק, והוא כי התורה הזאת מועתקת מאת הבורא הש"י לא מזולתו, ועליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בפתיחת זה החיבור,

היסוד העשירי, כי הוא הש"י יודע מעשיהם של בני אדם ואינו מעלים עינו מהם, לא כדעת מי שאמר עזב ה' את הארץ אלא כמו שנאמר (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וגו', וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' (בראשית ו) ונאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה (שם יח) זהו מורה על היסוד העשירי הזה,

היסוד האחד עשר, כי הוא הש"י נותן שכר למי שעושה מצות התורה ויעניש למי שעובר על אזהרותיה, וכי השכר הגדול העולם הבא והעונש החזקה הכרת, וכבר אמרנו בזה הענין מה שיספיק, והמקרא המורה על היסוד הזה מה שנאמר (שמות לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, והשיב לו הש"י מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, ראיה שיודע העובר והחוטא לתת שכר לזה ועונש לזה,

היסוד השנים עשר, ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ולא יחשב שיתאחר, אם יתמהמה חכה לו ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו, וחכמים אומרים (סנהדרין צו.) תיפח רוחן של מחשבי קיצין, ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם כפי מה שנבאו עליו כל הנביאים ממשה רבינו ע"ה עד מלאכי ע"ה, ומי שהסתפק בו או נתמעט אצלו מעלתו כפר בתורה, שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם נצבים, ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם הש"י ובדברי נביאיו,

היסוד השלשה עשר, תחיית המתים וכבר ביארנוה

וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם ונתברר בה אמונתו בה' הוא נכנס בכלל ישראל ומצוה לאהבו ולרחם עליו ולנהוג עמו בכל מה שצוה הש"י איש לחבירו מן האהבה והאחוה, ואפי' עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעוה"ב והוא מפושעי ישראל, וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא צדוקי ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות ומצוה לשונאו ועליו נאמר (תהלים קלט) הלא משנאך ה' אשנא. והנה הארכתי בדברים הרבה ויצאתי מענין חיבורי, אבל אני עשיתי זה לפי שראיתי בו תועלת באמונה לפי שאספתי בו דברים מועילים מפוזרים מספרים גדולים, לכן דע אותם והצלח בהם וחזור (אלה) [עליהם] פעמים רבות והתבונן בהם התבוננות יפה, ואם השיאך לבך ותחשוב שהגיעו לך עניינו מפעם אחת או מעשרה הרי הש"י יודע שהשיאך על שקר, ולכן לא תמהר בקריאתו כי אני לא חיברתי כפי מה שנזדמן לי אלא לאחר עיון גדול והתבוננות, ואחר שראיתי דעות ברורות אמיתיות וזולתי אמיתיות וידעתי מה שהוא ראוי להאמין מהם והבאתי ראיה בטענות וראיות על כל ענין וענין, ומהש"י להפיקני רצוני ולהדריכני בדרך הטובה, ואחזור לענין הפרק: