פרשת וארא – אור החיים הקדוש

א( אור החיים הקדוש – עליית ראשון- ביאור נפלא בדברי רז"ל 'גילו ברעדה' במקום גילה שם תהא רעדה: ' וַיְדַ בֵּר אֱ ֹלקים אֶ ל מֹשֶ ה וַי ֹּאמֶ ר אֵ לָיו אֲ נִי יְקוָק' )וארא ראשון ו' ב' (. שואל רבינו אור החיים הקדוש זיע"א מה בא ללמדנו הכתוב שהאלקים מדבר לאמר שהוא הוי"ה הרי כבר נאמר בפר' שמות זכרון השם –'זה שמי לעולם' ? ומתרץ רבינו זיע"א שעד שמשה רבינו לא אמר 'למה הרעתה' ובכך דבר דברים 'שאינם מן המוסר' היינו שלא שייך לומר לפני מלך הראה השם יתברך פנים צוחקות שמחות ומאירות 'הרשומים בשם הוי"ה'. ועתה , אחר שאמר 'למה הרעתה' הראהו פנים של מורא שהם בבחינת דין הרשומים בשם 'אלוקים' שהם פנים המפחידים את הנדבר. ובכך רמז לדברי הגמ')ברכות ל' ע"ב( עה"פ 'וגילו ברעדה' במקום גילה שם תהא רעדה. והביאור בזה נפלא כי הגם שעד עתה הראה השי"ת למשה את מידת הרחמים, היינו הפנים המאירות, 'לא מפנ י זה יסיר מסוה הפחדה וידבר בלא מורא מלכות שמים'. עי"ש.

ב( אור החיים הקדוש – עליית שני- היחוס של מלך בישראל: 'אֵ לֶה רָ אשֵ י בֵית אֲ בֹּתָ ם בְ נֵּי רְ אּובֵּ ן בְ כֹר יִשְ רָ אֵּ ל חֲנֹוְך ּופַּלּוא חֶ צְ רֹן וְ כַרְ מִ י אֵּ ּלֶה מִ שְ פְ חֹת רְ אּובֵּ ן' )וארא שני ו' י"ד(. מאיר רבינו אור החיים הקדוש זיע"א בטעם שפירט מניין שבט לוי עד 'הוא אהרן ומשה' )שם פס' כ"ז( הוא לפי שבפסוק הקודם המליך השי"ת את משה ואהרן על ישראל 'ויצום אל בני ישראל.. להוציא את בני ישראל מארץ מצרים'. ואמרו רז"ל )יבמות ע"ו ע"ב( ופסקו הרמב"ם )פ"א מלכים הל' ד'( אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות. עיין במרן הכסף משנה שם. ורבינו זיע"א כתב: 'כי אין מעמידין לך על ישראל אלא המיוחס עד יעקב'. וזה מצא ארוכה מדוע לא ייחסם הכתוב עד שנאמר 'ויצום' שהמליכם ונכון.

ג( אור החיים הקדוש – עליית שלישי- מה הסיבה שלא זכה משה להיכנס לארץ : 'וַיְהִ י בְ יום דִ בֶר יְקֹוָק אֶ ל מֹשֶ ה בְ אֶ רֶ ץ מִ צְ רָ יִם' וַיְדַ בֵר יְקוָק אֶ ל מֹּשֶ ה לֵאמֹּר אֲ נִי יְ קוָק דַ בֵר אֶ ל פַרְ עֹּה מֶ לְֶך מִ צְ רַ יִם אֵּ ת כָל אֲ שֶ ר אֲ נִי דֹבֵּר אֵּ לֶיָך. וַי ֹאמֶ ר מֹשֶ ה לִפְ נֵּי יְקֹוָק הֵ ן אֲ נִי עֲרַ ל שְ פָתַ יִם וְ אֵ יְך יִשְ מַ ע אֵ לַי פַרְ עֹּה' )וארא שלישי ו' כ"ח-ל'(. מאיר רבינו אור החיים הקדוש זיע"א שבאמת חפצו של השי"ת היתה לשלוח את משה לבדו לגאול את ישראל ממצרים . ואילו אהרן ומשה הושוו למצוה לאחר שאמר משה ' הֵ ן אֲ נִי עֲרַ ל שְ פָתַ יִם וְ אֵ יְך יִשְ מַ ע אֵ לַי פַרְ עֹּה' ועל זה אמר רבינו זיע"א:' ואולי אם היה משה עושה מצוה זו לבדו היה מתחזק כוחו והיה נכנס לארץ ולא היו עוברים הרפתקי על ישראל במדבר, גם אם היה נכנס לארץ היה בונה בית הבחירה והיה עומד כל הימים. או אפשר שבשביל חסרון משה אמר לשון צער.' . מבהיל את הנפש!

