דרוש שדרשתי על הבחור אסף שמת בתאונת דרכים, יהי רצון שתעלה נשמתו למקום שממנה חוצבה.
כתוב בנביא (ירמיה כב, י) "אל תבכו למת ואל תנודו לו. בכו בכה להולך ולא ישוב עוד". והנושא משיר השירים. (ו, ב) "דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים".
מורי וגבירי זרע קודש ברוכי ה'! לא נעלם ממעלת כבודכם סיבת עומדי לומר מקצת דברי תורה על הבחור שנקטף בטהרה. אוי לאותה שעה שנשמעה השמועה הרעה. כל מי ששמע אותה לבבו ניתר ובשרו סמר. הוריו בוכים, אחיותיו בוכים, חביריו בוכים על מיתתו שאף אחד לא היה מהם רק עפר ואבנים. מיתתו לא באה פתאום לא מצא לו חנון ולא רחום רק מלאך במקום. אביו ואמו לא ראו חופתו ולא שמחתו, אלא קבורתו, אוי לאמו שהיה יושב איתה בשבתות ובחגים ובמועדים, אבל עכשיו איבדה אותו בקצרות ימים ושנים. האבא צועק, האחיות צועקות, האמא צועקת על המכה הזאת ולעולם לא נמחקת. יצא מן הבית בשמחה וחשב לחזור, אבל בסוף עזב להם יגון ואנחה, נשמתו תעלה לגנזי מרומים ותבקש שהקדוש ברוך הוא יתן תנחומים להורים ולחברים ולקרובים ולכל עם ישראל, אמן.
לפני שנפרש את המאמר שהתחלתי, נביא מאמר אחר, דוד המלך עליו השלום אמר בתהלים (פט, מט) "מי גבר יחיה ולא יראה מות", ודרשו חז"ל (דברים רבה ט, ד) מי גבר כאברהם אבינו שנזרק לכבשן האש על ידי נמרוד וניצל, ובסוף מת כמו שכתוב (בראשית כה, ח) "וימת אברהם בשיבה טובה", מי גבר כיצחק שפשט צוארו על גבי המזבח ובסוף מת כמו שכתוב (בראשית כז, ב) "לא ידעתי יום מותי", מי גבר כיעקב שנלחם עם המלאך ונצחו ומת ובסוף מת כמו שכתוב (בראשית מז, כט) "ויקרבו ימי ישראל למות". זאת אומרת אף אחד לא יכול אין אף אחד שיכול לברוח מן המות, אבל רבותי, אתם יודעים שאין דבר קשה ומר כמו המיתה שהיא מבהלת בן אדם שבעל כרחו הוא עוזב את הכל. עוזב את הכסף, עוזב את הבנינים, עוזב את הפרדסים, עוזב את החברים ואין לו רק ארבע אמות קרקע וחתיכת בד לבן ונטמן. והכל היה מן העפר ושב אל העפר. ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום בקהלת (ט, ח) "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר". פירוש הפסוק, אתה בן אדם תחשוב שכל מה שאתה רץ אחרי הממון ותאוות העולם, בסוף אתה עוזב את הכל, גם האשה, גם הילדים ואין אתה לוקח רק חתיכת בד לבן כמו שאמרנו. זהו שאמר שלמה המלך עליו השלום, בכל עת יהיו בגדיך לבנים, היינו תמיד תחשוב על זה.
ושמן על ראשך אל יחסר, פירושו כמו שנאמר (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם", דהיינו תבקש מהקדוש ברוך הוא שיהיו לך ילדים טובים והגונים שיזכירו את הקבר בנר שמן להדליק, זה מי שזכה להעמיד ילדים. אבל מי שלא זכה להעמיד ילדים כמו הבחור הזה ז"ל שנפטר ולא זכה לאף דבר, בודאי מיתתו קשה יותר מדאי. וביותר שמיתתו היתה חטופה וקטופה שלא היתה לו מחלה ולא שכב על המיטה אלא נשבר פתאום כמו נר שכבה ברוח חזקה, דעך ונפל למיתה, וכמו שאמרנו לא שמח באשה ובבנים, רק עזב בכיה לכל המשפחה וההורים. ועל בחור כזה יכאבו כל הלבבות שנפטר בקצרות שנים ועודנו בחור מורם מעם.
