בשלב ראשון יישאר העולם במתכונתו המוכרת ורק ישרו בו שלום, שפע וברכה, בשלב השני ייפתח לפנינו עולם מופלא וחדש לחלוטין. הצצה לעולם המושגים של ימות המשיח.

ימות המשיח הם, מבחינה מסויימת, חזרה למצבו הבראשיתי של העולם. ידוע, שכל תכלית העבודה בזמן הזה היא להביא תיקון מלא לחטא עץ-הדעת. כשתושלם העבודה הזאת, יחזור העולם למצבו הטבעי, זה שלפני החטא ולפני הנפילה שעברה עליו.

ימות המשיח הם המצב האידיאלי של העולם. בעולם של ימינו האמת האלוקית אינה גלויה. חלק עצום מהפוטנציאל שקיים בעולם אינו מופנה לאפיקים הנכונים והחיוביים. זהו עולם של שקר וזיוף, שבו מעמדם של דברים איננו נקבע על-פי ערכם האמיתי. כל זה מתהפך בימות המשיח.

האם תבוא הגאולה בהארה פתאומית אדירה או בתהליך איטי וכאילו טבעי? כל המעיין בנושאי הגאולה עלול לעמוד נבוך נוכח סתירות בין מאמרי חז"ל שונים. רוב ה'סתירות' הללו מתיישבות על-פי הכלל שמציבה הגמרא: "זכו - עם ענני שמיא; לא זכו - עני ורוכב על חמור".

המעבר הממשי מתקופת הגלות לתקופת הגאולה יתבטא בבניין בית-המקדש השלישי. זה גם אחד הסימנים המרכזיים שקובעים את מעמדו של המשיח כ"משיח בוודאי" (כפסק-דין הרמב"ם). אולם הדעות חלוקות בשאלה כיצד ייבנה.

רבים מקשרים את ימות המשיח עם תחיית המתים, ואין זה מדוייק. בימות המשיח, לפחות בתקופה הראשונה, עדיין יישאר העולם במתכונתו הקיימת ולא ישתנו סדרי בראשית. רק בתקופה מאוחרת יקומו המתים לתחייה. אלה גם שני עיקרים שונים בשלושה-עשר עיקרי האמונה.

מלחמת גוג ומגוג עצמה היא מן הדברים הסתומים שעליהם הרמב"ם אומר: "לא יֵדע אדם איך יהיו עד שיהיו". אין בידנו לתרגם את דברי הנביאים ואת מאמרי חז"ל בנושא זה לתחזית מפורטת ומציאותית, וגם יש סתירות בין המקורות בפרטים מהותיים.

מתן הכבוד לעם-ישראל והסיוע מצד אומות-העולם מופיע בעוד ועוד נבואות, ויש לו חשיבות רבה בתהליך הגאולה. הדבר חשוב לא רק בגלל עצם התועלת שצומחת לעם-ישראל מהסיוע הזה, אלא הדבר מעיד על עומק חדירת מושגי הגאולה לתוך גדרי העולם הזה.

פעמים רבות מוזכר בתורה 'יום הדין הגדול' שעתיד להתקיים לעתיד-לבוא. האר"י ז"ל סבור, שכל הדין והמשפט הזה אינו אמור כלל על עם-ישראל, שכן כל יהודי שהיה בו חטא כלשהו, כבר קיבל את עונשו בעולם-הזה או בעולם-הבא.

אחד ממאפייניה של הגאולה הקרובה - ששום יהודי לא יישאר בגלות. בגאולה מגלות מצרים הרשעים - שלא רצו לצאת - לא זכו להיגאל. אבל על הגאולה העתידה נאמר, שלא יישאר אפילו יהודי אחד בגלות, "ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל" (ישעיה כז, יב)

השלב האחרון בתהליך הגאולה הוא קיבוץ נידחי ישראל, ומשימה זו היא מעיקרי תפקידיו של המשיח. המשיח יקבץ לארץ-ישראל את כל היהודים מכל קצוות תבל, ואף יאתר ויעלה לארץ את עשרת השבטים האבודים.

מפעם לפעם שבה ועולה סוגיית עשרת השבטים האבודים, מתקבלות עדויות על שבטים נידחים בארצות המזרח, הטוענים כי הם צאצאי עשרת השבטים. הגישה הרוֹוחת היא, כי רק בימות המשיח יהיה אפשר להכריע בדברים הללו ולהגיע לאמיתות ברורות.

להבנת מושגי הגאולה אנו נדרשים להתנתק מעולם המושגים המוכר לנו. המוות, למשל, הוא חלק בלתי-נפרד מהמציאות הנוכחית, עד שקשה להעלות על הדעת אפשרות אחרת.  והנה אומרים לנו שבימות המשיח הדברים ישתנו והמוות יועבר מן העולם.

בימות המשיח, כאשר העולם יגיע למצבו הנכון והמתוקן - יחזור גם הגוף למצבו הטבעי והאמיתי ויהיה בריא. כפי שנאמר (ישעיה לה,ה-ו): "אז תיפקחנה עיני עיוורים, ואוזני חירשים תיפתחנה. אז ידלג כאייל פיסח, ותרון לשון אילם".

בגמרא (סנהדרין צז,א) מופיעים דבריו של רב קטינא: ששת-אלפים שנים יתקיים העולם ובאלף השביעי ייחרב. תורת החסידות, על יסוד תורת הקבלה, מאמצת את הדעה שלפיה העולם יוסיף להתקיים, אלא שזה יהיה עולם שונה במהותו.