ד( אור החיים הקדוש – עליית רביעי- הרשות להיות לאמר שהם שלוחי המקום לא חובה : ' וַי ֹאמֶ ר יְקֹוָק אֶ ל מֹשֶ ה וְ אֶ ל אַ הֲרֹן לֵּאמֹר' )וארא רביעי ז' ח-ט(. שואל רבינו אור החיים הקדוש זיע"א, לשם מה צווה משה ואהרן 'לאמר' , למי יאמרו? ומתרץ רבינו זיע"א:' שנתן הקב"ה להם רשות למשה ואהרן לומר כי על פי ה' הם עושים האותות, שזולת זה יהיה אסור להם להודיע דבר זה הגם שישאלם, וכאומרם ז"ל )יומא ד ב( שהוא בבל תאמר עד שאמר לו לאמר, ודוקא אם ישאל פרעה או אם ירצו הם לומר אליו אבל אין חיוב בדבר עד שיאמר לאמר דבר אחת רשות ואחת לחובה.

ה( אור החיים הקדוש – עליית חמישי- תפילה מפורשת מצפרדעים : ' וַיֵּצֵּ א מֹשֶ ה וְ אַ הֲרֹן מֵּ עִ ם פַרְ עֹה וַיִצְ עַ ק מֹשֶ ה אֶ ל יְקֹוָק עַ ל דְ בַר הַ צְ פַרְ דְ עִ ים אֲ שֶ ר שָ ם לְפַרְ עֹּה' )וארא חמישי ח' ח'(. מאיר רבינו אור החיים הקדוש זיע"א לשם מה נאמר עַ ל דְ בַר הַ צְ פַרְ דְ עִ ים אֲ שֶ ר שָ ם לְפַרְ עֹּה'? אלא בא ללמדנו שצריך לפרש את תפילתו. ובכך ש התפלל משה רבינו ע"ה על הצפרדעים 'אשר שם לפרעה' ולא צפרדעים אחרים. עי"ש. ויסודו בזוה"ק )וישלח דף קס"ט ע"א( עה"פ 'הצילני נא מיד אחרי מיד עשו . וכי כמה אחים יש ליעקב כבר? אלא 'דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות. ' עי"ש. ובשל"ה הקדוש )תוכחות מוסר וישלח( כתב, שלא יחש וב 'הלא הקדוש ברוך הוא בוחן לבות, והוא יתברך מבין כוונתו אלא צריך לפרוש. והטעם הנראה לי, כי התיבות של התפלה המתהוות מאתיות קדושות עולות למעלה ובוקעות רקיעים.

ו( אור החיים הקדוש – עליית שישי- פדות לכל ישראל בכל מקום שה ם : 'וְ שַ מְ תִ י פְ דֻת בֵין עַ מִ י ּובֵין עַ מֶ ָך לְמָ חָ ר יִהְ יֶה הָ אֹת הַ זֶה' )וארא ח' י"ט ( . מאיר רבינו אור החיים הקדוש זיע"א, מדוע לאחר שבפסוק הקודם נאמר כבר שארץ גושן תהיה מופלת ממכת הערוב, היינו נבדלת לשם מה נאמר שוב ' 'וְ שַ מְ תִ י פְ דֻת בֵין עַ מִ י ּובֵ ין עַ מֶ ָך' ? ומתרץ רבינו זיע"א שלא רק בארץ גושן אלא בכל מקום שישראל היה הולך במצרים היה מופלה ומוגן בצורה מיוחדת ממכת הערוב. עי"ש.

ז( אור החיים הקדוש – עליית שביעי- במכת הברד תכלית המכות לשים לב לדבר השם והיא התשובה : 'וְ עַ תָ ה שְ לַח הָ עֵז אֶ ת מִ קְ נְָך וְ אֵּ ת כָל אֲ שֶ ר לְָך בַ שָ דֶ ה כָל הָ אָ דָ ם וְ הַ בְ הֵּ מָ ה אֲ שֶ ר יִמָ צֵּ א בַ שָ דֶ ה וְ ל ֹא יֵּאָ סֵּ ף הַ בַ יְתָ ה וְ יָ רַ ד עֲלֵּהֶ ם הַ בָרָ ד וָמֵּ תּו' )וארא שביעי ט' י"ט(. שואל רבינו אור החיים הקדוש זיע"א, אם יאספו כל הרועים את המקנה מן השדה מה המכה הזאת תעשה? ומתרץ רבינו זיע"א שאכן תכלית המכות אינה להרע למצרים אלא 'בעבור הראותו כוחו הגדול וידו החזקה' שיהיה ניכר בהשחתת הארץ ולאו דווקא בפגיעה בבהמה. לפי זה נבין תיבת 'ועתה' אם המכה תהיה 'כעת מחר' שיתכן שציוה כן כדי שיהיה זמן להתפשטות ההתראה ולאיסוף המקנה. ועוד שאין הציווי לכאורה רק לירא את השם שבוודאי איך שישמע יכניס את המקנה, ומה יעשה מי שאינו ירא את השם? ומתרץ בזה רבינו זיע"א שפה נרמזים דברי רז"ל 'אין עתה אלא תשובה' )בר"ר כא ו'( שאולי יחזרו בתשובה לשים לב לדבר השם, והעיד עליהם הכתוב 'כי הרשעים לא חזרו בתשובה ולא שמו על לבם'.

מאת עמיחי דואן מתוך תורתו של או החיים הקדוש