עוונות הציבור הן שגרמו למותו
ועלינו לדעת שכל מיתת הבחורים שלא הגיעו לזמנם, רק בעוונותינו אנחנו. כמו שפירשו חכמים בפסוק (דברים כא, כב) "וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ". מלת 'חטא' פירושה 'חסרון', כמו שכתוב "והייתי אני ובני שלמה חטאים", כלומר, חסרים. וגם כן ידוע שכל מי שמת בקצרות ימים ושנים כמו הבחור הזה, נידון ונחשב כשתי מיתות, כמו שאמר איוב (יז, א) "רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי" פירושה, מי שנחבל ונדעך לפני הזמן יש לו שני קברים, האחת שלו והשנית בגלל הציבור. וזהו שרמוז בפסוק וכי יהיה באיש חטא שזהו חסרון כמו זה שלא גמר שנותיו, המיתה שלו בגלל 'עץ' דהיינו נוטריקון ע'וון צ'יבור, שהעוונות שלנו גרמו לו להסתלק לפני זמנו. כמו שאתם רואים עישון בשבת בלי בושה לא מאדם ולא מהקדוש ברוך הוא, תלבושות של נשים בחוסר צניעות ושנראים כמו בהמות, אוי לנו שאנחנו לא יודעים מה גורמים לנו הדברים הללו שנתקלים בהם גם הם גם אנחנו על ידי ראיית עינים שמסתכלים בהם וכמו ירבעם בן נבט חטא והחטיא, ובעוונות הרבים במקום שיקרא תהלים הוא קורא עיתונים ובמקום תורה ותפילה הוא רואה טלויזיה והם הם הדברים הגורמים לסילוקן של הבחורים הללו כמו הבחור הזה. על זה אין לנו אלא רק להתעורר ולחזור בתשובה, אמן כן יהי רצון.
עכשיו אני אחזור למאמר שהתחלתי בו, "אל תבכו למת ואל תנודו לו, בכו בכה להולך ולא ישוב עוד". במאמר הזה יש שתי שאלות.
- מי נקרא 'מת' ומי נקרא 'הולך'.
- למה במת אמר רק פעם אחת לשון בכיה [אל תבכו למת], ובהולך נאמר ב' לשונות בכיה [בכו בכה להולך].
אלא בהקדים מה שאמר בפרקי אבות, בן מאה כאילו מת ועבר מן העולם. זאת אומרת אם בן אדם חי מאה שנה אפילו הוא חי, נקרא מת, ובשביל זה אמר שלמה המלך ע"ה, אל תבכו למת שחי כבר מאה שנה, זה כבר נחשב מת ובשבילו מספיק בכיה אחת בגלל שהוא נפטר. אבל למי צריך לבכות הרבה, למי שלא גמר זמנו כמו הבחור הזה, בשביל כך הפסוק הכפיל בכו בכה פעמיים, לפי שזה הלך לפני זמנו ולא נקרא מת אלא הלך.
ועכשיו נחזור לנושא, "דודי ירד לרעות בגנים וללקוט שושנים". כבודכם יודע שאין דוד אלא הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב גם כן בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי", הקדוש ברוך הוא הוא דוד לישראל וישראל דודים של הקדוש ברוך הוא, ירד לגנו אל עם ישראל כמו שכתוב גם כן בשיר השירים "אל גנת אגוז ירדתי", וישראל נמשלו לאגוז, כמו שהאגוזים אם לוקח אחד מהם כולם מתגלגלים, כך ישראל, אם הקדוש ברוך הוא לקח אחד מהם כולם מרגישים (ראה שיר השירים רבה ו, כו). זאת אומרת ישראל נקראים 'גן', עכשיו זה בפירוש דודי, הקדוש ברוך הוא לא חפץ בקש ותבן או קוצים שהם הרשעים שנדמו לקוצים, אלא שושנים כמו הבחור הזה שעודנו באיבו כמו פרח, ולמה לקח אותו להשתעשע איתו בגלל שהוא עוד לא הגיע לגיל עונשים בשמים.
יהי רצון שתעלה נשמתו למקום שממנה חוצבה, והקדוש ברוך הוא ינחם אותו על החיים שלו, אמן כן יהי רצון.